בטקסס לא מכירים את אבו עלי

אחד מהפזמונים הישראליים על תקופת הפלמ''ח, מספר על ''צביק'ה א', צביק'ה ב' וצביק'ה ג'''. בדומה לכך, לערבים יש אבו א', אבו ב' ואבו ג'. יש להם גם אבו ד', ואבו ה' ואולי אפילו אבו ו' – כי לכל פעיל שלום יש האבו שלו. אבל ראש וראשון לכל האבו'אים היה ונישאר אבו עלי.

ליותר צעירים מבין הקוראים, כשאנחנו היינו ילדים בתקופת ערב קום המדינה, לא הכרנו את הביטוי ''לעבוד עליו בעיניים''. אנחנו היינו אומרים ''הוא עשה לו אבו עלי''.

פסטיבל התקשורת המתחולל סביב אבו מאזן ו''מפת הדרכים'' נשמע כמו פעמי המשיח, אבל כשהתזמורת תסיים את נגינתה, הרוקדים ישבו לנוח והאבק ישקע, מי שייוותר על הבמה הוא אבו עלי.

רעיון ''מפת הדרכים'', כפי שהוצג בנאומו של הנשיא בוש לפני קצת פחות משנה, היה חלק מתרחיש שכלל מספר אלמנטים. המרכיב המרכזי שהיה אמור להוות תנאי מוקדם לפני שיינקט איזה שהוא צעד אחר היה ''החלפתה של ההנהגה הפלשתינאית באחרת שאיננה נושאת את נגיפי הטרור''.

Replacement of the Palestinian leadership by one that is not contaminated by Terror.

זה לא בדיוק מה שקרה. אבל מאחר ובטקסס לא שמעו על אבו עלי, הנשיא בוש, אם וכאשר ייפגש עם אבו מאזן, יזכה להיות הטקסני הראשון שיכיר על בשרו מי הוא ומה הוא אבו עלי. בעיתונות התפרסם שבכוונתו של בוש להזמין את אבו מאזן לבית הלבן (ייתכן שהוא כבר שיגר לו הזמנה). אבו מאזן, מצידו, הודיע שאין בכוונתו לנסוע לשום מקום כל עוד אין מאפשרים לערפאת לנסוע גם כן. לא ברור אם הכוונה היא שערפאת יצטרף לאבו מאזן בנסיעתו לוושינגטון, או שלערפאת יש תוכנית נסיעות ולוח זמנים משלו. בין אם מדובר באבו עמאר ובין אם מדובר באבו מאזן, השורה התחתונה שייכת לאבו עלי.

בינתיים, עם או בלי אבו עלי, ''מפת הדרכים'' הוצגה לצדדים והופיעה על דפי העיתונות. קשה שלא להתפעל ממלאכת המחשבת הקווארטטית שהושקעה בהכנתו וניסוחו של המסמך הזה. בשורות הבאות אתמקד על כמה מן הבולטות בין ''הפנינים'' שהמסמך הזה מכיל (הנוסח שבידי הוא זה שהתפרסם בניו יורק טיימס בראשון למאי).

המסמך מתיימר להיות ''מתווה¹ המונע ע''י יעדים ומתבסס על ביצועים, ע''פ שלבים מוגדרים, לוחות זמנים ותאריכי יעד'', במקור:

a performance-based and goal-driven roadmap, with clear phases, timelines, target dates, and benchmarks.

המסמך גם מתיימר להוות ''לוח זמנים ריאלי לביצוע המיתווה'', במקור:

The plan establishes a realistic timeline for implementation

ובמסגרת זו הוא מדבר על ''שלב ראשון: סיום הטרור והאלימות, נורמליזציה של חיי הפלשתינאים, ובניית מוסדות פלשתינאיים – מהיום עד מאי 2003 (ההדגשה שלי, י.ב.)'', במקור:

Phase I: Ending Terror And Violence, Normalizing Palestinian Life, and Building Palestinian Institutions -- Present to May 2003.

המסמך הוצג לצדדים ב 30 לאפריל, כך שיש להם 31 יום לממש את השלב הזה. זה נשמע רציני?

''פיתרון של שתי מדינות לסכסוך הישראלי פלשתינאי יושג אך ורק באמצעות סיום הטרור והאלימות, כאשר לפלשתינאים תהיה הנהגה שתפעל בנחישות נגד הטרור ותגלה נכונות להקים דמוקרטיה, הנשענת על סובלנות וחופש הפרט, ובאמצעות נכונותה של ישראל לעשות את הנדרש למימושה של מדינה פלשתינאית דמוקרטית (ההדגשה היא שלי, י.ב.)'', במקור:

A two-state solution to the Israeli-Palestinian conflict will only be achieved through an end to violence and terrorism, when the Palestinian people have a leadership acting decisively against terror and willing and able to build a practicing democracy based on tolerance and liberty, and through Israel’s readiness to do what is necessary for a democratic Palestinian state to be established.

''דמוקרטיה'', ''סובלנות'' ו''חופש הפרט'' - אצל הערבים? ונעזוב לרגע את הטרור. מי שהוא מוכן להסביר מה בדיוק ישראל אמורה לעשות על מנת ''לממש מדינה פלשתינאית דמוקרטית''?

צעד הפתיחה של השלב הראשון במתווה הוא ''ההנהגה הפלשתינאית יוצאת בהצהרה חד משמעית אודות זכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון, הקוראת להפסקת אש מיידית וללא תנאי ולסיום ההתקפות בנשק ושאר הפעילויות האלימות נגד ישראלים באשר הם שם (ההדגשות הן שלי, י.ב.)'', במקור:

Palestinian leadership issues unequivocal statement reiterating Israel’s right to exist in peace and security and calling for an immediate and unconditional ceasefire to end armed activity and all acts of violence against Israelis anywhere.

ויותר מאוחר, ''הפלשתינאים מכריזים על סיום חד משמעי של האלימות והטרור'', במקור:

Palestinians declare an unequivocal end to violence and terrorism.

הקטע הזה דווקא נשמע יפה. הצהרות היו תמיד הצד החזק של הערבים. גם בגינויים ''חד משמעיים'' לטרור הם טובים. אני כבר מדמיין לעצמי כמה קיתונות של דיו יישפכו בעתיד מעטיהם של המומחים שיעסקו בסוגיות של האם היתה הצהרה או לא, באיזו שפה היא נאמרה, האם מי שהצהיר אכן מוסמך היה להצהיר, האם מה שנאמר בשפה א' אכן תואם את מה שנאמר בשפה ב', האם הצהרה היא באמת חד משמעית או שהיא דו משמעית ואולי אפילו תלת משמעית. בקיצור, פרנסה לדורות של ''מייבינים''. גם לא ברור לי מה זה בדיוק ''סיום חד משמעי''.

דבריו של אבו עלי, כפי שנאמרו בנאומו הראשון לאחר אישור מינויו לראשות ממשלת פלשתין, לא היו בדיוק ''הצהרה חד משמעית בגנות הטרור'' (זה בלשון המעטה).

''ה'קווארטט' יקיים מעקב שוטף להערכת ביצועי הצדדים ביישום התוכנית'', במקור:

The Quartet will meet regularly at senior levels to evaluate the parties' performance on implementation of the plan.

ובהמשך ''הצדדים אמורים לבצע את התחייבויותיהם במקביל'', במקור:

the parties are expected to perform their obligations in parallel.

זה דווקא נשמע לא כל כך טוב. מה זה בדיוק ''ביצוע במקביל''? נניח לדוגמא שבמועד מסוים על ישראל לממש התחייבות שנתנה לפרוק שניים או שלושה יישובים, ובמקביל אבו עלי אמור להצהיר הצהרה חריפה במיוחד נגד הטרור, והוא לא עושה את זה, או שההצהרה לא כל כך חריפה (מי יקבע?), או מה שיותר גרוע – בדיוק באותו מועד איזה מוסק זיתים שוחר שלום יחליט שהגיע זמנו ליהנות מחסדיהן של 72 הבתולות. אז מה ישראל תעשה? היא תקים את היישובים מחדש? האם יש למי שהוא אלו שהן אשליות לגבי הממצאים של מעקב שיתבצע ע''י ה''קווארטט''? זה מתייחס גם לקביעה, במקום אחר במסמך, ש''ה'קווארטט' הוא שייקבע אם בשלו התנאים לעבור משלב אחד לשלב הבא'', במקור:

Progress into Phase II will be based upon the consensus judgment of the Quartet of whether conditions are appropriate to proceed.

הרבה מלל מוקדש במסמך לטרור ולחובתם של הפלשתינאים להראות שהם כנים במאמציהם להפסיק אותו. בתחום הזה לא צריכה להיות שום אשליה. כאן הכל עורבא פרח. שום דבר לא ישתנה, הטרור ימשיך כמקודם כשמידת הצלחתו תיקבע, כמו בעבר, אך ורק ע''י היעילות של כוחות הביטחון הישראליים. לצפות מהפלשתינאים שהם יעשו כאן מה שהוא, זה בגדר חלומות באספמיא. ולמה שזה לא יהיה ככה? לא שמענו בעבר קולות שבר מהמתבכיינים של ''מחנה השלום'' על כך ש''אסור לתת זכות ווטו על 'תהליך השלום' בידיו של איזה טרוריסט או מחבל מתאבד''?

אין דבר המצביע על התלישות מהמציאות וחוסר ההבנה המינימלית של מנסחי המסמך בכל מה שקשור למתרחש באזור, מאשר הדיבורים החוזרים על ''דמוקרטיה'', ''חופש הפרט'', ''סובלנות'', ''בחירות חופשיות'', ''חוקה המבטיחה זכויות יסוד'' ועוד כהנה וכהנה פלאי עולם שיתממשו במדינת פלשתין.

לפני שנתיים, כשדו''ח מיטצ'ל התפרסם, תום פרידמן מהניו יורק טיימס, שאיננו בדיוק מאוהדיה של ישראל, כתב ''יש לאסוף לערימה גדולה את כל העותקים של דו''ח מיטצ'ל, ולהצית אותם באש. זה לפחות יפיק מעט חום ואור ובכך יתרום תרומה צנועה לתוכנית האנרגיה של הנשיא בוש'', במקור:

Take all the Mitchell reports, make a big pile out of them, and set them ablaze into a gigantic bonfire. It would surely generate enough heat, and light, to make a small contribution to the Bush energy plan (The NY Times, May 22, 2001).

המלצתו זו של פרידמן, היא הדבר הטוב ביותר שניתן לעשות עם מפת הדרכים.

1. המושג ''מפת דרכים'' אינו משקף במדויק את המשמעות של המונח האנגלי Road Map. במילון וובסטר המונח Road Map מוגדר כ''תוכנית מפורטת להנחיית התקדמות לקראת מטרה'' (a detailed plan to guide progress toward a goal).