פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_2011

נדידת מקומות העבודה הגדולה
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 02/03/2004 שעה 15:00)


נדידת מקומות העבודה הגדולה


ד''ר דוד סיון




לפני מספר חודשים סיפרנו כאן על יזמים וחברות באירופה וארה''ב המודאגים מהתפתחות היצוא הסיני והתרחבות ההיצע של המוצרים מסין בשווקים. '' .... חלק ניכר נובע מהעובדה שחברות מערביות העבירו את תהליכי הייצור לסין ולמזרח הרחוק. זהו תהליך ההתייעלות של הכלכלה בעולם החופשי'' (המכשול הסיני לצמיחה).

היום שהצמיחה בעולם המערבי, ובעולם בכלל, היא משמעותית בולטת העובדה שבארצות היותר מתקדמות כמו ארה''ב ויפן הצמיחה לא מלווה ביצירת מקומות עבודה. ואם יש יצירת מקומות עבודה היא איטית יותר מהקצב הדרוש לקליטת כל המבקשים להצטרף לכוח העבודה. ברור מכך שהגידול בצריכה הוא מוגבל ולכן גם שיעורי הצמיחה בפועל. מסתבר שמקומות העבודה נדדו עם העברת קווי ייצור והשקעות למזרח הרחוק למקומות וארצות בהן הייצור הוא זול יותר ולא פחות איכותי – יותר יעיל.


עובדות

היפנים מודאגים מנדידה לתמיד של 2.5 מיליון מקומות עבודה בתעשייה (מאז 1991) – ירידה של כ- 25% (Japanese Capital and Jobs Flowing to China). מסתבר שהיום החברות הכי יוקרתיות סוגרות קווי ייצור ומפעלים ביפן ופותחות משוכללים יותר בסין. שלא כמו בתחילת התהליך כאשר עברו פסי הייצור הפשוטים בלבד, התהליך בימים אלו, זה כולל כל סוג של עבודה שכוח העבודה היפני התרגל לעשות - אפילו מרכזי פיתוח חדשים. יוצא שהחברות היפניות מייצרות בסין מוצרים לשווקים בכל העולם ואפילו עבור השוק היפני עצמו. התהליך מחזק את הייצוא הסיני ומחליש את הייצוא היפני. החברות היפניות מעבירות לסין אפילו פעילויות ייצור ומכירה שהתנהלו בדרום מזרח אסיה.

על ארה''ב נאמר שמאז כניסתו של בוש לבית הלבן נדדו לפחות 2.3 מיליון מקומות עבודה למזרח הרחוק (Fed Officials Say Jobs on Way Eventually). יחד עם זאת הם ממליצים על מאמץ לשיפור האיכות המקצועית של כוח העבודה המקומי כך שיוכל להתחרות בשוק הגלובלי. עוד רעיון שיתרום ליכולת הזו הוא לפתח את היתרון היחסי של העובד האמריקאי לכיוונים חדשים שעוד לא חדרו לעולם הרחב או שלא קיימים עדין.

כאשר מבררים את הנתונים יותר לעומק מסתבר שבארה''ב חלק לא קטן מאובדן מקומות העבודה נשאר בארה''ב בצורת מיקור חוץ (Outsourcing) לעובדים מאד יחודיים שחלקם גם הפכו לעצמאיים קטנים. הסיבה היא פשוטה: הצורה הזאת מוזילה מאד את עלות העבודה למעביד כי גם אם הוא משלם להם סכומים גבוהים ליחידת זמן, זה לא עולה לו כמו משרה מלאה. בתהליך הזה חלק מן העצמאיים משתכרים פחות ממה שהיה שכרם קודם כשכירים – אבל הם לא ממש מובטלים. מכאן שיש כאן ניטרול מסויים של אבדן מקומות העבודה הגדול (Self-Employment May Mask U.S. Job Growth).


קוריאה הדרומית היא בין המדינות שנפגעות מנדידת מקומות העבודה. חברות קוריאניות משקיעות הרבה כסף בסין – עד כדי כך שהשנה ''.... .יתכן כי דרום קוריאה תשקיע יותר בחוץ [בעיקר בסין] מאשר ישקיעו בה זרים.'' אלפי החברות הקוריאניות שפועלות בסין מעסיקות כמיליון סינים. ''כעת, כשזרם ההשקעות הזרות בצפון מזרח אסיה עובר לסין, נרשמה האטה בצמיחה הכלכלית בדרום קוריאה .... כשהעובדים הסינים הזולים מייצרים מיליוני מכוניות, מחשבים וטלפונים סלולריים, היצוא של סין דומה מאד לזה של דרום קוריאה'' (המנוע הכלכלי החדש של קוריאה).

גם חברות ישראליות העבירו ומעבירות פעילויות למזרח. יש לא מעט חברות שפועלות בסין כדי לייצר מוצרי צריכה ומכשירים עבור השוק הישראלי. אבל ישנה גם תנועה של הון לרכוש מפעלים ולייצר תוך ניצול יתרונות של כוח האדם ההודי. טבע, חברת התרופות הגדולה, רכשה מפעל בהודו ונס טכנולוגיות רכשה חברה שעוסקת בפיתוח תכנה וכעת תנצל את שירותיהם של 1,000 מהנדסים ותוכניתנים למחקר ופיתוח. גם מג'יק שפועלת בהודו כבר כ- 7 שנים מתכננת הרחבת מרכז הפיתוח שלה שם (Building Fences -- And Growing Closer). עובדות אלו ודומות להן מהוות חלק חשוב מן ההסבר לעליה בשיעור האבטלה במשק שלנו בזמן שכל הסימנים מורים שאנחנו בעיצומה של צמיחה.


ניתוח ומסקנות

ארבע הדוגמאות שהבאנו כאן הן דוגמה לתוצאה של תהליך ההתייעלות מתומרץ בתחרות פתוחה במשק העולמי. ההשקעות ובעקבותיהן מקומות העבודה נודדים למקומות וארצות בהם תהליכי הייצור יותר זולים ולא פחות איכותיים. המחיר, בטווח הקצר, הוא שיעורי אבטלה גבוהים ו-או הצטמקות כוח העבודה כי אנשי מתאיישים מהאפשרות שימצאו עבודה. במקרה כזה, גם כאשר יש צמיחה במשק הרי שעיקר התועלות הנובעות זורמות לעשירונים העליונים (בעלי החברות ומנהליהן). בארה''ב, מסתבר, חלק מן העובדים עוברים למצב צבירה חדש, כעובדים של שירותי מיקור חוץ או כעצמאים קטנים. יתכן מאד שגם ביפן ובקוריאה קורה התהליך הזה שמנטרל במידה מסויימת את הפגיעה של נדידת מקומות העבודה.

יחד עם זאת, כל הגורמים ''המודאגים'' מהתפתחות המאזן המסחרי ונדידת מקומות העבודה, מזכירים את תגובת השומר שנרדם בשמירה רגע לאחר שנתפס ישן. ברור למדי שהטיפול בבעייה היה צריך להתחיל מזמן, עם הופעת הסימנים הראשונים לנדידה הגדולה. הטיפול הנכון הוא מהסוג שמציעים היום ראשי הבנק המרכזי האמריקאי (הפד): תכניות לפיתוח הון אנושי. פעולה בדרך זו תסייע להתפתחות המשקים לכיוונים חדשים, לשיאים חדשים ולצמיחה שנשענת על יתרונות יותר מבוססים שתהיה יותר בת-קיימא. זהו כמובן תהליך ''חיובי'' שרבים יפיקו ממנו תועלת רבה לאורך זמן בתנאי שמוביליו ישארו ערניים עם יד על דופק המשק. כמובן שהתמורה היא שיפור בקצב הגידול בצריכה הפרטית, מנוע חשוב לתהליך הצמיחה, בצורה יותר מבוססת וארוכת טווח.

האתר (Is Your Job Going Offshore?) הוא דוגמה טובה להתפתחות ''חיובית'' מבחינת הפרט והכלכלה בכלל. האתר הוקם על ידי תוכניתן לשרת את ''הנפגעים'' מנדידת מקומות העבודה בין התוכניתנים בארה''ב. האתר הזה, בחלק של שאלות ותשובות, ממליץ על הפתרון שמודגש כאן: למצות את הכישורים כדי לספק למעסיק צידוק לשלם שכר יותר גבוה משל (או להעסיק אמריקאנים על פני) המתחרים הגלובליים בארצות כמו הודו וסין. יוצר האתר הוא, כנראה, דוגמה למי שמממש את ההמלצה בעצמו על ידי מיצוי כישורים ויזמות.

תהליך כזה, של חיזוק והתחדשות מקצועית, ביחד עם הנכונות והגמישות של החברות לשנות את מגוון מוצריהן היוו את הכוח המניע מאחורי ההתחדשות במשק האמריקאי בעבר. כך קרה מול האיום מהתחזקות הכלכלה היפנית בשנות השמונים. זהו, כמובן, מירשם לחידוש או ליצירת תהליך צמיחה רחב יותר, עם גידול בתעסוקה, במשקים שהוזכרו כאן ובמשקים אחרים.

הטלת סנקציות ומגבלות על הפעילות הכלכלית כדי ''לאזן'' את המצב תוכל, אולי, ליצור פתרון לטווח הקצר אבל תפגע בהתפתחות התהליך החיובי. זה נכון גם אם הסינים מקבעים את שער החליפין של היואן - מטילים מגבלות על הפעילות הכלכלית. מיליוני מקומות העבודה לא ינדדו חזרה על ידי פעולה ''כוחנית'' - הנהגת פרוטקציוניזם (מכסים ומגבלות כמותיות על המסחר).


סוף דבר

יש לנו שני תהליכים המתרחשים בו זמנית. הראשון הוא העברת קווי ייצור ומפעלים לארצות בהן עלות העבודה נמוכה יותר. התהליך השני, שבמידת מה מנטרל את הראשון, הוא זה שהופך עובדים איכותיים ו-או יחודיים לעצמאיים הגם שהכנסתם פוחתת. בכל מקרה קצב הגידול בצריכה שבדרך כלל מניע צמיחה בריאה הוא חלש יותר כי התהליך הראשון חזק יותר.

אבל התהליך הזה מפנה כח אדם (איכותי) ליצור תעסוקה ויוזמות חדשות ברמות כישורים גבוהות מבעבר ''שיחמם'' את תהליך הצמיחה. לכן הדרך לעודד גידול בתעסוקה – במניעת הנדידה – היא באמצעות השקעה בפיתוח ההון האנושי (יכולות מקצועיות של העובדים) כדי שיוכלו לתפקד יותר טוב בשוק העבודה הגלובלי כפי שגרינספאן ממליץ עבור המשק האמריקאי (Fed Officials Say Jobs on Way Eventually).







http://www.faz.co.il/thread?rep=42352
לדוד, נהניתי מאד מהחומר ומההגשה.
רפי אשכנזי (יום רביעי, 03/03/2004 שעה 18:50)


http://www.faz.co.il/thread?rep=42422
רפי, תודה מקרב הלב
דוד סיון (יום שישי, 05/03/2004 שעה 8:42)
בתשובה לרפי אשכנזי


http://www.faz.co.il/thread?rep=46087
לדוד, נהניתי מאדמהמאמר המעניין.
אייל בועז (יום חמישי, 06/05/2004 שעה 16:22)
בתשובה לרפי אשכנזי

דוד שלום
בימים אלו אני עושה עבודה סמינריונית בנושא מוסר ועסקים
שמתמקדת בהיבט המוסרי של העברת ייצור לחו''ל וההשלכות המוסריות מול ההשלכות הכלכליות שקיימות בעניין זה
הייתי שמח אם היית מפנה אותי לחומר ספרותי או מאמרים שיוכלו לעזור לי בנושא
נהניתי מאד לקרא את המאמר על נדידת העבודה
תודה
אייל

http://www.faz.co.il/thread?rep=46105
הקישורים הרלוונטיים
דוד סיון (יום חמישי, 06/05/2004 שעה 18:40)
בתשובה לאייל בועז

אני כמעט ולא עוסק בנושא ההשלכות המוסריות.

הקישורים למאמרים בהם נעזרתי קיימים במאמר עצמו. יש בהם קצת התייחסות להשלכות המוסריות.

כדאי לך לקרוא את המאמר ''המכשול הסיני לצמיחה'' (http://www.faz.co.il/story_1687) כי יש בו משהו והוא מפנה לדיון על אי-שוויון וצמיחה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=42353
השאלה היא איזה פתרון יש לך להציע
ישראל בר-ניר (יום רביעי, 03/03/2004 שעה 19:08)

בעל עסק או מיפעל כל שהוא מעוניין לקצץ בהוצאות עד כמה שאפשר, כדי להבטיח שהעסק יהיה רווחי. זו אמת כלכלית פשוטה. אם הוא יכול לקבל את אותו פריון תמורת משכורת יותר נמוכה, אין שום סיבה שבעולם שיכולה לאלץ אותו לעשות אחרת.

http://www.faz.co.il/thread?rep=42354
הפתרון שלי נמצא במאמר
דוד סיון (יום רביעי, 03/03/2004 שעה 22:09)
בתשובה לישראל בר-ניר

בעצם לאורך כל המאמרים שלי בפורום אני טוען שתחרות חופשית היא הכלי הטוב שאני מכיר לפיתוח כלכלי. במקרה הנדון ברור שגם ברמה הגלובלית צריך לפתוח את הכלכלות לתחרות.

הדבר היחידי שצריכה ממשלה לעשות, אם בכלל, זה להשקיע בפיתוח הון אנושי (יכולת ואיכות מקצועית) של אזרחיה. כך זה יאפשר להם לעמוד בתחרות ביתר קלות מול אותם שיכולים לעבוד בשכר נמוך יותר.

מצד שני, גם ישראל, גם ארה''ב וגם ארצות אחרות מגבילות מאד את המעבר הפיזי של עובדים בין שוק לשוק וזה כמובן פוגע בתחרות בחלק מן הארצות הללו גם דואגים לגרש עובדים שכבר חצו את הגבולות. בסקירה על המשק שהוציא משרד האוצר התפארו שמספר העובדים הישראלים עלה בשנה האחרונה בכ-‏50 אלף בזכות גירוש הזרים. בקשר לכך יש לי הצעה אחת בלי מגבלות על תנועת עובדים......

http://www.faz.co.il/thread?rep=42389
זה רק פיתרון אפשרי אחד
גבי בחן (יום חמישי, 04/03/2004 שעה 18:17)
בתשובה לדוד סיון

ישנם גם פיתרונות הפוכים, להם יתרונות חברתיים רבים. נכון, שכפי שהתאוריה הכלכלית מראה, על סמך ההנחות של תחרות משוכללת שלעולם איננה קיימת, עדיפה אי התערבות ממשלתית ומתן אפשרות לשוק החפשי לבצע את ההתאמות הנידרשות בשווקי הסחורות והעבודה. לדעתי יקרה ההיפך: המחיר החברתי של תהליך העברת ייצור הסחורות למזרח, בעיקר לסין (שהיא מאגר כימעט אינסופי של כח אדם מיומן שישאר זול למדי עוד שנים רבות), המלווה במקביל ביבוא עבודה זולה לארצות העולם המתועש, ייצור עומס סוציאלי ואבטלה שתיצור לחץ כבד על חזרה לשיטות הגנה מיכסיות, ואחרות, שיגבילו מאד את חופש הסחר. בצורה כזו אמנם תרד במידת מה רמת החיים כפי שמודדים אותה במונחי צריכה והכנסה, אך החברה תהיה יותר שיוויונית ויהיו פחות מתחים חברתיים. זה היה המצב בישראל עד לפני כ 15 שנה, עת החליטה הממשלה לעבור לחשיפה בעיקבות הסכמי מסטריכט. נכון שרמת החיים עלתה (אפשר לקנות מכשירי חשמל בזול, נוסעים לחופש לחו''ל) אך המתח החברתי עלה מאד, ועוד יותר מכך, תלותנו בארצות הברית עלתה כל כך עד שהיום למעשה את ההחלטות המדיניות הממשיות מקבלים שם (אישית אני דווקא בעד, אבל זה לא בדיוק החזון הציוני - עצמאות כלכלית?)

http://www.faz.co.il/thread?rep=42396
יש כל מיני ''פתרונות''
דוד סיון (יום חמישי, 04/03/2004 שעה 20:03)
בתשובה לגבי בחן

לכל מערכת יש כלים שמתאימים יותר מאחרים. כפי שאני מבין את העולם הפתרון שהצגתי הוא הטוב יותר. גם אם התחרות לא ממש משוכללת והוא גם שלב בדרך להשגת תחרות יותר משוכללת. ככל שהתחרות יותר משוכללת הפתרון הזה מועיל יותר.

התנועות של הון ומפעלים בין הארצות משפיעה על המשק הסיני המתפתח בשתי צורות: יש תעשיית שמתרחבות על חשבון ארצות כמו יפן ארה''ב ואחרות. אבל יש גם תעשייות שמתכווצות (ועולה שיעור האבטלה) בגלל המעבר של פעילות לארצות אחרות
(Outsourcing Isn't ''a Zero-Sum Game'' http://www.businessweek.com/magazine/content/04_09/b...).

המפתח להפקת התועלת המרבית מהתחרות הוא בשיפור תמידי של ההון האנושי. בדרך הזאת אתה מקצר מאד את התקופה של בין עבודות-מובטלות. אלו היו גם הכוחות שתמיד הניעו את התהליכים של צמיחת רמת החיים, גם כאשר ניסו להכניס אותם לסד של מכסים ומגבלות כמותיות. כאן יש גם היגיון שהמדינה תעזור ותסייע לאנשים לרכוש השכלה ולשפר עמדות.

מקור הפערים החברתיים, לדעתי, הוא לא הסכמי מסטריכט אלא:

1. הפסקת (או האטה מאד משמעותית של) תהליך שיפור ההון האנושי והתחדשות.

2. החרפת אי-השוויון בגלל הבעיה הראשונה ביחד עם הנצחתו והחרפתו בגלל תשלומי ההעברה
(צמיחה ואי שוויון http://www.faz.co.il/story_1507).

3. אי השוויון הוא גם חסם לצמיחה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=42418
המשך
גבי בחן (יום שישי, 05/03/2004 שעה 6:10)

ראשית, אני ממש נהנה לנהל דיון ברמה מיקצועית ולא ברמת סיסמאות (באמת!)
המחלוקת ביננו היא בהנחות היסוד: במה נימדד העושר (והאושר!),של אדם או של מדינה. מאחר והכלכלנים לא יצרו כלי מדידה אלטרנטיביים המודדים לא רק את מספר המכוניות למשפחה או את ההכנסה למשפחה, אלא גם דברי ''לא כלכליים'' כמו כמות שעות הפנאי שיש לאדם, איך הוא מנצל אותן, או לחילופין רמת הסיפוק שיש לתלמיד ישיבה שגר עם 10 ילדים בדירת 3 חדרים, אך מרגיש שבהיותו תלמיד תורה במלוא זמנו, הוא מגשים בכך את ייעודו או זאת היא משמעות חייו.
האם כאשר בצרפת החליטו לא ללכת בדרכי ארה''ב (והכלכלה הקלאסית) ולתת דגש גם לחופש ולפנאי ואיך אדם חי (למשל, לאון בלום החליט שהמעביד ישלם על פי חוק שכר גם עבור ימי החופשה המגיעים לעובד - זה ממש לא לפי נורמות הכלכלה הקלאסית של תחרות חופשית). כלומר, לדעתי חייבים הכלכלנים להרחיב את תורתם ולהכניס בה פרמטרים חברתיים (והרי, כידוע, הכלכלה משתייכת למדעי החברה ולא למדעי הטבע).
אני מאמין ששינוי בצורת הניתוח יביא לתוצאות מפתיעות על מה היא רמת חיים של עם. נידמה לי שארצות הברית מלאה אנשים עשירים יחסית, בעלי רכוש רב, אך אומללים, כי הם בודדים, כי הקהילות אצלם כלל לא קיימות, כי הם במרוץ אכזרי אחר העושר הקלאסי, ואחר יצירת רזרווה מספקת לעת זיקנה, שמי יודע אם תגיע...
היו בעולם, וגם בעם היהודי, זמנים אחרים עם השקפות עולם שליטות אחרות.
לדעתי אתה שם דגש מוגזם על חשיבות ההשכלה בתהליכי צמיחה. לדעתי התרבות של עם משפיעה הרבה יותר. למשל השוואה בין שכנינו המוסלמים לבין הסינים או היפנים תראה מיד שמאותו בסיס של השכלה נימדדת (אפס) תרבות אחת מעודדת צמיחה (הקונפוציונית) ותרבות אחת מונעת אותה (המוסלמית הקיימת - אסור לשכוח בשבתחילת ימי האיסלם, כאשר אירופה היתה שקועה בימי הביניים, המדע וההשכלה של הערבים פרחו, ולמעשה הם אלה שהצילו את אוצרות החכמה היוונית מכיליון)
מעבר למחלוקת העקרונית על הנחות היסוד של מדע הכלכלה השורה בינינו, אני מסכים שיש חשיבות להשכלה, כשם שיש חשיבות לערביות מארה''ב שהצילו כבר פעמיים את מדינת ישראל מפשיטת רגל, ועוד ידנו נטויה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=42423
גורם הפנאי, ההשכלה ותרבות
דוד סיון (יום שישי, 05/03/2004 שעה 8:52)
בתשובה לגבי בחן

גורם הפנאי, ההשכלה ותרבות

גם אני נהנה שיש אפשרות לדון בנושא לעומקו מבלי לתקוף את היריב – כך לומדים יותר, ויותר טוב.

במקצוע הכלכלה יש לא מעט התייחסות לשעות הפנאי וגם לדברים ''לא כלכליים'' אחרים כמו המשפחה ועוד. אנשים כמו גארי בקר, שלפי זכרוני זכה על כך בנובל, עשו לא מעט עבודה על הנושא. בכלל המודלים של שוק העבודה כוללים התייחסות לפנאי בפונקציית התועלת (utility function). לצערי, בשביל לענות תשובה יותר חכמה (יותר טכנית-מקצועית) בנושא אצטרך לחזור לספרים, שהרבה זמן לא קראתי, ולקרוא מה התחדש בעשורים האחרונים. לכן, בשלב זה, זה יצטרך לחכות.

הרעיון של חופשה בתשלום לא סותר כלל את המודל שלוקח בחשבון את ההון האנושי ופיתוחו. נדמה לי שהוא לא צמח עם הקפיטליזם הקלאסי אבל הוא יכול להיכלל כחלק מהביקוש וההיצע של עבודה כמו שגם ההון האנושי בעצם כלול.

יכול להיות שלא הייתי ממש ערני כאשר דיברתי על פיתוח הון אנושי ולא ממש הגדרתי מה זה. בכל מקרה, אני חושב שפיתוח הון אנושי, שהוא הכלי שעליו דיברתי, כולל השכלה וכל מה שקשור לפיתוח היכולות של האדם. לכן אתה מתפרץ לדלת פתוחה עם ההתייחסות לתרבות – תרבות היא חלק מן ההון האנושי ויש לה לא מעט השפעה על המוטיבציה והפיריון.

http://www.faz.co.il/thread?rep=42492
גורם הפנאי, ההשכלה ותרבות
גבי בחן (שבת, 06/03/2004 שעה 7:06)
בתשובה לדוד סיון

ובכל זאת: אתה דווקא הגדרת יפה את מהות ההשכלה אליה אתה - וגם גרינשפאן ויתר הכלכלנים מתכוונים:
''השקעה בפיתוח ההון האנושי (יכולות מקצועיות של העובדים) כדי שיוכלו לתפקד יותר טוב בשוק העבודה הגלובלי''
וזו בדיוק שורש המחלוקת: מדע הכלכלה הנוכחי מודד את עושר האדם ועושר האומות, מאז אדם סמית. אלא שלצעדים הכלכליים שנוקטת מדינה השפעה רבה על העושר אבל גם האושר של האדם. יתר על כן, בניתוח היסטורי תמצא שבתי הספר בצורתם הנוכחית, כמכשיר עיקרי לשיפור ההון האנושי, (של ההמונים) נוצרו על מנת ל''ייצר'' אנשים המתאימים להפעלת מערכות ייצור טכנולוגיות ופיתוחן. האם פיתוח הון אנושי כולל למשל לימודי סיפרות, אומנות? נניח שאני מרגיש שאני מתממש כאשר אני לומד והוגה במיטב זמני בתורה או בפילוסופיה. האם בכך העליתי במשהו את ההון האנושי כמשמעותו בעיני הכלכלה?
לכן, שיווי המשקל אליו יגיע העולם, אולי, אם לא ישמידו המדינות אחת את השניה, יהיה ביצירת אדם שונה, מערכת ערכים שונה. שבה האדם מתממש בדרכים שונות, ונימדד לא רק לפי עושרוורכושו אלא בדרכים אחרות, כמו חכמה, או תרומה לחברה.

http://www.faz.co.il/thread?rep=42493
ובכל זאת ......
דוד סיון (שבת, 06/03/2004 שעה 7:41)
בתשובה לגבי בחן

המושג הון אנושי (ופיתוחו) בהגדרתו הרחבה כולל תרבות וכל מה שאתה יכול לכלול כערך במהותו של האדם. ברמה התיאורטית זה כולל גם תרבות במובנה הרחב. ברמה הפרקטית יתכנו בעיות של התייחסות כמותית (ובחירת מדיניות כלכלית בהתאם) לחלק מן הערכים, אבל אין בכך סתירה למושג.

אני יכול לחלוק עליך שתרומתך לסביבה תהיה ברוכה יותר אם תעסוק במה שאתה עוסק היום ולא בפילוסופיה. מצד שני אם עיסוק בפילוסופיה נותן לך סיפוק אז אין בו פסול. נכון, מבחינת הכלכלן, חשוב שתוכל גם לקנות אוכל וקורת גג.

http://www.faz.co.il/thread?rep=42499
גורם הפנאי, ההשכלה ותרבות
ד''ר בר ביצוע (שבת, 06/03/2004 שעה 10:31)
בתשובה לגבי בחן

אינני חושב שזה נכון לטעון שהרצון בזמן פנוי איננו מהווה פרמטר בכלכלה ה''קלאסית''. ברור שתורת הכלכלה איננה עוסקת ב''מה עושים'' בזמן הפנאי (האם יצאו לפיקניק, קניות, או ישבו בבית מול הטלוויזיה) אבל מאחר והכלכלה עוסקת, בסופו של דבר, בשאיפות האדם ובדרכים להשיגן, ומאחר והרצון בזמן פנוי הוא שאיפה המשותפת לרוב המוחלט של בני האדם ברור ששעות הפנאי מהוות פרמטר בכל שיקול כלכלי.
אני חושש שאתה עושה כאן הבדלה מלאכותית, זמן הפנאי איננו שונה מכל צורה אחרת של רווחה חומרית. האמרה ''זמן הוא כסף'' מראה זאת יפה. כדי להינות מפנאי עליך להיות מסוגל לייצר מספיק כסף ''עודף'' כדי שלא תגווע ברעב. במדינה ענייה, רוב האנשים עובדים הרבה יותר קשה ונהנים מהרבה פחות זמן פנוי בגלל שפריון העבודה נמוך, ואם יעבדו פחות אזי הם פשוט ימותו. מכאן שאת הפנאי אנחנו ''קונים'' בדיוק כמו מכונית או ברזים מזהב לאמבטיה.
ההבדל העיקרי בין אזרחי ארה''ב לתושבי צרפת הוא שבעוד שבידי הראשונים נתונה הבחירה, במידה זו או אחרת, בין פחות פנאי או פחות כסף (והם מעדיפים פחות פנאי ברוב המקרים. או, יותר מדיוק, מעדיפים פחות פנאי *עכשיו* לטובת יותר פנאי ורווחה חומרית כאשר יצאו לפנסיה) לתושבי צרפת אין את הבחירה הזאת משום שמישהו אחר כבר החליט את את ההחלטה הזאת בשבילם. הבעיה העיקרית של צרפת היא שההחלטה הזאת איננה מבוססת על הגיון כלכלי והיא בבחינת נסיון ליצור ''יש מאין''. לצרפתים יש את הלוקסס של חיים במדינה עשירה ויפה מאוד וייתכן שיוכלו לאזן איכשהו את הקשיים שהשיטה שלהם מעוררת אבל לישראל אין הרבה ברירות.
אם כך, שיפור ההון האנושי (במובנים של הגדלת היכולת הכלכלית של האנשים) הוא תנאי הכרחי בכדי לאפשר לנו לבצע את הבחירה הזאת. נכון לעכשיו, יש קבוצה הולכת וגדלה בקרב האוכלוסיה שנסמכת על שולחנה של קבוצה אחרת, שהולכת וקטנה. מן הראוי שיהיה בידי כל אחד מאיתנו את היכולת לפרנס את עצמו ושנשאיר את הבחירה בין יותר פנאי ליותר כסף בידי האנשים.

http://www.faz.co.il/thread?rep=42568
גורם הפנאי, ההשכלה ותרבות
גבי בחן (יום ראשון, 07/03/2004 שעה 21:58)
בתשובה לד''ר בר ביצוע

מה שאני מנסה להגיד שהמרוץ להגדלת הרכוש שלנו מגיע לקיצו. החיים של הדור הבא יהיו קשים יותר מבחינת יכולתם להגיע להישגים חומריים בגלל התהליכים שמדבר עליהם דוד במאמרו. ולכן הבריה הנכונה, לדעתי, היא עשיית שינוי ערכים כולל, במודע, ובתמיכת יכולת השיווק של המדינה. גם ערכינו היום, המתמצים, במידה רבה ברדיפה אחר עגל הזהב, הם תוצר של שיטה כלכלית ושל אינטרסים של שכבות מסויימות
אני ממליץ שנעשה כולם קורס בהיסטוריה, כלכלית ואחרת, וניראה מתי צמח רעיון בית הספר כמכשיר להון אנושי שיכול לשרת את החברה התעשייתית, מה היו ערכי החברה היהודית במשך אלפי שנים, מה היתה האלטרנטיבה של ה''מתייוונים''.
אני מאמין שאפשר להציע, (כאשר ניגמור את מלחמת השבטים עם הפלשתינים) מודלים אלטרנטיביים של חברה שתהיה פחות לפי המודל האמריקאי ויותר לפי המודל האירופי, ואולי אפילו מודל יהודי חדש ישן, שבו ינתן ערך לחכמה לפחות כמו לרכוש, לאושר לפחות כמו לעושר....
כן יהי רצון....

http://www.faz.co.il/thread?rep=42577
מודלים אלטרנטיבים?
דוד סיון (יום שני, 08/03/2004 שעה 7:34)
בתשובה לגבי בחן

למיטב הבנתי, גבי, אין צורך במודל אלטרנטיבי כדי ליישם את הערכים עליהם אתה מדבר. ברמה התיאורטית לפחות כל מה שצריך זה הוספת משתנה או החלפה באחר. ממה שהספקתי ללמוד על המודל ''הקפיטליסטי'' (שמתי מרכאות כי אין לי בראש שם יותר טוב כרגע) הוא יכול להסביר בלא מעט הצלחה התנהגות שהיא לא ממש קפיטליסטי.

פרופסור חיים ברקאי עשה זאת כבר לפני כ-‏30 שנה בספר בו ניתח את המשק הקיבוצי. משום מה אני זוכר רק את שנת הוצאת הספר, גם זה לא ממש בדיוק, 1977 או 1978 ואני יודע שהוא קיים בספריית ארן - אוניברסיטת בן גוריון. חוץ ממנו ודאי שעשו זאת גם אחרים וגם בארצות אחרות.

http://www.faz.co.il/thread?rep=42578
גורם הפנאי, ההשכלה ותרבות
ד''ר בר ביצוע (יום שני, 08/03/2004 שעה 8:33)
בתשובה לגבי בחן

על מה אתה מבסס את הקביעה שהמרוץ להגדלת הרכוש שלנו מגיע לקיצו?
כל הנתונים שאני מכיר מעידים שהכיוון הוא יותר רווחה ליותר אנשים. תהליך המעבר של מקומות עבודה מסויימים לארצות אחרות הוא חלק מאותו תהליך חיובי המפנה מקום לסוגים אחרים, יותר פרודוקטיביים, של עבודה, גם בארצות המקור וגם בארצות היעד.
אותו ''מודל אירופי'' שאתה מציע איננו מעניק יותר כבוד ל''חוכמה'' או ל''אושר'', זהו מודל אשר בו מחליטים בשבילך מגבוה מה חשוב ומה לא חשוב. ה''מודל האמריקאי'' מעניק לנו את יכולת הבחירה ואת האמצעים לבצע אותה. זה גם מעט מגוחך לקרוא לאימוץ המודל הזה באותו זמן בו בכל מדינות אירופה פונים לכיוון השני.

http://www.faz.co.il/thread?rep=42830
אופק צבי (יום שישי, 12/03/2004 שעה 21:47)

סין,
באמת מעניין מי יקנה את המוצרים הזולים שמיוצרים בסין?
אותו עובד שנפלט ממעגל היצור,המובטל של היום.
או אותו עובד שמרויח שכר רעב , כדי בקושי לפת לחם, ,כי הרי בסין הכל יוטתר זול.
או אולי אנחנו נעבור לסין,

http://www.faz.co.il/thread?rep=42832
שמח, צביקה, שחזרת לבקר
דוד סיון (יום שישי, 12/03/2004 שעה 22:37)
בתשובה לאופק צבי

התשובה הנכונה היא זו שמוצגת במאמר - השקעה, אפילו ציבורית (מהתקציב), בפיתוח הון אנושי. כמובן שזה צריך להיות תהליך מתמיד של פיתוח - גם בבתי הספר, גם מקומות העבודה, גם במעבר בין עבודות (כולל את העצמאיים). זהו המפתח לשמירת המצויינות לאורך זמן וגם לשמירת היכולת להתמודד בשוק העבודה הגלובלי.

אז אפשרות אחת זה לעבור לסין אבל השניה, היותר טובה, זה לדאוג להשתפרות (ההון האנושי) המציאות שלנו בבית.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.