פעם היה למפלגת העבודה מצע מדיני. קראו לו האופציה הירדנית. משמע, תמורת הסכם שלום יש להחזיר את שיטחי הגדה המערבית של הירדן (יהודה ושומרון) לירדנים, ששלטו שם עד מלחמת ששת הימים. גם האפשרות להחזיר את עזה למצרים, או לקשר אותה לירדן, עמדה אז על הפרק. מצע מדיני זה לא התממש מעולם, וככל שאנו שקענו יותר במשיחיות של שיטחי אבות, כך הצליחו הפלשתינים לשכנע את כל העולם שמגיע גם להם מדינה עצמאית באותו המקום, עד אשר בהסכם השלום עם מצריים הצלחנו לייאש את המיצרים מכל כוונה לדאוג לפלשתינים, והמלך חוסין הסתלק מתביעתו לחזור לירושלים, ואנו נותרנו לריב עם הפלשתינים על השטח. היה ברור אז כשם שברור היום, שמסיבות גיאופוליטיות, היסטוריות ותרבותיות יש סיכוי סביר שמדינה פלשתינית שתוקם תמשיך ''ליצא את המהפכה'' או מול ישראל ו/או מול מדינות ערב, ותהיה קן צרעות. לכן הפתרון של מדינה פלשתינית עצמאית לחלוטין היה ועודנו בעייתי, במזרח התיכון.
והינה, בעוד נפתול מוזר של ההיסטוריה, מגשימה ממשלת ליכוד את מצע מפלגת העבודה מלפני 20 שנה. הנה חוזרים המצרים לעזה והירדנים לגדה. זה לא חייב להיות זהה לכיבוש שהיה כאן עד ששת הימים. יתכן שהפלשתינאים יהיו שטח חסות בדומה ללבנונים מול הסורים. הדוגמא הלבנונית גם מראה לפלשתינים שיש לפיתרון כזה יתרונות רבים עבורם, בעיקר כלכליים, אם ינהגו, פעם אחת לפחות, בחכמה ולא בהתלהמות.
לישראל פתרון כזה הוא מצוין. הוא יאפשר מציאת פיתרונות סבירים לחלק משמעותי מההתנחלויות הגדולות, מבלי לריב על אחוזי שטח. הוא יאפשר פינוי מרבית השטח מיהודים ללא לקיחת סיכונים אסטרטגיים. הוא מאפשר פשרה בירושלים הוא יאפשר הגעה לפתרונות פשוטים כמעט בכל נושא. והוא יאפשר לישראל לחזור ולהיות עם הפנים לאירופה ואמריקה, כי משם באנו, וארץ מערבית הננו, ולפלשתינים להתחבר חזרה למדינות ערב, כי זה ביתם וזו תרבותם.
יש לשים לב שלא רק שהמצרים והירדנים שולחים ''מומחים צבאיים'' לשטחים. הינה נחתמת עיסקת הגז הגדולה בין ישראל למצרים. וזו המתכונת הנכונה להשקטת האזור: פחות לאומנות, פחות דת, יותר כסף וכלכלה. כי במלחמת האינתיפדה הזאת המגיעה לסיומה כולם הפסידו. ויותר מכל הפלשתינאים, ועראפאת בראשם שחזר להיות שליט ללא שטח שבמקום לשבת בגלות בטוניס יושב בכלא ברמאללה.
איזו מפלגה תרים את דגל האופציה הירדנית - מצרית?
חוזרים לאופציה הירדנית מצרית
חלומות בלבד
