''הדרך היחידה להשגת יעדיה הלאומיים של ישראל היא מחויבות בלתי מתפשרת לשיפור מתמיד של החינוך והעמדתו בראש סדר העדיפויות הלאומי. חינוך מוביל בהישגיו בהשוואה למתקדמות שבמדינות העולם, מוביל לצדק חסרתי, ללכידות חברתית ולהעשרה תרבותית'' (התוכנית הלאומית לחינוך, חלק א, עמוד 41).

''כוח המשימה ימשיך בפעולתו עד אוקטובר 2004, ישלים את המלצותיו במספר נושאים ויגבש תוכנית יישום מפורטת, ובכלל זה תוכנית תקציבית רב שנתית, הצעות מפורטות להסדרי עבודה חדשים במערכת החינוך, סדרי עדיפויות בין המרכיבים השונים של התוכנית והמנגנונים ליישומה'' (עמוד 3).

---

במאמר קודם (התכנית להנעת הצמיחה) הדגשתי את הצורך להשקיע בתשתיות כדי להניע צמיחה בת קיימא. במקומות אחרים הדגשתי כמה חשובה התפתחות ההון האנושי כאמצעי לפיתוח כלכלי. מערכת החינוך היא הכלי המרכזי לפיתוח הון אנושי ולכן רפורמה מהותית במערכת החינוך אמורה להשפיע על המצב הכלכלי.

הון אנושי הוא אולי התשתית החשובה ביותר שיש לו לאדם. מערכת החינוך היא התשתית הבסיסית עליה יכול (או לא) לצמוח ההון האנושי שלנו. במערכת הזאת תלויה היכולת של הדור הצעיר לצבור הון אנושי והיכולת של כל אחד מבוגריה לעמוד באתגרים חברתיים ופרטיים. במציאות של היום, שוק עולמי תחרותי מאד, הופכת רמת ההשכלה – ההשקעה בהון אנושי – תנאי עוד יותר חשוב לניצול יתרונות יחסיים ולצמיחה כלכלית. מכאן שטיפול שמשפר את תפקודה של מערכת החינוך ואת יכולת הצבירה של הון אנושי הוא השקעה בתשתית כלכלית מוטת צמיחה. לכן הרפורמה המתוכננת היא בעצם תוכנית כלכלית מבית משרד החינוך.

---

הועדה בחנה את המצב הנוכחי במערכת החינוך ומצאה לא מעט בעיות שמאפיינות (כשלים שמאפיינים) את מערכת החינוך כיום:

1. פערים גדולים בין קבוצות אוכלוסיה שונות.
2. הישגים נמוכים ביחס לעבר וביחס לארצות אחרות – תקלה בהתפתחות ההון האנושי.
3. שחיקת מעמד המורה ומקצועיותו.
4. ניצול לא יעיל ולא שוויוני של משאבים.
5. פיצול מערכת החינוך הציבורית (החינוך העצמאי, רשת החינוך של ש''ס ועוד).
6. כשלים בניהול מערכת החינוך.

הרפורמה (התוכנית הלאומית לחינוך) שעקרונותיה הוצגו בשבוע שעבר מתכוונת לטפל בכל הבעיות האלו ועוד.

זו לא היתה ועדה ראשונה שעסקה בשינויים או רפורמות במערכת החינוך. לכן, כפי שנכתב בדו''ח (התוכנית הלאומית לחינוך, חלק א) ובמקורות אחרים (חינוך לעודפים), חלק ניכר מההמלצות אינן חדשות. כבר כעת ברור שתהליך היישום לא יהיה קל בגלל מאפייניה העיקריים:

1. שינויים בסדרי עדיפויות,
2. שינויים בהקצאת משאבים,
3. שינויים בתרבות הניהול,
4. שינויים מבניים ואירגוניים.

אם השינויים, שיופעלו בסופו של דבר, יהיו מהותיים בכל ארבעת המאפיינים הללו צפוי לנו שיפור מהותי בהכנת-הכשרת אזרחיה הצעירים של המדינה. לא פלא ששר האוצר הביע תמיכה והבטיח לסייע בשלבי הביצוע. יחד עם זאת עלינו לזכור שמדובר בתהליך ארוך טווח שדורש סבלנות והתמדה לשנים רבות.

המערכת תאורגן מחדש בצורה שמשרד החינוך יהפוך לגוף מטה שמתווה מדיניות, קובע סטנדרטים, מתקצב ומפקח על הביצוע. המוסד החינוכי (בית הספר או גן הילדים) יהפוך לאחראי למיצוי הפוטנציאל של כל תלמיד. לשם כך המוסד יהיה בעל האחריות והסמכות לעמידה ביעדים שהעיקרי בהם הוא הישגי התלמיד. חלוקת המשאבים תותאם לעיקרון הזה, כאשר 90% מתקציב החינוך ינוהל על ידי מוסדות החינוך, כ- 7% על ידי המינהלים האזוריים והשאר על ידי משרד החינוך – המטה.

מעמד מנהל המוסד החינוכי יחוזק באופן משמעותי על ידי העברת אחריות וסמכויות מהמטה. השיפור במעמדו יכלול דרישות לרמה מקצועית, שיפור בתכניות ההכשרה ובשכר כדי לתת ביטוי לאחריות המורחבת בתפקידו המעובה. האחריות והסמכות של מנהל המוסד יכללו שליטה מלאה במשאביו. צעדים דומים מיועדים לשפר את מעמד מקצוע ההוראה בכלל והמורה בפרט. במקביל להרמת רף הדרישות מהגננות והמורים הם יזכו לשיפור בתנאי העבודה והשכר.

פעולות מערכת החינוך לאחר הפעלת הרפורמה לא ידרשו תוספת תקציבית מהותית. עיקר התוספת התקציבית המתוכננת מיועדת להעלאת שכר המורים ומימון הסדרי פרישה (התוכנית הלאומית לחינוך, חלק א, עמוד 12). מדובר בשינוי סדרי העדיפויות במעבר להתמקדות בתלמיד ובתוצאות לימודיו, ובהעברת האחריות והסמכות לבית הספר שמכיר את התלמיד ובמיוחד בהקצאת המשאבים.

---

בית הספר הנמצא בקשר יום-יומי עם התלמיד יהפוך למוקד המעשה החינוכי במדינת ישראל. כמוסד שאחראי למיצוי הפוטנציאל של כל ילד בישראל מן הדין שבית הספר ינהל את מירב המשאבים המוקצים לחינוך על ידי החברה. בלי להתעלם מהנושא החינוכי-ערכי, מערכת שצריכה לייצר ולשפר נכס כלכלי – הון אנושי – מן הדין שתתנהל על פי עקרונות שמנחים עסק כלכלי. התוצאה, לטעמי, תהיה מערכת יותר יעילה ובעלת יכולת תגובה לצורכי התלמיד – הלקוח – ובזה כוחה.

התוכנית של ועדת דברת היא בעצם השקעה בתשתית – הון אנושי של תלמידי ישראל. ככזאת היא בעצם השקעה בתשתית מאד חשובה שהיא גם מנוע עיקרי לשינויים טכנולוגיים ולצמיחה בת-קיימא. היא אמורה לעשות זאת, בעיקר, על ידי שינוי סדרי עדיפויות של חלוקת המשאבים. אשר על כן, התוכנית הלאומית לחינוך היא, תוכנית כלכלית, חשובה ורצויה לאזרחי ישראל.

---