מדריך לטלנובלה
רוני קליין
פרשנים רבים מציינים את הטלנובלות כבריחה מהמציאות אשר עונה על צרכים כלשהם של ''ההמונים''.
רבים, למשל, מצביעים על כך, שבסרט ראוי לשמו יש דמויות בעלות עומק ובטלנובלה דמויות שטוחות (לא לדאוג בנות. שטוחות רק במובן הנפשי).
אבל אני רוצה להקדיש מעט תשומת לב גם להיבטים נוספים של העניין. כולל היבטים טכניים.
בריחה מהמציאות פרושה התעלמות מכוונת מדברים שקורים במציאות לעומת הגזמה מכוונת של דברים שלא קורים במציאות.
התעלמות מדברים שקורים במציאות:
כמעט שלא תמצאו בטלנובלה זכר לבעיות קיומיות של כולנו:
- מצב כלכלי קשה
- מצב בטחוני קשה
- מחלות, תאונות
- עצבנות לפני המחזור - תופעה שרוב קהל הצופים בטלנובלה מכיר מנסיון אישי (אני בכוונה כותב בלשון זכר כדי לא להשמיץ).
- אנשים שנראים בבוקר כמו שאנשים צריכים להראות בבוקר: חרא.
ולעומת זאת:
הגזמה בדברים שלא קורים הרבה בחיים.
למשל,
בגידות.אנחנו יכולים להתווכח ללא סוף בהשערות מה היקף הבגידות בחיים.
למדע יש רק דרך אחת למדוד את השלכות הבגידות מבלי לסמוך על וידויים: התאמת דנ''א בין אבות לילדיהם.
ומה אומרים המחקרים?
שיעור אי-התאמת דנ''א בין אבות לילדיהם עומד על 6% באזורים עירוניים ו-8% באזורים כפריים.
מי שצופה בטלנובלות מתרשם שמדובר ב-40% לפחות.
בוודאי שמתם לב ל
אפקט הדלתות הנפתחות בטלנובלות - התרגיל השחוק של יצירת דרמה ומתח לקראת הפרק הבא.
הרעיון המוביל הוא כזה:
בעבר כולם בגדו בכולם ולכן העלילה כבר מתחילתה מלאה בחשבונות ישנים, ילדים שאינם מכירים את הוריהם הביולוגים וכו' וכו'.
לעומת זאת, בהווה. כאשר מישהו רוצה לטעום מהפרי האסור הוא יכול לבחוש בקדירה 10 פרקים שבהם הוא ינסה לפתות את האובייקט ולהרחיק מכשולים פוטנציאליים.
ואז מגיע, סוף סוף, הרגע של המגע. בד''כ נשיקה. והופ. בדיוק באותה שנייה נפתחת דלת ומישהו ''תופס על חם'' את ''החוטאים'' ועושה מזה עניין.
אם היו נפתחים בתי ספר למשחק במיוחד לשחקני טלנובלות תהיו בטוחים שבבחינת הגמר היו בוחנים את המועמדים לפתוח דלת בשנייה הקריטית ולעשות הבעה של תדהמה.
נסו גם אתם, קוראים יקרים, ללכת לראי ולעשות פרצוף עם מבט של תדהמה.
יצא משכנע?
הציגו מועמדות לשחק בטלנובלה.
כי אם את זה אתה לא יודע לעשות - אין לך מה לחפש בטלנובלה.
אם נרצה לתת דוגמא להבדלים בין סוגי הז'נרים בקולנוע ובטלוויזיה - הסיטואציה הזאת, של דלת נפתחת, מהווה דוגמא טובה:
בסרט פעולה-רומנטי לאחר פתיחת הדלת המאהב ביש המזל מזנק החוצה דרך החלון. ואם זה סרט מהונג קונג - אז גם בלי לפתוח את החלון.
בסרט קומדיה-רומנטית המאהב מתחבא בארון הבגדים.
לעומת זאת, בטלנובלה המאהב קופא על מקומו כדי שהפרק יסתיים. כולנו נשאר במתח לפרק הבא רק כדי להיווכח בתחילת הפרק הבא שהוא עומד כמו בוק, ממלמל משהו לא ברור ומסתלק מהחדר כשהוא מפקיר את זוגתו ל''ניאוף'' להתמודד מול חקירה צולבת.
10 פרקים של פיתוי ותככים ירדו לטמיון.
(חוסר) התקדמות העלילה
העלילה לא רק מופרכת ולא מציאותית - היא גם לא מתקדמת לשום מקום.
אסביר:
כאשר אני צופה בסרט, כל סרט, יש לסרט עלילה מסויימת. ברוב הסרטים ניתן להיווכח (וזה בולט עוד יותר בצפיה חוזרת בסרט) שכל סצינה, שניראית אפילו שולית, בעצם קידמה את העלילה.
מישהו דרך בטעות על רגל של מישהו אחר ברחוב - בסצינה אחרת הם נפגשים לצורך המשך חיוני של העלילה.
בטלנובלה לא תמצא התקדמות עלילה במובן של סרט קולנוע או הצגת תיאטרון.
אפילו אם מישהו, נניח, רוקם מזימה ובשלב מסויים המזימה הצליחה - העלילה לא תתאים את עצמה לעובדה שהמזימה הצליחה ותמשיך מאותה נקודה להתקדם אלא בפרקים הבאים המתח הדרמטי יחזור להיות באותה רמה כמו בפרקים לפני הצלחת המזימה. עוד מזימות יצוצו. גם של אנשים אחרים. ולא כתגובה למזימה הקודמת. שום דבר,בעצם, לא מתקדם.
כמו סקס בין שני אנשים שלעולם לא ''גומרים''.
אוף. איזה שיעמום.
אפילו
שיטת הצילום אומללה.
בד''כ הצילום הוא בתוך חדר. רק הקירות משתנים. ברוב הזמן מתנהלים דיאלוגים. פרצופים מדברים. יותר גרוע מתאטרון (וזה עוד לפני שדיברנו על איכות המשחק והטקסט).
כמעט אין צילום של אדם בודד במשך למעלה מדקה - אלא אם הוא מדבר בטלפון.
כיון שאף אחד גם לא הולך לשום מקום אז גם המצלמות לא בתנועה כמו בסרט רגיל.
אוף. איזה שיעמום.
משחק החיים
לפעמים אני צופה בסידרה. יותר נכון, נאלץ לצפות כי יש לסדרה חסידים אצלי בבית.
הארץ מלאה בפיגועי התאבדות, פשיעה, תאונות, שחיתויות, מיתון עמוק - ומה במשחק החיים?
כבר 100 פרקים מדברים על העלאת הצגה רומאו ויוליה בתיאטרון שכונתי. מתנהל שם מאבק איתנים מי יופיעו בתפקידים הראשיים.
השאלה נשארה פתוחה עד יום הפרמיירה וגם אז ההצגה בוטלה בגלל שהשחקן הראשי גזר על עצמו שתיקה בעקבות הגילוי שחברתו היא אחותו (חבל שרק עכשיו כתבתי את המאמר הזה. אולי אם הוא היה קורא אותו קודם הוא היה יודע למה לצפות מטלנובלה ולא לוקח את זה כל כך קשה).
הסידרה הבאה, שתופק לאחר שמצבנו במדינה עוד יחריף, תהיה בטח על ''אינטריגות במחלבת יוטבתה'':
שתי נשים יריבות. אחת המזכירה של המנכ''ל והשניה המזקירה של הסמנכ''ל הזומם, מצידו, לסלק את המנכ''ל ולרשת אותו.
לא צריך לדאוג.
בהמשך הפרקים יתברר שהמנכ''ל הוא, בעצם, אבא שלו.
והמזקירה היא בתה של המזכירה אשר לפני 20 שנים הרתה מחוץ לנישואין ומסרה אותה לאימוץ.
ואם המפיקים של הטלנובלה לא יתביישו לחזור על עצמם אז בפרק המסיים יתברר שהסמנכ''ל והמזקירה הם גם אחים. ואז הסמנכ''ל ינחם את עצמו במחשבה שגם אביו, בעצם, בגד באמא שלו ולכן זה ''בגנים של המשפחה''.
לסיום:
אני חושב שזה עצוב שאנשים מתרגלים לרמה ירודה של תרבות. כאשר רמה ירודה הופכת לסטנדרט זה גורר אחריו ירידה כללית בקנה המידה.
יצירה בינונית הופכת לעומתה לטובה. יצירה טובה הופכת ליצירת מופת ויצירת מופת אמיתית הופכת לפחות מוכרת כי אנשים הירוו את צימאונם התרבותי מוקדם מדי.
קישור:
פורום טלנובלות ב''נענע''
מדריך לטלנובלה
