  
  
  
|
  מלאכים בגיהינום | |||||
| ריקה ברקוביץ' (יום ראשון, 18/04/2004 שעה 1:31) | |||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  מרים ואחיה - סיפור משה בתיבה, וסיפור הילד מטבח כביש החוף |
|||
|
|||
מלאכים בגיהנום, סיפור השואה של ריקה ברקוביץ, לכד את עיני הערב; ידיעה שהיו בה 0 תגובות באתר ארץ הצבי, חזיון בלתי מצוי כאן. פתחתי וקראתי את המבוא וארבעה פרקים. סיפורה של משפחה יהודית בפולין. הנאצים פורצים לעיירה, יורים בנמלטים, צועקים על היהודים המבוהלים עד מוות: יודן ראוס... והנאצים מכים את היהודים מכות רצח בקתות רובים, יורים לראשי הנמלטים - עורכים ''אקציה'' גירוש וטרנספר בלשון הנאצית.. והמשפחה מנסה להימלט על נפשה, האב רותם סוס ומכין תרמיל למרים ולאחיה. הנה הם חוזרים לאורווה, והסוס נעלם ואיננו. האב רץ לחפשו אך לשווא - גנוב גונב הסוס...והם נותרו עם תינוק רך שיש למלטו. הם נודדים ביערות ובשדות, מגיעים לרפת ולאסם. מרים מחליטה, שכדי להציל את הילד, יש להשאירו בידי משפחת האיכר הגוי. ספור מדהים.. מרים, כאחותו של משה רבנו בן לוי, משקיפה מרחוק על תיבת הגומא של אחיה לראות מה יעשה לו. וכך ירדה בת פרעה לרחוץ ביאור והצילה את משה, גדול נביאי ישראל, שקיבל מהקדוש ברוך הוא את תורתו במעמד הר סיני. לא בכדי השביעה אותנו ההגדה של פסח לומר לנו, לזכור ולא לשכוח: גם: דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים... משה ניצל אבל מיליון ילדים יהודיים הומתו ברצח העם הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית. שליש מהעם היהודי נכחד בשואה, והעוול הגדול, לו אחראים כל עמי אירופה בלא יוצא מהכלל - לא זו בלבד שלא תוקן אלא הרוצחים שוב הרימו ראש. נזכרתי בילדים הישראליים שנפלו בידי המחבלים הארורים, ממשיכי דרכם של הנאצים. כביש החוף, שבת אביבית של שנת 1978. מחבלים העולים בסירת גומי ליד מעגן מיכאל, פוגשים צלמת ועוד חבר קיבוץ יורים בהם בדם קר. אחר כך הם משתלטים על אוטובוס של טיול חברי אגד, ומתחילים במסע טבח אכזרי הנמשך עד צומת הקאנטרי-קלאב בתל אביב. מן הפרשה המצמררת הזו זכור לי סיפור קטן על הילד יהודי והמחבלת המטורפת. היא הייתה רוצחת אכזרית לא פחות מאילזה קוך, ממחנה בוכנוולד. (אותה אילזה, פושעת מלחמה מתועבת, הייתה רוצחת ילדים יהודים ומעורם הייתה מכינה אהילים למנורות לילה..) המחבלת הפלשתינית שבאה מלבנון, הייתה מנהיגת כנופיית המחבלים. ילד קטן שבכה מאימת היריות, ההשתוללות הפראית של הרוצחים החמושים, ושלוליות הדם שמסביבו, העלה את חמתה של הרוצחת. תוך שהוא מוחזק בזרועות אביו, ירתה המרצחת בראשו, ואביו שהתנפל בטירוף זעם נורה יחד עם בנו.. אחר כך היה נסיון השתלטות על האוטובוס והוא עלה בכיבשן אש השמימה.. ילדים יהודים היו, ונשארו תמיד מטרה לרצח עם שלנו, ועם השנים עולה ופורחת האכזריות המועלת נגדם, כמו לא חלפו 3600 שנה מהולדת משה. מאות ילדים רצחו המחבלים, בכביש החוף, נהריה, משגב עם, מעלות, הדולפינריום, ילדים ומשפחות שלמות. לא בכדי, המופתי של ירושלים היה ידידם של הימלר, היטלר והקים עבורם דיביזיה נאצית פלשתינית-בוסנית בעת השואה. סיפורה הנפלא של ריקה ברקוביץ הוא תמצית הטרגדיה היהודית וחובה לרכוש את ספרה. לזכור ולא לשכוח יוסי בלום הלוי - יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשס''ד. ריקה ברקוביץ תיארה את ספורו של היהודי הנצחי, הנרדף ונרצח בשל היותו יהודי... | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לדעתי זהו חילול השואה |
|||
|
|||
להשתמש בה כפי שאתה משתמש , לקידום דעותיך הפוליטיות. אין שום מקום להשוואה בין השואה לבין הטרור הפלשתיני יהיה נפשע ככל שיהיה. אין כל מקום להשוואה בין מדינת ישראל לבין העם היהודי בשואה. חבל שאתה משתמש בסיפור כל כך מארגש כקרדום לחפור בו את חפירות עמדותיך הפוליטיות. ולא אמשיך כדי לא לחטוא בחטא שלך | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדעתי זהו חילול השואה |
|||
|
|||
לדעתי, בדבריך המתלהמים ורויי השנאה, אתה לא רק מחלל את את כבוד המתים, אתה גם מכחיש תקומה, ומכחיש את משמעותה הרלבנטית של השואה לימינו! טוב תעשה מר נוי' הנכבד את תקרא את תגובתה של הסופרת ריקה ברקוביץ על דברי, ומן הראוי שתתחיל בעמיתים לאתר זה לנהוג בדרך ארץ, גם אם דעותיהם מנוגדות לדעותיך - חוץ מזה אתה לא בהפגנה של אורי אבנרי הצועד עם אנשי חמאס ואל תחרף... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| המבחן הלקמוס של האנטישמיות הבהמתית |
|||
|
|||
היא המידה בה צרינו ממקדים מטרתם על ילדים זכים חסרי ישע. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מרים ואחיה - סיפור משה בתיבה, וסיפור הילד מטבח כביש החוף |
|||
|
|||
ליוסי בלום הלוי שלום ותודה לך מקרב לבי על תגובתך המרגשת והמחזקת. ברור לך, כפי שלי ברור שאין בעולם איש היכול לספק את טעמם הספרותי של כולם. כיוון שב''מלאכים בגיהינום'' השתלתי את סיפוריהם הנוראים של ניצולי שואה שלא סופרו עד היום - בגלל החשש מתגובות גסות של קוראים שאינם מסוגלים להבין את עוצמת הזוועות שהתרחשו בשואה, החלטתי להעז, לכתוב על כך ולעמוד בפרץ הביקורת, על כל המשתמע מכך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סיפור מרגש שהזכיר לי כי בשנת 1935 עלה סבי רב ליפא ז''ל |
|||
|
|||
לארץ ישראל, עם אבי ושני אחיו שהיו ילדים קטנים. סבי ליפא ז''ל וסבתי אסתר ז''ל עלו לארץ ישראל מכיוון שהיו ציונים. כל שבעה אחיו ואחיותיו , כל שבעה אחיה ואחיותיה של סבתי, נשארו בעיירה במזרח פולין, במקום הנמצא היום בשטח אוקראינה, הם נשארו מאחר והיו מה שמכנים היום חרדים, ואנטי ציונים. הם היו חסידיו של הרעבע המקומי. ביום אחד , בשנת 1942 נרצחו כולם על ידי הגרמנים . 14 דודים ודודות וכ20 בני דודים ובנות דוד. רק ילדה קטנה אחת ניצלה , על ידי נוצרים שהחביאו אותה במשך כל תקופת המלחמה. לאחר המלחמה הגרה לאוסטרליה , ועדיין היא חיה שם. אני אפילו לא הכרתי את שמותיהם של עשרות הנספים. איש לא דיבר על כך בביתנו. איש לא רשם. כיום אין איש זוכר. רק את שם אבי סבי רבי יצחק נוידרפר זצ''ל ואת שם אבי סבתי רכי אברהם אלטמן זצ''ל יודע אני. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סיפור מרגש שהזכיר לי כי בשנת 1935 עלה סבי רב ליפא ז''ל |
|||
|
|||
צריך לתעד את אותם בני משפחה ,זוהי מיצווה אנושית שאין גדולה ממנה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מרגש או לא מרגש |
|||
|
|||
לכל היותר זהו ספר לילדים,סגנון בוסרי, שטוח, שבלוני, מייגע, מזכיר חיבור של כתה ג'. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למושה - שאינו משה |
|||
|
|||
למושה - יש לי במיוחד שבילך סיפורים עגולים ושטוחים לילדים בכתות ג'. כדאי לך להכנס לאתר שלי www.rika.co.il ולהכיר אותם. חלקם תורגמו, פורסמו בחו''ל וייצגו את המדינה שלך בירידי ספרים בינל''א וחלקם שני ספרי משלים המלווים באיוריו של הקריקטוריסט זאב משמשים היום כספרי לימוד. לידיעתך הרומן השטוח שמתאים, לדעתך, לכתות ג',זכה ביום שישי זה לביקורת חמה ומרגשת במוסף לספרות של ''ידיעות אחרונות'' ב- ''ספרים רבותי ספרים'' בגלי צה''ל, בתוכניתו של משה טימור ברדיו, גם מהמח' לספרות לנוער במשרד החינוך, הנהלת ''יד ושם, וכן מעשרות רבות של תגובות קוראים בוגרים וצעירים שלשמחתי הרבה מגיעות אלי ומתגברות מדי יום. אני מניחה שהביקורת שלך על הספר נעשתה רק לאחר שקראת אותו. בכל מקרה אני מודה לך שטרחת לקרוא. לא היה לי כל ספק - שיהיו גם תגובות ארסיות כשלך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| על תסמכי על ידידי עמושה |
|||
|
|||
הוא תמיד תוקע גרעפס בדקה הפחות מתאימה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למושה - שאינו משה |
|||
|
|||
ריקה היקרה: ישנם באתרי אינטרנט אנשים המסתתרים כמוגי לב מאחורי שמות בדויים ומתיזים מררתם על כל מה שנקרה בדרכם.. תתעלמי מהם. אגב תשובתך לפלמוני הזה מצוינת, אבל אני לא בטוח שחומר שטוח ועגול לכתה ג' ראוי ליכולתו השכלית של המושה הלזה... את לא צריכה להיחס ברצינות הזו לדברים. אני, למשל, לא ידעתי, שזכית לכל השבחים שציינת,ושאני מסכים שהם ראויים לכתיבתך, כי את לבי שבתה הכנות והאוטנטיות שבה תיארת את ספור הנערה היהודיה ואחיה באתר ארץ הצבי.. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בדברי לא שללתי את האפשרות שיש באמתחתך |
|||
|
|||
דברים הכתובים בצורה ילדותית עוד יותר מהספר הזה. עם כל הכבוד לנושא החשוב הזה שראוי לזכור ולשמר בו כל פרט, יש להפריד בינו לבין הסגנון הקלישאי והרדוד שלך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בדברי לא שללתי את האפשרות שיש באמתחתך |
|||
|
|||
למושה - מזלי שישנם גם הרבה מבקרים מקצועיים וקוראים בוגרים משכילים, שנהנים מאוד לקרוא את הנוסח ''הקלישאי - הרדוד'' של הרומן שלי. בזכותך חיברתי אמרה חדשה לאוסף האמרות שלי: ''יש אנשים השקועים במצולות בגרותם ואינם יודעים - שניתן למצוא את הזהב גם במים רדודים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא נכנס לתחרות של אמרות כנף |
|||
|
|||
ואם את מרוצה מי אני שאקלקל לך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא נכנס לתחרות של אמרות כנף- אז גם אני לא אתחרה |
|||
|
|||
אבל בכ''ז אומר ''למושה'': ''באין ביער ציפור שיר /גם זרזיר יחשב מבקר בכיר.... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה מוזמן לכהן כציפור שיר |
|||
|
|||
ובבניין ירושלים ננוחם | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הזרזיר המחזיר |
|||
|
|||
אמר והלך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סיפור מרגש שהזכיר לי כי בשנת 1935 עלה סבי רב ליפא ז''ל |
|||
|
|||
לרמי נוידרפר שלום, השבוע אמורה להתפרסם בידיעות אחרונות כתבה בה אני מספרת איך אני, צברית, ילידת 1946, שלא התענינתי כלל בשואה ובסיפוריהם של הורי, שאיבדו את כל בני משפחותיהם בפולין, מצאתי את עצמי, לפני למעלה משנה, יושבת וכותבת בשטף מרגש על השואה, כאילו אני עצמי הייתי בה. כיוון שמעולם לא כתבתי רומן, עם סיום הכתיבה מצאתי לנכון להעביר את כתב היד הדמיוני שלי להסטוריונים, לאנשי ספרות ובממיוחד לניצולי שואה, שיחוו את דעתם. הדבר המדהים והמופלא שקרה לי במהלך הבחינה - ששבעה ניצולי שואה אליהם פניתי - ביקשו, לאחר הקריאה, שאכניס גם את סיפוריהם האישיים לרומן. בין הסיפורים הללו ישנו סיפור על רבקל'ה, ילדה בת אחת עשרה וחצי, הנאנסת באכזריות ע''י איכר אוקראיני שבאסם ביתו היא הסתתרה. ועל גיסתו הגוייה של האיכר, שנאבקת עם האיכר, מבריחה את הילדה ועל כך היא גם משלמת בחייה. המדהים בסיפור, שאותה ניצולת שואה שזכתה לעלות לארץ ולהקים כאן משפחה לתפארת, לא סיפרה א הסיפור הזה, אפילו לא לבני משפחתה. ''למה לא סיפרת?'' שאלתי והיא השיבה: ''לא רציתי שבעלי,ילדי או נכדי - ירחמו עלי! ומדוע את רוצה שאפרסם את הסיפור עכשיו?'' שאלתי והיא השיבה: ''כדי שידעו שהיו גויים כאותה אנקָה, הנוצריה שהצילה אותי ונרצחה.'' היום בשנות השמונים לחייה, אותה ניצולת שואה חשה, כך היא אומרת, שאבן כבדה נגולה מלבה. היא הייתה משוכנעת יותר ממני, שרבים יקראו את ''מלאכים בגיהינום'' וכמותה היו משוכנעים עוד 7 ניצולי שואה... שלצערי אחד מהם הלך לפני חודש לעולמו. ואני משתדלת לנצל היום כל במה, כדי לומר לעצמינו - בני הדור השני, השלישי וה... לפני שאותם שרידי שואה יעלמו מהעולם, חייבים לשמוע ולתעד את סיפוריהם. ריקה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני מאד מבין אותך. במשפחתנו |
|||
|
|||
הנושא היה כל כך כאוב , עד ש''אסור לדבר עם סבתא על הוריה והאחים והאחיות שלה שנרצחו'' ואני - בתור ילד, בכלל לא התעניינתי בנושא. עכשיו , כשהוא מעניין, אין עם מי לדבר. הרצח גם היה המוני. כל תושבי העיירה נרצחו ביום אחד , עוד לפני שלב הגיאטות והרבה לפני מחנות ההשמדה, כך שבעצם לא היו נשארו עדי ראיה לרצח עצמו. ספרך דרך אגב מאד מרגש, כתוב יפה , ולא מצאתי בו שום רדידות של כיתה גימל'' | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני מאד מבין אותך. במשפחתנו |
|||
|
|||
לרמי תודה על התגובה. היום בידיעות יש כתבה על הספר! במוסף -24 שעות. | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי