איש לא התפלא, כי בעקבות פרסום מסקנות ועדת אור, שחקרה את ארועי אוקטובר 2000 בהם הרגה המשטרה 13 אזרחים ערבים, היא הפכה ליעד של אש צולבת מהימין בכלל והימין הפשיסטי בפרט, אליו חברו קבוצות שוליים מהשמאל הבולשו פשיסטי.
הימין הנ''ל לא היה מסוגל לעכל את העובדה שוועדה ממלכתית מכובדת גינתה הריגת 13 אזרחים ערבים וסברה שיש לפתוח בהליכי חקירה פליליים נגד כמה מהאחראים; ואילו אנשי השמאל הבולשו פשיסטי, הכלואים בתוך מנטרות אליליות כאילו ''מהפכניות'', תומכי משטר הדמים הדיקטטורה של הפרולטריון וחסידי הרודנים לנין וטרוצקי, לא היו מסוגלים להבין כיצד חברי ועדה ממלכתית שהם על פי משנתם ''סוכני הבורגנות, האימפריאליזם והציונות'' הוציאו מתחת ידם דברי תבונה בגנות האפליה ובזכות יחס שוויוני לאזרחים הערבים בישראל.
אילו הלכו חברי הוועדה בדרך הקלה, הם היו כותבים דו''ח המרצה את השלטון הימני הנוכחי. אין דבר קל יותר מאשר לכתוב בעידן ממשלת שרון ליברמן לפיד ואיתם דו''ח לפיו המפגינים הערבים ''סיכנו את המשטר הדמוקרטי בישראל'' ועל כן לא ''היה מנוס מנקיטת צעדים חריפים כולל ירי בתחמושת חיה'', ואז הימין היה מוחא כפיים.
חברי הוועדה זכאים למחמאה שלא הלכו בדרך הפופוליסטית הזו (וזאת על אף שבראש הוועדה עמד השופט אור, שנהג לא אחת כשופט מושחת, לאחר שזיכה בבית המשפט העליון אילי ממון ואנשי שלטון שהורשעו במחוזי בגניבה או הונאה, כמו יו''ר הסוכנות לשעבר שמחה דיניץ או איל ההון מבעלי חברת התרופות טבע, אלי הורוביץ. מתברר כי בני אדם אינם פועלים אך ורק על פי כללי הייצור האחיד בסרט נע. אדם יכול לנהוג כמושחת במקום אחד וכאמיץ במקום אחר. מורכבות אינה בדיוק כוס התה של הימין הפשיסטי או השמאל הבולשו פשיסטי מבית המדרש של הדיקטטורה של הפרולטריון).
מי שטענו כי ''ועדת אור היתה מיותרת'' או ''שירתה את ההון והבורגנות'' לא הסתדרו עם רבים מהמימצאים והמסקנות שניכללו בלמעלה מ-800 עמודי הדו''ח.
קשה להפריז בחשיבות קביעת הוועדה כי אין לירות בכדורי גומי או תחמושת חיה על מפגינים; כך גם באשר לקביעה שבקרב המימסד המשטרתי הבכיר קנתה לה שביתה תרבות של שקר, תחקירים מעוותים ודיווח לא אמין לדרג המדיני, וכי תרבות זו חילחלה עד לאחרון השוטרים.
הוועדה לא חידשה הרבה כאשר קבעה כי ציבור האזרחים הערבים סובל מאפלייה מתמשכת מצד כל ממשלות ישראל, אבל טוב וחשוב שהדברים נאמרו, ועוד יותר חשוב שהוועדה קבעה כי מתן שוויון לאזרחי ישראל הערבים הוא בעל חשיבות אסטרטגית עבור ישראל. יש בהחלט גם מקום לביקורת על הוועדה כמו זו שלא נהגה בשוויון בהסקת מסקנות כלפיי האחראים למחדל מקרב הדרג המדיני, והסתפקה רק במי שהיה השר לביטחון פנים פרופסור שלמה בן עמי ופטרה את מי שהיה ראש הממשלה אהוד ברק. גם הנזיפות לחברי הכנסת הערבים נישמעים בעיניי יותר כמצוות אנשים מלומדה. וכי מה מצפים מנציגים שמייצגים ציבור מקופח ומופלה, שלא יעמוד לימין בוחריו כאשר משטרת המדינה טובחת בהם?
אולם בסך הכל, מדובר בדו''ח חשוב, שאם יישמו רק מקצת ממסקנותיו, כבר קידמנו את החברה הישראלית בכמה צעדים חשובים.
פולארד עם כיפה סרוגה
בעיתונות פורסמה תמונתו של המרגל פולארד כשהוא בדרכו לבית המשפט בארה''ב. פולארד צולם מגבו כך שכולם ראו את הכיפה הסרוגה התלויה בחלק האחורי של פדחתו.
פולארד לא המציא אופנה זו אלא הוא הולך בעקבות מנהג שהתאזרח בישראל זה שנים, לפיו פושעים, משעה שניתפשו בידי המשטרה והועמדו למשפט, ניזכרו פתאום באמונתם היוקדת בתורת ישראל והחלו לשים כיפה על ראשם. בישראל שיטה זו לעתים עוזרת, ויש שופטים שבולעים את הבולשיט של סניגורים המספרים לשופט כי ''הנאשם נימצא בתהליכי חזרה בתשובה'' ולכן מבקשים להקל בעונשו, והבקשה לא אחת נענית.
קצין הצי האמריקאי ג'ונתן פולארד כמובן לא חלם לשים כיפה על ראשו שעה שריגל לטובת ישראל. התורה וההלכה היהודית לא עיניינו אותו, ואפילו לא ישראל. מה שעיניין אותו הוא, שהתשלומים מטעם מפעיליו, שליחי ממשלת ישראל, יוזרמו לידיו באופן סדיר. כי זאת לזכור: פולארד לא היה אידיאולוג אלא מי שהסתנוור מתאוות ממון. הדבר היחיד שממשלת ישראל יכולה לומר לזכותו, שתאוות הממון של פולארד היתה קמעונאית ולא סיטונאית, ולכן הסתפק בתשלומים בסדר גודל ישראלי, אבל גם תשלומים אלה דיים היו לעוורו.
משעה שפולארד ניתפש, הועמד לדין ונשפט בארה''ב למאסר עולם, הוא נזכר פתאום ביהדותו, והחליט להעמיד את מעשה הריגול שלו ''כהקרבה למען ביטחונה של ישראל''. יחד עם התפנית הזו הוא החל לחבוש כיפה סרוגה, הפך יותר ויותר לאיש ימין קיצוני, עד שהוא כיום חביבו של הימין הפשיסטי בישראל, בעיקר בקרב המתנחלים. לא במקרה באים הפעילים בעד פולארד מקרב צעירי הכיפות הסרגות.
פעיל צעיר כזה, נער או אולי ילד, עצר אותי ברחבת המשביר בירושלים וניסה לגייס אותי לטובת פולארד. הוא חזר כתוכי על מה שאמרו לו מפעיליו להגיד, ולא היה לו מושג ירוק מה באמת קרה עם פולארד. כאשר פרשתי לפניו את דעתי, הוא עמד נידהם וחסר תשובה.
בארה''ב לא עושה הכיפה רושם על השופט, וטוב שכך. כל מי שלא איבד את שכלו בגין הכיפה הסרוגה הפשיסטית שפולארד הדביק לראשו, (שיש להבחינה היטב מכיפת השלום של רבנים ודתיים למען זכויות אדם), יודע שיחס המימסד הישראלי אליו, דומה ליחסו למשת''פים הפלסטינים, כלומר, בוז מלווה בזלזול. לאחר שסחטו מהם את המיץ זורקים אותם לכלבים.
על אף שאני סבור שהמרגל פולארד, אם להתבסס על עמדותיו כפי שמבוטאות על ידי אשתו, הינו בן ברית של ימין לאומני דתי דוחה עד זרא, אינני רואה כל הצדקה להמשך מאסרו לאחר שכבר ריצה 18 שנות כלא. צריך לשחררו ולאפשר לו לשקם את חייו.
יומן של חייל גרמני
עיתון ''הארץ'' פירסם לפני מספר ימים מאמר של סוכנות רויטרס בה מסופר על פירסום יומן של חייל גרמני, וילי פטר רזה שמו, שלחם במלחמת העולם השנייה בחזית הרוסית, והמעיד כי האכזריות היתה גם נחלת החיילים הרגילים.
היומן יצא עתה לאור כספר על ידי ההוצאה לאור אולשטיין-היינה-ליסט. דובר ההוצאה אמר כי החייל ''תיעד את מהלך ההידרדרות המוסרית שלו, זה מה שמשך אותנו ליצירה שלו''. דברים יפים גם לחיילי הכיבוש הישראלי.
דומני שכמה מקטעי המאמר של רויטרס כמו גם מיומנו של החייל , תוך שינוי מלה או שתיים, מאפיינים גם את חיילי צבא הכיבוש הישראלי ומנהיגיו, הן בצבא, הן בממשל.
למשל הקטע הבא: ''היומן של רזה מראה כיצד מכונת המלחמה השחיתה אנשים רגילים מבחינה מוסרית''.
לא מתאים לחיילי צבא הכיבוש בשטחים הכבושים?
או למשל הקטע הבא של וילי פטר רזה: ''לא היו בנו שום רגשות כלפיי סיבלם של אחרים. אנחנו התרברבנו על מה שכבשנו ועל ההשפעה שיכולה להיות לאקדח על אשה חסרת הגנה''. לא מזכיר את ההתנהגות הברברית של חיילי צה''ל כלפיי נשים הרות שנעצרו במחסומים, לא הורשו להמשיך לבית חולים ונאלצו ללדת ולד מת ליד המחסום ולעיני החיילים?
או למשל הקטע הבא מתוך היומן: ''רקדנו בקרונות וירינו באוויר. הכרחנו שבויה רוסייה לרקוד עירומה ומרחנו את שדיה במשחת נעליים, והשקינו אותה עד שהשתכרה כמונו'' . לא מזכיר התנהגות של חיילי הכיבוש הישראלי כלפי עוברי אורח פלסטיים שנעצרים ומטורטרים ומכריחים אותם לשיר שירי גולני או גבעתי, להתפשט, לחפור לעצמם קברים, או אותו סגן אלוף בבית לחם שהתעלל מינית בנער פלסטיני?
הכיבוש משחית בכל מקום.
50 שנים לצנחנים
האם השתתפת בטקס שהתקיים באיצטדיון רמת גן לציון 50 שנים ליחידת הצנחים? נישאלתי על ידי מכר ביודעו שאני נימנה עם ותיקי היחידה.
לא השתתפתי, עניתי. מה יש לי לחפש במקום שהנואמים המרכזיים הם ראש הממשלה שרון, שר הביטחון מופז והרמטכ''ל יעלון? הערכים בשמם דיברו זרים לי, אינני גאה בעברי הצבאי, בוודאי שמעשיהם של הצנחנים היום בשטחים הכבושים מעוררים בי דחייה והתנגדות.
הסיבה היחידה שהיתה יכולה להביאני לכנס, אם היה ביכולתי לקחת את השלושה הנ''ל שישבו על בימת המכובדים, ולהעבירם לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג ששופט מי שחשודים בביצוע פשעי מלחמה.
ועדת אור
