אפשר להלחם בפשע - אבל לא בטבע

הכוח המניע את עולם הפשע הוא, כידוע, כסף. כסף קל על חשבון אחרים. הפשע המאורגן מחולק לשניים: עולם עליון (עבריינות צווארון לבן, שוחד וממסד) ועולם תחתון (בעיקר משולש-עבריינות אשר מקורו בסמים, זנות והימורים, וכפועל יוצא, סחיטת דמי חסות).

שלושת המקורות האלו מצויים לכאורה מהצד הפלילי של חוק העונשין, אבל למעשה... מצויים בתחום האפור, הגלוי לעין, של כל מעוניין בלא שום קושי או בעיה להשיג זונה, סמים או להמר. ממש כמו הסחר החופשי והגלוי בדולרים שחורים והאסורים בזמנו. ואיפה? לא בחדרי חדרים אלא ברחוב ליליינבלום, ממש כמעט בכניסה למטה משטרת מרחב ירקון, וכשאת השער השחור ניתן היה לקרוא בזמנו בעמוד הראשון של כל עיתון יומי מכובד.

סמים, זנות והימורים - מדובר בתעשייה הגורפת מיליונים בכל יום, ולא זו הבעיה. אלא שמדובר בתעשיה הגורפת מיליונים מחד ומאמללת המונים מאידך. הסמים הקשים הם התופעה המדאיגה ביותר. ניצול מצוקת צרכני (או צרכניות) הסמים הצעירים מוליד שוק בשר אטרקטיבי ביותר ל''ענף'' הזנות. הימורים הם גם כן סם מסוכן ומאמלל מבחינתי, המאופיין באותם אפקטים מאמללים על המכור. מדובר, ושלא יהיה לאף אחד ספק בכך, בעולם מכוער ובעייתי ביותר.

עד כאן החלק הרע, הידוע בעצם לכולם בעצם מסיפורי התקשורת על הנרקומנים, הסחר הנורא בנשים, והסתבכויות ההימורים והמהמרים עם כרישי השוק האפור, אותם כרישים אשר את טביעות אצבעותיהם אנו כבר רואים אפילו בכנסת.

מצד שני – כמו שהאלכוהול האסור בזמנו הוביל את הפשע המאורגן כולו, מאל קאפונה ומשפחת גמביני האגדית, כך גם חייבים להודות: זנות, סמים והימורים הם רע הכרחי, חלק מכוער ובעייתי אמנם, אבל מציאות אשר חייבים לחיות איתה בעיניים פקוחות ולא לשחק את הטיפשים המאמינים כי איזה שוטר-אזולאי אחד - או אפילו עשרים אלף - יכולים להתמודד בכלל עם חוקי הטבע של האנושות.

אף אחד אינו רוצה סמים, זנות או הימורים. כל אחד מייחל שלאף אחד מיקיריו זה לא יקרה. זה אכן איום ונורא. אבל למרבה הצער, רק טיפשים חושבים שהכל שפיט, וטיפשים עוד יותר מאמינים למניפולטורים המפזרים אגדות שכאילו מלוא הארץ משפט.

המשפט, החוק, המשטרה – אינם הפתרון לכל הבעיות שלנו. בחברה מתוקנת, כל אלה הם הפתרון רק לחלק קטן וזניח וקיצוני של הבעיות החברתיות.

בהולנד, התקציב של שירותי החינוך והרווחה גדול פי חמישה מתקציב המשטרה, וזו מדינה שבה סמים מוכרים בבתי קפה כחלק מהתפריט וזונות יש שם בחלונות ראווה, ו... מדינה שבה אחוז ההולנדים המשתמשים בסמים הוא אפסי בכל קנה מידה (על זנות לא מצאתי סטטיסטיקה לגבי הולנד, אבל ניתן להניח שמה שכל כך מותר וכל כך זמין ובוטה הופך לדוחה וללא אטרקטבי גם כן).

ואילו תאילנד, שם הזנות היא מקור הכנסה לאומי מספר אחד אולי, וסמים זה אסור רק לתיירים (והימורים לא מעניינים שם אף אחד, רק תיירים) דווקא היא נחשבת למקום עם הכי פחות פשע, והמקום אולי הכי בטוח בעולם, שבו אפשר להשאיר תיק מלא כסף באמצע קניון ולחזור אחרי שעה ולמצוא אותו בדיוק באותה הפוזה, ואם מישהו כבר נגע בזה, אז זה היה תייר ואף פעם לא אחד משישים מיליון האזרחים של ממלכה קסומה זו. מקום שבו כולם משאירים את המכוניות והאופנועים ברחוב עם המפתחות בפנים...מקום שבו אתה יכול לסמוך על כל זונה שם הרבה יותר מאשר על נבחרי ציבור מסויימים כאן.

ואגב, המשרד הכי מתוקצב בתאילנד הוא... משרד התיירות. הרבה הרבה מעל משרד המשטרה (פי עשרים) והצבא (פי שישה עשר)!

בישראל, הבעיה הכי חמורה, שהיא המולידה את המלחמות הכי קשות בין קברניטי העולם התחתון, היא הסימביוזה המסוכנת בין קציני המשטרה לבין מנהיגי עולם ההימורים, הזונות והסמים.

ניתן לכתוב רק על נושא זה מאמר ואולי ספר שלם, אך הדברים ידועים לכל צמרת ''שלטון החוק'' וגם זו רעה חולה שאי אפשר להילחם בה. בהרבה מקרים חייבים להעלים עין מחשדות ברורים כדי להשיג תוצאות כלשהן, עם קציני משטרה שהם טובים ביסודם. אך הכסף הרב והקל, לצד מצוקותיהם האישיות ושכרם הנמוך, משחית אותם, בעזרתם האדיבה של חבריהם – מכל הדרגות ואפילו ידוע על שר אחד – שפרשו מהשירות וחצו את הקווים.

אבל לא זה נושא המאמר. מה שאני מציע הוא, להכיר בעובדות החיים בעיניים פקוחות, ולהתמודד עימן בתבונה ולא בעצימת עיניים.

סמים תמיד היו ויהיו. השאלה אם משאירים את העיסוק בזה, וממילא את הפיקוח על זה, לעולם התחתון הבלתי ממוסד, או ממסדים את העסק הנורא הזה, כמו שמיסדנו צריכת אלכוהול, ואז זה הרבה פחות אטרקטיבי (רק מים גנובים ימתקו), ובעיקר, אז ניתן יהיה לוודא שלא מוכרים נשק לערבים ומידע תמורת סמים, ילדות בית הספר לא מוכרות תמורת אקסטזי, וברוצח מספר אחד שלנו, הכביש, נוהגים לא רק כאלה שלא שתו, אלא גם כאלה שלא הזריקו והסניפו ובלעו סמים...

הימורים תמיד יהיו, וראו כמה מיליארדים מגלגלות תעשיות הלוטו והטוטו. השאלה אם קאזינו זה דבר ראוי ונאה במדינה יהודית, או דבר בזוי ובלתי ראוי – איננה שאלה. הכל יסכימו שזה דבר מביש, בעל תופעות לוואי מכוערות, אבל... זה ממילא קיים, והמון, ובכל עיר כולל בני ברק וירושלים הקדושה. אז לא זו השאלה, אלא האם ניתן למזער את הנזקים על ידי מיסוד ההימורים, מיסוד השוק האפור המלבה את תעשיית ההימורים ומיסוד הפיקוח על מהמרים ומקורותיהם. פרשת הבנק למסחר היא אולי דוגמה קיצונית שהתגלתה, אבל הרבה מכספי נורמת השוחד וטובות ההנאה הנהוגים בסקטור הציבורי בישראל, מתגלגלים בסופו של דבר לקזינו כזה או אחר.

זונות – גם את המקצועי הכי עתיק בעולם כנראה שלא ניתן למגר לעולם, וכל השאלה היא איך מבטיחים את הכבוד היחסי שגם הנשים העוסקות בכך בכל זאת זכאיות לו, ואיך מבטיחים שנשים אשר ניתן להציל מעיסוק בזוי זה יהיו תחת עינם הפקוחה של שירותי הרווחה. איך מבטיחים שגם לפריצות הזו יש גבולות סבירים, כמו למנוע מילדות בית ספר לעסוק בזה, ואיך תעשיית המיליונים הזו (כמו גם ההימורים) לא תשחית כל כך הרבה קציני משטרה טובים ומוכשרים, המשתפים פעולה כדי להגן על מקומות אלה מפני פשיטות (במוסתר או תחת מסווה של הגדרת בעלים כ''מקור מודיעיני חסוי'').

אז מי שתומך בזנות, מעודד סמים ובעד טיפוח מהמרים כפייתיים על כל תופעות הלוואי שלהם (שוחד ומעילה בעיקר) – שימשיך להגיד שהוא מתנגד למסד את העסקים המפוקפקים הללו, ובכך בעצם להמשיך לטפח את קיומם ממילא, את התרבותם ממילא, ואת השחתת הממסד הציבורי באפקט ישיר שלהם.

אך למי שרוצה להיות מעשי, למגר פשע על באמת, ולהיות מציאותי והוגן, אני מציע:

1. לקחת את חמש החבורות השולטות בתחום ההימורים השחורים בארץ ולהלבין את עיסקיהן. לתת להן הכשר. לא פרס, הכשר!
   
   לדוגמא: תמורת מיליון דולר ותגמולים נאים לקופת המדינה, יורשה להם להמשיך במקצועם – אך באופן גלוי, ובמסגרת החוק ושיטות הפיקוח והמגבלות שיוטלו על עיסוקים אלה. הם יהפכו למנהלים חוקיים של קאזינו חוקי.
   
   ועוד חמישה בתי קזינו לפתוח, כפי שממילא מתכננים בכנסת, ואת זה לחלק בין הקומבינטורים של השמאל והימין, כמו שממילא מתכננים. רק תמורת אותם תנאים בבקשה...
   
   מה שאני קורא בעצם, לקחת בחשבון את עוסקי ההימורים כיום ולהלבין את עיסקיהם, זה לא מאהבתם דווקא, אלא מתוך חוש צדק חברתי וסלחנות, ותועלתנות גרידא: זה בסך הכל חמישה בתי קאזינו לזכותם של אנשים מוכשרים, חזקים אך לא אלימים ביסודם, הזכאים להכרה מוסדית משום שממילא הם מחוברים לממסד אבל בקשר מאד לא בריא, המזיק לכל שלטון החוק. אני מכיר, לא את כולם אלא את חלקם, ואני סבור שהחברה יכולה רק להרוויח ממתן לגיטימציה לאנשים אלה ולעיסוקם. כיום אנו רק מפסידים מכך, ומשלמים מחיר יקר וכואב בחוסר ביטחון ובהשחתת המידות במשטרה ובשירות הציבורי. ניסיון החיסול של רוזנשטיין הוכיח שגם בנפש אנו משלמים על כך, כאילו שרק זה חסר לנו במדינה הזו.
   
   
2. כך גם לגבי ''משרדי הליווי'' ומכוני ה''בריאות'' וה''מסג''' לסוגיהם. למסד את הזנות, לתחום לה מגבלות ופיקוח לטובות העוסקות בכך ולטובת הלקוחות הנאלצים להשתמש בשירותים אלה. אני מעדיף אנס שיפרוק את יצרו על זונה תמורת מחיר סביר והסכמה הדדית ולא שימצא את פורקנו על קורבן אומלל ובכך יהרוס חיים של חפות מפשע.
   
   
3. רק לגבי הסמים דעתי שונה. וזה נושא למאמר נפרד, מחמת קוצר היריעה לכסות הכל במאמר אחד. רק בתמצית: הייתי מתיר סמים קלים (לא אקסטזי, אבל כן למריחואנה וחשיש) והייתי מודיע בכל הארץ כי המשטרה מפזרת סמים קשים עם רעל קטלני וגם עושה את זה בכסות של ''עונש מוות'' לניקוי החברה מהמזהם הזה.
   
   אחרי הנרקומן הראשון שימות, והסוחר הראשון שיואשם בעצם ברצח בכוונה תחילה (הוא הרי ידע על מה שהמשטרה הודיעה) – אנשים לא יקחו סיכון אלא אם הם ממש מכורים אבודים. ולמכורים אבודים, חייבת החברה להקציב מראש ובמקביל לפעולה הקיצונית שהצעתי, מערכת גמילה יעילה ואפקטיבית וחינמית, ולא תחנות גמילה שהן בעצם מסווה לתחנות ממכר סמים הכי פעילות שיש.
   
   קיצוני? הנזקים שהסמים גורמים הם הרבה יותר קיצוניים. לא תואם את זכויות האדם? ''מי שמרחם על אכזרים, סופו שמתאכזר לרחמנים''. זהו חיסול ממוקד, מבוקר וזמני, ועומד בכלל היסודי, ''ובתנאי שהרעה שגרמת לא עולה על הרעה שמנעת''.