|
|
|
אני מודה לך על גילוי סוד נוסף מסודותיך - מקום המצאך ומעשייך. האמנם?
אני משוכנע שאת מתרגמת מעולה, שכן העברית שלך רהוטה וברורה, ובוודאי תעשי חיל.
עם זאת קשה להשתחרר מהדיכאון העולה מדבריך, על צלקות, דימויי גולה וכיו''ב (ואפילו האחזות בתנ''ך).
את פטריוטית, גאה במדינה גדולה, מלאת ניגודים שחלקם חמור מכל שראית בארץ-חמדת.
אני שייך למעריצי ארצות-הברית, בעיקר משום כוחה לעמוד מול מגמות טירניות ברורות, הקומוניזם הבינ''ל שקרס, צאדם חוסיין ועוד דוגמאות הרבה, אך אינני שותף ''לשירת ההלל'' הניכרת מדבריך הנוגים.
את מפגינה למען דמות האיסלם? נהדר! אך מה עם העובדה שארצך מהווה בית-מטבחיים, מקום שם נחנקים בגז, נתלים בחבל, מוזרקים סמי הרדמה או מיטגנים על כסא חשמלי...ביוטה אפילו יורים בנידון למוות....ההוצאה להורג הפכה אצל בני עמך לאומנות. ובתאי הנידונים יושבים אלפים הממתינים לתורם לפגוש את הבורא (זוועה כזו למשל, לא תוכלי למצוא בישראל )
אפשר להוסיף סיבות וגורמים אין ספור לרתיעה מהיופי האמריקאי, למצוא הרבה פרצות בחוקה ומשמעותה - ובוודאי שגם בשבועה השוביניסטית לדגל.....
ארצות הברית של 2002 היא סמל המילטריזם והאלימות שבין מדינה למדינה ובין אדם לחברו.
אני שמח ששבת הביתה, מפני שנראה לי שחזרתך ''לבית האמיצים והחופשיים'' תעדן מעט ובקרוב את התבטאויותיך חסרות האחריות, הקשורות למדינה שארחה אותך שנים לא מעטות....
אמנם, אפשר שעדיין תדהרי במסלול שקבעת לעצמך , אבל כמי שמכיר את הקושי הטמון ''בחזרה הביתה'' אחרי שנות גולה מרצון או מאונס - בטוחני שלהט השנאה שלך לחייל הישראלי לצבאו וממשלתו יצטנן כמעה.....
אינני יודע מתי ''חזרת הביתה'' ואם בכלל יש אמת בסיפור העצוב כפי שתארת, מפני שבעוונותי מצאתי באישיותך המקוונת מעט מאד קווים ברורים, אך אני מאחל לך להתעמק ולהתעסק במה שלא יפה בין הרוק'יס לטיחוואנה.....או בלשון קללה סינית ''מי יתן ותחיי בזמנים מענינים''
|
|
|
לגברת דינה המתייסרת
האם דילגת על הפסקאות בהן אמרתי
