גירסה קודמת פורסמה באתר אני ליכודניק.
אני קרוב משפחה של הרב משה צבי סגל ''התוקע הראשון ליד הכותל'' ומפקד ''אבירי מסדר השופר''.
הארועים האחרונים הביאו אותי לכתוב לחברי בית''ר, אשר מן הראוי שדמותו של ר' משה צבי סגל תהיה מופת לעיניהם.
באב תרפ''ט (אוגוסט 1929) פתחו הערבים בפרעות דמים שהקיפו את כל ארץ ישראל המערבית. בפרעות אלו הושמדו לחלוטין הקהילות היהודיות בשכם ובחברון וכן נרצחו מאות יהודים בטבריה, צפת, ירושלים ובכל יתר אזורי הארץ.
בעקבות הפרעות הקימו הבריטים ועדת חקירה. ועדה זו הייתה מורכבת משלושה חברי פרלמנט, שייצגו את שלוש המפלגות שהיו אז בפרלמנט הבריטי, וכן את נשיא בית המשפט העליון של סינגפור, שהיתה אז מושבה בריטית.
על ועדה זו הוטל לחקור את הסיבות למהומות.
הערבים טענו שהכותל המערבי שייך להם והפרעות פרצו בגלל תפילות יהודים בכותל.
כרגיל וכצפוי הועדה נקטה עמדה ''מאוזנת''. היא קבעה שהכותל שייך לערבים, אבל ליהודים הזכות להתפלל שם ובלבד שלא יביאו לשם חפצים, כמו ספסלים, כסאות, מחיצה בין גברים לנשים ובמיוחד אסרה על תקיעת שופר ברחבת הכותל.
לא מזמן, בראיון בטלוויזיה הישראלית, הביע יאסר ערפאת את נכונותו לתת ליהודים להתפלל בכותל באותם תנאים שנתנה להם הועדה הבריטית. המראיין לא טרח לשאול אותו באלו תנאים המדובר.
השנה הראשונה שבה הופעלו התקנות שהומלצו על ידי הועדה היתה שנת תרצ''א (1931).
אולם, ביום הכיפורים הזה התפלל ברחבת הכותל צעיר בית''רי, לא נשוי עדיין, ושמו משה צבי סגל. לקראת סוף תפילת נעילה הוא ביקש מאחד המתפללים שישאיל לו את טליתו. המתפלל הסכים בחפץ לב. משה צבי סגל הצעיר התגנב אל הגבאי ושאל אותו היכן השופר. הגבאי לא העז לענות אבל עיניו נדדו אל המגרה שליד הבימה. משה צבי סגל פנה לשם. לאט לאט הגניב משם את שופר אל מתחת לטלית והמתין.
בסוף התפילה תקע תקיעה גדולה מתחת לטליתו ונעצר מיד על ידי שוטרים בריטיים, שתפקידם היה למנוע את התקיעה.
הוא הובל אל ''הקישלה'', משטרת העיר העתיקה, ושם שהה בלי שאפילו הפסיק את צומו. אולם להפתעתו לאחר מספר שעות הוא שוחרר - בחוץ חיכו לו שני בחורים מישיבת מרכז הרב ולקחו אותו אל הראי''ה קוק לקבל את ברכתו ולהפסיק את צומו ביחד עם הרב.
בדרך התברר לו שמספר תלמידים מישיבת מרכז הרב התפללו תפילת נעילה בכותל וספרו לרב על הבחור שעבר על איסורם של הבריטים לתקוע בשופר ועל מעצרו. הרב אמר: ברוך יהיה בחור הזה! הוא מיהר להתקשר למפקח הכללי של המשטרה ודרש שהבחור ישוחרר. המפכ''ל סרב ואז הזהיר אותו הרב שלא ישבור את צומו ויבוא לשבות רעב בלשכתו של המפכ''ל עד שהתוקע ישוחרר. אז נכנע המפכ''ל והסכים לשחרורו בערבות. ר' משה צבי סגל הובא אל הרב לקבל את ברכתו ולאכול עמו את סעודת סוף הצום.
מאז הפך הדבר לנוהג של קבע. ר' משה צבי סגל אימן מידי שנה שני בית''רים בתקיעת שופר. האחד, לתקיעה בשופר, והשני, שיתקע במקרה שהראשון יעצר בידי השוטרים לפני שיספיק לתקוע. התוקע היה נעצר והראי''ה קוק היה משחרר אותו ומזמינו לקבל את ברכתו ולאכול אצלו.
אולם, באלול תרצ''ה (1935) נפטר הראי''ה קוק. הבאים אחריו, הרבנים הרצוג ועוזיאל, החלו לפרסם מידי חודש אלול אזהרות להישמע לצו אדוננו הדגול המלך ג'ורג' ירום הודו ותינשא מלכותו וחלילה וחס לתקוע בשופר בניגוד לצו מלך החסד הדגול ונציבו העליון.
אולם הבית''רים לא נרתעו מהשמצות וממאסרים. עד נפילת הכותל המערבי בתש''ח נשמע קול השופר הולך וחזק מאוד מפי גיבורי בית''ר.
שלושים וארבעה תוקעי השופר זכו בבית''ר לתואר ''אבירי מסדר השופר'' ומפקדם, משה צבי סגל, הוא מפקד אבירי מסדר השופר.
ר' משה צבי סגל היה עצור יחד עם הנהגת האצ''ל דאז בכלא הבריטי ולמד והגה רבות במשותף יחד עם אברהם שטרן ''יאיר'', שהקים אחר כך את לח''י. כנראה שהשפעתו של ר' משה צבי סגל תרמה לכך ש''יאיר'' הכניס את בנין בית המקדש בין י''ח עיקרי התחיה שלו.
גם דוד רזיאל, מפקד האצ''ל הראשון, היה עצור יחד עם ר' משה צבי סגל. דוד רזיאל למד בישיבתו של הראי''ה קוק, ישיבת מרכז הרב בירושלים. לאחר שדוד רזיאל נפל בעיראק בהפצצות הגרמנים הספיד אותו בנו של הראי''ה, הרב צבי יהודה קוק, והספד זה נמצא בספרו
לנתיבות ישראל בשם ''לדוד רזי - אלי''. בפנימיה של ישיבת מרכז הרב יש חדר על שם דוד רזיאל. חדר זה נתרם על ידי תנועת החרות ביוזמת מנחם בגין.
באותם ימים, מלבד פעילותו בבית''ר, היה ר' משה סגל פעיל גם בסיעה המקסימליאסטית דאז וב''ברית הבריונים'' בהנהגתו של אבא אחימאיר (אביהם של יוסף אחימאיר ויעקב אחימאיר).
לאחר מלחמת ששת הימים המשיך הרב משה צבי סגל במאמציו ובמאבקיו למען תפילת יהודים בהר הבית. ביום הכיפורים הוא היה מקיים, יחד עם אבירי מסדר השופר, מנין קבוע של תפילת נעילה מול שער המוג'רבים הנעול לתפילת יהודים ושם היה תוקע בשופר כמו בימי המנדט. מנין זה מתקיים עד היום על ידי בנו עמישר סגל, תושב העיר העתיקה.
מאז התמנה צחי הנגבי לשר המשטרה חל שינוי עצום לטובה. לא רק שהר הבית נפתח ליהודים, אלא גם השר עצמו ביקר בהר הבית שלוש פעמים. בעוד שפעם היהודים היו מוטרדים על ידי השוטרים הרי בזכותו של צחי השוטרים מתיחסים היום בכבוד ובאהדה לעולים.
היום ההר נפתח כל יום בבוקר לכניסת יהודים משבע וחצי ועד אחת עשרה ומ-13 עד 14.
אולם בית''רים!
מצבנו היום חמור יותר מאשר אי פעם בעבר! יוסי ביילין דוחף להעברת הר הבית עצמו לידי הערבים, ואת רחבת הכותל המערבי להעביר לכוח בין לאומי. לממשלת ישראל לא נמצא הכוח לטפל בו כראוי לו.
במצב זה מאבק אישי שלכם חשוב יותר מאי פעם -
קדימה בית''רים! אל תביישו את קודמיכם! הוכיחו שאתם יורשים ראויים למנהיגיכם!
עלו ההר! בואו לכותל!
תל חי בית''רים!
אבירי מסדר השופר
אליצור, זוהי חתיכת הסטוריה מרתקת, קשה ויפה
