נצרים כמשל

הפיגוע האחרון בנצרים העלה שוב את השאלה בדבר הצדקת קיומם של ישובים ישראליים בתוך רצועת עזה.
בתוך הויכוח הגדול והישן בין תומכי ההתנחלויות מימין ומתנגדי ההתנחלויות משמאל - ישובי ישראל ברצועת עזה מהווים את חוד החנית בויכוח.
אם התנחלויות ביהודה ושומרון עוד התיימרו לחזור למקורות התנ''כיים שלנו עם תוספת של נימוקים ביטחוניים שנויים במחלוקת אפילו בקרב אנשי צבא בכירים הרי הישובים ברצועת עזה תמיד סבלו מיחסי ציבור בעייתיים עקב מחסור בייחוס תנ''כי. גם המיקום בלב אזור קטן ודחוס בפלשתינאים מאתגר את האינטליגנציה של רבים מאיתנו.

לידיעת הקוראים, הסיבה ההסטורית לחידוש כפר דרום, למשל, היתה הקמתו בשנת 1946 שנתיים לפני קום המדינה. עת רצועת עזה עדיין לא היתה קיימת.
הקמתו המחודשת לאחר מלחמת ששת הימים בנסיבות ''קצת'' שונות (בלב אזור מחנות פליטים פלשתינאים) היתה החלטה סנטימנטלית הדומה להחלטה של ילדה בת 12 לברוח מבית הוריה עם עבריין סמים בן 30 ''כי היא אוהבת אותו''.

היום, לאחר 3 שנות לחימה מול הפלשתינאים, השאלות לגבי ההתנחלויות בכלל וברצועת עזה בפרט עולות במלוא חריפותן.

אז למה הם בכלל שם?

טיעון: היישובים ברצועת עזה מגינים על המדינה משום שהם קו הגנה קידמי. הם סופגים את האש שהיתה צריכה להגיע למרכז המדינה.
תרגום: אם האבות המייסדים קיוו שההתנחלויות יהיו כלשון המקרא ''עמוד האש ההולך לפני המחנה'' הן הפכו, בפועל, לעמוד החוטף אש עבור המחנה – עפ''י הודאת הימין. ממש ברגעים אלה חיילי צה''ל שומרים על העמוד שלא יחטוף אש.

הרעיון להביא לאותו ''קו הגנה קידמי'' גם נשים וילדים הוא עוד הוכחה לבעיה קשה באגף התבונה.

אני יודע שבנקודה זו ישלפו מהבוידעם תאורים נרגשים מתקופת ההעפלה, ימי חומה ומגדל, עת עצם הקמתה של מדינת ישראל והישרדותה היה בספק.
לא זו בלבד שהנסיבות של מלחמת השחרור ''קצת'' שונות מהנסיבות של היום, גם אם באמת תלמדו את ההיסטוריה של אותה תקופה תשימו לב שקרבות ההגנה של אזרחים על היישוב כנגד הערבים התרחשו בשלב במלחמה שבו הפסדנו ללא הרף ועמדנו בפני סכנה קיומית. השלב המאוחר שבו הלכנו מנצחון לנצחון היה ע''י צבא אמיתי. ללא שום קשר לגבורת נשים וילדים. מי הגאון הצבאי אצלנו שעדיין חושב שיישובים אזרחיים מעניקים הגנה צבאית? תנו לי את הטלפון שלו.

מישהו עדיין לא קלט שאי אפשר להתנהג כמו מעצמה אזורית שעצם קיומה תלוי בהקמת כמה קרוונים עם דגל באיזה גבעת טרשים מבודדת ומוקפת ערבים. רוטשילד מחטט בפחי אשפה. האם יש לו סיבה עסקית או סנטימנטלית? או, שמא השתבשה עליו דעתו?

התקוה שהפלשתינאים יגמרו את התחמושת שלהם על היישובים ואז לא יפגעו במרכז הארץ נשמעת מטומטמת אפילו לבעלי נסיון צבאי מקביל לתלמידי ישיבה בבני ברק.
שמישהו יראה לי הצהרה אחת של מייסדי היישובים האלה שראה כך את תרומת מפעלם לבטחון המדינה לפני האינתיפדה.

האמת היא, שעקב הגדר המקיפה את רצועת עזה כמעט שלא יצאו פיגועים משם למרכז הארץ. רוב מוחלט של ה''שהידים'' הגיע מיהודה ושומרון.
אז אם מישהו חשב שפלשתיני הרוצה להיות ''שהיד'' יחסוך את הוצאות הנסיעה לתל אביב ויממש את שאיפותיו קרוב לביתו אפשר לומר בבירור שזה כמעט לא קרה. פשוט זאת המטרה האזרחית היחידה שבהישג יד במצב הנוכחי.

טיעון: פינוי הישובים כעת תחת לחץ הטרור יהווה פרס לטרור עם כל מה שמשתמע מכך לגבי העתיד.
תרגום: אני מסכים לטענה זו. זאת בדיוק היתה הפרשנות שנתנו הערבים לפינוי מחוייב המציאות מדרום לבנון.
אבל בעיות חייבים לפתור. אסור לתת לטרור להפריע לנו לעשות את מה שטוב לאינטרסים של המדינה.
אז יש לי הצעה.





ואתם יודעים מה הכי עצוב בסיפור כאן?
כולם מבינים שבמוקדם או במאוחר הישובים האלה יתפנו. בינתיים נמשיך לקבל במהדורות החדשות תזכורות לכך שהאנשים בקצה הפירמידה האמורים להיות יותר חכמים מאיתנו – הם ממש לא!!! המלך הוא עירום.