לפני מספר שבועות כתבתי ''בשלב זה הצמיחה נובעת מהתפתחויות במשקים אחרים (בעיקר ארה''ב) ובעיקר בנושאי ההי-טק. מכאן גם נובעת הסיבה שהיא לא ממש מורגשת בכל המיגזרים של המשק'' (צפנת פענח המודרני). אחר כך הסתכלתי על חלקו של המשק הסיני בתהליך (הענק הלוחש וצמיחה ).

הפעם נסתכל על המציאות במשק האמריקאי ועל ההשפעה שיש לה על תהליך הצמיחה בעולם בכלל. בהמשך ננסה להציג את כיווני ההתפתחות של תהליכי הצמיחה בעולם ומה צפוי לקרות להיקפי ההשפעה של המשק האמריקאי.

---

ארה''ב

''If taxes stay as low as they are now, government as we know it cannot be maintained. In particular, Social Security will have to become far less generous; Medicare will no longer be able to guarantee comprehensive medical care to older Americans; Medicaid will no longer provide basic medical care to the poor'' (Krugman Paul, The Tax-Cut Con, New York Times, 14.9.2003).

(תרגום חופשי): ''אם המיסים ישארו נמוכים כמו שהם עכשיו, הממשל כמו שאנו מכירים אותו לא יוכל להתקיים. באופן ספציפי, הביטוח הלאומי יצטרך להפוך לפחות נדיב בהרבה; מדיקר לא תוכל יותר להבטיח את הטיפול הרפואי המקיף לאמריקאים זקנים; מדיקאיד לא תוכל להבטיח טיפול רפואי בסיסי לעניים.''

הצמיחה במשק האמריקאי החלה בשנה שעברה לאחר שלושה צעדי (תהליכי) מדיניות כלכלית מקבילים:

1. הורדה מתמשכת של הריבית על ידי הבנק המרכזי עד לרמות נמוכות במיוחד ורמזים על כוונה לשמור את הרמה (1%)לאורך זמן.
2. הורדת שיעורי המס במשך מספר שנים שישמרו לתוך העתיד.
3. הרחבת ההוצאה הציבורית בעיקר בתחומי הביטחון (מלחמת עיראק), אך לא רק.

מה שבולט מאד בתהליך הצמיחה הנוכחי זה שהוא לא מייצר מספיק מקומות עבודה חדשים כדי לקלוט את הדור הצעיר שאמור להצטרף לכוח העבודה. תוצאה ההכרחית של צעדים אלו היא שנוצר פער מובנה בתקציב לטובת ההוצאות על ההכנסות של הממשל. לכן אנחנו רואים את המעבר לגירעונות תקציביים עולים וגידול בחוב הציבורי. כל זה בממדים, ביחס לתוצר המקומי הגולמי (תמ''ג), שלא נרשמו כבר הרבה מאד זמן. גם החשבון השוטף, במאזן המסחרי, מראה גירעונות עולים. המשק האמריקאי מוציא יותר ממה שהוא מייצר.

כבר בשנה שעברה, כאשר הקיצוץ בשיעורי המס והגידול בהוצאות הביטחון היו בעיצומם, טען פול קרוגמן שבעצם יש כאן שינוי בסדרי העדיפויות בתקציב לרעת הקטע ''החברתי.'' הוא צפה שהדברים יבואו לידי ביטוי בקרוב מאד (Duped and Betrayed, New york Times, 6.6.2003).

התכנית התקציבית שהציג הממשל לשנת 2005 ולשנים הבאות עוסקת, בין היתר, בהקטנת הגירעונות או בהגבלתם. למרות זאת, הגידול בחוב, הפדרלי, הציבורי ימשך לתוך העתיד. זוהי תכנית שאפתנית ואופטימית יותר ממה שחלק מהמבקרים, של הממשל, מוכנים לקבל. יש ביניהם, דמוקרטים כמו גם רפובליקנים, כאלו שאומרים שהתכנית לא ריאלית. הסנטור אדוארד קנדי, הדמוקרט, אמר: ''זהו התקציב הכי אנטי-משפחתי, אנטי-עובדים, אנטי-בריאות, אנטי-חינוך בזמנים המודרניים, ואין הוא ראוי לאישור'' (גירעון שיא בתקציב מאלץ את הנשיא בוש לבצע קיצוצים עמוקים; סיוע החוץ למדינות הנלחמות בטרור יוגדל). אבל גם מי שמקבל את תחזיות הממשל לא ממש חוגג למקרא הנתונים. הקיצוץ המתוכנן ב- 128 תכניות תקציביות (כולל ביטולן של 65) בעוד לתקציבי הביטחון מוסיפים מיליארדים, משנה את פני התקציב. סדרי העדיפויות משתנים באותם כיוונים אותם חזה קרוגמן. הממשל מתכנן האטה של המדינות התקציבית המרחיבה. מה כל זה אומר לגבי תהליך הצמיחה שהחל באמצע שנה שעברה?

תחזיות הממשל לשנים הבאות
(מיליארדי דולרים)

	2003 בפועל	2004 החלטה	2005	2006	2007	2008	2009
תמ''ג	10,828	11,466	12,042	12,641	13,279	13,973	14,702
הכנסות	1,782	1,789	2,036	2,206	2,351	2,485	2,616
הוצאות	2,158	2,319	2,400	2,473	2,592	2,724	2,853
עודף (גירעון)	(375)	(521)	(364)	(268)	(241)	(239)	(237)
תשלומי ריבית (נטו)	153	156	178	213	246	275	299
סה''כ החוב הפדרלי	6,760	7,486	8,133	8,726	9,318	9,931	10,564
הגירעון ביחס לתמ''ג	3.5%	4.5%	3.0%	2.1%	1.8%	1.7%	1.6%
החוב ביחס לתמ''ג	62.4%	65.3%	67.5%	69.0%	70.2%	71.1%	71.8%
מקור: Summary Tables

---

המשק העולמי

אם להשתמש בביטוי אותו יצר, בנימין נתניהו, המשק האמריקאי הוא הרזה שמניע את תהליכי הצמיחה הכלכלה העולמית. המשק האמריקאי הוא מנוע כמעט יחיד בתהליך. הוא נושא על גבו את השמנים, מרבית המשקים האחרים, לרמת חיים גבוהה יותר. כעת נראה שהתפקיד הזה, של המשק האמריקאי, עומד לעבור שינוי.

מאז אמצע שנות ה-‏90 ארה''ב תורמת כ-‏60% מהצמיחה העולמית בעוד חלקה בתוצר העולמי הוא כחצי מזה. הסיבה לכך הוא הגידול המהיר בהוצאה האמריקאית – הביקושים בארה''ב גדלו בקצב של 3.7% לשנה מאז 1995 שזה כפול משאר העולם המפותח. אבל בשנים האחרונות נוצר פער גדל והולך בין ההוצאות להכנסות – האמריקאים מוציאים יותר ממה שהם מייצרים. הגירעון בחשבון השוטף (במאזן המסחרי) מגיע לכדי 5% מהתמ''ג ועוד צומח וכך גם הסכומים שארה''ב נאלצת ללוות ממדינות חוץ (מעבר למימון ממקורות מקומיים).

בנקים מרכזיים באסיה קנו עד היום כמויות נכבדות של איגרות חוב (אג''ח) ממשלתיות אמריקאיות. בכך הם הצליחו לשמור את ערך המטבע שלהם נמוך והיצוא לארה''ב פרח וצמח. ארה''ב היא עכשיו החייב הגדול בעולם, מצב שלא יכול להימשך בלי סוף. בסופו של דבר הזרים לא יהיו מוכנים לממן את החובות האמריקאיים (Flying on one engine). אנחנו כנראה מתקרבים לנקודה הזאת במציאות: המשק האמריקאי יצטרך לקבל עזרה בהנעת הצמיחה העולמית.

הדרך לכלכלה עולמית יותר מאוזנת היא ברורה למדי. אחד משני תהליכים (או שילוב שלהם) יתרחשו:

1. על האמריקאים להוציא פחות ו-או על שאר המשקים להוציא יותר.
2. ערך הדולר, ביחס למטבעות אחרים, יירד.

התהליך הרצוי ביותר הוא גידול בהוצאה של ארצות אחרות, אפילו באמצעות מדיניות כלכלית מרחיבה, על חשבון האמריקאים. הגידול בייצוא האמריקאי יאזן את הגירעונות בחשבון השוטף של ארה''ב. כך אכן קרה בתחילת שנות ה-‏80 ללא זעזועים. היום המצב נראה קצת יותר מורכב ומסובך. הפרטנרים הגדולים (בעולם המפותח) למסחר של ארה''ב, גרמניה ויפן, כנראה שלא יכולים לספק את הסחורה. לכן אנחנו רואים שערכו של הדולר יורד, ביחס למטבעות שותפי הסחר הגדולים (אירופה יפן ועוד) באופן משמעותי, כבר מספר חודשים. כמובן שהתהליך היותר ''מאוזן,'' הוא כזה שהמטבעות האסייתיים החשובים (סין ויפן) יכנסו לתהליך של ייסוף. זה לא קורה ולכן הלחץ על הדולר חזק יותר.

בימים אלו פועלים בנקים מרכזיים באסיה להחלפת השקעות באג''ח של הממשל האמריקאי כדי להקטין את הסיכון בחשיפה לדולר שנחלש. תהליך זה, כמובן, יחליש את הדולר עוד יותר (דפנה מאור, השלכות הרות גורל על הדולר). תהליך כזה יקטין את הגירעונות בחשבון השוטף של ארה''ב. הוא גם יקטין את היכולת של המשק והממשל האמריקאי להגדיל את החוב ויגרום להקטנת הגירעון בחשבון השוטף.

הצמיחה העולמית יכולה להיעזר גם בהתפתחות מנועי צמיחה נוספים או התחזקות הקיימים. המשק הסיני התורם 3% לתמ''ג העולמי אבל כ- 15% לצמיחה הוא מועמד טוב וראוי. יתכן מאד שזה מה שאכן קורה למרות אי-הרצון של הסינים לייסף את היואן.

הגידול המשמעותי הרצוף של המשק הסיני, בעשורים האחרונים, מביא בסופו של דבר לגידול בצריכה בעקבות העליה ברמת החיים (עוגיית מזל: קווים לדמותו של הסיוט הכלכלי הבא). התוצאה היא כמובן גידול בצריכה מכל הסוגים עם השפעת הגומלין החיובית על תהליך הצמיחה במשק הסיני. בינתיים בחרה סין להגדיל את הקניות מארה''ב ובכך לסייע לתהליך השינוי הנחוץ. גם האיום להיפטר מהאג''ח האמריקאיות הוא רק בדמיונם של החוששים. לסין לא כדאי למכור את איגרות החוב של הממשל האמריקאי משום שהן מהוות עבורה עוגן מוניטרי ולכן כמויות האג''ח שהם מחזיקים לא יקטנו באופן משמעותי.

---

אפילוג

חלקו של המשק האמריקאי בצמיחת הכלכלה העולמית נמצא בתהליכי שינוי. על פי הבנתנו סין כבר בחרה להוות מנוע עזר יותר משמעותי ממה שהיתה עד הזמן האחרון. סין בחרה לחזק את תרומתה לתהליך הצמיחה העולמי – אבל בדרכה שלה. זוהי בעצם התוצאה של שוק גלובלי פתוח וגמיש – הגם שלא הוסרו כל המגבלות והחסמים להתנהלותו החפשית. זוהי הגלובליזציה, שרבים אוהבים, לשנוא שמגשרת על פני משברים עוד בהתהוותם.

---