|
|
|
מאחר שאנו צפויים - חלילה וחס - לגל טרור מחריד נוסף, עקב תהליך אוסלו ג' - מן הראוי להציג שוב את מה שכתבתי לפני שנתיים בדיוק.
מטווח הברווזים של אריק
אריה פרלמן
ראש הממשלה אריאל שרון: ''מכס ראש הממשלה הדברים נראים אחרת.''
היה זה בשלושים וארבעה במאי, שנת אלפיים ואחת: ביום בהיר אחד, ללא צל ענני-גשם או ענני עשן פגזי-מרגמה, נאספו ובאו אל בית ראש-הממשלה שורה ארוכה של ברווזים מכל רחבי הארץ: הם באו מחיפה, מנתניה, מגילה וממדרחוב בן-יהודה שבירושלים, מתל-אביב, מכפר-דרום, עופרה, פסגות וגוש-עציון.
פתח ואמר זקן החבורה:
''אדוני ראש הממשלה, נער הייתי וגם זקנתי, וימי המנדט הבריטי זכורים לי היטב. עוד נעוצה בליבי תחושת הזעם על ה''ספר הלבן'' הבריטי, האוסר על קניית קרקעות ובניית יישובים בארץ-ישראל על-ידי יהודים. אולם כל עוד נעשה הדבר בידי כובשים אכזריים, ניתן היה עוד להבין. אך הנה אתה, מר שרון, במו ידיך כותב ספר לבן חדש, ואוסר על יהודים להקים יישובים חדשים במולדתם. הנה אתה בעצמך סוגר את היהודים ב''תחום המושב'', ועוד ב''ערש האומה העברית'', כהגדרתך.''
ענה ראש הממשלה:
''אינך מבין, ידידי הקשיש, אמנם אתה צודק - זהו עסק-ביש,
ההשוואה נכונה והדימיון מדהים, העלבון צורב - ומעשיי חמורים,
אך מאז נצחוני בבחירות, בגדול - משולש הוא ישר, ומלבן - הוא עגול.''
המשיכה אחרת, אם צעירה לילדים:
''אדוני הנכבד, כולנו יודעים מיהו ערפאת ומהו אש''ף. בעצמך כינית את ה''יושב-ראש'' ''רוצח ושקרן פתולוגי''. פעם היינו רגילים שממשלת ישראל נלחמת בטרור, עד שהשתגעה והקימה בלב הארץ מדינת מחבלים. מדוע אתה ממשיך עם ה'פגישות הביטחוניות', בעוד שאותם האנשים ממשיכים לרצוח בנו יום יום? האם אין כאן טירוף מוסרי? האם אין זה אלא שיתוף פעולה עם הטרור?''
ענה ראש הממשלה:
''גבירתי הצעירה, דברייך אמת, אכן ממשלתי ממשיכה עוד לתת:
יד לרוצחים ופרסים לטרור, ואין פה מוסר גם אין שכל טהור,
אך אולי לא למדת, רכשי ניסיון: הדברים לא נראים כך ממרום השלטון.''
קם ילד קטן ותמים ואמר:
''אדוני ראש הממשלה: אנחנו נוסעים כל יום בכבישים, מבקרים בקניונים ויושבים בבתים, ואנחנו מרגישים כמו ב'רולטה ישראלית'...''
הוסיף בחור צעיר:
''אדוני הנכבד, אתה השווית בזמנו את ממשלת רבין ז''ל לממשלת פטן, וכיום המצב חמור בהרבה. אנחנו מוכנים לסבול, אילו רק נדע שממשלת ישראל עושה ככל שביכולתה על מנת לשמור על חיינו, אנחנו מוכנים אף להילחם וחלילה להיהרג למען הניצחון, למען החירות והביטחון, אבל מדוע למות כמו כלבים שוטים, כמו במטווח ברווזים?!''
ענה ראש הממשלה:
''רבותיי, גבירותיי, הצדק איתכם: אל נא תוסיפו על רוב דבריכם,
יודע אני ומכיר בעובדות: היום לא למות זה נחשב מותרות;
ממשלת פטן, משטר וישי - הרשו לי לומר כאן באופן אישי:
נכון עוד יותר להגדיר ולזעוק, ש'ראש-ממשלה' כאן אינו אלא צחוק:
מזה שנים - תקופה ארוכה, אין לנו בארץ שום 'ראש-ממשלה', אלא ראש קהילה יהודית בגולה. וזאת נכבדיי היא תמצית הקלון: קללת הגלות - עלתה לציון.''
''ובכל זאת'' הוסיף המנהיג האמיץ:
''כולכם כה קטנים, וחסרי הבנה: השלטון והכוח - הקנו לי תבונה:
איפוק הוא עוצמה, ביזיון הוא פאר, חולשה היא תפארת, ''לאט'' - זה ''מהר''.
ראו איזה נס איך שיחה ממר בוש - גרמה לי לסלוד מעוולות הכיבוש,
ולא תאמינו: מזכיר המדינה פקח את עיניי ש''פגז-מרגמה'',
כך שימעו רבותיי, זהו סוג מסויים של גבינה לבנה...''
ליטוף ממר פרס על אגו פגוע, יכול לרפא כל מכאוב על פיגוע,
ושני ברווזים הרוגים, וקולות זעקה - נותנים אהדת סי.אן.אן למשך דקה!
האוייב, זהו אש''ף הוא כה מתועב: הוא רוצה, אף שואף שנכה בו בקרב,
אך אני, מר שרון, כה חכם ונבון: לא אתן לעצמי לנשוך בפיתיון:
אם אש''ף רוצה להרוג בדרכים, לפוצץ קניונים - ניתן לו, כי כך נוהגים יהודים חכמים!
מכס השלטון האש אינה אש - ושתיים וארבע כבר לא שווים שש''.
וכך, המומים, אבלים וחפויי ראש, סיימו הברווזים את הפגישה, ושבו איש-איש אל ביתו, להמשיך ולשחק במטווח הברווזים של אריק.
ובאותו הערב, ערב השלושים וחמישה במאי, דיווחו שדרי הספורט על תוצאה טובה: 98% מהברווזים הצליחו לשוב הביתה בשלום.
וכך, המדינה במלחמה, המוות חוגג והאש משתוללת,
הכאב שואג - ושקופה האיוולת...
אבל ''מכס ראש-הממשלה - הדברים נראים אחרת''.
קישורים:
פורסם לראשונה באתר 'דעות'.
|
|
|
חמור כחול-לבן / טור שבועי
