הליכה בחוקים ושמירת המצוות

(ויקרא כ''ו): ג אִם-בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אתָם: ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: ה וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת- זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: ו וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן-הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא-תַעֲבר בְּאַרְצְכֶם:

(רש''י): 'אם בחקתי תלכו'; יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר 'ואת מצותי תשמרו' הרי קיום המצות אמור; הא מה אני מקיים 'אם בחקותי תלכו' - שתהיו עמלים בתורה:

'ואת מצותי תשמרו'; הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים; כמו שנא' (דברים ה) 'ולְמַדתם אותם ושמרתם לעשותם':

מעניין; הליכה בחוקות ה' זה להיות 'עמֵלים בתורה', אומר לנו רש''י בציטוט מחז''ל. לא מספיק 'ללמוד תורה', צריכים להיות 'עמלים בתורה'; מה זה להיות עמלים בתורה?

ולשם מה צריכים להיות עמלים בתורה? 'על מנת לשמור ולקיים' את המצוות הכתובות בה. ולכך לא מספיק לימוד התורה? צריכים דווקא עמל בתורה?

פירושים רבים נאמרו להקבלה בין הליכה בחוקים לבין שמירת המצוות האמורים בפסוק זה כי הרעיון הזה כולל את התורה כולה. רש''י – כדרכו – כולל את כל הפירושים בשנים שלושה משפטים קצרים; אנחנו, כדרכנו, ננסה למצוא את המסר האקטואלי עבורנו.

ונקדים: פרשה זו הנה האחרונה בספר ויקרא והיא חותמת את הברית שנכרתה בין ה' יתברך ובינינו במעמד הר סיני; עד כאן קיבלנו את תנאי הברית, מצוות עשה ולא תעשה שכל אחת מהן מהווה חלק מהותי בקיום או, חלילה, בהפרת הברית בינינו לבין הבורא יתברך. בפרשה זו מפורטות התוצאות של שמירת וקיום הברית בינינו לבין ה' יתברך הן לטוב והן למוטב.

בכל דרכיך דָעֵהוּ

הברית בין ה' יתברך ובינינו כוללת הכל ואין שום חלק בחיי האדם שאינו כלול בה. לא מדובר בפרט שהוא לימוד תורה ועוד פרט שהוא מצווה א' ועוד פרט וכו'; הכל זה מערכת אחת שלמה.

אם יש הליכה, יש גם דרך בה הולכים; מהי הדרך של אִם-בְּחֻקּתַי תֵּלֵכוּ?

(רמב''ם, הלכות דעות, ג, ג): המנהיג עצמו על פי הרפואה (...) ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה'; שאי אפשר שיבין וישתכל [וישכיל] בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב; וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל. נמצא, המהלך בדרך זו, כל ימיו עובד את ה' תמיד אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל. מפני שמחשבתו בַּכֹּל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה'; ואפילו בשעה שהוא ישן, אם ישן לְדַעַת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ו[התוצאה מכך תהיה ש]לא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה, נמצאת [אפילו] שינה שלו [היא] עבודה למקום ברוך הוא. ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים; והוא שאמר שלמה בחכמתו (משלי ג) ''בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך'':

(אור החיים): והוא מאמר הכתוב כאן ''אם בחקתי תלכו'', בשביל עסק התורה תלכו בכל דרככם באכילה וכו' במשתה בדיבור וכו' בכל מעשה המסובב מהטבעיות:

וזה מזכיר לנו את מה שראינו ברשימות הקודמות אודות דרכו של יהודי בעולם הזה; יש נקודת מוצא, ישנו יעד שאליו חותרים וישנה הדרך בה הולכים.

הדרך שהתורה מתווה לנו הנה דרך של מודעות מלאה לכך שאין שום פרט בחיי יהודי שהוא נפרד מן הקשר שלו עם הבורא יתברך; גם המעשה הכי טבעי, כל כך טבעי עד שהוא מוגדר כ- 'מעשיך' (שלך) או 'דרכיך' (שלך), הכל צריך להכלל במסגרת של 'דעהו', במודעות של עבודת ה' או לפחות 'לשם שמים'.

אם תשמעו ואם לא תשמעו

כאמור, בפרשה זו מפרטת התורה את התוצאות של שמירת או אי שמירת הברית שנכרתה בינינו ובין ה' במעמד הר סיני:

יא וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: יב וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם: יג אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְית לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבּר מטת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמֲמִיּוּת:

זה במצב בו אנו הולכים בחקות ה' ושומרים מצוותיו; ומה במקרה ההפוך? בהפרה שלנו את הברית, בהתעלמות שלנו מחובותינו הכתובות בספר הברית; מה יקרה אז? התורה מפרטת תוצאות קשות שיבואו כתוצאה מכך, גלות מן הארץ וסבל קשה; עם זאת אין שום רמז, חלילה, להפרה מקבילה של הברית מצד הקב''ה:

יד וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל-הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה:
לב וַהֲשִׁמּתִי אֲנִי אֶת- הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ איְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ: לג וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה:

גם כאשר אנחנו לא בארץ, בגלות, הארץ נשארת ''ארצכם'' והערים - ''עריכם''. יתרה מכך, הארץ נשארת שממה והערים חרבות בהמתנה לנו שנשוב לבנותן; וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ איְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ: הם לא יצליחו ליישבה כרצונם כי אינה שלהם. הארץ היא שלנו גם אם, פיזית, באורח זמני, אין אנו יושבים בה.

אמור מעתה, עלולות להיות תוצאות קשות לאי-שמירת הברית בינינו לבין ה', אבל אלה תוצאות של מעשינו הנלוזים; מצד ה', הוא שומר הבטחתו לישראל בכל התנאים.

מב וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכּר וְהָאָרֶץ אֶזְכּר:מד וְאַף גַּם-זאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ איְבֵיהֶם לֹא- מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיהֶם:

מהר סיני עד הר סיני

כאמור ברשימה לפרשת בהר סיני (מובא מפירושו של 'אור החיים'), הקשר שנוצר בינינו לבין הבורא יתברך במעמד הר סיני הנו קשר נצחי, אלא שטיבו של קשר זה בכל זמן נתון תלוי במדת שמירתנו את הברית. ראינו גם כי מצוות השמיטה, שביתת הארץ, הנה איפיון כולל לדרכו של יהודי בעולם הזה, לקדש אפילו את המעשים היומיומיים והטבעיים, כפי שציטטנו לעיל את הרמב''ם. מכאן אפשר להבין את הפסוקים הבאים בפרשתנו:

לד אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ כּל יְמֵי הָשַּׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ איְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת-שַׁבְּתֹתֶיה:
מג וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת-עֲוֹנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת-חֻקּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם:

היעד של יהודי בעולם הזה הנו השבת שהיא ביטוי מופגן ומעשי למלכות ה' בעולם; כאשר מסיטים מבט מן היעד, עלולים לפול, חלילה, ולאבד אחיזה בארץ. התורה מציבה לנו את היעד, לא תיאורטית בלבד; במעמד הר סיני ראינו בעינינו את הגילויים הצפויים לנו בעתיד הקרוב. מהגילויים הצפויים נביא כמה לדוגמא:

(תניא, ל''ז): כי עין בעין יראו וגו'; וכתיב: לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וגו' כי ה' יהיה לך לאור עולם וגו'. ונודע שימות המשיח ובפרט כשיחיו המתים הם תכלית ושלימות בריאות עולם הזה שלכך נברא מתחילתו:

(...): וגם כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה כדכתי' ''אתה הָרְאֵתָ לדעת כי ה' הוא הא-להים אין עוד מלבדו'' הראת ממש בראיה חושיית כדכתיב וכל העם רואים את הקולות.

אכן, בגאולה הצפויה המצב יהיה דומה מאד לזה שהיה במעמד הר סיני; אותה עוצמת גילוי; אשר על כן מזכירה לנו התורה:

מו אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד-משֶׁה:

ושיהיה רק טוב ליהודים.

תנועת 'אור ישראל'.