|
|
|
חמור כחול-לבן
הצצה אל מנגנון ההרס הנאצל
אריה פרלמן
הבה נתאר לעצמנו אדם, ממוצע לחלוטין, נשוי ואב לשלושה ילדים, בשנות השלושים לחייו.
אדם זה, שחי חיים רגילים לכל דבר, ולא הגה לעומק בשום נושא - קם בוקר אחד, והחליט שמוסד המשפחה הוא מוסד רע, רקוב, צבוע, מושחת ומשחית - ואין זה משנה לצורך העניין מדוע. אולי קרא ספר; אולי ראה חזיון-לילה; אולי הושפע מהוגה-דעות מסויים, או פשוט התפרץ בו דיכאון עקב משבר זמני וחולף בחיי הנישואין.
אולם, כך או אחרת, גמלה בו ההחלטה: יש לבטל את מוסד המשפחה ויהי מה! ילדי כל העולם הם ילדי כל מבוגרי כל העולם, הא ותו לא!
ידידנו הנשוי - מה הוא עושה?
אם ידידנו הוא ישר ונאמן לעקרונותיו - ונניח לצורך הדיון שהוא אכן כזה - ראשית חכמה הוא יתגרש. כיוון שאיך יוכל לשוטט בחוצות העיר, לנאום מעל הכיכרות ולהטיף את משנתו באמצעי התקשורת - אם יהיה נשוי? איזה זוג יתייחס אליו ברצינות - אם הוא בבחינת טובל ושרץ בידו?
אי לכך ובהתאם לזאת, ידידנו האלמוני מתגרש. אישתו איננה יודעת מה נפל עליו, וכל נסיונותיה הנואשים, כולל מסעי שיכנוע ישירים ועקיפים, ומחזות של בכי קורע-לב - עולים בתוהו; ואילו ילדיו הצעירים סובלים מטראומה כבדה - כמו ברוב מקרי הגירושין. משפחתו נהרסת, ונהרסים חיי ארבעה אנשים - שפעם היו היקרים והקרובים לו ביותר, ושעדיין רואים בו קרוב ויקר.
ומה הלאה?
הלאה - הולך ידידנו ומטיף את תורתו החדשנית, השיוויונית ושובת-הלב: כולנו אחד, אחווה היא החיים, משפחה היא צרות-עין קרתנית, קנטרנית וקטנונית, ילדי כל העולם התערבבו וגו' וגו'.
אך רוב הסיכויים שידידנו הנכבד ייתקל בתגובות שהטובה שבהן תהיה ניד-ראש מלא רחמים, על אדם שנטרפה עליו דעתו - והגרועה שבהן עלולה להיות מלווה בצעקות וקללות על גודש החוצפה.
כך או אחרת - רק מיעוט קטן מבין הזוגות הנשואים יילך אחריו ואחרי משנתו.
ומה בינתיים?
בינתיים - נהרסה עד היסוד משפחה שלמה - ואולי עוד אי-אלו משפחות - אך רובו המכריע של העולם כמנהגו נוהג.
יצר זה של תיקון-עולם להלכה - הוא יצר של הרס וחורבן למעשה.
אבחנה זו בולטת במיוחד כאשר באים אנו לדון בנמשל - שהוא יהודים הלומי-עולמיות, השואפים לבטל את מוסד המדינה הריבונית ואת מושג הלאום - ולכונן על חורבות הסדר הלאומי הישן - מעין ''משטר-על'' כלל-עולמי, שבו ''אחוות העמים'' תתעלה אל ''אחוות האדם'', כיוון שללא עמים לא יהיה צורך באחווה ביניהם...
בכוונה אינני עוסק כאן באוטו-אנטישמים המובהקים (חלקם מוצהרים), לא באכולי שנאה-עצמית ולא בטיפוסים ששפיותם מוטלת בספק. כאן - לצורך הדיון - אני מעניק לכולם את האשראי לפיו פיהם וליבם שווים, כוונותיהם טהורות, ואהבתם הבלתי-מוגבלת לכל בני-האדם ללא הבדל היא אמיתית, כנה, ושיוויונית.
ומה עושים אנשים אלה?
הם נלהבים עד מאוד לנוכח כינונו של בית הדין הבינלאומי בהאג, בית המשפט הקוסמי בבלגיה, או כל זב ומצורע ששם עצמו דיין על העולם. הם מודעים לכך - או לפחות אמורים להיות מודעים לכך - שבעולמנו הצבוע והציני, ישמש בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג כשוט בידי מדינות חזקות נגד חלשות, ומדינות העולם השלישי, התשיעי והשלושים-ושביעי - נגד המיעוט הקטן של מדינות המערב הדמוקרטיות.
אך הם בשלהם - ''יחי הבג''ץ העולמי'' - כי הם רודפי צדק ושיוויון...
הם עוסקים ב''דה-קונסטרוקציה'' פוסט-מודרניסטית של מונחים כגון ''לאום'', ''אדמה'', ''היסטוריה'', ''מדינה'' - למרות שהם מודעים לכך שהלאום הראשי שנגדו מכוונת התורה הזאת הוא הלאום היהודי. אך הם בשלהם - כי אמונתם ב''דה-קונסטרוקציה'' נובעת מעמקי הנפש והתבונה...
הם עושים מאמצים עילאיים על-מנת לבטל ולערער ככל שרק ניתן (ולא ניתן) על אמינותו ההיסטורית של התנ''ך - למרות שהם יודעים שמאמצים אלה מתועלים בכינון ישיר כנגד אחד מיסודות היהדות ומנדבכי הצדק הציוני. אך... הם בשלהם: אין להם דבר וחצי דבר נגד אחיהם - רק האמת עומדת בראש מעייניהם...
הם מגנים בגרון ניחר ובלשון חריפה קודם כל וכמעט אך ורק את כל החטאים, המדומים או האמיתיים, של מדינת ישראל וצבאה. אמת - הם מודעים לכך שגינוייהם מלתכדים באורח הרמוני - אורגני ממש - עם סדר היום האנטישמי של ארצות-ערב, אש''ף וגורמים בימין הקיצוני והשמאל הקיצוני והלא כל-כך קיצוני במערב.
אבל הם בשלהם... כאבם ומחאתם על חטאי ישראל אמיתיים בהחלט - כי הרי ריפוי צריך לעשות קודם כל בבית...
הם נשבעים אמונים בדום מתוח לכל דבר (ודבר הבל ודבר שקר) שיוצא מן האו''ם - למרות שהם אמורים להבין, שהפארסה הדוחה של סילוק ארצות-הברית (והחרמת ישראל) מן ה''וועדה לזכויות האדם'' של האו''ם - והצבתן של סין, לוב, סודאן וליבריה בראש - היא רק חזרה כללית לקראת שלטון של רשע, עוול ודיכוי שישתרר על העולם - אם חלילה וחס תהפוך הפארסה ל''ממשלה עולמית'' מסוג כלשהו.
אך הם? בשלהם. ''חוקיות בינלאומית'', הם קוראים לזה - ולא תמצא - גם לא במסרקות ברזל של מכונת-אמת משוכללת - כל בדל של חוסר כנות באמונתם.
שוב עליי להדגיש: הנחת היסוד של דיון זה נותרת בעינה: כל המוזכרים לעיל הינם אנשים הגונים וכנים בתכלית - ללא כל מניעים נסתרים, לא כל שכן שליליים חלילה.
אך גם על-סמך הנחת היסוד הזאת - אי-אפשר להתעלם מן המילכוד הטראגי שבו הם מצויים ובו מצוי העם שבקרבו הם פועלים: הדרך אל אחוות האדם ואל ביטול הלאום - עוברת קודם כל וראשית לכל על גופתה של הלאומיות היהודית, וסופם של צדיקי-עולם אלה - שיעדם הסופי לעולם לא מתגשם וגם לא יתגשם - אך מטרת-הביניים שלהם - גם אם היא תוצאת-לוואי בלתי-מכוונת בעליל - היא חורבנו של העם היהודי.
|
|
|
חמור כחול-לבן / טור שבועי
