- אין לנו מה לעשות בעזה.
אנחנו כבר לא ילדים – וכבר אי אפשר להגיד: ''פוס – לא משחקים''. אם לנו ''אין מה לעשות בעזה'' – אז ישנם הרבה גורמים עוינים שיש להם מה לעשות בעזה – והרבה. וכל מה שהם יעשו בעזה יהיה מכוון לדבר אחד בלבד: למרר לנו את החיים.
- אין מה לעשות – אמריקה לוחצת.
ההיפך הגמור: בזמן שאמריקה לוחמת נגד הטרור – היא תיראה רע מאוד בעולם אם בעלת הברית הקרובה ביותר שלה תברח מהטרור. נכון שהאמריקנים לא יגידו לנו להישאר בעזה – כי אז הם ייראו ''יותר ציונים מהרצל'' – וזה יעמיד אותם באור מגוחך. אבל להגיד שהם לוחצים עלינו לסגת? ממש לא.
- נצא, נקים גדר – ושהם ייחנקו שם בפנים.
את הגדר אפשר לעקוף בהרבה שיטות: טילים, מזל''טים, מנהרות, אזרחי-חוץ, ערבים מישראל, חדירה דרך הים, ואפילו חדירה דרך מחסום חוקי – כפי שנעשה בפיגוע בנמל אשדוד. אבל העיקר הוא זה: אם נצא מעזה – יישאר למחבלים כל הזמן (והכסף) שבעולם להשתכלל, להתחמש ולתכנן דרכים מתוחכמות יותר ויותר להתגבר על הגדר.
- אם הם יעזו לגעת בנו לאחר הנסיגה – נפגיז אותם בלי אבחנה והעולם יהיה לצידנו.
את איומי ה''אם יעזו'' שמענו גם לאחר אוסלו וגם לאחר הנסיגה מלבנון – אבל מעולם לא מימשנו את האיומים – רק התקפלנו יותר. אנחנו כנראה לא מסוגלים להחזיר את כדור השלג למעלה – אז עדיף לא להתחיל לגלגל אותו.
העולם לא יהיה לצידנו: יש 56 מדינות מוסלמיות באו''ם, ועוד לא מעט מדינות עוינות. תמיד תימצא סיבה להאשים את ישראל אפילו כשהיא צודקת.
- אם אריק שרון הגנרל חושב שחובה לסגת מעזה – אז אני או אתה יודעים יותר טוב?
ראשית כל – בין הגנרלים יש חילוקי דעות. הרמטכ''ל ואלוף פיקוד מרכז מזהירים מפני התגברות הטרור. אבל אפילו בלי זה – שרון עצמו הודה בטעויות גדולות שביצע בעבר. למשל: הוא הצטער על החרבת חבל ימית. עם כל הכבוד – מה נעשה אחרי עוד כמה שנים ועוד מאות הרוגים? נגיד ''אופס טעינו''?
- אנחנו חייבים תהליך מדיני כדי להוכיח לעולם שאנחנו שוחרי שלום.
לא נכון. למרות שהעולם אף פעם לא יאהב אותנו ממש – הוא יכבד ויעריך אותנו הרבה יותר אם נכה באויבינו ונשמור על האינטרסים החיוניים שלנו.
- אנחנו חייבים תהליך מדיני בשביל לתת תקווה לפלשתינאים. הטרור שלהם נובע מהייאוש והקיפאון.
לא נכון. לא הייאוש מעודד את הטרור – אלא התקווה. התקווה שאולי נמצאה סוף סוף השיטה לחסל אותנו (בשלבים) על-ידי טרור ואיומים.
- אז מה – תמיד נחיה על החרב?
אם לא נהיה תלויים זה בזה – נהיה תלויים זה לצד זה. ואם לא נחיה על החרב – לא נחיה בכלל. אבל אפשר לצמצם מאוד את הבעיה: אם נשכיל לדכא את הטרור עד למינימום – נצטרך לחיות הרבה פחות על החרב.
- מה לא ניסינו – כבר עשינו הכל והטרור נמשך. חייבים לברוח.
מאוד לא מדויק. לא ניסינו כמעט כלום. אנחנו לא נוגעים בהנהגת הטרור (חיסול יאסין הוא צעד ענק בכיוון – אבל ערפאת עדיין חי ושולח רוצחים שגם חוזרים למוקטעה ותופסים מקלט); אנחנו לא מגרשים מסיתים ופורעים; לא פוגעים בהזרמת הכספים לטרור; לא משבשים את פעולת ''בתי הספר'', המסגדים, העיתונים, הטלויזיה והרדיו הפלשתינאיים – שהם כולם מכונות הסתה איומה שהיא זו שמזינה את תאוות הרצח הפלשתינאית.
- אז מה, יש משהו יותר טוב?
סליחה, עם כל הכבוד (ויש כבוד...) – אם אין כוס מים – זה לא אומר שחובה לשתות רעל... במילים אחרות – מה שחשוב כרגע זה לבחון האם תכנית ההתנתקות היא רעה או טובה. אם היא רעה – הרי שתחילה עלינו לקיים את הפסוק: ''סור מרע – ועשה טוב''. ראשית כל – ''סור מרע'' – לסכל את התכנית המסוכנת. אחר כך – ''עשה טוב''.
ומהו הטוב? הטוב הוא לשלוט היטב בשטח – ולא רק להיכנס ולצאת. מאז מבצע ''חומת מגן'' – הוכח שככל שאנחנו שולטים יותר בשטח – כך הטרור פוחת, ובכל פעם שאנחנו מתפתים ל''ניסיון'' להעביר שליטה – אנחנו משלמים בדם רב.
העולם קצת יצרח אחרי שתנועת הליכוד תצביע נגד תכנית ההתנתקות. יצרח – אבל ישכח.
ובכלל, קצת פרופורציה: מהם גינויים וצווחות לעומת החיים שלנו והזכויות שלנו?
בקלפי, אסור לפחד – וחובה להתנגד!
10 טיעונים לתמיכה בתכנית ההתנתקות – והתשובות עליהם
