באחד מתכניות ''פופוליטיקה'' בטלויזיה – לפני כשנתיים – התעורר דיון עקב הגילוי (הלא מפתיע) שיוסי ביילין ושאר גורמי שמאל ממומנים על-ידי האיחוד האירופי, מי יותר ומי הרבה יותר.
מבוכתם של אנשי השמאל שבחבורה, עקב גילוי זה – ניכרה היטב, והם ניסו להעלות טענות-נגד. אך הטענה ה'מכרעת' ביותר שיכלו למצוא היא כי 52 התנחלויות (אם אינני טועה במספר) – נתמכות על-ידי כנסיות שונות בארצות-הברית. ברור – שאין הנידון דומה לראיה, שהרי מאמיני הכנסיות הללו תרמו מכיסם הפרטי – מתוך אמונתם הדתית – בדיוק כשם שהם מממנים את אחזקת כנסיותיהם – ולא מדובר בשום פנים ואופן על מימון ממשלתי כלשהו.
פעילות פוליטית בארץ, הנסמכת על תרומות פרטיות – הינה חזון נפרץ, ואין בה כל חדש.
בעיית ''הסכם ז'נבה'' (שעוד לא נחתם ולא בטוח שייחתם) שונה לחלוטין – מכמה בחינות:
1. סוכנים זרים בשירות מעצמה זרה (ועויינת).
אמנם – האיחוד האירופי איננו נחשב למדינה עוינת לישראל – אך מצד שני הוא רחוק מלהיות גורם נייטרלי. סדר היום הפוליטי שלו זהה באופן מפתיע לסדר היום הפוליטי של השמאל הקיצוני בישראל – החל בנסיגה מוחלטת לקווי 1949; בינאום ירושלים; הבאת כוחות בינלאומיים אל לב הארץ; ''פשרות'' סהרוריות בנושא ''זכות השיבה''; התנגדות חריפה לכל רוח של חופש ויוזמה בכלכלה, ועוד.
ולכן – כאשר האיחוד האירופי
מממן את יוסי ביילין, הוא הופך מסתם אזרח שפועל באורח ''דמוקרטי'' על-מנת לקדם את השקפותיו – לסוכן זר במימון ובשליחות ממשלה זרה – שמקדם את השקפותיה.
כאשר מימנה הונגריה מלגות-לימוד לאזרחים רומנים ממוצא הונגרי ברומניה-גופא – עלתה שוועת הרומנים השמיימה: הם טענו – בעלבון צורב וגלוי – שהונגריה מתערבת ברגל גסה בענייניה; ומפלה בין אזרח לאזרח על רקע אתני. ואילו כאן אצלנו – כאשר האיחוד האירופי העוין מממן גורמי שמאל קיצוני (כולל את אוהד הניאו-נאצים האוסטרים ח''כ רומן ברונפמן) – ומקדם בבוטות את מטרותיו של מחנה אחד על חשבון האחר – אין פוצה פה ומצפצף.
לאף אדם לא יכול להיות שום ביטחון את מי ואת מה מייצג ביילין – ולמה ובשם מי הוא שואף; למי הוא חייב דין וחשבון ומי הם אדוניו, ולצד מי יעמוד ביום סגריר – וראוי שהיחס כלפיו יהיה חשדני לפחות כמו אל טריה לארסן או מיגל מוראטינוס.
יוסי בן-אהרן מעולם לא הופעל – לא בשלט רחוק ולא בשלט קרוב – על ידי ממשלה/ מעצמה זרה – עוינת או ידידותית.
2. המתחזים בע''מ
ביילין וחבורתו אמורים בקרוב לחתום על ''הסכם ז'נבה'' – שבו הם מציגים את עצמם כ''מדינת ישראל''. בעולם ספרות הילדים יכלה זו להיות בדיחה נאה – אלא שכאן מדובר בהתחזות והונאה - וספק אם הדבר כלל עולה בקנה אחד עם החוק. מי שמם לחתום בשם ''מדינת ישראל'' – על מסמך שאיננו 'תרגיל אקדמי' – כי אם הסכם חתום בחסות ממשלה זרה (שווייץ).
יוסי בן-אהרן מעולם לא התחזה ל''מדינת ישראל'' – ומעולם לא טען (בהיותו באופוזיציה כמובן) שהוא מייצג את השלטון בישראל או שלטו כלשהו.
3. סימן ב: בגידה
יוסי ביילין וחבורתו, ''עושים מעשים בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה'', וכן ''מעשים בכוונה ששטח כלשהו ייצא מריבונותה של המדינה או יכנס לריבונותה של מדינת חוץ''.
זהו ציטוט חופשי מתוך חוק העונשין, תשל''ז 1977, סעיפים 96 (עונש מוות) ו-97 סימן ב:
בגידה.
ב''הסכם ז'נבה'' שואף יוסי ביילין להוציא חלקים מירושלים המאוחדת מריבונות מדינת ישראל, ובכלל זה הבאת כוח צבאי רב-לאומי אל לב ירושלים; וכמו כן מאיים ב''חילופי שטחים'' – כאשר שם עצמו סוחר בחבלי מולדת (מילא, לא זה העניין במאמר זה) שהם בטעות גם בריבונות מדינת ישראל.
יקרא הקורא את סעיף החוק המקושר – וישפוט בעצמו האם ניתן בכלל לטעון – ללא מידה גדושה של פילפול מפולפל – שיוסי ביילין וחבורתו אינם עוברים על סעיף 97 סימן ב'.
יוסי בן-אהרן מעולם לא עשה מעשה שיש בו כדי להוציא שטח של מדינת ישראל מריבונותה או להעביר אותו לריבונות מדינה זרה.
•
יוסי ביילין לא טרח אף להסתיר את הבוז שהוא חש כלפי ה''דמוקרטיה'' – כאשר חש שאין בה צורך:
אילו הלכנו אל העם במשאל-עם או בכל דרך אחרת לפני שפנינו אל ערוץ אוסלו, ושאלנו אותו האם יאפשר לנו שיחות ישירות עם מנהיגי אש''ף, והאם יסכים ללחיצת-יד עם ערפאת – אני משוכנע שרוב העם היה מתנגד לכך. והנה עתה, כאשר רבין ופרס חולקים בפרס השלום עם ערפאת, האירוע אפילו אינו זוכה בכותרת בישראל. שכן העובדה היא, שאם העם רצה בכך או לא, היה עליו להשלים עם העובדה המוגמרת...1
ייתכן שישנם פגמים בפעילותו של יוסי בן אהרן – וייתכן שלא. דבר אחד בטוח: יוסי בן אהרן מעולם לא עשה יד אחת עם רוצחי יהודים, במימון מעצמה שהיא בפירוש עויינת – אם לא לישראל (כי הדבר נתון לפרשנות, נניח) – אז לפחות לממשלת ישראל הנבחרת בכלל – ולראש ממשלתה בפרט.
ועוד דבר אחד בטוח: יוסי בן אהרן – גם אם טעה – וגם אם ניתן לחלוק באופן לגיטימי על דרכי התנהלותו - הוא רחוק ת''ק פרסה מלהיות בוגד, חתרן, שרלטן או סוכן זר.
ואידך זיל גמור.
- נאמר בכנס שנערך ב-4-7 ביולי 1994, במכון וינסטון לחקר דעות קדומות באוניברסיטת בר-אילן, במסגרת הקונגרס הבינלאומי השני על דעות קדומות, אפליה וסכסוך. מתוך גיליון ספטמבר 1994 של ''נתיב'', עמ' 11. ('פרס השלום' המדובר איננו פרס נובל – כי אם פרס משני כלשהו).
עלילות יוסי בעולם הגדול
