פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
שלושת השבועות
טלית של תכלת / נסים ישעיהו (יום חמישי, 24/07/2003 שעה 0:38)


שלושת השבועות


נסים ישעיהו




בשבת זו קוראים שתי פרשות ובכך חותמים את ספר במדבר. פרשות אלו, ביחד או לחוד נקראות תמיד בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שלושה שבועות המכונים ''בין הַמְצָרים''; ננסה לברר מהו הקשר הפנימי בין תוכן הפרשות לבין התקופה בה הן נקראות.

בשנה הראשונה ליציאת מצרים, בשבעה עשר בתמוז נעשה העגל ובשנה השניה בתשעה באב הוציאו המרגלים את דבת הארץ רעה. מאז, לאורך ההיסטוריה של עמנו, זימנה ההשגחה העליונה לתאריכים אלו עוד ועוד אירועים קשים כאשר הבולט בהם הוא פריצת חומות ירושלים בשבעה עשר בתמוז (בבית שני) ושריפת בית המקדש שלושה שבועות אחר כך, בתשעה באב. מאז, בכל שנה נוהגים בימים אלו מקצת מנהגי אבלות; לא מסתפרים, נמנעים משמיעת מוזיקה, מלבישת בגד חדש ועוד.

בשלוש השבתות שבין שבעה עשר בתמוז לבין תשעה באב תמיד קוראים בתורה את הפרשות מטות, מסעי ודברים; ברוב השנים, כמו בשנה זו למשל, מטות ומסעי מחוברות ובשבת הראשונה מהשלוש קוראים את פרשת פנחס.

(מסכת תענית, כ''ו) חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב:

בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות; ובטל [קרבן] התמיד; והובקעה העיר; ושרף אפוסטמוס את התורה; והעמיד צלם בהיכל.

בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ [בחטא המרגלים]; וחרב הבית בראשונה; ובשניה; ונלכדה ביתר; ונחרשה העיר.


אז אם פרשות אלו נקראות תמיד בימים קשים אלו, יש למצוא בהן את ההדרכה כיצד לתקן את השגיאות שגרמו לאירועים הקשים; ברור כי אירועים אלו היו תוצאה של התנהגות פסולה שלנו; האירוע הראשון, נשתברו הלוחות, בא כתוצאה מחטא העגל וגם כל יתר האירועים הקשים היו תוצאה של חטאים שלנו. אז איך מתקנים?

על איזה תדר משדר הנדר



אודות פנחס, הקנאות ומסירות הנפש שלו, דיברנו בשבוע שעבר; דבקות בה' במסירות נפש, תוך התגברות על כל המניעות והעיכובים מתוך ביטול עצמי מוחלט, כפי שנהג פנחס, רק היא בכוחה למנוע סטיה מדרך ה' ועשיית עגל כתחליף.

אבל איך מתגברים על החולשות, על הנטיות הטבעיות שהיענות להן מרחיקה אותנו מה' יתברך? על כך באה התשובה בפרשתנו:

(במדבר ל): [ב] וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה': [ג] אִישׁ כִּי-יִדּר נֶדֶר לַה' אוֹ- הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל-הַיּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה:


לפעמים אדם חש כי הוא שבוי בידי נטיה טבעית כלשהי ואינו מצליח להתגבר עליה; במקרה כזה הוא רשאי לגייס לעזרתו את הנדר:

(רמב''ם, נדרים י''ג): מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו, הרי זה זריז ומשובח; כיצד – כגון מי שהיה זולל ואסר עליו הבשר [בנדר] שנה או שתים; או מי שהיה שוגה ביין ואסר היין על עצמו זמן מרובה, או אסר השכרות לעולם; וכן מי שהיה רודף שלמונים ונבהל להון ואסר על עצמו המתנות או הניית אנשי מדינה זו; וכן מי שהיה מתגאה ביופיו ונדר בנזיר, וכיוצא בנדרים אלו, כולן דרך עבודה לשם הם; ובנדרים אלו וכיוצא בהן אמרו חכמים (אבות, ג, י''ג) נדרים סייג לפרישות:


משה מדבר אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; ראשי המטות זה ראשי השבטים, אבל כאן בחרה התורה בתואר 'ראשי המטות' כדי לומר לנו כי כל אחד, אם רק ישליט את ראשו על לבו, יוכל להטות עצמו לדרך הנכונה גם אם נטיותיו הטבעיות, הרגליו מבית, חינוכו, השפעת הסביבה או כל גורם אחר בנפשו – הפוכים לחלוטין.

לא קל, זה נכון; אבל צריכים לדעת שהליכה בדרך ההרגלים והנטיות הטבעיות סופה חורבן; בין אם ע''י שעושים עגל, מתנכרים לארץ או מבלים עם בנות מואב; בעזרת נדר מתאים – אפשר להתגבר על הנטיות וההרגלים השליליים.

המסע בזמן ובמרחב



ארבעים שנה הסתובבו אבותינו במדבר ובמהלך אותן שנים הם נסעו ארבעים ושנים מסעות. התורה מונה את כל המסעות בתחילת הפרשה השניה שנקרא השבת:

(במדבר ל''ג): [א] אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאתָם בְּיַד-משֶׁה וְאַהֲרן: [ב] וַיִּכְתּב משֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל-פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם:


לא נעתיק לכאן את כל המסעות רק נציין את מה שאמור להיות מובן מאליו (אבל הוא לא): סיפור המסעות ופירוטם בא ללמד אותנו כי היציאה מן הגלות כשהיא לעצמה לא די בה; כדי להגיע אל הגאולה יש צורך בארבעים ושנים מסעות המתפרסים על פני ארבעים שנה; אין קיצורי דרך; מי שחשב כי בעצם היציאה ממצרים כבר נגאל – טעה. היציאה ממצרים נפתחה במסע שאחריו באו עוד ארבעים ואחד מסעות ורק בסיומם הגיעו לארץ.

השאלה היא מה זה אומר לנו, לכל אחד ואחת בפרט? הרי אנחנו אישית, לא יצאנו ממצרים כי לא היינו שם; גם לא נדדנו במדבר ארבעים שנה; אז מהו המסר עבורנו ועוד בתקופה זו של השנה?

המסר הוא שאת אותם ארבעים ושנים מסעות אמור לעשות כל יהודי בנפשו פנימה, בדרך אל הגאולה הפרטית שלו ממצרים, מן השיעבוד למוסכמות העולם הזה. ומכיוון שקשה להתמודד עם ארבעים ושנים שלבים ועליות בנפש, באו חכמים וצימצמו עבורנו את התהליך לעשרה שלבים:

(סוטה, פרק ט, משנה ט): רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר: זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טַהֲרָה, וְטַהֲרָה מְבִיאָה לִידֵי פְרִישׁוּת, וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, וְיִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, וַחֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקּדֶשׁ, וְרוּחַ הַקּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וּתְחִיַּת הַמֵּתִים בָּאָה עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, אָמֵן.


המסע בנפש



ר' פנחס בן יאיר מתאר תהליך נפשי של התעלות אישית בעשרה שלבים, תהליך שהוא עצמו חווה ומתאר מניסיון אישי; מי שמאמץ לעצמו את תכונת הזריזות, יכול לעבור לשלב הבא שהוא נקיות, וכן הלאה עד לרמה הרוחנית של תחיית המתים. הוא אינו ''ממליץ'' ללכת בדרך זו אולי כי זה מובן מאליו שיהודים ירצו לקבל את הדרכתו ולהתעלות בתהליך שהציג. בפועל, אנחנו יודעים כי אנשים כר' פנחס בן יאיר היו מעטים ביותר.

בן דורו של ר' פנחס, ר' עקיבא, מנסח את הדברים אחרת:

(אבות, פרק ג, משנה י''ג): רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: שְחוֹק וְקַלּוּת ראשׁ מַרְגִּילִין לָעֶרְוָה. מָסֹרֶת סְיָג לַתּוֹרָה; מַעַשְרוֹת סְיָג לָעשֶׁר; נְדָרִים סְיָג לַפְּרִישׁוּת; סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה.


טבעו של אדם שלפני כל צעד הוא שואל, לא תמיד במודע, מה אני ארוויח מזה? ר' עקיבא מודע לנטיה זו והוא מנצל אותה כדי להניע את האדם לבצע בנפשו את אותם מסעות; הוא גם מתמקד במסעות בודדים; בכך הוא מקל על ''הנוסע'' אבל איכותם של המסעות היא כזאת שהם כוללים בתוכם את כל מ''ב (42) המסעות.

קודם כל הוא מזהיר: שְחוֹק וְקַלּוּת ראשׁ מַרְגִּילִין לָעֶרְוָה. אדם הגון אינו רוצה להכשל בכך והזהירות בתחום זה הנה הבסיס לכל ההמשך.

מָסֹרֶת סְיָג לַתּוֹרָה; ללמוד תורה כפי שהיא באמת ניתן רק מתוך התייחסות וכבוד למסורת; אחרת, ח''ו, זו לא תורת ה' אלא השקפתו של אדם פרטי על מה שהיה נכתב בתורה אילו הוא היה הכותב.

מַעַשְרוֹת סְיָג לָעשֶׁר; כל אחד רוצה להתעשר; לְעַשּר – לא כל כך אוהבים; הרכושנות שולטת. ר' עקיבא מציע רצפט לעושר, שהוא הפוך מן הנטיה הטבעית ואף מן השכל האנושי.

נְדָרִים סְיָג לַפְּרִישׁוּת; על זה כבר דיברנו.

סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה. כדי להחכים, צריכים לשתוק, שתיקה פנימית, כזו שמאפשרת הקשבה לזולת. כאשר מצליחם לשתוק כך, כל היתר נהיה פשוט; אפשר סוף סוף להגיע לגאולה השלמה.

ושיהיה רק טוב ליהודים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.



חזרה לפורום

הצגת המאמר בלבד
הדפסת המאמר קפל תגובות פרוש תגובות תגובה למאמר
 
 


מאמר מעניין ביותר!
אלירז (יום חמישי, 24/07/2003 שעה 14:54) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

עד היום כלל לא ידעתי שב-‏17 בתמוז נשברו הלוחות...

________________________________________

פוליטי - כל מה שבוער!

פוליטי - http://polity.up.co.il
_new_ הוספת תגובה



מאמר מעניין ביותר! תודה אלירז.
נסים ישעיהו (יום חמישי, 24/07/2003 שעה 23:49)
בתשובה לאלירז
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לא מכירים מספיק את המסורת שלנו וזה חבל.

בע''ה, אשתדל להמשיך בקו זה גם בעתיד כך שנלמד עובדות נוספות מן המסורת שלנו.

אנחנו הרי טוענים כי ההיסטוריה שלנו משדרת לנו מסרים אקטואליים כל הזמן.

שבת שלום ומבורך,
נסים.
_new_ הוספת תגובה



לישעיהו: מאמר מעניין וחשוב.-
רפי אשכנזי (יום חמישי, 24/07/2003 שעה 22:14) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

אנא פרט המסעים, ה 42 , וקשור אותם לאקטואליה.
גם מעשה זמרי מתחבר להיום...
_new_ הוספת תגובה



לישעיהו: מאמר מעניין וחשוב.- תודה רפי.
נסים ישעיהו (יום חמישי, 24/07/2003 שעה 23:57)
בתשובה לרפי אשכנזי
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

לפרט את מ''ב המסעות ולקשור אותם לאקטואליה – אכן הקשית לשאול.

מעשה כזה ידרוש ממני זמן רב מאד שאין לי כרגע; מה שכן נעשה, אולי אוסיף תיאור קצר ותמציתי של מ''ב המסעות בעבודה היומיומית של האדם בנפשו פנימה.

מעשה זמרי, אכן מתחבר להיום, למרבה הצער, אבל אנחנו מעדיפים להתמקד בפנחס וללמוד ממנו.

שבת שלום ומבורך,
נסים.
_new_ הוספת תגובה




חפש בתגובות שבדיון זה:     חיפוש מתקדם...

חזרה לפורוםהדפסה עם תגובותתגובה למאמר


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי