יסודות

אליצור סגל

מאמר זה הדפסתי ב''יבנה המקדש'', ביטאון התנועה לכינון המקדש חוברת צ''ז כסליו תשנ''ו. הוא זכה אז לכמה תגובות חיוביות.

יבנה המקדש אינו יוצא היום לאור, כי, למעשה, אין צורך בו. השתוללות הווקף במשך שלוש שנים והסכמי ז'נבה הביאו למהפך המיוחל שהגליון הזה היה אמור להביא, והועילו יותר מאלף מאמרים מנומקים. היום בציבור הדתי לאומי המתנגדים לעליה נדחקו לשוליים ובסך הכול עולים היום מדי יום כמאתיים איש ויותר. זה לא מספיק, אבל לפני שלוש שנים היה ניתן רק לחלום על זה. כמובן שיש צורך בפריצות נוספות בציבור החרדי ובציבור המסורתי, אבל בתחום הזה הנושא מוצה.

כיום יוצאים לאור כמה גליונות דומים כמו: גביני כרוז, בחצרות בית ה', ובית חיינו, אבל, כאמור, כנראה שהפריצה הבאה תתבצע באותו אופן אם כי בצורה אחרת אולי.

כיום כנראה לא הייתי כותב את הפתיחה למאמר, או לפחות מנסח אותה בצורה אחרת, אבל הבאתי את הדברים פחות או יותר כפי שנדפסו אז.
בגיליון ההוא היה גם מאמר של הרב ישי באבד, מנהל תפילין בית אל, בשם ''המנורה והנרות הללו בכיכר רבין'' שדיבר על התרומה החיובית של נוער הנרות דאז לאוירה ולחברה הישראלית בכלל.

בעצם, התכונתי להעלות את המאמר לקולמוס נט בתגובה לדבריה של עירית גידרון על מהו החלום. אבל התגובה שקיבלתי שם מאנה הראתה לי שאין על מה לדבר. המאמר של ישי באבד היה יכול לענות על שאלתה של דליה באותו מקום, כיצד להתאבל על רבין, אבל כנראה שגם לזה אין מקום.

פתיחה

דומה שכולנו, ''דתיים'' ו''חילוניים'', חשים היום שהתהליך הציוני, כפי שהיה עד עכשיו, מיצה את עצמו.

דוברי השמאל טוענים שעם הקמת מדינת ישראל החל שלב חדש. במקום תנועה שתפקידה יישוב יהודים בארץ ישראל, קמה תנועה שתפקידה להבטיח איכות חיים מקסימאלית לכל תושביה, יהודים וגויים, ללא אפליה מטעמי לאום, דת, גזע ומצפון. מנגד, בציבור הדתי והלאומי קיימת תחושה של סוף הציונות. ואולם, למעשה אין ציבור זה מציב שום אתגר חדש. הדתיים הלאומיים, כמוהם כציונים הלאומיים, רוצים לחדש את הציונות הישנה, אלא שהדתיים לאומיים רוצים להוסיף עליה את קיום המצות.

אף על פי שסכויי האגף הלאומי נראים שוב ושוב כטובים להגיע להגשמת מטרותיו, הנה מעשי המנהיגות שוברים שוב ושוב והורסים שוב ושוב כל פעולה ומפעל הנראים לכאורה מבטיחים.

ההסבר למצב זה שבאמת הצדק עם השמאל. כיום החלה תקופה חדשה. התקופה הקודמת התאפיינה בעיקר בהושבת יהודים בארץ ישראל ואילו התקופה החדשה הבונה על השגי התקופה הקודמת שואפת לארגן את חיי עם ישראל בארצו. הבעיה היא שהציבור הלאומי - דתי וחילוני - איננו יודע כיצד עם ישראל החופשי והריבוני צריך להיראות ולהתנהג ומנגד המרשם של השמאל לאירגון החיים הלאומיים הוא היעלמות, חלילה, של עם ישראל ההיסטורי במסלול דרך השלום.

מטרת המאמר הזה היא להציג את היסודות שעליהם נבנים חייו הלאומיים של עם ישראל.

שישה יסודות

שישה הם יסודות חייו הלאומיים של עם ישראל
א - מקדש
ב - סנהדרין
ג - נבואה
ד - מלכות
ה - יובל
ו - גר תושב.

אף על פי שלכאורה אין הם תלויים זה בזה, הרי הם קשורים זה בזה. ואם תאמר שהתומך בחידוש הסנהדרין, למשל, אין שום כורח הלכתי לוגי שיתמוך בבנין בית המקדש, לא כך הדבר. קשר פנימי עמוק מחבר ביניהם. במציאות, מי שתומך ועוסק באחד מן התחומים האלו נפתח כמעט תמיד גם לנושאים האחרים, משום שקיים קישור סמוי בין כל אבני היסוד הללו ועליהן נשענים חייו הציבוריים של עמנו.

נבוא עכשיו לתאר בקיצור כל אחד מהם.

המקדש

כשמו כן הוא. הוא המקדש את הכל ומעלה אותם לפני השכינה. בזכותו נחה רוח הקדושה על מעשינו. מכוחו אנו שואבים את כוחנו לפעול ולעשות. המקדש הוא אבן התשתית שממנה מושתת כל סולם גאולתם של ישראל. הוא היסוד המאפשר את תקומת הבניין ובלי קיומו לא יתכנו השלבים האחרים, שכולם על גבו הם עומדים.

הסנהדרין

בית דין בתוקף מלא יתכן רק כאשר הוא יושב בלשכת הגזית. רק בהמצאו ליד המזבח הוא יכול לדון בדיני נפשות. הם מורי הדרך המנחים את המפעל, אם כי לא הם המוציאים אותו לפועל בדרך כלל. הם גם מבטיחים תשתית איתנה של עם מאוחד, כיון שהודות להכרעותיהם לא ירבו מחלוקות בישראל ולא תעשה תורה כשתי תורות. מקומם במקדש כי ממנו בא להם כוחם.

נבואה

היא ההדרכה הישירה מפי ה' כיצד לנהוג במצב מסויים, הן בהלכה והן בעניני העולם. כאשר אין נבואה יש בהלכה תחליף צנוע ובלתי שלם של הוראת שעה של בית דין. ואולם בעניני העולם אנו מגששים כעיוורים באפלה.

הנבואה שואבת את כוחה מן המקדש שממנו שואבים רוח הקודש. כדי שנביא יוכר כנביא עליו לעבור סדרת מבחנים חמורים שבמהלכם הוא ייבחן אם הוא נביא אמת או לא. אם אין הוא נביא אמת דינו מיתה. לפיכך מבחנו צריך להעשות לפני בית דין הגדול בלשכת הגזית. זהו גם מאמר חז''ל (ערובין מג) על אליהו שיבוא לבית דין הגדול. היינו כדי להבחן שם. ומכאן, לפני חידוש הנבואה צריכה להתחדש סנהדרין בלשכת הגזית שבבית המקדש. וזהו גם מאמר חז''ל שמיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן החכמים וניתנה לשוטים ולקטנים, כיוון שמעת החורבן לא תתכן נבואה.

המלכות

היא ההנהגה הלאומית הארצית המשליטה צדק בארץ ומגינה על עם ישראל מאויבים מבחוץ. אין מלך מתמנה מלכתחילה אלא לעשות משפט ומלחמות. לדעת רוב רבותינו עדיף מלך ממש ומבית דוד, ואולם בשלבי הבניים תנהיג אותנו הנהגה אחרת: דמוקרטית, נשיאותית ונבואתית וכל ההנהגות הללו מדרגות הן למלכות בית דוד השלימה. שהרי אין ממנים מלך לכתחילה אלא על פי נביא ובית דין הגדול. לכן, לאחר שתחזור הנבואה ותתחדש הסנהדרין ויבנה המקדש, אפשר יהיה למנות מלך. זוהי גם כוונת הדברים שאמרו חז''ל בפסקתא רבתי פיסקה קומי אורי: כשמלך המשיח בא, עומד על הגג של בית המקדש. כלומר, בית המקדש והמערכות של סנהדרין ונבואה הפועלות מכוחו מאפשרים עמידה למלך המשיח.

יובל

היובל הוא הושבת כל יהודי בנחלתו בארץ ישראל מתוך הבטחה להגן עליו שלא יעקר ממנה לעולם. כך יחיה עם ישראל על אדמתו ותושג השלימות של עם וארץ. על פי סדרי ההלכה הרגילים אין היובל תלוי בהכרח אף לא באחד מהשלבים הקודמים. ואולם בעבר חולקה הארץ על פי רוח הקודש בידי יהושע שהיה מלך כדרשת חז''ל. היובל עומד איפה אף הוא לאחר נבואה ומינוי מלך.

גר תושב

לאחר שיחודש היובל ועם ישראל ישב בארצו, חובה עלינו לדאוג לתשועת העולם. שוב יחולו דיני גר תושב במלואם ונהיה חייבים לפתוח בעשיית נפשות בקרב עמים אחרים. אז תתרומם גאולת ישראל מעבר לחוג הלאומי ותהיה זו גאולת כל עמי תבל וכך יושלם כסא ה' בעולם ודבר זה אפשר שיתחדש רק לאחר חידוש היובל לפי שאין מקבלים גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג.

מפתח הגאולה

בחוג צופי הגאולה ומבקשי הישועה מסתדרים האנשים במעין ''אבות טיפוס'' של כל אחד מן היסודות הללו. גם קבוצות אחרות בעם שיראל נערכות באותה תבנית.

הקבוצה הראשונה שואפת לתקן את הקודש לפיכך נקודת המוצא שלה הוא בית המקדש. הצורך להתמודד עם האתגר הזה ירומם את כל עם ישראל לדרגה אחרת - עולם של גאולה.

הקבוצה השניה רואה ברבני ישראל את מביאי הגאולה. ממילא לדעתם הגאולה תלוייה בהתאגדותם ובחידוש סמכותם המלאה שהיא הסנהדרין וכך יגאל עם ישראל ועימו העולם כולו. הקבוצה השלישית רואה את המפתח בחידוש הנבואה. כאשר יערה רוח ממרום על בחירי העם יסחפו כולם אחריהם עולם חדש, עולם רוח הקודש.

הקבוצה הרביעית רואה את המפתח במלך, שמתוקף שלטונו יחזיר את עם ישראל בתשובה, יקים סהדרין, יבנה מקדש, יעלה את עם ישראל לארצו, יחדש את הנבואה ויגאל את כל גוי העולם.

הקבוצה החמישית היא קבוצת היובל. מתוך הדאגה שכל אחד מישראל ימצא לו מקום ונחלה בארץ ישראל יתוקנו שאר הליקוים ותתוקן נפש העם.

הקבוצה השישית מעונינת בגאולת העולם. על ידי גאולת העולם ייגאל גם עם ישראל בתוכו.

כמדומה שחילוקי הדעות בקרב צופי הגאולה, ובהיקף גדול יותר בקרב עם ישראל כולו, נובעים - במודע או שלא במודע - מתוך האחזות מודגשת באחת מנקודות מפתח אלו כנקודת פריצה והשער לעולם טוב יותר.

מהו, אם כן, המוצא?

נראה לי שאין פה מחלוקת מהותית אלא הבדלים סובייקטיביים. יש לפנות לכל אדם ולכל סוג של ציבור במסר שהוא מרגיש אליו קרבה וממנו לפנות לנושאים האחרים. יש לשלב את היסודות כך שכל אחד יקבל בתוך השילוב הזה את חלק נשמתו ואגב כך את חלקי נשמתו של חברו.

ועוד יתכן שכל זמן מאיר בתכונתו. בשעה מסויימת יש להאיר שער אחד ובשעה אחרת שער אחר. לכל תקופה שער משלה.

סדר הגאולה

הדברים צריכים להתנהל לדעתי דווקא בסדר שהצגתי לעיל, משום שמצד ההלכה כל יסוד נובע ממשנהו. אבל אין אני מתכוון לומר שהדברים חייבים להתרחש דווקא כך. הקב''ה מנהל את עולמו בהנהגה שהיא למעלה מהשגתינו. לפיכך אין לומר שיקרה כך או אחרת. אבל אנו יכולים ורשאים לכוון את מעשינו על פי ההלכה הקבועה.

הצגת המאמר בלבד

אליצור, אל תשכח שסוד עוצמתה של היהדות בהתחדשות

חזי (יום שישי, 14/11/2003 שעה 7:01)