פסילה – חצי פסילה

שופטת בית המשפט העליון, דורית בייניש, החברה בוועדה לבחירת שופטים, החליטה שלא להשתתף בהצבעה על מועמדותה של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, לבית המשפט העליון.
השופטת בייניש קיבלה את ההחלטה - כך פורסם - בשל החשש מדברי לעז נגדה, בשל חבֵרותה עם ארבל.
טוב עשתה, כמובן, השופטת בייניש כשהחליטה להימנע מהשתתפות בהצבעה על המועמדות של חברתה ארבל, שהרי השופטת בייניש נתונה כאן בניגוד מובהק של אינטרסים אישיים.

אלא שעל כגון דא נאמר: המתחיל במצווה אומרים לו גמור!

על השופטת בייניש לפסול עצמה מהשתתפות בכל ההליך כולו.

במה דברים אמורים:
בהליך בחירת השופטים משתתפים מועמדים במספר העולה על מספר המקומות הפנויים לכהונה הנכספת.
טבע הדברים, איפוא, הוא כזה שהמועמדים למעשה מתמודדים ביניהם על המספר המוגבל של אותם מקומות.
יוצא, שמהות הליך הבחירה היא כזו, שגורלו של מועמד מסויים נגזר בסופו של חשבון לא רק ממספר המצביעים בעדו, אלא גם ממספר המצביעים בעד מתחריו, והדברים פשוטים.

ברור אם כן, שההליך טומן בחובו תופעה מובנית שלא ניתן למעשה למנעה.
על פי המצב המובנה הזה, מי שחפץ לשפר את סיכויי בחירתו של מועמד מסויים, רצוי שיפעל בשני מסלולים מקבילים: לא די שיפעל בעד המועמד שהוא חפץ ביקרו, אלא רצוי שבמקביל גם יפעל - בגלוי או בסתר - נגד מתחריו (בוודאי נגד מתחריו הריאליים המתמודדים על אותו ''כיסא'').
עד כאן הכל תקין, זהו דרכו של עולם, אלה הם כללי המשחק ואין כל טעם להתכחש לכך.

אבל, מה תהיה תמונת המצב כשאחד מחברי הוועדה הבוחרת יהיה נתון בניגוד אינטרסים אישיים לטובת מועמד מסויים?
התוצאה ברורה: הבוחר הזה יהיה נתון בניגוד אינטרסים - אבל בכיוון פעולה הפוך - גם כלפי מתחריו של המועמד שהוא רוצה בבחירתו.

במילים אחרות: ניגוד האינטרסים של בוחר לטובת מועמד מסויים מקפל בתוכו גם ניגוד אינטרסים - כמעין תמונת ראי - נגד מתחריו של אותו מועמד.

ובכן, מה עשתה השופטת בייניש? היא החליטה להימנע ממצב ניגוד האינטרסים לטובת חברתה עדנה ארבל, אלא שהיא השאירה בידיה את הראי של ניגוד האינטרסים הזה, ובאמצעות הראי ביכולתה לפעול נגד מתחריה - במיוחד מתחריה הריאליים - של חברתה - ובכך להשפיע, כפי שראינו, גם על סיכויי הבחירה שלה.

טוהר הליך הבחירה מחייב, איפוא, שבוחר הנמצא במצב ניגוד אינטרסים לטובת אחד המועמדים ימנע עצמו ממעורבות כלשהי בשני מסלולי הפעולה: הן המסלול החיובי לטובת המועמד שהוא חפץ ביקרו, והן המסלול ה''שלילי'' כנגד מתחריו של אותו מועמד.

ודוק: החובה של בוחר, הנתון בניגוד אינטרסים, להימנע מפעולה – בעד או נגד - חלה לא רק על הליך ההצבעה ממש, אלא גם - ואולי בעיקר - על הפעולות השונות, הדיונים ומעשי השכנוע למיניהם הקודמים להצבעה.
באחת - בוחר הנתון בניגוד אינטרסים כלפי מועמד מסויים חייב להדיר רגליו מההליך כולו - מתחילתו ועד סופו.

יטען הטוען: הרי הפעולה נגד מתחריו של מועמד מסויים נעשית בין כך ובין כך, ובלא קשר לשאלה אם סיבות ענייניות - או לא ענייניות - מדריכות את שיקוליו של חבר הוועדה החפץ באותו מועמד מסויים.

ויוסיף ויטען הטוען: הרי התוצאה הסופית של ההצבעה מתקבלת רק על פי ספירת קולות ה''בעד'', ולכן אין הבדל – מבחינת התוצאה - אם הבוחר הנתון בניגוד אינטרסים לטובת מועמד מסויים יצביע נגד מתחריו של אותו מועמד או שיפסול עצמו גם מהצבעה לגבי המתחרים.

ובכן, אינטרס הציבור מחייב שהצבעת בוחר תיעשה משיקולים ענייניים בלבד, ובלא לפזול לעבר התוצאה הסופית.
חבר הוועדה המצביע נגד מועמד מסויים שעה שהוא – אותו חבר – נתון בניגוד אינטרסים אישיים לטובת מועמד אחר, צריך להיות מוחזק שהוא עושה כן משיקולים לא ענייניים, ואת זאת - אינטרס הציבור חייב למנוע.

מקל וחומר כשחבר הוועדה הוא שופט של בית המשפט העליון.

כללו של דבר:
כיוון שפרקליטת המדינה עדנה ארבל מועמדת לכהונת שופטת בבית המשפט העליון - על חברתה, השופטת בייניש, להימנע – בכל צורה שהיא - מליטול חלק בהליך בחירת השופטים.

---

הכותב הינו עורך דין.