1. אמריקניזציה
פעם שמעתי איזה כומר אמריקני, אינני זוכר את שמו, אך הוא שייך לחוגי המטיפים השמרנים. הוא התנצל בפני העם בישראל על כך שאנחנו - דהיינו האמריקנים - מייצאים לכם (דהיינו הישראלים) - רק את הדברים הגרועים והנחותים שבתרבות האמריקנית.
ובכן - אני לא מקבל את התנצלותו - מכיוון שלא היה לה מקום מלכתחילה.
לא האמריקנים מייצאים לנו את תרבותם - אנחנו מייבאים וצורכים אותה - ובעיקר את החלקים הפחות טובים שבה - לפי רצוננו. יותר משפרה רוצה להיניק - רוצה העגל לינוק.
ואכן - באמריקה יש דברים מאוד מוזרים: לאחרונה שמעתי שבאמריקה - ככה גונב לאוזניי - זכתה איזו מישהי במיליון דולר (כן - מיליון דולר) בתביעה נגד רשת מזון מהיר - מכיוון שהיא עצמה שפכה על עצמה - באשמתה - את הקפה שרכשה.
תשאלו: הכיצד?
ובכן - הקפה היה חם מדי...
לא יאומן כי יסופר. ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות.
והנה - כמו באמריקה, שמעתי (שוב, לצערי לא הצלחתי לעקוב היכן - ומי שיעדכן אותי יבורך) - שרוצים ''גם בישראל'' להגיש תביעה ייצוגית נגד חברות לשיווק סיגריות - בטענה שהן מזיקות לבריאות... (הסיגריות, לא החברות).
באמריקה זה הצליח. ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות, כבר אמרתי?
מצאתי בשיטוטיי באינטרנט דוגמה
לתביעה מעין זו:
''סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד''ר גבריאל קלינג, הורה על הפסקת התביעה של חיים וייסברג נגד חברת דובק וזאת בהתאם לתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי.''
השופט קבע כי מן הראוי שיושג הסדר בין הצדדים, הסדר שיובא לידיעתו ואישורו של בית המשפט.
מדובר בתביעה ייצוגית, אותה הגישו חיים וייסברג ועוד 77 תובעים. בכתב התביעה נטען כי חברת הסיגריות דובק אחראית לנזקי גוף ופטירתם של מעשנים. חלק מן התובעים הם נפגעים בעצמם וחלק היו או שהינם תלויים בנפגעים אחרים.''
ובכן - השקפת עולם מוזרה יש להם, לחיים וייסברג ושבעים-ושבעת המוסקטרים: מצד אחד הם במודע וביודעין נהנים מעישון סיגריות - בהכרה מלאה שמדובר בהיזק מוכח לבריאותם - ומצד שני הם תובעים את מי שמכר להם את הסיגריות...
אני מציע שחברות הסיגריות תתבענה את לקוחותיהן - מכיוון שאלה מימנו אותן - ובזכותן (או שמא בגללן) הן יכלו להמשיך ולפגוע בבריאות הציבור.
ואולי כדאי שהמעשנים יתבעו את עצמם - מפני שהם קנו את הסיגריות ופגעו בבריאותם-שלהם. אין לי ספק שבעת הדיון המשפטי בינם לבין עצמם - הם יצליחו להגיע להסדר פשרה סביר למדי - וזאת אף מבלי להזדקק לעזרתו של שופט.
2. לחם, עבודה (בעיניים)
לאחרונה עלו מחירי הלחם האחיד.
איך עלו? מי העלה?
הממשלה.
וכל העם זועם על ה''אטימות החברתית'' של הממשלה. כיצד היא יכולה להעלות את מחירי הלחם האחיד - בתקופה קשה זו?
ובממשלה מחליפים ביניהם שר התמ''ת ושר האוצר מהלומות: מי אשם בהעלאת מחיר הלחם האחיד - ומי ביקש ראשון להקפיא או להוריד את מחירו.
ואני צופה בסימפוזיון הבידיוני הזה כלא-מאמין.
הרי מחירי הלחם נמצאים תחת פיקוח, פיקוח השלטון - על-מנת להגן על עניי ישראל מפני בצע הכסף של הקפיטליסטים החמדנים - שאילולא מורא השלטון עליהם - היו מעלים את מחירי הלחם האחיד לשמונה-מאות ש''ח הכיכר. ובא לציון אוכל.
אז אני שואל: אם מחירי הלחם נתונים להחלטת הממשלה - מדוע שלא תחליט, פה אחד, להוריד את מחיד הלחם האחיד לעשר אגורות הכיכר - ובכך למלא את בטניהם של עניי ישראל, ובמקביל למלא את כיכרות הערים בהמוני מפגינים אסירי תודה - שימלאו את הקלפיות בבוא היום במיליוני פתקי-הוקרה לממשלה המיטיבה?
הרי אם יש פיקוח - מה הבעיה?
אז מסתבר שיש בעיות, והרבה.
ראשית כל - הדברים אינם רק בידי הממשלה.
הנה
כאן תוכלו למצוא כיצד שליח ראש הממשלה מתפתל ומתחנן בפני ברוני-קמח למיניהם - שיואילו בטובם להקפיא את מחירי הקמח - לפחות עד לבחירות... והם? הם מסרבים.
ואז אני שב ותמה:
האם ראינו אי פעם את ראש הממשלה מכנס את יצרני משווקי החולצות והמכנסיים - ומבקש מהם להקפיא את מחירי הביגוד על-מנת שלא ייראו יותר-מדי אנשים בלואים ברחובות טרם הבחירות?
האם שמענו אי פעם שראש ממשלת ישראל פונה אל יצרני ומשווקי הרהיטים - בבקשה להקפיא את מחירי הסלונים, השידות והמיטות?
מה קורה פה?
או בעצם: מה לא קורה פה?
מה שלא קורה פה הוא זה: ממשלת ישראל צריכה להגיד לברוני הקמח: ''שימעו חברים יקרים. אתם רשאים להעלות או להוריד את מחירי הקמח כאוות נפשכם. אין בעיה. תעשו מה שאתם רוצים. רק דעו לכם שיחד איתכם יעשו מה שהם רוצים עוד כמה מאות יצרני קמח, אופי-לחם, מגדלי חיטה ומשווקי לחם מהארץ ומהעולם. אז קדימה: אחת... שתיים... שלוש... רוץ!''
והצרכן ייהנה.
*
ותקנו אותי אם אני טועה.
אמריקה מעושנת מרוחה על לחם אחיד
