פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
מדיניות כלכלית - האמנם?
עגל הזהב / דוד סיון (יום שלישי, 23/09/2003 שעה 15:00)


מדיניות כלכלית - האמנם?


ד''ר דוד סיון



''...יעדי העל המוצגים כאן יתוו את מדיניות הממשלה בארבע השנים הקרובות וישנו את פני הכלכלה והחברה בישראל. רק משק חופשי, תחרותי ודינמי עם שירות ציבורי יעיל ואחראי יוכל לספק לאורך זמן צמיחה, תעסוקה, פרנסה הולמת, שירותים ומוצרים זמינים במחירים נמוכים, ואפשרות לקידום אישי לכל אזרח ואזרח. רק משק תחרותי ישאיר בידי הממשלה את המשאבים הדרושים לביטחון, לחינוך ולרווחה של כלל אזרחי המדינה'' (המדיניות הכלכלית לשנת 2004, ספטמבר 2003, עמוד ה').



התכנית מציבה ארבעה יעדי על במטרה לשפר את רמת החיים של כל אזרחי ישראל: עידוד הצמיחה, חיזוק אוכלוסיות חלשות, ייעול השירות הציבורי לאזרח וגם שבירת מונופולים והפרטה. עוד יעד חשוב, שלא מוגדר כיעד על, הוא יעד הגירעון שבניגוד לשנים האחרונות שיעלה לכדי 4% (שם, עמודים ד'-ה').

על פי דפי הפתיחה זוהי תכנית מאד יומרנית שיוצרת ציפיות לצמיחה שתתחדש, בזכותה, כבר בשנת 2004. אבל, כפי שנראה בהמשך, התקציב שהוא כלי מאד חיוני במדיניות כלכלית של ממשלות לא ממש מנוצל לעידוד הצמיחה. לכן נשאלת השאלה: האם זוהי בכלל תכנית כלכלית? ננסה לענות על השאלה החשובה הזאת תוך התמקדות בבחינת אפשרות המימוש של שני היעדים הראשונים שכוללים גם את יעד הגירעון.



נתחיל במספר דברים שנכתבו על התכנית ושר האוצר, בנימין נתניהו, בעקבות החלטת הממשלה על התכנית שאושרה בממשלה בלילה שבין 15 ל-‏16 בספטמבר:

''מוקדם
בנימין נתניהו
עדיין להעריך לאן מוביל נתניהו את המשק. בעיניו הכלכלה בעיצומו של ניתוח, ... האם מטפס נתניהו במעלה ההר, או צועד לעבר שפת המצוק? ... רק דבר אחד אינו מוטל בספק: שר האוצר מסכן באומץ לב אישי וציבורי את הפופולריות שלו בין אוהדיו ותומכיו'' (דן מרגלית, נתניהו איש השנה, מוסף שבת, מעריב, 19.9.2003, עמוד 8).
''... וכמובן הלובי הביטחוני. השנה, לטעמי, הוא היה המסוכן ביותר... מה שמסוכן היא התחושה שתחלחל לציבור ... שאנשי הצבא התנתקו... הציבור הרחב יתחיל לראות באנשי הצבא סוג של עובדי חברת חשמל, מסודרים, מקושרים, מאיימים בקטסטרופה וצוחקים כל הדרך לתלוש. וככל שדמותו של הרמטכ''ל תצטייר כמו 'יורם אוברקוביץ'' עם דרגות, כך יילך הפער וייפער'' משה פרל, האיום הביטחוני האמיתי, מוסף שבת, מעריב, 19.9.2003, עמודים 10-11).

הציטטות הללו הן רק קצה קצהו של מה שכבר נאמר על התכנית האמורה. דבר אחד כבר ברור נתניהו ראוי לשבחים על עצם העובדה שהעלה לדיון ולהחלטה הצעה לקיצוץ בתקציב הביטחון. אבל כמו שקורה לעיתים בלי ביקורת, עניינית, אי-אפשר אפילו לאור השבחים.



לקראת הצגת התכנית לאישורה של הממשלה נכתב באוצר מסמך שמנתח ומסכם מחקרים רבים שעסקו בהשפעת ההוצאה הציבורית (והמיסוי) על הצמיחה הכלכלית. להלן תקציר ממסקנות המסמך (מידע כלכלי, אגף כלכלה ומחקר, לשכת המנהל הכללי, משרד האוצר, 17.9.2003).
  1. כדי לעודד צמיחה על המדיניות התקציבית יש:
    • לשאוף להקטנת ההוצאה הציבורית (כולל ההוצאה לשכר),
    • להגדיל את חלקן של ההשקעות בתשתית ובהון אנושי (הוצאה לחינוך למשל...).

  2. גידול בהוצאה הציבורית (ו/או גידול בגירעון) פוגע בשיעורי הצמיחה כי:
    • גיוס המקורות למימון הגירעון גורם לעליה בשיעורי הריבית ולקיטון בהשקעות ובמלאי ההון במשק,
    • גידול בשכר הציבורי יוצר לחץ על השכר במגזר הפרטי ופוגע ברווחיות,
    • גידול בהוצאה הציבורית חייב בסופו של דבר להביא לגידול בשיעורי המס וכידוע למיסוי יש השפעה שלילית על הצמיחה.
מה הביאה בכנפיה התכנית שאושרה בממשלה באישון לילה? האם יש בה ביטוי למסקנות המסמך של אגף כלכלה ומחקר באוצר? החידוש הבולט בתכנית הוא הקיצוץ המשמעותי בתקציב הביטחון (ביחס לתקציב בשנת 2002). נראה שהקיצוץ הזה עומד (לאחר החלטת הממשלה) על כ-‏3.85 מיליארד שקלים (שלום ירושלמי, ''רגע, חסר לנו עוד מיליארד'', מוסף שבת, מעריב, 19.9.2003, עמוד 6). שר האוצר הצליח להוביל להחלטה ממשלתית על קיצוץ בסעיף ששרי אוצר קודמים לא עשו.

יש בתכנית הזאת המשך למגמת השינויים המבניים וההפרטה שכבר נמשכת שנים - התכנית לא ממש מחדשת. מה שיותר חשוב הוא שלמהלכים הללו, שיעודדו התייעלות ותחרות, תהיה השפעה חיובית על הצמיחה. אבל זוהי השפעה ארוכת טווח שלא ממש תעודד צמיחה בטווח הקצר (שנת תקציב). מה שחשוב יותר שאלו מהלכים שהשפעתם לא ממש קשורה בתקציב.

התכנית, בסעיף עידוד השקעות הון, שואפת לעודד משקיעים זרים ליזום הקמת מפעלים באזורי פיתוח (מצפון לקו רוחב 260 ומדרום לקו רוחב 70). היא מסמיכה את שר האוצר להגדיל את הטבות המס, כולל מס על הדיבידנדים ועוד לחברות רב-לאומיות שיקימו מפעלים בהשקעה של 500 מיליון דולר ויותר כאשר מחזור המכירות המצטבר עולה על 10 מיליארד דולר. ברור מניסוח הסעיף שהכוונה לחברות רב לאומיות (משקיעים זרים). העדפת משקיעים זרים נובעת מהרצון לגייס מקורות נוספים על מה שקיים במשק. אבל הניסיון מלמד שהמשקיעים הזרים בעצם מגייסים את המקורות בשוק המקומי (אריסון גייס לקניית את בנק הפועלים הלוואות בשוק המקומי). אם זה כך מדוע לא לכלול משקיעים ישראלים בהטבות הללו (למשל על ידי הקטנת מגבלת המחזור)?

יש בתכנית הצהרה שיתווספו 5 מיליארד שקלים להשקעות בתשתית במהלך שנת 2004. ממה שהצלחתי לברר באוצר גם כאן לא מדובר בהוצאה תקציבית אלא בהשקעות יזמים פרטיים. אלו פרוייקטים שיזמים פרטיים יקימו יפעילו ובהמשך יעבירו לידי הממשלה שהיא בעלת הזיכיון לטווח ארוך (BOT, בדרך שמוקם והלך כביש חוצה ישראל).

היתרון בפרוייקטים כאלו שהם מנוצלים ליעדים שהממשלה מעדיפה אבל אין בהם הוצאה ממשלתית ממשית. יותר מכך אלו פרוייקטים שלוקח זמן ניכר לפני שהם יוצאים לדרך ואחר כך עוד זמן עד שהשפעתם מורגשת. צריך גם לציין שחלק ניכר מן הפרוייקטים שכנראה נכללו ברשימה הזאת הם תוצאה של תכניות קודמות כמו כביש חוצה ישראל ושחלקם לא מתממשים בגלל כל מיני סיבות של היזמים שזכו במכרז (תחנת כוח ברמת חובב). אבל כדי להיות נאמן לדרכי עלי לציין שלא ראיתי רשימה מפורטת של הפרוייקטים שמסתכמת ל-‏5 מיליארד שקלים בשנת התקציב הבאה.

מכאן מתחילה הביקורת שלי על התקציב לשנת 2004: אין בו שינוי ממשי בסדרי העדיפויות לכיוון השקעות בתשתית ובהון אנושי - מנוע חשוב של צמיחה כלכלית (במיוחד במקרה שלנו ששיעור ההוצאה הציבורית בתוצר הוא מן הגבוהים בעולם). הקיצוץ הרוחבי בכל המשרדים מוכיח שאין בהחלטה שינוי מהותי בסדרי העדיפויות של הממשלה. משמעות כל זה היא שהקיצוץ במשכורות של שכירי המערכת הציבורית תחת הכותרת ''עידוד הצמיחה,'' כנראה לא יעודד צמיחה כלכלית כלל.

הדבר הכי בולט בתכנית הזאת, ולא לחיוב, היא הגדלת הגירעון המתוכנן, ביחס לשנה קודמת, לכדי 4% תוצר. כבר אמרנו שהגדלת הגירעון גורמת לעליית הריבית שגורמת להקטנת ההשקעות של המגזר הפרטי. זה אותו המגזר עליו אמר שר האוצר שהוא המנוע העיקרי של צמיחה בת קיימא. לכן בעבר הקרוב נאבקו שרי האוצר לשמור על מגמת הגירעון היורד.

ההפתעה הגדולה של ישיבת המחטף הלילית היתה הקיצוץ של מיליארד שקלים בתקציבי הביטוח הלאומי. במשק שצומח או שיצמח בקרוב ניתן, אולי, להניח שלנפגעי הקיצוץ הזה ימצא פתרון באמצעות משרה-עבודה עם שתקטין גם את הצורך בסיוע כספי. אבל במצב הנוכחי שכנראה לא ישתנה במהרה לטובה הם עשויים להישאר נפגעים עוד זמן רב מידי.



התכנית לשנת 2004, נפתחת בשבחי התכנית הקודמת וקבלת הערבויות. אבל זה ברור שעוד מוקדם מדי לשבח את ''הצלחות'' התכנית הקודמת שאושרה בכנסת רק לפני מספר חדשים בודדים (מאי-יוני 2003). גם לגבי התכנית הנוכחית קשה יהיה לקשור כתרים - בודאי לא לפני שהכנסת גמרה את הטיפול שלה בנושא. אבל לדעתי אין צורך לחכות בשביל לציין את מה שחסר בתכנית הזאת כבר כעת:
  1. אין שינוי ממשי בסדרי העדיפויות לטובת השקעות בתשתיות והון אנושי,
  2. אין קיצוץ בגירעון - אלא הרחבה,
  3. אין עידוד של משקיעים ישראלים גדולים להשקיע במשק,
  4. משמעות הפגיעה בתקציבי הרווחה היא שלא יהיה שיפור ממשי במצב השכבות החלשות בזמן הקרוב.
ישנו חשש ממשי שתוצאה של המכלול שאושר במחטף הלילי לא תהייה חידוש הצמיחה במהלך שנת התקציב הבאה. מוזר, אבל נראה שהתכנית כאילו מתעלמת מהמסקנות שהציג אגף כלכלה ומחקר (מידע כלכלי). מה שאולי יעזור לחידוש הצמיחה הוא המשך תהליך ההפרטה ופירוק המונופולים שהחל כבר מזמן, אבל אפשר לסמוך על ביבי שימשיך לדאוג להמשך קידומו. עוד דבר שכנראה יעזור זה החידוש בתהליך הצמיחה במדינות המערב שכבר מראה סימני התאוששות.



החלטת הממשלה הלילית לא עושה שימוש בתקציב ככלי של מדיניות כלכלית. לכן, לדעתי, היא איננה תכנית כלכלית אלא שוב תוצאת מאבק בין הלקחנים השונים. מאחר ואני חושש שהצמיחה לא תתחדש הרי שהקיצוץ הבא גם הוא קרוב (מספר שבועות לאחר האישור בכנסת בסוף השנה). החשש שלי מתחזק כאשר גם בנק ההשקעות HSBC חושש שאין בתכנית עידוד לצמיחה (אופק גבאי, HSBC מוריד שוב את הדירוג של כלכלת ישראל ל''תשואת חסר'', גלובס, 21.9.2003).

עוד נקודה חשובה, שבעצם תומכת באמירה הזאת, היא שביבי כבר מתחיל לוותר על הנחישות שגילה בנושא התקציבי. ''שלשום נתניהו כבר הכריז בכל פינה שהוא יילחם בגזרות החדשות, ויתנגד לקיצוץ בקצבאות, שהמשרד שלו הציע רק יום וחצי קודם לכן'' (שלום ירושלמי, ''רגע, חסר לנו עוד מיליארד'', מוסף שבת, מעריב, 19.9.2003, עמוד 6).




חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


כאילו מאוזן, אבל מביא נתונים חלקיים
אלעד (יום שלישי, 23/09/2003 שעה 16:21) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למשל: אם הקיצוץ בהוצאות הממשלתיות הוא גדול ורוחבי, למה הגרעון גדל? אתה לא ממש טורח להסביר זאת. האם מדובר בתשלום חובות מהעבר, או אולי *כן* השקעה בתשתיות?

לגבי הביקורת התמוהה על חוסר חידוש ותוכנית שאינה תוכנית אלא פשרה: אתה בעצמך כותב שזוהי תוכנית שבהרבה מקרים הינה ללא תקדים בישראל מבחינת קיצוץ (ואני מרשה לעצמי להוסיף גם התייעלות) במגזר הציבורי. אחרי כל זה אתה מצפה שהיא לא תסבול מפשרות? הרי למרות הפשרות היא עדיין מפליגה בשינויים המבניים בנוף הכלכלי-חברתי במדינה, אז מה אתה עוד רוצה? ולגבי החידוש: כל הרעיונות קיימים מקדמת דנא. האומנות והמשחק הפוליטי הם להפכם להלכה למעשה. עובדה שעד היום תהליכי ההפרטה וההתייעלות הציבורים היו תקועים או זחלו, ורק עתה הם מקבלים דחיפה משמעותית.
ביקורת תמוהה נוספת: כדי לתמוך בכולם כמו שצריך, צריך קודם משק בצמיחה. איך אדם כמוך, שמתהדר בתמיכתו בשוק חופשי, פתאום חרד כל כך לתשלומי ההעברה ולתמיכה *המיידית* בשכבות החלשות? הרי תסכים שמדיניות trickle down עדיפה מבחינת שוק חופשי לאין שיעור על תשלומי העברה, אבל מחייבת זמן מסויים בין ההטבה עם שכבות המבוססות, שמביאה בהכרח להטבה עם השכבות החלשות?
הקיצר, אתה יודע ליצור מאמרים שנראים מאוזנים יותר מרוב הכותבים באתר, אבל עדיין ניכרת הנימה של ביקורת לשם ביקורת, ללא בסיס (לפחות כזה שמובא במאמר).
אודה לך אם תתקנני בנקודות שהעליתי.
_new_ הוספת תגובה



כאילו מאוזן .....
דוד סיון (יום שלישי, 23/09/2003 שעה 17:18)
בתשובה לאלעד
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לפני שאני מתייחס לנקודות ותהיות שהעלית אני רוצה להדגיש שאני מתבסס על נתונים מאד חלקיים (לא ראיתי את הנתונים המספריים של התקציב חוץ מהסה''כ שלא הצלחתי לברר מה הוא מכיל). המקורות שלי הם שני המסמכים שיצאו מהאוצר ועוד מספר מהמאמר של ירושלמי (הקיצוץ בביטחון).

עוד דבר הביקורת שלי מתייחסת גם למה שאני מעריך תהיה התוצאה של החלטות הכנסת בסוף התהליך.

1. הגירעון צפוי לגדול כי הקיצוץ שהוסכם עליו הוא קטן מידי. כאשר המשק במיתון יש ירידה בגבית המיסים.
2. קו הביקורת העיקרי שלי מתייחס למדיניות התקציב נטו ולא במדיניות הכללית של האוצר שנכרכה בתוך הדיון על התקציב. התכנית מבטיחה שינויים מפליגים ומבורכים אבל בפועל מקורם במקום אחר, הם לא ממש מפליגים ואין להם קשר לתקציב ככלי מדיניות כלכלית.
3. לגבי הקיצוצים בתשלומי ההעברה צריך לשים לב שכוונת המשורר (מילטון פרידמן) לא היתה לגרום סבל לאותם זכאים. לכן הוא דיבר על תהליך הדרגתי בו המגזר הפרטי יתפוס את מקומו של הממשל. אני חושב שכאשר יש מיתון במשק המגזר הפרטי יתקשה למלא את החסר לאחר הקיצוץ עד אשר יעבור המיתון.
4. סדרי העדיפויות שמתבטאים בהרכב התקציב או בשינויים שהתקבלו בממשלה, מלמדים שבאופן כללי מה שהיה (מאבק בין לקחנים) הוא שיהיה. ההשפעה הכי משמעותית שיש לתקציב על הצמיחה היא כאשר מסיטים חלקים ניכרים של התקציב להשקעות בתשתיות ובהון אנושי. זה לא קורה בתקציב שהתקבל בממשלה.

5. יש בתקציב הישג אחד מאד משמעותי: הקיצוץ בתקציב הביטחון.

גם יתר ההחלטות שלא ממש קשורות לתקציב אם יבוצעו, יעודדו צמיחה בסופו של דבר. אבל:
א. זה לא חידוש ממשי לעומת תכניות קודמות של ביבי וסילבן שלום לפניו.
ב. הצעדים הללו ישפיעו לחיוב על תהליך הצמיחה אבל את התוצאות ממש, לא נראה לפני תום 2004 ואולי אפילו 2005, 2006.

אבל עד שהם יצאו לדרך
_new_ הוספת תגובה



עבודה בעיניים
יוסף (יום שלישי, 23/09/2003 שעה 19:36) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

זו לדעתי כותרת התקציב.
כבר 6-7 שנים לא מציע האוצר שום דבר חוץ מקיצוץ ועוד קיצוץ ועוד קיצוץ.
כדי לקבוע אם קיצוץ הוא טוב או מועיל,צריך לשאול ''למה משמש הכסף שקוצץ''?
האם להורדת מיסים? אם כן,של מי?
האם להשקעות בתשתית? אם כן איזה והיכן?
כל הקיצוצים לא משפיעים כמעט מפני שמדובר בלא יותר מסידור מספרים חשבונאי.מקצצים בסעיפים כדי לסדר את הגרעון על הגובה הרצוי.אין פה זרימה של כסף לסעיף מסוים.
אני לא כלכלן אבל לא ממש מצליח להבין למה בכלל צריך גרעון?למה לא מחוקקים חוק כמו בנורבגיה שהגרעון חייב להיות 0 אחוזים,וזהו.במקום כל הברבורים,הויכוחים,השתדלנות הפוליטית,היה חוק והענין היה נגמר.לא חבל על כל המאמץ הזה,כאשר כולם יודעים שהגרעון הוא המלצה בלבד?
למה חשוב הגרעון? כי זה משפיע על הריבית שבה יגוייס ההון שיכסה את הגרעון של השנה הבאה.מעין כדור שלג.
הסעיף העיקרי בתקציב הוא לא תשלומי העברה וגם לא תקציב הבטחון,אלא החזר חובות.למעלה מ 100 מליארד ש''ח כל שנה.
איך זה שאף אחד לא מדבר על זה?22 מליארד דולר כל שנה ומה שמעסיק את האוצר זה מליארד ש''ח?
וכאשר יש חוב כזה אז עוד הולכים ללוות 10 מליארד דולר נוספים? מישהו פה השתגע?
לדעתי,רמת החיים בישראל היא לא יותר מבועה.בועה כמו בועת ההייטק.מאחר ובמשטר דמוקרטי,האופק המדיניחברתיכלכלי הוא עד הבחירות הבאות,אף אחד לא ישנה כלוםאלמלא זה היה המצב,מדינת ישראל היתה צריכה ללכת למהלך יזום של הורדה רדיקלית של רמת החיים בישראל.לא למובטלים,לנכים,לקשישים אלא לכווווולם.
כאשר יש בדוח רוה''ס של חברה סעיף תוצאתי של שליש מההכנסות,אף אחד לא מתעסק עם ההוצאות המשרדיות של החברה,אלא מטפלים בבעיה האמיתית.
למה זה לא קורה ברמת המקרו?
ואז,תוך 5-10 שנים,לאחר חיסול החוב החיצוני אפשר היה לתכנן תקציב נורמלי.
_new_ הוספת תגובה



ועוד דבר
יוסף (יום שלישי, 23/09/2003 שעה 19:40) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מה זה ''חיזוק החלשים''?
הרי קפיטליזם רואה בפערי הכנסה קיצוניים יעד אידיאולוגי ראשון במעלה.
חבל שהאוצר,בבואו בדרישה לקצץ בביטחון,לא אומר במה לדעתו צריך לקצץ.
במקום לבטל פרויקטים,די היה לחייב את אנשי הקבע לקבל פנסיה בגיל 67 כמו כולם,ואז לא היה צריך לפטר אף אחד.
אפשר היה לחייב את צה''ל לרכוש יותר מוצרים בשוק הישראלי במקום להשתמש בסיוע האמריקאי לרכישת מוצרים בארה''ב,מלבד נשק.לא יקרה שום אסון אם בשנים מסוימות לא יממשו את כל המרכיב הצבאי של הסיוע.
למה צריך לקנות מדים,ג'יפים,מנות קרב,מצפנים,מכשירי קשר בארה''ב?
_new_ הוספת תגובה



הפגיעה בחלשים
נמרוד פינסקי (יום שלישי, 23/09/2003 שעה 22:15) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

הקפיטליסטים רואים במתן עבודה לקבוצות החלשות חיזוק לאותן שכבות. בשבילם מספיק שאותו אדם יעבוד עבודת פרך וישיג את לחמו בזמן שמעסיקו יושב במשרד עם המזגן וסוגר עיסקאות בטלפון הסלולארי ומרוויח פי עשר לפחות מהעובד הקטן. בשבילם זה מספיק-הם עשו את שלהם. כולם מועסקים, יש יותר יש פחות וזהו המצב הטיבעי.
ובכן, אני רואה את העולם בצורה אחרת. הגדלת הפערים הוא דבר מאוד לא בריא. שיפור הכלכלה בצורה כזו שבה בעלי ההון שולטים במדינה הוא לא שיפור.
שכר רעב הוא לא שכר הוגן ופטרוניות היא לא ראיית עולם נכונה לדעתי.
הייתי רוצה לראות הפחתה בפער בין עניים לעשירים, אני רוצה לראות אנשים חיים בכבוד.
לא עשיתם את שלכם בכך שסידרתם לקופאית עבודה ואז קיצצתם מהקיצבה על חד-הורות.
למה ראש הממשלה יכול לשפץ משרד בעשרה מיליון שקלים (!), על שרים בלי תיק מוציאים עוד מיליונים ואז מקצצים בתברואה, בשכונות ובאנשים. הם בונים גדר סתמית ומפקירים יהודים במליוני שקלים, הם בנו כביש סתמי במקום להשקיע היכן שצריך והכל בשביל עסקאות שתכניס להם יותר.
הם מבזבזים מיליארדים ואז כדי להשלים את החור בכיס, לוקחים מאלה שאין להם את הכוח הפוליטי והעיסקי לשנות.

ההודעה הזאת מבולבלת ומסובת בתוך עצמה מתוך הכעס שבוקע ממני הכל פעם שאני שומע על המושחתים שטורפים את אלה שסידרו להם את העבודה.

הקפיטליזם טורף ומסוכן. הוא לא נתן מענה לחסרי הממון וחבל לי שביבי מתיימר לתת מענה שכזה.
_new_ הוספת תגובה



הפגיעה בחלשים
עזריאלי עוז (יום חמישי, 09/10/2003 שעה 14:48)
בתשובה לנמרוד פינסקי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

שר האוצר הצהיר בערב ראש השנה שכל אזרחי ישראל משלמים יותר מדי על מים, חשמל, דלק חלב ודואר.אם זה נכון(וזה לא כל כך בטוח)למה הוא לא דואג להוריד את המחירים?ואם הוא כבר בעיניני הורדת מחירים,יש עוד כמה עובדות שכדאי שייתן דעתו אליהם
במאמרו של גדעון עשת
מיום 7/10/2003 במגזין ממון של ידיעות אחרונות הוא כותב:
''..מר נתניהו אם יש לך בעיה עם המחירים הגבוהים מדי של חלב,מים חשמל, דואר ובנזין, אני מציע לך להסתכל בראי . מי שתראה שם הוא האחראי למצב הזה. תפנה אליו, אולי הוא יוריד.

כלומר אם אנו משלמים יותר מדי, זה רק בגלל שנתניהו מכריח אותנו.הוא עושה את זה.

לדוגמא החשמל (אני בעל עניין ע.ע) האם מחיר החשמל גבוה?נתונים השוואתיים לדצמבר 2001: נורווגיה 38 סנט לקילוואט. ארצות הברית 6.4 סנט.ביון 9.6 סנט. באוסטרליה 7.7 סנט. באוסטריה 12.3. בגרמניה 13.5 . בפורטוגל 11.1 בהולנד 14.9. בדנמרק 19.1. בבריטניה 9.6 סנט.בישראל 9 סנט. ההשוואה הבינלאומית חשובה בגלל שתי סיבות: מרכיב השכר במחיר הלחשמל הוא אפסי, ולכן שכרם הלכאורה חריג של עובדי חברת החשמל לא מזיז את ישראל ממקום בינוני- מינוס. זאת בעיקר אם משווים למדינות שבהן מייצרים חשמל ממפלי מים.(תחנות הידרו אלקטריות ע.ע )

מסקנה: מחיר החשמל בישראל אינו גבוה.הוא ממש בינוני.אבל העובדות הרי לעולם אינן מטרידות פוליטיקאי משופשף כמו נתניהו. מה גם שייתכן שהמחיר אמנם לא גבוה אבל הוא''יותר מדי'' .גם לזה יש תשובה. לא כל כך נעים לספר את זה לשר האוצר, אבל את מחיר החשמל לאאאאאא קובעת חברת החשמל. קובעת את זה רשות ציבורית בלתי תלויה, שכל אחד מחבריה מונה בידי שר האוצר. אם לשר האוצר יש בעיה עם המחיר, הנה דרך הפעולה המוצעת: או שתחליף את חברי הרשות,או שתציע חוק שיפחית את מחיר החשמל לרמה שאתה חושב שהיא נכונה, בדיוק כפי שאתה יוזם חוק לקיצוץ קיצבת הילדים לרמה שאתה חושב אותה לנכונה.

ואם אתה לא עושה את זה- תהיה נחמד ושב בשקט .

כך הדבר הוא לגבי חלב דלק ודואר ביבי ממש לא שוחה בנתונים
וועדות שלו קובעות את המחירים (דלק ועדה בראשות מנכ''ל האוצר- עלי של כ- 6 אג לאחרונה) נכנע ביבי ''למקופחים'' בעלי העניין מי?- בעלי תחנות הדלק והחברות. יותר מזה ביוני השנה הוגשה עתירה לבג''ץ כנגד תרגילי האוצר. ביבי רק תגיד שאתה מסכים לעתירה והופ מחירי הדלק המופקע יוזלו. האם ביבי נתניהו עשה זו קדחת.
או לדמוקרטיה שאלו מוליכיה אוי לאוצר שזהו מושלו.
אוי לדרך שהגדרתה נכונה?!!!
_new_ הוספת תגובה



מר עוז משתמש באותו נאום
דוד סיון (יום חמישי, 09/10/2003 שעה 15:32)
בתשובה לעזריאלי עוז
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

כנראה שבשבילך שני המאמרים שלי והתגובה של נמרוד פינסקי דורשים אותה תשובה בדיוק. הרי תחת הכותרת ''שביבי בדרך ''הנכונה'' ממש לא'' כתבת כבר את ההודעה (תגובה 34964) שהדבקת כאן.

מאחר וכבר עניתי לך על הנאום הזה אז הפעם מספיק הקישור לתשובתי שם: תגובה 34966

כאן רק אוסיף, עוז, שאתה לא ממש דואג לחלשים אלא לחזקים כמו עובדי חברת החשמל, הבזק וכאלו. אתה גם לא ממש מודאג ממצב הדמוקרטיה.
_new_ הוספת תגובה



על המדיניות הכלכלית ועל החלשים
דוד סיון (יום חמישי, 09/10/2003 שעה 15:56)
בתשובה לנמרוד פינסקי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

בעבר התדיינת כאן עם אריה פרלמן על מהות היתרונות שבשיטת היוזמה החופשית ולכן לא אכנס לפירוט על כך (במיוחד שאריה מסביר זאת טוב יותר).

מאחר וביבי לא פועל בחלל ריק הוא פועל בשלבים יש נקודות זמן שיראה שמישהו (או קבוצה מסויימת) נפגע יותר מאחרים. אבל המטרה היא אחת לצמצם את המעורבות הממשלתית במשק ובדאגה לחלשים - בעיקר שברור לנו שהממשלה עשתה עבודה לא טובה בנושא עד עתה. כבר היום ישנם אירגונים פרטיים שדואגים לחלשים בצורה יותר טובה ממה שהרשויות עושות.

בנושא העובדים, עיקר המאבק של ביבי הוא לא לרעת החלשים אלא כדי לפרק את כוחם של העובדים בעלי השכר הגבוה מאד כמו בנמלים, בחברת החשמל, בבזק וכאלו. נדמה לי שחברת החשמל ניצלה (לפחות זמנית) מתכנית ההפרטה אבל נשארה יעד חשוב לפרוק והפרטה.

במשק בעל ריכוזיות יותר נמוכה העלויות יותר נמוכות ולכן גם עלות השרותים שנזכרו, מאשר במשק עם ריכוזיות גבוהה. גם שכר העבודה עשוי להשתפר מאד ... בעקבות פרוק מונופלים והפרטה.

בקיצור עלות המוצרים יורדת במונחים ריאליים.
_new_ הוספת תגובה



על המדיניות הכלכלית ועל החלשים
נמרוד פינסקי (יום חמישי, 09/10/2003 שעה 18:59)
בתשובה לדוד סיון
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

א. אם הממשלה לא תדאג לחלשים אז מי כן ידאג?!
אירגונים פרטיים שקורסים כל יום מחוסר תקציב?
איך הם יפעלו? כל מה שהם עושים זה לגייס אוכל מאלה שיש להם ולתת אותו בחבילות לאלה שאין להם.
אם המצב הזה יכול לדעתך להמשיך זה עצוב. זה לא נקרא ''לעזור לחלשים''.

ב. אם ביבי נלחם בעובדים העשירים למען העובדים העניים אז תן לי בבקשה במה כדי שאוכל לתת לו עצה.

ביבי יקר, האנשים הלא נחמדים שאתה מנסה להילחם בהם ללא הואיל הם עובדי מדינה ואתה אחראי על משכורתם.

הבעיה תפטר בכך שתוריד בדרסטיות לאלא שמרוויחים 45 אלף, ותעלה לאלה שמרוויחים שכר מינימום-לחמשת אלפים.

העובדים ה''עשירים'' יתנגדו ויאיימו בשביתה? תפטר אותם. אם עובד שלך לא מסכים עם השכר שאתה מציב לו, אין לו מקום בעבודה הזו. נראה את עובדי שכר המינימום פוצחים בשביתה עם עלייה כזו בשכרם.

בקשר למחדלים כגון ההוא שמקבל שלושים וחמש אלף בתור מנהל נמל שלא קיים-זאת פשלה של החברים שלך, מר ביבי. תטפל בזה לא על ידי הפרטה, אלא ע''י צדק.
_new_ הוספת תגובה



האירגונים הפרטיים .....
דוד סיון (יום חמישי, 09/10/2003 שעה 20:58)
בתשובה לנמרוד פינסקי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

המדינה , באמצעות שרותי הרווחה, לא ממש נותנת יותר (מאותם אירגונים פרטיים) לחלשים. עצם הנתינה מבלי לפתור את הבעיה היא ממילא ביזבוז. מה שמפתיע שלמרות שהמדינה נתנה והגדילה תקציבים מספר החלשים (אלו מתחת לקוו העוני) המשיך לעלות.

המשמעות היא שמה שהמדינה עשתה בעשרות השנים לא ממש פתר את הבעיה. זה הסיפור כאשר בודקים את הנתונים גם בארצות אחרות. אם היינו לומדים מהנסיון של ארצות אחרות אולי היינו פועלים אחרת ומצליחים יותר. זהו העניין עם הדרך של ביבי - לנסות בדרך אחרת לפתור את הבעיות שמעולם לא ממש נפתרו.
_new_ הוספת תגובה



נמל שאינו קיים
יובל רבינוביץ (יום חמישי, 09/10/2003 שעה 21:35)
בתשובה לנמרוד פינסקי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אם כבר העלית את זה, צר לי לראות שאתה מצטרף לכתבה פופוליסטית המהווה דוגמא לזלזול באינטליגנציה של הקוראים. יתכן שאתה עובר רק על הכותרות. אם כך הוא הדבר - אולי כדאי שתימנע מלעסוק בעניינים שלא טרחת לקרוא עליהם.

אינני מכיר את נשוא הכתבה ואין לי שום קשר עם איש או נושא הנדונים במאמר.
להלן העובדות:

דוד רגב מ'ידיעות אחרונות' פירסם שראובן דינאל, המשמש כמנהל נמל ''הכרמל'' בחיפה, מקבל 35,000 ש''ח ברוטו, רכב צמוד ולשכה מפוארת. מצד שני - נמל ''הכרמל'' עדיין אינו קיים. זה גם הנוסח שמצא את דרכו לכותרת. בגוף הכתבה, ממש בסופה, מתפרסמת תגובת רשות הנמלים: ראובן דינאל אינו מנהל נמל ''הכרמל'', אלא מנהל ההקמה של מינהלת פרוייקט נמל ''הכרמל''.

זהו, כמובן, הבדל חשוב. מישהו מהשניים משקר, ולדעתי זהו העיתונאי. השכר והתנאים, אגב, לא נראים לי חריגים, אם כי היה עדיף לשאוף לשכר נמוך יותר. הרכב והלשכה נראים לי, כהדיוט, חיוניים לתפקיד.

דוד רגב גם מביא דברים בשם ''ההסתדרות'', הטוענת שמדובר במינוי פוליטי של השר אביגדור ליברמן. ההסתדרות, כמובן, אינה טוענת שום דבר כזה, אלא מישהו מההסתדרות, שבמסגרת המאבק להברגת עמיר פרץ לצמרת מפלגת העבודה, גם משביתה את המדינה כתפאורה יקרה להחריד למהלך הזה.

העיתונאי לא מצא לנכון לדון בשאלת הלגיטימיות של מינויים פוליטיים, אלא השאיר את העניין תלוי באוויר, וכנראה לא בכדי.

אין משהו חריג בהדלפה מכוונת כזו, או בכך שידיעות מעסיק עיתונאי מטעם ההסתדרות, וגם לא בכך שנפלת בפח השקוף שנטמן שם.

היוצא דופן הראוי לציין כאן שיש כאן העמדה של ההסתדרות כנגד רשות הנמלים, מהלך שבהתחשב בהתפתחויות של היממה האחרונה נראה לי לא חכם במיוחד מבחינתו של פרץ. יתכן שבמשחק השחמט הזה נותרו לצדדים אי אלה טריקים בשרוולם.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי