|
| יעקב יזרעאלי (שבת, 08/02/2003 שעה 22:53) | |||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
אנו רואים שהארמית התלמודית דומה מאוד לעברית. עד כמה היה דומה גם המבטא (ככל שאפשר לדעת)? | |||
|
|||
בהגייה בין ארץ ישראל [מערב] לבבל [ככל שמתקדמים מזרחה].הבבלים לא הבחינו בין אותיות גרוניות כמו ה''א וחי''ת. | |||
|
|||
היהודים באירופה, לפני ובזמן מלחמת העולם השניה, האמינו בעוצמה גדולה. הו, כמה שהם האמינו ועד כמה שהמסורת שלהם הייתה חזקה. אמונתם הייתה אמונה שאכן נבעה מן והסתמכה על המסורת. ובא אחד קראו אותו היטלר ימ''ח- ולא היה אכפת לו בכלל מהאמונה ''החזקה'' הזאת שלהם. והם כל כך האמינו; והוריהם כל כך האמינו; דורות על דורות האמינו, בלי צל של ספק. אולי כמה ספקנים היו שם, אבל הרוב - כעיוורים. והלכו הם רחוק עם האמונה שלהם. על פי איוב האמונה היא כוח מחשבה גדול ועצמאי, חקר, תהייה, סקרנות ולמידה. השטן קורא תגר על יושרו של איוב ורוצה לעשות לו ''תרגיל'' קטן, ואלוהים נעתר: אפשר אפילו לומר שברצון רב. הוא אומר לו - בסדר, תבדוק אותו, רק בו עצמו על תיגע. ''השמת לבך על עבדי איוב'' שואל אלוהים את השטן ''כי אין כמוהו בארץ, איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע.'' עונה לו השטן: ''החינם, ירא איוב אלהים. הלא את (אתה) שכת בעדו ובעד ביתו, ובעד כל אשר לו מסביב: מעשה ידיו ברכת, ומקנהו פרץ בארץ. ואולם שלח נא ידך, וגע בכל אשר לו אם לא על פניך, יברכך''. ובכן, אלוהים מוכן לערוך את הניסוי הזה באיוב והניסוי מתבצע שלב שלב ובאופן יסודי. איוב לא מוותר על אמונתו; אבל שאלות ותהיות מבצבצות ועולות. שינויים קטנים מתעוררים בו. הוא זועק זעקה גדולה ומקלל את יומו. באים חבריו ''הטובים'' ומדברים על ליבו. אומר לו אליפז: ''כי-אדם, לעמל יולד; ובני-רשף, יגביהו עוף. אולם אני, אדרש אל-אל; ואל-אלהים, אשים דברתי. עשה גדולות, ואין חקר; נפלאות, עד-אין מספר''. מתנהל דיון. חבריו של איוב דורשים ממנו אמונה עיוורת: אי אפשר להבין את אלוהים, הם אומרים, קבל אותו ככה - חידתי ולא מובן, ואל תשבור את הראש; אנחנו הקטנים בני האנוש, כעלה נידף אנחנו, לא יכולים להבין דברים כאלה מסובכים. איוב רוצה תשובות. הוא רוצה שאלוהים יענה לשאלותיו, שיבוא ויענה. ואלוהים אכן בא ועונה: פרק מב פסוק ז-ח ''ויהי, אחר דבר ה' את הדברים האלה אל איוב; ויאמר ה' אל אליפז התימני, חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה, כעבדי איוב. ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים ולכו אל עבדי איוב, והעליתם עולה בעדכם, ואיוב עבדי, יתפלל עליכם: כי אם פניו אשא, לבלתי עשות עמכם נבלה כי לא דברתם אלי נכונה, כעבדי איוב.'' כלומר, האמונה העיוורת לא ממש מוצאת חן בעיני אלוהים. זאת לא התפיסה המקראית לאמונה, אלא להפך: אמונה ומחשבה עצמאית, אמונה וספק, אמונה וחקר, אמונה ולמידה, אמונה שיש בה תהייה אינסופית. וכזה היה גם משה. קישורים: איוב פרק מב פסוק ז: http://www.mechon-mamre.org/i/t/t2742.htm | |||
|
|||
אמונה עיוורת היא חסרת תכלית. אמונה חיה, חוקרת, לומדת ומתעמקת היא האמונה שצמחה מבית שני בעם ישראל ודווקא במאתיים השנים האחרונות אנחנו רואים בחרדה זרמים אורתודוכסיים שלמים הנמקים בעולה של תורה ולא חיים בה. הם מאבדים מנצוצה של האמונה, מתרחקים מחיי ביום יום של העם והציבור ופוגעים גם בעצמם. כנראה שזו ריאקציה מתמשכת להשכלה ולציונות שפרחו החל מלפני מאתיים ומאה שנים לערך (בהתאמה). | |||
|
|||
לומר בענין: א. אין ספק שאמונה ותהיה *אינם* אויבים.נהפוך הוא. אני מסכים לגמרי עם דברייך. ב. במאמר מקופלת הטענה שיש שתי משמעויות למילה אמונה: 1. בטחון [זה המובן המקראי -חז''לי] 2. הכרה [זה המובן בו משתמשים במילה חכמי ימי הביניים] נשים לב למה שנובע מכך: אצל המקרא וחז''ל האמונה מתארת יחס בין שתי ישויות. אצל חכמי ימי הביניים האמונה מתארת הכרה קוגניטיבית באמת כלשהי. איוב מתפתל בשאלת הצדק: האם אלהים נוהג בצדק עם בריותיו? אלהים קיים מבחינתו. הספק הוא בשאלת היחס של איוב כלפיו.האם ימשיך להיות נאמן כלפי מי שכביכול בוגד בו? השאלה התנכי''ת היא תמיד שאלת הנאמנות. האם תמשיך *לעבוד* את אלהים? השאלה המודרנית ביחס לשואה היא: האם אתה עדיין *מכיר* בה'? האם אתה מודה בקיומו? השאלה האחרונה היא תוצאה של החשפות להלכי מחשבה זרים ליהדות. בנוגע אליה גם לא מועילה המסורת. זה שהסבא שלי מאמין שאלהים קיים לא פותר את הספקות שלי. אבל, אם גם אני מאמין בקיומו *הבטחון* בה' של סבא שלי יכול להקרין גם עלי. | |||
|
|||
והוא, כך נראה לי, דווקא בשאלת הביטחון. החיפוש והתביעה לצדק הם אינסופיים - זו דרך שאין לה סוף. אנחנו משפרים מקצים. יש לנו אמת אידיאלית שאנו שואפים אליה - אבל לא בהכרח משיגים אותה. אנחנו לא אוחזים באמת, אלא שואפים אליה, חוקרים אותה. מפני שגם אם אתה מאמין באמת אחת נשגבת מושלמת, שקיימת היכנשהו והיא עבורך אור המורה את הדרך, אין זה אומר שהיא בהשג יד. לכן אתה נתבע לשאוף אליה, כל הזמן - וזו *העבודה*. מכאן אומר, שזו המקבילה לעבודת האל שבמושגים שלך. לכן, אין באמונה מבחינתי שום ביטחון. יש רק עבודה קשה וסיזיפית. וזה ההבדל ''הקטן'' שבינינו. | |||
|
|||
ביטחון הוא שלוות נפש: ''ה' רועי לא אחסר...גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי'' אמונה [במובן בו אנו משתמשים במילה היום] כוללת גם את יסורי החיפוש וההתלבטות.אין מי שחפשי מכך. גם על משה רבנו נאמר:''וראית את אחורי ופני לא ייראו'', דהיינו גם מי שהגיע לשיא, עדיין לא ''רואה'' את אלהים. עבודת אלהים של התורה היא קיום של מצוות מעשיות. הישמעות לצו האלהי. ההשמעות משקפת את מידת האמונה ואת מבחן האמונה האינסופי. שהרי כל האפשרות לחטוא נעוצה ביכולת להשלות את עצמי שאלהים לא רואה אותי :''ויתחבא האדם ואשתו בתוך עץ הגן'' . ''ויקרא אלהים לאדם ויאמר לו איכה''. [''איכה?''- היא השאלה שהאדם נשאל מסוף העולם ועד סופו]. אם כך:במה אנחנו לא מסכימים? | |||
|
|||
|
|||
|
|||
''ידעתי, כי כל אשר יעשה האלוהים הוא יהיה לעולם עליו, אין להוסיף וממנו אין לגרוע; והאלוהים עשה שיראו מלפניו. מה-שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה; והאלוהים יבקש את נרדף. ועוד ראיתי תחת השמש: מקום המשפט שמה הרשע, ומקום הצדק שמה הרשע. אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלוהים: כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם.'' | |||
|
|||
[*= ההודעה הוסרה כי היתה מנוגדת למדיניות המערכת] | |||
|
|||
הביקורת שלך המוכרת לי מנושאים שונים , היא נוקבת, והטיעונים שלך רציניים. אם תוכל לנטרל את רעשי הרקע האישיים [וזה לא יהיה קל], אולי נוכל להתדיין ברצינות ובפתיחות.מה יש לנו להפסיד? | |||
|
|||
לאמצם: א.אתה יכול להאמין או לא להאמין.במה שתבחר. ב.את רשאית להעלות כל טיעון- יהיה זה הטיעון הרחוק ביותר ממה שנחשב כ''יהדות''- על ידי מאן דהוא. ג.את/ה לא חייב בכיסוי ראש ,אבל חייב/ת בלבוש צנוע. ד.את/ה לא רשאי לנבל את פיך [לא תזכה לתגובה]. ה. אל תפגע בכבוד האחר ! ו.היה פתוח ועניני.[המלצה בלבד]. הדברים מכוונים לנשים ולגברים , וללא הבדל דג''מ. | |||
|
|||
שהיפטיר בחיוך ראש ה- C.I.A בשנות ה- 90 , בהתייחסו לפאשיסט שסומן להפלה כסוחר סמים על ידי הממשל. | |||
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |