הדיון בפא''צ על כתב האישום נגד דוד אפל קצת הפליא אותי. נראה לי שבכל נושא ובכל ענין אנו נופלים לתוך המשואה השבלונית של ימין ושמאל בלי שום נסיון לבדוק מה עומד מאחורי מה.
לא שאני מתלונן הרי כך גם קרה לי עצמי במאמר על נושא החינוך שכתבתי בשם מי ימלל גבורות בן גוריון. אבל זה לא מונע ממני לנסות להאיר את הנושא מנקודת מבטי.
לדעתי דוד אפל יצא זכאי, וספק גדול אם יוגש כתב אישום נגד שרון או מי מבניו ואפילו יוגש הם יצאו זכאים בלי ספק - ובכל זאת לדעתי על אריאל שרון לפרוש ולחזור הביתה לחוות השקמים.
השורש לעמדה הזאת הוא שלא כל דבר שהוא עברה משפטית הוא גם על הצדק ולא כל עברה על הצדק היא גם עברה משפטית. יש משפט השופט ויש משפט הבוחר. אלו דברים שונים ולדעתי העיקר הוא משפט הבוחר דוקא.
ובכן לא קראתי את כל כתב האישום אלא רק את התקציר שבעיתונים אבל בכל זאת התמונה די ברורה לדעתי ואנסה לתאר אותה מנקודת מבטי.
האי היוני
לפי הפרקליטות דוד אפל העסיק את בנו של שרון במיזם האי היווני שבסופו של דבר לא יצא לפועל. במסגרת התפקיד הוא שילם לו אישית וכן לחוות השקמים כגוף משפטי בערך כחמישה מיליון דולר במשך ארבע שנים בערך. מדובר במשכורת של משהו סביבות עשרת אלפים ש''ח ליום כולל שבתות וחגים. הפרקליטות רואה בתשלומים אלו שוחד משום שמיזם לא יצא בסופו של דבר לפועל ובכל זאת דוד אפל המשיך לשלם לגלעד את הסכומים הללו. לכן לטענתם כוונתו האמיתית היה לשחד את האב על ידי תשלומים לבן.
גירסת גלעד שרון אינה ידועה משום שהוא שמר על זכות השתיקה. אריאל שרון איננו טוען שלא נעברה שום עברה. הוא טוען שזה לא ענינו - הבן שלו בגיר ועשה את עסקיו בעצמו. אני מאמין כמובן לשרון ובטוח שלא נעברה שום עברה.
אבל, האם זה סביר ששרון לא שאל את עצמו מדוע ועבור מה הבן שלו מקבל משכורת עתק כזו?
הוא אפילו לא טוען: גלעד ילד שלי מוצלח, יום שלו שווה עשרת אלפים ש''ח.
סביר להניח שמבחינה משפטית הכול מסודר ומגובה היטב אבל מבחינה מוסרית?
תרומות לבחירות
הפרשה השניה היא הפרשה שבה מעורב עמרי שרון. מדובר בגיוס כספים עבור התמודדותו של שרון על רשות הליכוד (ולא על ראשות הממשלה, וזו הבחנה חשובה).
עמרי שרון גייס עבור אביו סכום של כשלושה וחצי מיליון דולר מתורמים שונים לצורך ההתמודדות על ראשות הליכוד. מבקר המדינה קבע שגיוס תרומות זה היה בלתי חוקי. מצד שני הוא לא הטיל קנס כל שהוא על שרון, כיון שהמדובר היה בהליך פנימי בתוך הליכוד ולא בהתמודדות החיצונית על ראשות הממשלה. שרון, בצעד נדיר, החליט להחזיר את הכסף. לכאורה פורסם שהכסף הושב על ידי הלואה בנקאית תמורת מישכון חוות השקמים. מה שהתגלה הוא שחוות השקמים לא מושכנה אלא שרון קיבל את הכסף בהלואה של ארבעה אחוזים לשנה מידידו המילארדר היהודי הדרום אפריקאי סיריל קרן. סיריל קרן היה בתש''ח מתנדב מח''ל ואריאל שרון הציל את חייו בשדה הקרב ומאז יש ביניהם קשר הדוק. במלחמת יום הכיפורים, כאשר באוגדת שרון חסרו משקפות שרון פנה אליו ובקש שירכוש מיד אלף משקפות וישלח לחוות השקמים. הוא עשה זאת למענו עוד באותו היום. ובכן סיריל קרן נחלץ לעזרת ידידו מציל חייו ונתן לו את ההלואה בלי שיאלץ למשכן את חוות השקמים.
מכאן הסיפור מתחיל להסתבך. בגלל בעיות חוקיות של העברת מטבע חוץ לא נעשתה העברה פשוטה מחשבונותיו של סיריל קרן לחשבונותיו של שרון אלא הכסף ניתן לשרון על ידי המיליאדר היהודי-אוסטרי מרטין שלאף, שהוא שותף עסקי של סיריל קרן בפרויקטים שונים. בין היתר, מרטין שלאף הוא הבעלים של בתי קזינו שונים. בין בתי הקזינו שבבעלות החברות שלו נמצא גם הקזינו של הרשות הפלשתינאית ביריחו. מנהל עניני הקזינו הזה הוא משרד עורכי הדין של דב ויסגלס, מנכ''ל משרד ראש הממשלה. צריך לציין שויסגלס רשום גם היום כבעלים פעיל של המשרד, למרות שכמובן אינו עוסק בפעול בעבודה שם. בכל אופן כל רווח שעלול לצמוח אי פעם מהקזינו בהחלט ישפיע על מצבו הכלכלי של מי שמכהן היום כמנכ''ל משרד ראש הממשלה.
הפרקליטות טוענת ששרון ובניו קבלו שוחד.
עמרי שרון שומר על זכות השתיקה בטענה שבאותה תקופה היה אזרח פרטי ולא איש ציבור ואינו חייב לדווח על מהלכיו.
אבל מה אומר אריאל שרון עצמו?
הוא טוען שלא ידע כיצד בנו גייס את הכספים וכיצד החזירם. הוא לא היה מעורב ואין לו מושג.
בכל הכבוד, זו אמירה מוזרה - אין לי ספק ששרון לא עבר על החוק, אבל האם זה תקין שראש הממשלה, או אפילו בנו, יהיה חייב סכומים כאלו אדירים לבעל חברות קזינו באוסטריה? אפילו אם באופן עקיף בעל החוב הוא אדם אחר? שלא לדבר על כך שיש לו אינטרסים בארץ? האם יתכן בכלל שכאשר מוגשות לראש הממשלה או למישהו מסביבתו הקרובה בקשה של האיש הזה או של חברה הקשורה בו הם יוכלו לדון בבקשה באובייקטיביות?
הליכוד
עניין שלישי הוא שימוש בכספי הליכוד.
מבחינה חוקית זה הענין הזניח ביותר, אבל אותי אישית זה דווקא המרגיז ביותר, כי הפעם המדובר בכסף שלי.
אורי שני, שהיה מנכ''ל הליכוד באותו זמן, הסביר לעמרי שרון כיצד הוא יכול לממן את המרוץ של אביו לראשות הליכוד על ידי שימוש בכספים של הליכוד.
כנראה שאין בזה בעיה חוקית, אבל מבחינה מוסרית זה מרגיז משום שכספי הליכוד היו אמורים לשמש בשווה את שלושת המתמודדים על ראשות הליכוד - שרון, נתניהו ופיגלין.
גם כאן כנראה שאין בעיה חוקית. אבל בהחלט יש בעיה מוסרית.
השמאל אשם
כאשר מגיעים לנקודה הזאת בדרך כלל מזנקים מעורם אנשים, ולא רק חברי הליכוד, ואומרים מה עם עמרם מצנע? מה עם אהוד ברק? מה עם עזר ויצמן?
ובכן רבותי, שלושת האישים הללו נשפטו על ידי הבוחר וסולקו מכל עמדת השפעה. וכנראה גם לא יחזרו לשום עמדת השפעה בעתיד. ענין זה היה גם חלק מהסיבה שתיקיהם נסגרו. לאחר שנענשו על ידי הציבור לא ראו בפרקליטות צורך להעניש אותם שוב על ידי הליך משפטי.
המקרה של שרון שונה - מדובר בראש ממשלה מכהן שמשפיע על חיי כולנו. ולכן לדעתי עליו לחזור לחווה.
כנראה שהפרקליטות חושבת שעליה להחליף את שיקול הדעת של הבוחר בשיקול הדעת שלהם. לדעתי זו טעות חמורה. הגשת כתב אישום נגד שרון רק תחזק אותו ויציאתו זכאי תחזק אותו עוד יותר. הפרקליטות צריכה להתאפק לאפשר לציבור להביע את דעתו בעצמו דרך המנגנוניים הדמוקרטיים ולא לנסות להתערב בכך משפטית.
הוי אריאל אריאל, חזור לחות השקמים חיש מהר!
עוד שמאלני,שהכסא חשוב לו יותר מארץ ישראל
