|
|
|
חמור כחול לבן
הציונות ואומות העולם ע''פ איש מרצ
אריה פרלמן
ביום שני, כ' באדר ב' התשס''ג - 24 במרץ 2003 - התקיים כנס מטעם מרכז שלם, במלון מצודת דוד בירושלים.
במרכז הכנס עמדה ההרצאה השנתית על שם זלמן חיים ברנסטין, והפעם מאת פרופ' אמנון רובינשטיין: ''הציונות ומשפחת העמים: לאומיות חריגה?''
די מסקרן היה לראות את החיבור שבין מרכז שלם - מוסד שמרני מוצהר וימני במשתמע - לבין פרופ' רובינשטיין - מראשי מרצ לשעבר.
אך זאת רק במבט ראשון. למען האמת, רובינשטיין הוא אחד הבודדים בשמאל הישראלי, שנותר מחוסן לחלוטין מפני נגע השנאה העצמית, ההתבטלות, ההתרפסות והזנות המוסרית. הוא אחד הבודדים בשמאל - ואולי גם אחד האחרונים - שמתייחס ברצינות רבה לאידיאולוגיה הציונית ולמעשה הציוני - וגם רואה את עצמו כציוני, ללא מרכאות.
דוגמא מובהקת לחסינותו של רובינשטיין מפני טירוף המערכות הפוסט-מודרניסטי ניתן למצוא בהתייחסותו אל השואה. מובן שהוא שולל את הכחשת השואה המצויה - ולא על כך הדיון. אלא שבנוסף לכך, הוא מדגיש כי גם מי שאיננו מכחיש את השואה מבחינה עובדתית, אך שולל את ייחודיותה היהודית - מבצע ''הכחשה רכה'', כדבריו, של השואה. וזהו הרי בדיוק מה שעושה עמיתתו למפלגה שולמית אלוני: היא עומדת על כך שהשואה איננה פשע שעשו הגרמנים ליהודים - אלא פשע שעשו ''בני אדם'' ל''בני אדם אחרים''.
התהום הפעורה בין שניהם בנקודה מהותית זו - היא הנותנת.
עם זאת - בוודאי שנותרו נושאים שבהם נותר רובינשטיין שמאלן קלאסי - כמו תמיכתו הנלהבת בפסק דין קציר, וכן תשוקתו העצומה להיכנס לאיחוד האירופי.
בכל מקרה - הפעם ברצוני להתמקד בליבת ההרצאה - שעימה דווקא הסכמתי כמעט לחלוטין.
פרופ' רובינשטיין ביסס את הרצאתו על הטענה שהתנועה הציונית - ובמיוחד בימינו - לא רק שאיננה חריגה ביחס לאומות העולם - אלא אף נורמטיבית יותר מכפי שנהוג לחשוב.
כך, למשל, הוא טוען שחוק מעמד ההסתדרות הציונית מחוויר לעומת חוקים דומים באירופה. במיוחד התייחס רובינשטיין לסוגיית חוק השבות - שאוהבים לתקוף אותו כ''חוק גזעני'' ר''ל, כמעין יצירה ייחודית של הלאומנות היהודית וגו' וגו'.
ובכן, באירופה נוצר מונח חדש בשנים האחרונות, שמשמעותו ''מדינת-אם'', או Kin State באנגלית: מדינה שיש לה זיקה אתנית אל תושבים שמעבר לגבולותיה - ושכלל וכלל אינם אזרחיה. מונח זה - המקובל כיום באירופה כעניין לגיטימי לכל דבר - סותר לחלוטין את הגישה הליברלית, שלפיה אין למדינה א' שום זיקה או זכות התערבות כלפי אזרחי מדינה ב' - הא ותו לא.
- ביוון - מולדת הדמוקרטיה וחברה באיחוד האירופי - אזרחים אלבניים ממוצא יווני(!) רשאים לקבל תעודת זהות יוונית, וללמוד חינם באוניברסיטאות ביוון;
- בולגריה מגדירה ''מיהו בולגרי'' - כ''אדם שאחד מהוריו הוא ממוצא בולגרי וחש עצמו כבולגרי''. מזכיר משהו...? מה פירוש ''מוצא''? סתמו הבולגרים ולא פירשו - וזאת דווקא לטעמו של רובינשטיין: הוא בעד העמימות - שמאפשרת גמישות.
- סלובניה מגדירה את עצמה בנוסף למדינת כל אזרחיה - גם כ''מדינת העם הסלובני''. לא פחות ולא יותר;
- סעיף 116 בחוקה הגרמנית מעניק זכויות והקלות לתושבים מחוץ לגרמניה ששייכים ל''חוג התרבות הגרמנית''. מה שנהוג לכנות: ''גרמנים אתניים'';
- על פי החוקה האירית - שר הפנים - בצעד מינהלי - רשאי להעניק אזרחות לכל ''אדם ממוצא אירי'';
- אוסטריה, רוסיה, סלובקיה ואיטליה - במדינות אלה ואחרות קיימת זיקה חוקתית כלפי מיעוטים אתניים שמחוץ לגבולות המדינה;
- הונגריה נהגה להעניק מלגות לימוד לאזרחים רומנים ממוצא הונגרי - עד שהדבר עורר את זעמה של רומניה - עקב היווצרותה של אפליה בין אזרח רומני לאזרח רומני בגלל התערבות חיצונית - והיא ראתה בכך פגיעה בריבונותה.
- דוגמא שלא הופיעה בהרצאתו של רובינשטיין אך אני אוהב להביאה: ספרד הכריזה החל מסוף המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20 - שכל יהודי שיצליח להוכיח את מוצאו הספרדי - יקבל אזרחות ספרדית.
קיצורו של דבר - חוק השבות לא רק שאיננו חריג - הוא אף מתון, במידה מסויימת - מחוקים מסויימים הנהוגים באירופה.
היבט נוסף ששולל מהציונות את חריגותה לדעת פרופ' רובינשטיין - הוא קיומן של ''פזורות'' גם בקרב עמים אחרים - ובמיוחד הוא מביא ראיה מהאירים (ראיה שהביא עבדכם הנאמן במאמר נפרד בעבר). עם זאת - הוא מודה שבדבר אחד היו היהודים מיוחדים - לפחות עד הקמתה של מדינת ישראל: העדר בסיס טריטוריאלי מרכזי.
אחת ההאשמות שאוהבים להאשים בה את היהודים - היא ה''נאמנות הכפולה''. במיוחד נטפלים ליהודי ארצות-הברית. אך כאן מביא רובינשטיין דוגמא מעניינת, בדמותו של הזמר שארל אזנבור. אזנבור שר בצרפתית, הוא חי בצרפת הוא צרפתי לכל דבר ועניין. לעומת זאת הוא גם פטריוט ארמני נלהב: נאבק למען עצמאות ארמניה ומאז עצמאותה - מצדד בה במלחמתה מול אזרבייד'אן - וללא קשר לשאלה האם משרד החוץ הצרפתי אולי במקרה מצדד דווקא באזרבייג'אן; נאבק למען איזכור הג'נוסייד שבוצע בעם הארמני על-ידי הטורקים - גם אם ייתכן שמשרד החוץ הצרפתי מעוניין דווקא (או לא מעוניין - הוא לא מתרגש) - להשתיק את הנושא לטובת היחסים עם טורקיה.
ואף אחד לא מעז, לא העז ולא יעז ללהג עליו שהוא ''נאמן כפול'' אך רק ירים יהודי את קולו למען ישראל... או אז...
שני חריגים מעניינים לרעה מצא רובינשטיין:
1) צרפת. מדינה זו - שמתפארת כאבירת המוסר הצרוף - מצאה עצמה במיעוט באירופה - כאשר סירבה לאשרר את אמנת האיחוד האירופי לשמירה על זכויות המיעוטים הלאומיים - מכיוון ש... בצרפת אין מיעוטים לאומיים! אין קורסיקנים, אין ברטונים ואין באסקים - כו-לם - צרפתים... בדיוק כשם שהטורקים מכנים את הכורדים שלהם: ''טורקים הרריים'', והס מלהזכיר את המונח ''כורדים''.
ישראל - לעומת זאת - על-פי רובינשטיין - דווקא מקיימת כלפי הערבים בישראל את הוראות האמנה האירופית ואף מעל ומעבר - מלבד השיוויון התקציבי.
2) חברי הכנסת הערבים. בשעתו ניסה פרופ' (אז ח''כ) אמנון רובינשטיין להעלות הצעת חוק המכירה בערבים, בדרוזים ובצ'רקסים כמיעוטים לאומיים (הצעה מחרידה כשלעצמה, דרך אגב). מי שהתנגד לכך היו... חברי הכנסת הערבים (חלקם פשוט נמנעו מלתמוך)! וכל כך למה?
מפני שהם לא היו מוכנים להכיר בדרוזים כמיעוט לאומי...
סיכומו של דבר - איש מעניין ומעמיק רובינשטיין זה - וזכות גדולה אני רואה לעצמי שהייתי נוכח בהרצאתו.
|
|
|
חמור כחול-לבן / טור שבועי
