|
|
|
טיוטה
בילדותי הייתי עד למראות חורבן שונים,שארעו בירשלים של סוף עידן המנדט ובהם: הריסות אגף במלון המלך דוד,הריסות מפקדת הבולשת הבריטית (cid) ברחוב ממילא,הפיגוע בחצר המוסדות הלאומיים,הפיגוע במערכת הג'רוסאלם פוסט,משאיות התופת ברחוב בן-יהודה,הריסות מלון סאמיראמיס ועוד.
אחרי מלחמת העצמאות,ראיתי (במשך שנים) את הריסות שטח ההפקר,בעיקר בגזרת מזרח רחוב ממילא,בריכת הסולטאן,מעבר מנדלבאום וצומת נוטר-דאם.
כל אלה מראות שנמחקו,לא רק מהנוף הירושלמי,אלא גם מהזכרון היומ-יומי בבחינת ''אילאפ'ט מט'' מה שהיה היה....
העיר התאוששה והתפתחה משני עברי הקו-הירוק,עד שבאה מלחמת ששת-הימים,שהוסיפה הריסות משלה,אך הביאה למחיקת עקבות ההרס הקודם.....
בשנת 1960 הגעתי בפעם הראשונה לגרמניה,לעיר הולדתה של אמי,מיינץ על גדות הרהיין (בירת מדינת הריינלנד-פאאלץ) ששישים אחוזים של בנייניה,כולל מוסדות ציבור וכנסיות - נהרסו ''בהפצצות-שטיח'' שביצעו בעלות הברית....(חמתי המנוחה ,אליזבט, הראתה לי בין השאר יומן-הפצצות שניהלה בזמן המערכה האוירית מעל שמי גרמניה ובו מובאות כמעט יומיות,בעיקר מהשנים ב1944-45 ).... בשנת 1960 היתה מיינץ עדיין עיר זרועה הריסות,כך גם ערים גרמניות וארופאיות אחרות ובמשך תקופה קצרה התגוררתי למשל בבית ישן,ברובע העתיק של העיר,כשקיר אחד החדרים לא היה אלא ערימת פסולת בניין ממוטט.
בין לבין ראיתי (במסגרת עבודתי כעתונאי וכתב-חוץ) הריסות מחרידות,תוצאות רעש ואסונות טבע,אך גם הריסות ''וכפרי אפר'' בדרום מזרח אסיה ואפריקה.
''מסע הזיכרונות לתוך מראות ההרס'' נמשך בעקבות מלחמת ששת הימים,בעיקר בגולן ובאיזור תעלת-סואץ (משני עבריה!) ואחר כך גם בתקופת מלחמת יום כיפור וגם הריסות מלחמת המפרץ ולבנון...
לבסוף,סמוך לנפילת חומת ברלין,נדהמתי למראה הריסות מלחמת העולם השניה,כפי שעדיין נותרו במזרח גרמניה,למשל בלייפציג וערים אחרות.
כל אלה חזרו ועלו בזכרוני דווקא בימים אלה,בעקבות המהומה התקשורתית סביב פרשת ההרס בג'נין,שאף אם הוא חמור ומרתיע ומצער- אינו אלא מזערי,בהשוואה למראות האחרים...
נראה שהרוח האנושית מתגברת בדרך כלל על מציאות הרס ועוברת לסדר היום, תוך ראיה לעתיד,זאת אלא אם מבקשים ''להנציח חורבות'' לצרכים תעמולתיים שעיקרם מלחמת תעמולה.
רוב העמים שבארצותיהם ראיתי את ההרס,לא ביקשו להנציח חורבות ולכל היותר השאירו, כאות וסימן לדורות הבאים,קטע קיר מחורר ירי,או מציבה הכוללת קטעי חורבות ומוסיאונים לציון תקופה וסימני דרך היסטוריים...אפילו האמריקאים ''אמני'' הפצצות השטיח וההפצצות הגרעין מגדולי ''המחזאים הפוליטיים'' בכל הזמנים ,מיהרו לפנות את הריסות מגדלי התאומים,בין השאר מפני שאינם מוכנים לחיות לצד חורבות,אפילו אם הן מעידות על אסון כבד.
תמונה שונה לחלוטין מצאתי בעיקר אצל הערבים.....
למשל ''הקפאת'' הריסות קונייטרה (בגולן) ומניעת ישובה מחדש,כדי שתשמש ערך-תעמולתי (ואפילו הקימו במקום מגדל תצפית,ומוסיאון הנמצא חרבן בין ההריסות) ובמו עיני ראיתי דחפור סורי ''משלים'' הרס שנותר עם פנוי קונייטרה ''ומתאים'' אותו לצרכי התקשורת.
בשיחותי עם סורים,כולל אנשי הבע'ת,הבנתי שההריסות נחשבות בעינהם ''דגל מלחמה'' או כפי שאמר לי סורי בכיר אתו דיברתי בקהיר ''אם נחדש את קונייטרה נצטרך לחשוב על שלום''...
תפיסה דומה של קיבוע הרס, מתחילה להסתנן לצערי להתייחסות הפלסתינאית לתוצאות קרב ג'נין,בעיקר משנכשלו להוכיח ''טבח'' והבינו את הערך התעמולתי של חורבות,כפי שהן משפיעות ,באותה מדה, על תמימים וצבועים.....
שליח האו''ם, שהתחסד למראה ההרס החלקי ''במחנה פליטים בג'נין'' (יסלח לי אלוהי האנדר-דוג'ס - אך הבנינים הגדולים,מבני הבטון וכיו''ב שרואים בג'נין- רחוקים אלף שנות אור מהמראה המקובל של מחנות-פליטים) עיתונאים שהתחרו זה בזה בתאור המראות וכמובן אויבי ישראל מכל המחנות,כולל הפלג היהודי-ישראלי,שבבת אחת שכחו עובדות היסטוריות ומחזות אימים שראו במו עיניהם,ולצורך העניין תארו את מספר הבתים ההרוסים או הניזוקים בג'נין, כמין ''גוארניקה חדשה'' שרק ממתינה לפיקסו שיקום מקברו להנציחה לזיכרון ודראון עולם.....
הפעם הגדילו לעשות יוצאי אירופה ובהם שליח האו''ם לארסן וכמה בריטים ואמריקאים המעדיפים לשכוח הריסות נוראות בכל קנה מידה,שבוצעו על ידי ארצותיהם ''בשם הצדק'' ושאר זוטות תעמולתיות ,ממיינץ שנחרבה מפצצות שהוטלו ממבצרים מעופפים בי- 17 ועד לב בלגרד או בגדד וקנדהר שנהרסו בהפצצות מפציצי ענק בי- 52.....
בג'נין,יסדה קהילת המקטרגים הבין לאומית, השוטמת את ישראל ''קונייטרה חדשה'' ובתעמולתם העוברת כל גבול הגיון,יושר ואמת עובדתית, כבר סייעו לפלסתינאים מסוג היו''ר מרמאללה, המבקש לקבע את הסכסוך עמוק ככל האפשר ולהרחיק פתרון על בסיס העדר יזמה בונה מלבד נקמה,בכי,דמעות והנצחת ההרס.....
מזילי דמעות התנין,מכל המחנות ובפרט משלנו- לא ימליצו למשל לקבע אטו לחקור את הריסות בתי- הקפה הפיצריות מועדוני הלילה או האוטובוסים המרוסקים, לשמר זוועה וכך....להזכיר לכל אחד,יום יום ושעה שעה עד כמה נורא היריב וכמה חשוב לנקום בו, עם או בלי ''שאהידים''....איזכור שירחיק סכויי שלום וישרת דווקא את הקיצונים ובעיקר ''הטמפלרים היהודים'' אבירי ההתנחלויות.....
מי שעולה בדרך לירושלים,רואה למשל את שלדי המשוריינים (אגב רובם הובא למקום בשנות החמישים כדי לסמל תאריכי שיירות) ויותר מאחד שואל מה טעם בהצגת שלדי הברזל,הנצבעים מדי שנה כדי שלא יאכלו חלודה?...
שערו בנפשכם מה היה קורה ''למצב הרוח הלאומי'' אם דגם שער הגיא - היה מועתק ומעודכן לאורך ולרוחב המדינה....
המסקנה היא שיש מי שנהנה להתפלש בחורבות ולהפכן גדולות מהחיים.יש מי שבוחר לקבע אסונות מקומיים כדי לעשותם אבני דרך בסכסוך נצחי ואצל הפלסתינאים כבר יש מי שרוקד ריקודי ''קוז'צוק תעמולתי'' לצלילי תזמורת בין לאומית ו...ישראלית,כל זה על גבם של קרבנות הקרב הקשה בג'נין.....
לו היו הפלסתינאים בוחרים למשל להנציח את ''נצחונם'' על הרוח הישראלית באמצעות בניה,עשיה,גאווה ומעשים במקום להופיע,במתכוון ''כנעבכים של העולם'' כי אז ניתן היה להגיע להדברות ולכבדם לא רק כאומללים ומקופחים....
בשנת 1987 נפגשתי עם ערפת ורבים מעוזריו וכבר אז הצטערתי על שאלה לא דברו על בניין פלסתין (למעט תעתועי הראיס על מנהרת שתחבר את עזה עם חברון...)
אלא על ''תיקוני עוול,נקמה,צומוד'' ושאר ססמאות שהיום, שנים טובות אחרי אוסלו שטורפדה גם על ידם(!) והזרמת הון עתק בינל''א לרש''פ - מוכיחות שאצל אבו עאמר כמו אצל אבו עומרי.אחד בפה ואחד בלב.....אלא שההשוואה הזו,בין השניים,לא כוללת התייחסות לחורבות וניצול ציני כל כך של מצוקת אוכלוסיה....
אני מניח שדברי יעוררו מרבצם את ''הקרברוסים''cerberos) השומרים על פתח השאול של ''הצד הפלסתינאי'' ולמעשה זו תקוותי- שכן מרגע שיבינו שאת ג'נין לא יהפכו לצברא חדשה,אולי ימליצו בפני אהובם הרמאללאי - לבנות כהוכחה לכוונת שלום והקמת מדינה,לבנות למרות ההרס,לשקם ולהוכיח שהוא ועדת מרעיו ראויים לאמונם של אזרחי הצד השני, שהם הם ולא לארסן, או ראשי האו''ם,יחליטו אינשאללהנ!!!! בבוא היום להוריד התנחלויות,להושיט יד לשלום ולעזור למחליפיו הצפויים של הראיס - לבנות,בפירוש לבנות מדינה שכנה גם מול הסערה.
-----------------------
|
|
|
מראות חורבן נשכחים מהר מדי......חשבון נפש אישי
חורבות אירופה
