|
| סמרטוט אדום / גדעון ספירו (יום רביעי, 30/04/2003 שעה 16:43) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
האם כחייל במלחמה ''אימפריאליסטית'' אתה רשאי להשתתף בטכסי הזכרון לשואה? האם זה שחייל עושה את עבודתו מוציא אותו מהכלל שרשאי להשתתף? נדמה לי שאתה מגזים מאד כי אתה משווה את חיילי צה''ל לנאצים שבנו מערכת שלמה להשמיד את היהודים. | |||
|
|||
כל חייל רשאי להשתתף בטקסים לרגל יום הזכרון. לא זה היה נושא רשימתי בפרק הנוגע ליום השואה. התייחסתי ליחידת חיל הצנחנים שהשתתפה בטקס הרשמי כנציגות רשמית של הצבא הישראלי, כחלק מההשתתפות השלטונית. ככאלה הם ייצגו צבא קולוניאלי מדכא העוסק בפשעי מלחמה והפרת זכויות אדם. השתתפות כזו היא לטעמי טקס השפלה לזכרם של מיליוני הנספים. בניגוד לטענתך לא השוויתי ברשימתי בין חיילי צה''ל לבין הנאצים שעסקו בהשמדת יהודים. דרך אגב, מעולם לא עשיתי השוואה כזו. במידה ואני עורך השוואות לגרמניה הנאצית, הן תמיד ממוקדות בהקשר הנכון, כמו גזענות, כמו כיבוש. ייתכן והפרק ההיסטורי הזה כבר נישכח מליבך, אבל רובו של הצבא הנאצי כלל לא עסק בהשמדת יהודים, אלא בהשלוטת שלטונו בארצות הכיבוש. בדנמרק, בנורבגיה, בצרפת, בצ'כיה, הצבא הגרמני היה צבא כיבוש ''נורמלי'', בלי מחנות השמדה, שפעילותו התמקדה בהשלטת שלטונו, בדיכוי אוכלוסיה אזרחית, בהשפלתה, בטירטורה, בהרג אזרחים, במאבק נגד תנועות ההתנגדות ובשתילת מתנחלים בחלק מאזורי הכיבוש. את כל הדברים האלה עושה צבא הכיבוש הישראלי כבר 36 שנים בשטחי פלסטין הכבושה, תקופה ארוכה בהרבה מהכיבוש הגרמני שנימשך רק 6 שנים. | |||
|
|||
משום שלדעתך צבא הגנה לישראל דומה במעשיו ובמניעיו לצבאות אחרים בזמנים אחרים או לא. אני מדגיש את ''הגנה'' במושג צהל וזה לא חסר משמעות. בהתבטאויות שלך כאן אתה באופן עיקבי מתעלם מהמשמעות הזאת ולכן קל לך להשוות לצבאות עם יעדים אחרים. מעבר לכך צבא ההגנה לישראל הוא חלק ממה שקם כאן בכדי שמעשי גרמניה הנאצית לא יחזרו. לכן יש משמעות חיובית לכך שיחידה מהצבא, אפילו כזאת שהשתתפה במבצע בג'נין, משתתפת בטכס לזכר השואה. אצלך זה מתערבב עם ההשקפה שאין מקום למדינה יהודית ועוד השקפות אוניברסליות. אבל אנחנו קודם כל יהודים ורבים מבין האויבים שלנו לא רוצים שנתקיים בגלל העובדה הזאת לבד. על הרקע הזה צריכים לשתף את יחידות הצבא בטכסי הזכרון וזה לא יהיה זילות השואה. להיפך. | |||
|
|||
אני מצפה ממך שתפעיל את אחד העקרונות החשובים בדיסיפלינה האקדמית, שבוודאי מוכר לך, והוא, לדייק בעובדות, מה עוד ואתה דורש מברי הפלוגתא שלך לנהוג כך. לפחות בשתי נקודות לא עמדת בחובה זו. אתה כותב כי על פי השקפתי ''אין מקום למדינה יהודית''. אודה לך אם תביא מראה מקום לכך. מעולם לא הבעתי התנגדות לקיומה של מדינת ישראל בגבולות ה- 4 ביוני 1967. מה כן? אני מתנגד למדינה יהודית גזענית, שמיישמת משטר אפרטהייד, ששולטת על עם אחר, שמבצעת פשעי מלחמה. אתה כותב כי ''רבים מאויבינו'' לא רוצים שנתקיים כאן מפני ''שאנחנו יהודים''. וגם זו טעות. ההתנגדות הערבית להקמת מדינה יהודית ציונית בארץ ישראל נבעה מכך, שראו בציונים פולשים לארץ זרה לא להם שמעמידים בסכנה את קיומם ועלולים לנשלם. (מה שאכן התממש). גם אם היה מדובר בשבט אפריקני או הודי או אמריקאי שסבורים כי הם צאצאי עשרת השבטים ועל כן יש להם זכות בעלות על ארץ הקודש והיו מנסים להקים כאן מדינה, היתה מתפתחת בקרב הישוב הערבי וארצות ערב הסובבות, אותה התנגדות. את הצלבנים סילקו הערבים מכאן מאותה סיבה. ראו בהם פולשים. לא היה שם אף יהודי. ואם יבואו בעתיד מאמיני דת כלשהי ויטענו שהם היהודים האמיתיים, ויש להם זכות להתיישב כאן, אז מדינת ישראל תתנגד לכך בדיוק כפי שהערבים התנגדו לקולוניזציה הציונית. במלים אחרות, הויכוח עם הערבים היה למי יש כאן זכות? ויכוח זה הסתיים למעשה בניצחונה של הציונות עם ההכרה הבינלאומית, הכוללת את מרבית ארצות ערב, במדינת ישראל בגבולות ה- 4 ביוני 1967. | |||
|
|||
1. אני עדין חושב שדבריך בפורום משמעותם שאתה לא רוצה בקיומה של מדינה יהודית. זה משפיע על עמדתך לגבי הסיכסוך עם הערבים בכלל ועם הפלשתינאים בפרט. 2. אני אומר שרבים מאויביינו (כולל ערבים) לא רוצים אותנו כאן ואתה טוען שהם לא רצו. זה הבדל משמעותי. הויכוח בינינו הוא לא על עובדות אלא על הבנת העובדות. | |||
|
|||
|
|||
התייחסותך לצבא הגרמני כצבא כיבוש נורמלי מתעלמת (במתכוון?) מכך שרובו המכריע של הוורמאכט הוצב בחזית המזרחית. ספר מומלץ על דרכי פעולתו של צבא זה בחזית המזרח הוא ספרו של פרופסור עומר ברטוב - ''צבאו של היטלר''. מי שיעיין בספר זה (יצא לאור גם בעברית) לא יוכל בתום לב לגזור גזירה שווה בין הוורמאכט לצה''ל. | |||
|
|||
אלא את ציבור העובדים העשירים שהם העושקים הכי גדולים של המשק ושל אותו ציבור קשיה היום. הם לא רק ''חולבים'' על חשבון משלם המיסים הישראלי פנסיות שערורתיות ומשכורות ענק (בקנה מידה בינלאומי), הם גם עושים זאת כמעט בלי תמורה, כי בטלנותם ידועה ברבים, וייעול ידרוש מהם חלילה להתחיל לעבוד יותר קשה. מדהים עד כמה כל דבר שעלול לפגוע במדינת ישראל מעוררת בך רגשות שמחה לאיד וכל דבור שעשוי לחזקנו ר''ל מעורר בך רגשות משטמה. מה ההגדרה לטיפוס שכמותך לדעת פא''ץ. | |||
|
|||
גם ביבי משרת את אותו ציבור של השכירים בעלי השכר הגבוהה (הורדת נטל המס עליהם במסגרת התכנית) ובעלי ההון כמו בעלי חברת תבל עם חובות הענק, ערוץ 10 ועוד. למרות שהם הון פרטי אנחנו (עם ישראל משלם בסופו של דבר את החשבון). אכן פרץ בעצם מוביל קבוצות שעושקות אותנו אבל ביבי לא נוהג אחרת. ביבי אינו דואג לנו (עם ישראל) יותר מפרץ. | |||
|
|||
בממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי. עליו מוטלת האחריות לשפר את מצב המשק, וכללי המשחק הדמוקרטי קובעים שיש לאפשר לו לעשות זאת. מעשיהם של הועדים הוא בלי ספק סוג של אלימות כלפי העם על מנת לכפות עלינו את דעתם בניגוד לכללי המשחק הדמוקרטי. לדעתי יש לחתום על צווי מצב חרום ולפטר את כל השובתים לאלתר. את החשבון עם ביבי והעשירים העם יכול לסגור בבחירות הבאות במידה והם לא יביאו לתוצאות המצופות. | |||
|
|||
במקרה הנידון גם אם נבחרה הממשלה (בעצם הכנסת) בהליך דמוקרטי זה לא עושה את ראש הממשלה מלך. הוא, וגם שר האוצר, מחוייבים לכבד כללים ובמיוחד את ההבטחות שלהם. בנושא הכלכלי הם לא מקיימים הבטחות. במקרה כזה על האזרח לצאת למאבק באמצעים שיש לו והוא לא חייב לחכות רק לבחירות. הרעיון שהסכמי שכר יקבעו על ידי חוק הוא תקדים מסוכן בדיני חוזים - הממשל מחילט להפר חוזים באופן גורף בנושא שכר. מחר הם יחליטו שהם מבטלים חוזה אחר שחתמת עליו (למשל חוזה המשכנתא). זה כבר לא ממש דמוקרטיה וזה גם במידה מסויימת אלים למרות שזה חוקי. הבעיה היא בעצם לא שבירת השביתה אלא ניסוח תכנית שמובילה לפתרון הבעיות - את זה הממשלה עוד לא עשתה. כדאי לך לקרוא את המאמר בקישור המצורף. הוא גם עוזר להשתכנע שהשביתה היא ממש במקום למרות שמטרותיה האמיתיות הם לא המוצהרות. הרי גם הצהרות הממשלה באמצעות שר/משרד האוצר הם בלוף. קישורים: פרץ רוכב, על מי?: http://www.aonline.co.il/site/news/showReport.jhtml;... | |||
|
|||
ולכן הוא כפוף לחוק ולכן הוא לא מלך ולא אמרתי שהוא כזה. אבל סמכותו ואחריותו מן הסתם רבים ומקיפים יותר מאלו של מר פרץ וחבר מרעיו (או מרעינו). הצעדים שננקטים על ידי הממשלה הם חריגים והדבר צריך רק להעיר את תשומת לבך לכך שהמצב באמת גרוע עד כדי כך. לי נראה שאתה מקל ראש במצב, וכן החוזים עם הממשלה (כולל המשכנתא שלי אם תרצה) יהיו שווים כקליפת השום במקרה של פשיטת רגל של המדינה (ועל סיפו של זה אנו עומדים). כמובן שהבעיה נוצרה על ידי ממשל בלתי אחראי ואפילו מופקר בימי רבין-בייגה העליזים והסכמי השכר השערוריתיים שהם חתמו עליהם, כנראה שרגשות ''אחרינו המבול'' היו חזקים באותה תקופה. כרגע אין דרך לתקן את המעוות מלבד בחקיקה. שוב, היותו של מאן דהו מעסיק לא הופכת אותו לעבד של המועסק והסכמי שכר ניתנים לפתיחה ודיון מחודש במידה והם מנותקים מהמציאות הכלכלית. יתכן והפתרון שבסוף יהיה מוסכם על כולם וימנע הליכי חקיקה זה לפתר את כולם ואחר כך ניתן לקבל את העובדים שצריך עם הסכמי שכר חדשים ומציאותיים. | |||
|
|||
מה שעוזר לך בכך זה העובדה שאתה מחפש אשמים וזה לא העניין. בנוסף בין האשמים יושב ביבי בעצמו שהיה ראש ממשלה לא מעט זמן (וגם ארידור). העיקר פה זה שביבי לא מציע פתרון אלא מלחמה על פרץ ומרעיו שלא תוביל את הכלכלה שלנו למקום יותר טוב. ואתה יכול גם לראות בקלות שאני אומר ומגדיר את הבעיות האמיתיות הרבה זמן. וגם מציע כיוון של פתרון (אני הרי יכול רק להציע - כי אני לא שר האוצר). מבחינתי אני אין לי צורך בחישובי אשמים כי הפתרון הוא אפשרי. אני גם משוכנע שאם האוצר לא מרמה באינפומציה שנמסרת לציבור כמו שקרה לקראת סוף שנת 2002, המצב לא כל כך חמור ויש בעצם זמן לעשות מה שצריך. רק עוד פרט אחד. הקיצוץ שמדובר בו בימים אלו (9 מיליארד ש''ח) הוא רק כשליש מהגירעון הצפוי לנו בסוף השנה. לכן בעצם זה לא הקיצוץ האחרון. | |||
|
|||
|
|||
רוצים לפטר יחד עם 2500 אחיות בריאות הציבור. אולי מזה יתברר שכנראה השביתה מחויבת המציאות. חשבנו שהאבטלה היא על ידנו ולא בביתנו. אבל לבני שהוא מדריך מחשבים לא שלמו חצי שנה.והוא נאלץ לעזוב ולא מצא עבודה אחרת. בן של חברים מהנדס פוטר מעבודתו השבוע. ועל אשתי כאמור מדברים למרות שהומלץ לא לבצע איחוד של טיפת חלב עם קו''ח. לכן ולו רק מנקודת מבטי חייבים להתנגד למהלך. אגב נגד את הקמת חברות כדי להימנע מתשלום אמת לביטוח הלאומי ומס הבריאות ללא תקרה- אפשר היה למנוע ע''י חקיקה--אבל להילחם בחזקים..? מה פתאום ? | |||
|
|||
לדעתך ? הממשלה ? | |||
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |