פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
בן בכור או עבד
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום רביעי, 14/01/2004 שעה 11:21)


בן בכור או עבד

נסים ישעיהו




לאחר אריכות הפירוט אודות חיי אבותינו הקדושים בספר בראשית, אנו מתחילים לקרוא את ספר שמות. שמו של הספר נגזר מן המלה השניה הכתובה בו אבל הוא גם מלמד על תוכנו הכללי:
(שמות א): א וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ:
שמו של אדם קשור לאדם עצמו אך אינו הוא. השם הוא רק הארה, הוא מבטא מופע חיצוני של האדם אבל אינו האדם עצמו. כאשר התורה מספרת על שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה וממשיכה בתיאור השיעבוד שנפלו אליו, היא רומזת בכך לעובדה שבני ישראל עצמם, בפנימיותם, לא נמסרו לשיעבוד מצרי; מה שנמסר לשיעבוד היה רק שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, המופע החיצוני שלהם, בעוד הם עצמם היו אמורים להישאר בני חורין בהכרתם.

אבל דומה כי במציאות הדברים התגלגלו קצת אחרת; רבים מבני עמנו הזדהו עם היותם משועבדים ושכחו כי הם בני חורין בעצם. אנחנו נביא כאן רק את הפסוקים הנוגעים לענייננו ברמה האקטואלית; להרחבת היריעה והעמקתה, אנו ממליצים לקרוא הכל במקור ואולי מישהו יגיע לתובנות שאנחנו לא זכינו להגיע אליהן.
(פרק ב): יא וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו:
משה נולד בבית עמרם הלוי – נשיא הדור. הוא מודע לכך ורואה בעברים את אחיו, למרות שגדל בבית פרעה כבן מאומץ לבת פרעה אשר מָשתָה אותו מן היאור, אליו הושלך בגזירת פרעה:
(פרק א): כב וַיְצַו פַּרְעה לְכָל-עַמּוֹ לֵאמר כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְארָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל-הַבַּת תְּחַיּוּן:
משה אינו מכיר בעבדות; שבט לוי בכלל שמר על חירותו, וגידולו של משה הלוי בבית המלך עוד הוסיף למודעות בן החורין שלו. הוא אינו יכול לסבול את התעללות המצרי בעבד העברי.

מנטליות של עבדים

(פרק ב): יב וַיִּפֶן כּה וָכה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת-הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל:
זוהי תגובה טבעית של יהודי המגן על אחיו היהודי שאותו, אולי, לא ראה מעולם קודם לכן. אבל העניין לא כל כך פשוט:
יג וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי-אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ:
אם אי אפשר לסבול גויים שמתעללים ביהודי, קשה גם לסבול יהודי המתעלל באחיו היהודי. משה התמים חש אחריות כלפי אחיו כולם והוא מעיר את ההערה ממנה למדו חז''ל ונקבע להלכה כי:
(קיצור שולחן ערוך): כל המרים יד על חברו להכותו, אע''פ שלא הכהו, נקרא רשע, שנאמר וַיּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ; למה הכית – לא נאמר, אלא למה תכה. אע''פ שעדיין לא הכהו, נקרא רשע.
דומה כי רשעותו של המכה מתבטאת בתשובתו למשה יותר מאשר בעצם הניסיון להכות:
יד וַיּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת-הַמִּצְרִי וַיִּירָא משֶׁה וַיּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר:
(רבנו בחיי): אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. נודע לי דבר שהייתי תמה עליו: מפני מה ישראל בגלות יותר משאר אומות? [והתשובה,] יש ביניהם רכילות ולשון הרע ואינם ראוים לגאולה.
והדבר נודע גם לפרעה; מצד עצמו לא היה לו שום סיכוי לדעת על כך דבר, אבל כשיהודים מלשינים זה על זה – הגוי חוגג.
טו וַיִּשְׁמַע פַּרְעה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרג אֶת-משֶׁה וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַרְעה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ- מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר:
(רש''י): וישמע פרעה. הם הלשינו עליו:
מנטליות של עבדים, כבר אמרנו? יהודי מסכן את ראשו לעצור התעללות ביהודי שני, ויהודי שלישי מלשין עליו לגוי בגלל איזה חשבונות קטנוניים שכביכול יש לו אתו.

קרוב ה' לכל קוראיו

משה נאלץ לברוח מפרעה המבקש להרגו ומתמקם לו בארץ מדין. חולפות שנים רבות של שיעבוד קשה ונדמה כי עם העבדים התרגל למצבו ואינו מבקש עוד חיים של חירות. עד אשר:
כג וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹקִים מִן-הָעֲבדָה:
לענייננו, לא ממש משנה מה קרה שם. חשוב רק שבני ישראל חשו פתאום שהם מצויים במצב שאינו תקין, שמשהו צריך להשתנות. והם נאנחו מכובד השיעבוד וזעקו.
כד וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים אֶת-נַאֲקָתָם וַיִּזְכּר אֱלֹקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת- יַעֲקב: כה וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹקִים:
עד אז ה' לא ראה ולא ידע??? אלא שכל עוד אנו משלימים עם מצב השיעבוד ולא מעלים על דעתנו כי יתכן משהו יותר טוב ושצריך להיות יותר טוב, גם הקב''ה כביכול מקבל את ההנחה שלנו ואינו מתערב כדי לחולל שינויים לטובתנו. אם זה מה שאנחנו בוחרים לעצמנו – כמובן, לא בחירה מודעת, רק מתוך השלמה עם המצב כי אין ברירה כביכול – למה שהוא יתערב לטובתנו?

כעת, מאחר שנאנחו וזעקו מכובד השיעבוד, ה' מתערב:
(פרק ג): ז וַיּאמֶר ה' רָאה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאבָיו: ח וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן- הָאָרֶץ הַהִוא אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: ט וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם-רָאִיתִי אֶת-הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אתָם:
והוא מורה למשה לשוב למצרים כדי לגאול אותנו משם:
י וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעה וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:
נמליץ שוב על קריאת המקור כי גם בחלק זה לא נוכל להאריך.

בני בכורי ישראל

נציין רק כי משה מסרב לקבל את השליחות בטענה כי אינו ראוי לתפקיד נכבד זה וה' נאלץ כביכול לכפות עליו את התפקיד.

ה' מצייד את משה במופתים אשר יוכיחו לעם ישראל (וגם למצרים) כי הוא אכן הגואל אשר נשלח להוציאם ממצרים, אבל העיקר הוא בהנחיות המפורטות כיצד לדבר ומה לומר לפרעה:
כא וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל-הַמּפְתִים אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת-לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת-הָעָם: כב וְאָמַרְתָּ אֶל-פַּרְעה כּה אָמַר ה' בְּנִי בְכרִי יִשְׂרָאֵל: כג וָאמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנכִי הרֵג אֶת-בִּנְךָ בְּכרֶךָ:
עבדות פירושה להיות משועבד להגבלות (מְצָרִים וגבולים) המוכתבות ע''י המערכת הטבעית הנתונה, אשר קיומה נראה כאילו הוא מותנה בהתעלמות מכח האין סוף המהווה אותה. את המערכת הזאת מייצג נאמנה פרעה (...) אֲשֶׁר לֹא-יָדַע אֶת-יוֹסֵף (א, ח).

יוסף הוא הדמות המחברת בין המציאות הנראית ונחווית, המציאות הנראית טבעית, לבין כח האין סוף. מכח חיבור זה הוא מצליח לפעול במציאות הטבעית את מה שראינו בפרשות הקודמות. עכשיו ישנו פרעה חדש אשר אינו מכיר בקשר ההכרחי עם דרכו של יוסף בניהול המציאות וזהו חידושו העיקרי.

המסר שמקבל משה להעביר לפרעה בְּנִי בְכרִי יִשְׂרָאֵל, מקפל בתוכו את רעיון החידוש האמיתי שהרי כל תינוק שנולד הנו חידוש בחיי ההורים, אבל לידת בכור הנה חידוש כפול ומכופל עבור ההורים אשר עוד לא היה להם חידוש כזה.

וההוראה לפרעה – שַׁלַּח אֶת-בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי. בן אמור לעבוד את אביו מתוך אהבתו אליו והזדהותו עם היעדים שהציב לו. הוא אינו אמור לעבוד זרים אפילו אם הם בתפקיד של פרעה ואפילו אם הם נראים כשולטים בכל העולם.

עלינו להיפטר מן ההרגל המגונה של שיעבוד להנחות העולם ולזכור כי אנחנו בניו של הבורא יתברך ועלינו לעבוד אותו. בכך נזכה לגאולה האמיתית והשלמה שתבוא מיד ממש.

ואז יהיה רק טוב ליהודים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 



מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי