אדמה חרוכה בתום עידן שרון

הנורא מכל, אריאל שרון קרע במו ידיו את הקשרים האחרונים בין חלקי אומה שסועה ונבוכה, שלא הבינה מה בכוונתו לעשות, ומה יוותר בידיה לאחר שיתפזר העשן של השריפה הגדולה ששרף אריאל שרון בבית הלאומי של כולנו.

בשלושת החודשים האחרונים פרסמתי מספר מאמרים, בהם ניתחתי את אישיותו הפוליטית ועולמו הרוחני של אריאל שרון. מאמרים אלה היוו בסיס לדיונים נוקבים במספר אתרי אינטרנט מרכזיים, בהם ערוץ 7, ארץ הצבי ותכלת זהב:

• להציל את טוראי ישראל,
• אריאל שרון מנהיג לאסון.

טענתי אז, כי שרון מגלם באישיותו ובהתנהלותו את הגולם מפראג, אותו יצרו, באופן סמלי, משה דיין ודוד בן גוריון, על מנת שיציל את היהודים מתבוסות חוזרות ונשנות נגד הטרור הערבי.

וככל שהגולם הצליח במעשיו לאורך השנים, כך הוא עורר כלפיו יראת אויבים מבחוץ, שנאת יריבים מבית והערכת מוקיריו, מקבלי שרותיו הכוחניים, אותם אלה שהעלוהו לשלטון כמושיע ומציל העם, לאחר פרוץ מלחמת ''אל אקצה''.

לא השכלנו להבין שהאיש הזה הוא חרב פיפיות, ולא שעינו לאזהרות שמדובר באיש מסוכן, ''בולדוזר'', כפי שכונה בפי רבים. אותו בולדוזר, שעקר הרים כדי לבנות את ההתנחלויות – הוא שיקום להורסן עד היסוד כדי להציל את עצמו, שמו ועתידו מול תככי הפרקליטות ומשרד המשפטים.

שום דבר לא עוצר את האיש. הוא ניחן בעורמה טבעית, באכזריות, בשנאות אין קץ כלפי מי שסימן כאויביו. הוא שומר בחובו שנאה קשה כשאול לאויביו והוא מבשיל אותה לאט לאט, במין פתיליית שנאות שלא תיאמן.

בהנאה בלתי מוסתרת הוא שולח היום מכתבי פיטורין לשרי ממשלתו המתנגדים לתוכנית העקירה וההשמדה של ישובים יהודיים בארץ ישראל. הוא זכר לעצמו את ''הישגיו'' המדומים בעת הרס ימית ויישובי סיני. אז, ב-‏1982, הבשילה במוחו הקודח מלחמת לבנון, והיא שדחקה בו להשלים את ההרס, כדי לעבור, במהלך צבאי, משלב אחד במערכה לשלב הבא. וכגנרל מנוסה הוא מאמין, שאם צריך לנטוש עמדות בלתי חיוניות בקרב כדי להמשיך הלאה ולהכריע את הקרב – אז ייקוב הבולדוזר את העיר, הכפר, הלב והנפש.

שרון איננו מאמין בחוק. כשהרס את ימית לא היו חוקי יסוד כבוד האדם וחירותו. אבל גם היום לא חושש שרון מבג''ץ. חוק זה נועד לערבים – לא ליהודים, וטומי לפיד, עם מערכת משפטית מושחתת ואנטי יהודית, כבר ידאג לחקיקה טרנספריסטית של תשלומי פיצויים, מתן פיתויים, הרס ואיומים שילוו בתעמולה פסבדו-דמוקרטית שתלבין כשלג את פשעי-הטרנספר. הדמוקרטיה ושלטון החוק, שנרמסו על ידי שרון כל ימיו, ישמשו היום כעלה התאנה של העוקרים וההורסים ושרון ינצל אותם עד תום בציניות ההרסנית והמחפירה שלו.

''הוא עוד יעלה עם טנקים על קריית הממשלה'', התנבא מנחם בגין המנוח על אריאל שרון, התנבא ולא ידע עד מה צדק.

עם טנקים הוא לא יעלה על ירושלים – עדיין, אבל את כפר דרום, נצרים וגוש קטיף הוא יכתוש לעפר ואבן עם דחפורים משוריינים של צבא ההגנה לישראל... מי יגול עפר מעיניו של מנחם המנוח.

שרון סבר שבוויתור על עשרות ישובים בארץ ישראל, באין פרטנר למשא ומתן, הוא יצליח לספח במהלך חד צדדי חלק ניכר מהישובים שהוקמו ביש''ע ובגולן. הערבים, האמריקנים, האירופים ושאר ''ידידי ישראל'' בעולם, הבינו מייד ונטרלו מיד את החלק של הסיפוח והם הובילו את שרון למלכודת פתאים אליה לכד את כולנו: עקירה כן – סיפוח לא. כך לא נותרה מתוכנית שרון אלא רק החלק הרע, המסוכן והאובדני לעם ישראל:

כך יהפוך התקדים של פינוי הישובים לפצצת זמן מתקתקת, לא רק ליש''ע והגולן – אלא גם לכל ישוב וישוב ב''קו הירוק'' שיחתך לגזרים, נתח אחר נתח, ויהפוך למדינה הפלשתינית דו-לאומית בה יהיו היהודים, אם בכלל, מיעוט נסבל בלבד.

כך יהפוך הבית הלאומי היהודי, 84 שנים לאחר שהוכרז על יד אומות העולם בהצהרת המנדט – לאפיזודה חולפת.

הרגע בו ייעקר ישוב אחד, יהיה האות לספירה לאחור של מדינת ישראל. זאת מבינים היום רוב אזרחי ישראל, מי בידיעה ומי ברגש, וזה מה שעוצר כרגע את הגולם מהרסנותו.

שרון הוא טקטיקן מנוסה, אך איננו מצביא. הוא איננו מבין מהלכים מורכבים, ומנהיגותו הכוחנית אף איננה מתאימה לסוג זה מהלכים גורליים בחיי אומה.

שרון הובל למבוי סתום ולדרך ללא מוצא, גם על ידי בני משפחתו ועוזריו הפוליטיים. אבל הוא ורק הוא אחראי להתנהלות הכושלת והקטסטרופלית שהמיטה על ישראל אסון לאומי, חורבן מדיני, אנטישמיות גואה, התבזות ורמיסת הכבוד של העם היהודי. הוא ורק הוא גרם לקרע פנימי עמוק בחברה הישראלית, ומעל הכל - מחדליו והססנותו לאחר טבח הדולפינריום, הובילו להרג נורא ומתמשך של אזרחים ישראליים. הרג זה ניתן היה למניעה בנחישות ובקשיחות, לו נעשו בזמן ובמועד שנדרשו לחיסול משטר הטרור הערפאתי.

שרון נגרר אחרי פופוליזם זול, אחרי יועצי אחיתופל, אחרי רייטינג של תקשורת ועיתונות והוא לא הבין שהוא נותר לבד בקריאתו ובהבטחתו המצמררת: ''לא יהיו יהודים בגוש קטיף וצפון השומרון בסוף 2005''.

הוא הושפל קשות במהלך המשאל בקרב חברי הליכוד, ומשנכשל, הבין הוא, ותפסו אזרחי ישראל, את עומק הצרה אליה הוא הכניס את המדינה כולה.

האזרח הפשוט לא מוכן יותר לשמוע על ויתורים לאויב בלא תמורה, ובוודאי לא על מסירת שטחים וישובים פורחים תמורת המשך הטרור ומלחמת המתאבדים. עם ישראל לא היה פראייר של גולדה בזמנה, והיום איננו מוכן להיות פראייר של שרון ואולמרט.

התקשורת נוהגת בשרון כהרגלה בטומאת הליכותיה: שקר, הסתרה, הסתה ותעמולת שווא למטרותיה האידיאולוגיות הבלתי נסתרות. כך השתלבו הספינים של שרון עם הספינים של התקשורת, ואלה עם אלה הובילו להטיית האמת, לדה לגיטימציה של מתפקדי הליכוד ולאשליה של שרון שהוא יצליח לשרוד את התוכנית הנוראה שלו למרות הכל.

מהלכיו של שרון אינם רק חשיפה לאור היום של אישיותו הנקמנית, הנאותיו הקטנוניות בהשפלת יריביו: זה הימור של אדם אובד עצות, שכל מה שנותר לו לעשות, זה להפיל על חבריו לממשלה את עמודי הבית, בבחינת תמות נפשי עם שרים.

שרון נפל אתמול בבור שכרה לעצמו ברוב איוולת. הבית קרס, הוא הותיר אחריו אדמה חרוכה, 1000 הרוגים אלפי פצועים ונכים, נטישת בני ברית כתורכיה והודו, תלות אישית ומדינית בארה''ב שלא נודעה כמוה מעולם. הוא הפך את ישראל לרפובליקת בננות המנוהלת מלשכתה של פקידה אמריקנית בכירה מול ראש לשכתו. והנורא מכל, אריאל שרון קרע במו ידיו את הקשרים האחרונים בין חלקי אומה שסועה ונבוכה, שלא הבינה מה בכוונתו לעשות ומה ייוותר בידיה לאחר שיתפזר העשן של השריפה הגדולה ששרף אריאל שרון בבית הלאומי של כולנו.