חמץ ומסורת ישראל
בבאר-שבע, העיר הגדולה הסמוכה למקום מגורי, אוכל להשיג חמץ בפסח. רשת המרכולים ''טיב-טעם'' תמכור גם השתא חמץ.
אבל אליה וקוץ בה. בשל נדירותו של החמץ במקומותינו צובאים המוני בני ישראל מזי רעב על המרכול. אמנם הם יכולים לשים בעגלת המצרכים מיני תופינים, שרימפס ולחמניות כאוות נפשם, אך אז ייאלצו להמתין שעה ארוכה בתור לקופה.
לפני שנתיים ראיתי את התור הענק הזה והחלטתי לא להצטרף אליו. לכן ויתרתי על עקרונותי וחזרתי לכרסם מצות עד יעבור זעם. זכיתי שתתקיים בי ברכת שומרי אמוני ישראל לאמור ''פסח קשה''.
בשנה שעברה שבתי למסורת: לקראת הפסח פיניתי את המקפיא מדברים לא נחוצים זמן מה לפני החג ומילאתי אותו בפיתות. במהלך החג יכולתי להשתכר מהחמץ עד דלא ידע.
מצות
אמר רבי לוי: האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה.תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים
אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב, ומי שאכל מצה בערב הפסח, מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו.הרמב''ם
טוב. אחרי שבדקתי, טעמתי, ניסיתי וחירפתי נפשי, אני יכול להצהיר שאולי אצל רבי לוי זה היה אותו הדבר, כלומר היו לו מצות טובות במיוחד. כל המצות שאכלתי בימי חיי לא הזכירו לי בשום צורה את החוויה הפורנוגרפית שהוא מדבר עליה. יתכן שהחוויה שלמה רק בצירוף הסאדו-מאזו שהכין לנו הרמב''ם, אך עד כדי כך לא רציתי לבדוק, וסמכתי על תורתנו הקדושה שפטרה אותי בכלל מקיום מצוות במהלך הפסח לאמור:
טו ... כִּי כָּל-אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל--מִיּוֹם הָרִאשֹׁן, עַד-יוֹם הַשְּׁבִעִי (שמות פרק יב). כלומר: שבעה ימים בשנה אני פטור ממצוות, שכן שוחר שלום אני (או כפי שמקובל במקומותינו -
פעיל שלום אני), היות שהלכתי למילון ההווה, שם מפורטים פירושי מילות שפתנו ומצאתי:
מַצָּה - 1. מאפה דק מבצק בלי שמרים. 2. מריבה.
כיצד עושים מצות?
לד וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת-בְּצֵקוֹ, טֶרֶם יֶחְמָץ; ... לט וַיֹּאפוּ אֶת-הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם, עֻגֹת מַצּוֹת--כִּי לֹא חָמֵץ: (שמות פרק יב). כשאני לוקח בצק, מכניס אותו לתנור ואופה - תמיד יוצאת מזה פיתה. יתכן שגם זה הסבר חלקי מדוע בימי רבי לוי ובימי הרמב''ם המצות היו הרבה יותר טובות. בכל אופן - לא לוקחים סיכון. כיום אסור להחזיק בבית אפילו קמח, שלא לדבר על בצק. בני ישראל שיצאו ממצרים לא היו עוברים היום את מבחן הכשרות.
בשנים האחרונות עברנו למצות-טורבו: ניתן להשיג מצות בטעמים מיוחדים שלא היו קיימים בעבר. זהו צעד בכיוון הנכון, אך רחוק מימי הזוהר של רבי לוי.
הגדה של פסח וליל הסדר
מתחילין את ההגדה ומסיימים אותה בדברים שאליהם כמה העם אלפי שנים. בהתחלה:
הלחמניה. בסיום:
לשנה הבאה בירושלים. בתווך יש דברים רבים שצריך לצלוח: שיעבוד, מכות, טביעה, בן זומא, שיחזור מכירה פומבית (10 מכות, 50 מכות, 250 מכות), קריאת שמע של שחרית וחד גדיא.
סדר פסח כהילכתו בנוי כך שנשמתו של האדם פורחת לפני שנוגעים בקמצוץ אוכל. כך מתבצע הדבר: האורחים מגיעים במיטב מחלצותיהם. השולחן ערוך מכל טוב הארץ על מפה לבנה. יש שם מצות, תפודים, יין, מלח. בכוננות נמצאים הררי מאכלי בשר. האורחים מגיעים, נוטלים את ידיהם, מתיישבים ו... מתחילים לקרוא בהגדה. איש לא מקבל פירור עד שעוברים מחצית מההגדה. זכר למשה רבנו, שראה את הארץ ולא זכה להגיע אליה. אנחנו, לעומת זאת, זוכים, אם כי בסבל מקביל.
בהגדה של פסח יש חלק נסתר. סודי אפילו. זהו החלק שקוראים בין סעודת הענק לבין השירים. תמיד יש אמיץ אחד שקורא את זה, כשהכל מביטים עליו במבט זגוגי, בעוד קיבתם מנסה להחליט מה עליה לעשות עם מצבור הקלוריות הלא מציאותי שנחת עליה. למחרת ליל הסדר - איש לא מצליח לשחזר מה היה כתוב שם, ובכלל זה גם אותו אחד שקרא באוזני כולם.
ובלי נסים אי אפשר. במאות השנים הראשונות עבר עוד אליהו הנביא בכמה מיליוני בתי אב בכל שנה ולגם מהיין שהוכן לו (קצב הביקורים שלו הוא כ-280 בתי אב לשניה, תודה ששאלתם), עד שרופאו אסר עליו באיסור חמור להתקרב ליין מאימת שחמת הכבד. מאז אנו ממשיכים להכין לו את היין, שיסבול כמו כולנו. אבל הנס האמיתי הוא המצה. בכך נבדלים ישראל מכל העמים. הם פתרו את ''הבעיה ההופכית'' של הדיאטנים, לאמור: האם ניתן להכין מאפה עשוי בצק, שיהיה גם לא טעים וגם עתיר קלוריות? רק אנו, מכל העמים, עמדנו במשימה.
פסח
