|
|
|
חמור כחול-לבן
אל תכעסו על ג'ורג' דבליו בוש
אריה פרלמן
מאז הסכם אוסלו ( 13 בספטמבר 1993) - כיהנו בארצות-הברית שני נשיאים בלבד: ביל קלינטון וג'ורג' בוש הבן. וכמו תמיד אצלנו, מתקיים הויכוח הנצחי, האם הנשיא האמריקני הוא ''טוב'' או ''רע'' ליהודים.
מטבע הדברים - הויכוח הזה קשור להשקפה הפוליטית: ככל שהנשיא לוחץ למען ויתורים ישראליים - הוא מעורר צהלה בשמאל, ותיעוב בימין. צהלת השמאל מובנת מאליה - אך התיעוב שחשים חלק מאנשי הימין הוא תופעה מוזרה, מגוחכת, כמעט - משעשעת.
הכיצד?
אנשים חדי-עין בדקו - שבעידן קלינטון - האורח הרצוי ביותר בבית הלבן - אפילו יותר מראש ממשלת בריטניה - היה... יאסר ערפאת! סטטיסטיקה זו איננה מותירה - כך נראה - שום מקום לספק: ביל קלינטון הוא עוכר ישראל!
אך זוהי תמונה חלקית ומטעה. קלינטון נכנס לתפקידו בינואר 1993, ובמשך החודשים הראשונים לכהונתו - הוא אף לא חלם לפגוש את ערפאת, בוודאי שלא בבית הלבן. ואכן, בימים הראשונים של ספטמבר 1993 - כאשר נודע לראשונה על הסכם ישראל-אש''ף שנחתם בסודיות באוסלו, מצא עצמו קלינטון במבוכה קשה: מצד אחד - הוא נותר נאמן להתחייבות כלפי ממשלות שמיר ורבין להחרים את אש''ף. באותם הימים, נחשב אש''ף על-פי החוק האמריקני לאירגון טרור, שראשיו אסורים בכניסה אל המדינה. ומצד שני - באה ממשלת ישראל ו''עקפה אותו משמאל''...
כך - ורק כך - נסללה הדרך לידידות האמיצה שבין הנשיא לבין הרוצח.
בתחילה - נראה היה כי ג'ורג' בוש הבן עשוי מחומר אחר. עוד ב- 22 במאי 2000, גינה המועמד בוש את הנשיא קלינטון: ''בזמן האחרון, ניסתה וושינגטון להביא את ישראל להסכים לתכניותיה וללוחות הזמנים שלה, אך אין זו הדרך אל השלום''. גם לאחר שנבחר, הודיע בפגישתו הראשונה עם ראש הממשלה שרון, שהוא ''איננו מתכוון לכפות שלום'' (20/03/2001).
עד כדי כך השתנתה המגמה - שדובר מחלקת המדינה האמריקנית, החל להישמע כאילו עבר קורס ב''ערוץ 7'':
שאלה: האם אתה יכול להסביר את התנגדויותיך לביטוי, ''תהליך השלום במזרח התיכון''?
הדובר ריצ'ארד באוצ'ר: אינני מתנגד ל''תהליך השלום במזרח התיכון''[...] אך ללא ספק החיפוש הוא אחרי שלום - לא אחרי תהליך. (07/02/2001).
והנה, חלפה רק שנה וחצי מאז היבחרו - והנשיא האוהד זומם לכפות את ''מפת הדרכים'' על ישראל. אם אוסלו היה מעין ''הסכם'' - גרוע ככל שיהיה - ה''מפה'' דומה הרבה יותר לכתב-כניעה, מן הסוג שמגישים למדינה מובסת. ואם ניקח בחשבון שתנאי ה''מפה'' חמורים הרבה יותר מתנאי אוסלו, המסקנה המתבקשת היא, כביכול: בוש הוא נשיא עויין, עוכר ישראל!
אך שוב: מדובר באשליה אופטית.
מי שסימן את הדרך אל ''מפת הדרכים'', היה אריאל שרון עצמו: הפעם הראשונה שבה דיבר בוש על ''מדינה פלשתינית'' היתה שבוע לאחר ששרון דיבר על כך, ב''נאום לטרון'', ספטמבר 2001...
השבועות הראשונים של ממשלת שרון - לאחר תבוסתו של אהוד ברק, היו ימי חסד, שבהם צפתה ארצות-הברית במתרחש מן הצד. והנה, למרבה הפלא - במקום לחסל בנחישות את ממלכת-המוות של אש''ף - נתלה שרון בנוסחאות-פלא כגון דו''ח מיטשל ו''הפסקת-אש חד-צדדית''. חוסר-המעש של שרון, אילץ את האמריקנים להחניק את האש של מלחמת-אוסלו באמצעות שמיכה - או יותר נכון - ''מפה''...
עלינו לזכור, שלעולם לא יהיה ממשל אמריקני ''ציוני יותר מציוני'', ואוהד ישראל יותר מממשלת ישראל. מה לנו כי נלין על בוש - אם שרון עצמו מקבל את עיקרי ''מכת-הדרכים''?
לכן, בטרם נמהר למחות על 'לחץ אמריקני' - עלינו לוודא תחילה שמקור הרעה לא נובע דווקא מאצלנו.
[עד כאן נוסח המאמר ששלחתי למס' עיתונים. נקווה שיפורסם]
מי בעד לחץ אמריקני - ירים את ידו!
במשך השנים האחרונות, וככל שאנו מתקדמים בזמן כך הולכת המגמה וגוברת - מייחלים רבים מאנשי השמאל שלנו ללחץ אמריקני, במישור המדיני כמובן, על-מנת ''לסיים את הכיבוש'', ''להניע תהליך שלום'' וכדומה.
וכאשר אומרים להם שאין זה נאה, מבחינת עצמאותה של מדינת היהודים, שתעשה צעד זה או אחר כתוצאה מלחץ - הם מגלגלים עיניהם השמיימה ואומרים שבין כה וכה הם מצדדים בנקיטת הצעדים הנ''ל, מאחר שמדובר ''בראש ובראשונה באינטרס ישראלי''.
כעת ישנו לחץ אמריקני, אבל מסוג אחר לחלוטין: רמיזות עבות בדבר אי-מתן ערבויות לא בגלל ''בניה בשטחים'', אלא אם וכאשר לא תועבר ולא תבוצע התכנית הכלכלית של הממשלה.
חלק נכבד (והחלק הקולני) ממתנגדי התכנית הם אנשי השמאל הקיצוני שלנו, החל במנהיג המפלגה הבינונית ההיא, ''העבודה'', וכלה במנהיג המתפטר-אבל-לא-בדיוק-מתפוטר של מפלגת מר''צ הקיקיונית.
מעניין כיצד נראה הלחץ האמריקני בעיני הצבועים הללו, שרוממות השגב גבה-האנינות בלשונם המדושנת עונג-מושחז בדוק של אימתנות חומסת, אשר נימת דיבורם שזורה תלמים-תלמים של שנאה רוויית-פאתוס לוחמני-לוחכני-פולשני, והוויית קיומם הפוליטי מיוסדת על פרע אגואיסטי בתר-סטליניסטי הלכוד בקורי-הסתירה הלוגית המוכוונת-עצמם כבמעגל קסמים.
באמת מעניין מאוד!
|
|
|
חמור כחול-לבן / טור שבועי
