|
מבט אפור / טור שבועי | |||||
אלכסנדר מאן (יום רביעי, 15/01/2003 שעה 2:24) | |||||
|
|||||
הצגת המאמר בלבד |
''השואה''כערך אוניברסאלי ו...נשים בצבא.תגובות | |||
|
|||
תלאות יהודי אירופה תחת הנאצים ומה שהתפתח למושג היהודי ''שואה'' היו במרוצת השנים מושג אוניברסאלי, המשתף ומאחד בני עמים ועדות הנזכרים לפעמים במה שארע ליהודים,כמין סמל מזעזע לעידן מטורף,לגזענות וגם לתקופה שנעלמה יחד עם מטוסי הבוכנה,סרטי שחור לבן והמאבק להקים מדינת פליטים יהודית. ''השואה'' שבתחילת הדרך היתה ''נחלה יהודית'' יצאה במשך השנים מרשות העם היהודי ומכח לחצם של היהודים התובעים במדה רבה של צדק - לראות בתופעה אסון מיוחד במינו היתה השואה לנכס בין לאומי,חלק ממורשת עמי אירופה ואלה הקשורים ליבשת בעבותות תרבות.ברם,מאז שחרור הניצולים האחרונים שיצאו את מחנות הריכוז והארועים שבאו אחר כך צורפו הלקחים לקונצפט האיום בכלל ובצדק הם כוללים גם לא יהודים צוענים,הומוסכסואלים,מפגרים, קומוניסטים ואחרים שהמולך הנאצי תבע את דמם. נסיונות גורמים יהודיים ''לייחד את השואה ליהודים בלבד'' לא עלו יפה וככל שחולף זמן מתערפל המושג,משנה צורה וקוטר עד שכיום אינו ''יהודי בלבד'' והמילה ''שואה'' מנוצלת לביאור או תאור ארועים אחרים,עדכניים ובדרך כלל פחות איומים בהיקפם או דרך ביצועם.(ולמרבה האירוניה גן לניגוח יהודים וישראלים) בנסיעותי נתקלתי למשל בסף-תודעת-שואה נמוך מאד אצל עמי אסיה ודרום-מזרח אסיה....בבנקוק למשל,ראיתי מבצע פירסום לכלבו גדול כשהמוטיב המדרבן קניות היה לא אחר מאשר אדולף היטלר בגובה קומת בניין עומד ומצדיע במועל יד ומתחתיו,בתאית, הכתובת ''בואו למבצע הוזלות''....תמונה דומה מצאתי במקומות אחרים וככל שניסיתי לברר מצאתי שאצל הלא ארופאים -אין ''לשואה'' משמעות מיוחדת....זכור לי קצין סינגפורי,מתלמידי באוניברסיטאת מאניטובה למשל,שראה את הסרט ''רשימת שינדלר'' ואף שהזדזע לא ראה בו יותר מקוריוז- היסטורי אלים......מכר אחר,שהיה קצין רוסי שנשבה על ידי הגרמנים וגם הוא ראה את הסרט העיר שהוא ''מודע אבל מה שעבר עלינו,השבויים הרוסים,היה הרבה יותר נורא''.....אם אלה וכאלה אי אפשר להתווכח....אלכנסנדר וורט,נדמה לי,מתאר זוועות שעברו על שבויים רוסים עד קניבאליזם תוצאת הרעבה מכוונת ומי שחווה אימה כזו - בוודאי שאינו מזעזע באופן מיוחד מגורל יהודי אירופה..... הזמן,כןץ....השעון התהליך הביולוגי ולוח השנה,עושים גם כן את שלהם.....וזכרון ''השואה'' הולך ונמוג במהותו היהודית והופך יותר לזכרון מובנה,בצורת אתרים,מוסיאונים ועוד כאשר...גם בני עם בחירה מתחילים לגלות סימנים גדלים והולכים של עייפות חומר,מה עוד שחלק גדול מעם הבחירה היושב בארץ ציון,אינו שייך ''למורשת האשכזנית'' ודרך תגובתו דומה לפעמים לתגובת ''אדישים'' אחרים ואפילו אנטישמים....(זכור לי שבבית הספר לצניחה החלו לכנות מתקן מסויים ''אייכמן'' הדבר היה בראשית שנות ה 60 ומחאות לא הועילו,בביקורי בתל-נוף ראיתי במו עיני שלט הכוונה ''לאייכמן'') כמו הערות ''עדינות'' מסוג מחליא של ''חבל שהיטלר לא גמר אתכם''או הערות גדולי תורה ה...מאשימים את הקרבן משום שלדעתם היטלר וחבריו היו,ככל הראה ,כלי שרת שמימי שענש כופרים.... ברור שצריך וחובה לשמר את לקח השואה ותאורה אך טאיך עושים זאת בעולם מתוקשר בו זוועות נוראות זמינות על מרקע הטלוויזיה? איך עכושים זאת כשגם בין היהודים,אפשר למצוא רבים שפשוט לא שמים. ------------------- באשר לחיילות-קרביות....לפני כמה שנים השתתפתי ברב-שיח קנדי,באותו נושא,הצגתי עצמי כפמיניסט המאמין בזכויות נשים להשתלב כמעט בכל ,אך כששמעתי מילים יפות אל ''הפוליטקלי קורקט'' של נשים בתפקידי לוחם...שאלתי שאלה מאד פשוטה,לצערי מנסיוני, חיילת בצוות נגמ''ש או טנק צריכה לעשות פיפי....חיילת בצוות טנק או נגמ,ש,או בשוחה יחד עם חבר לוחם זכר צריכה להחליף תחבושת היגיינית או להשתמש בטמפון.... ''זה לא לעניין!'' התנפלה עלי סרן קנדית בנעלי בוסטאר....''זה בדיוק העניין!'' השבתי והגברת לא הבינה,או שלא רצתה להבין מפני שמעולם לא נתקלה במצב בו נדחסה בנג''מש כשבחוץ אש תופת ופיפי עושים בתרמיל תותח או קופסאת פח....נכון,יש תפקידים שלדבר ''פעוט'' כזה אין משמעות ושם אפשר להציב לוחמות לצד לוחמים או...להקים גדודי אמזונות...אך עד אז... ולסיום....בשנת 1959 צורפה לסיירת קשרית ושמה נורית (נדמה לי שכעבור שנים נהרגה במיקוש בסיני) בחורה חיננית ''ואחת מהח'ברה''...לא התנגדתי שתצטרף לצוות בו הייתי ''אחראי-צוות''....הכל עד...שיום אחד,באמצע נסיעה מבצעית על נ.נ, כשמעבר לגבול צולפים לעברנו אש די יעילה וטאנו מנסים להחלץ משדה מוקשים גדול..היתה נורית ''צריכה פיפי''...בניגוד לחיילים שהשתינו תוך נסיעה, או כשנמצאו צמודים במחסה מסתררים מהאש.... מפקד הכח אמר לנורית ''להשתין כמו כולם''....נורית לא הסכימה...היה צריך לעצור בצל דיונה...נורית התרחקה מהרכב דרשה ''שנסתכל למקום אחר'' וכרעה מאחורי שיח....יותר לא צורפה לסיורים מבצעיים. הלקח?! שום דבר מיוחד אלא שבעניין ''הפעוט'' הזה ניכר מדוע אין,לפעמים,לערב מין בשאינו מינו.... | |||
_new_ |
(ללא נושא) | |||
|
|||
איני צריכה לקרוא את ספרו של ויזנטל כדי לדעת שלכל תאריך יש שם! ככה היה, ככה לימדו אותנו, עד שכבר שבענו ומאסנו. ומה שמצפים בעצם זה שעם הלמידה יבוא הלקח. אצלנו קורה משהו הפוך. עם הלמידה בא המיאוס, עם המיאוס באה הבריחה ועם הבריחה מטשטשים כל העקבות והאמיתות. אז אמרו תמרור אזהרה. אז אמרו never again. אז אמרו! להשקיט את המצפון, משהו בנוסח מס שפתיים, לוקחים את הנורא הזה מעבירים אותו חיטוי היטב, ומניחים אותו בשטח סטרילי כמו מוזיאון, אנדרטה. עם הזמן גם הזיכרון קצת בוגד, הנפש משהו מתעייפת עד כדי לצמצם לשלוש שעות שבועיות בלבד של לימוד בבתי הספר ודווקא אצל היהודים הישראלים. ובדיוק כפי שכבר ''לא נורא'' להעביר את ערב ט' באב באיזה בר או בית קפה. או מרד בר-כוכבא לסכם באיזה שיר שמתחיל עם ''איש היה ביהודה ...'' ככה אותה שואה ארורה מתחלקת לזירה שבין הספרדי לאשכנזי. וכל כך זקפנו קומה שלא נורא אם ננדב את אותה שואה על זוועותיה לשכנים שלנו. נו מה יש? צריך להמציא שואה כדי שתהיה תקומה. מה, לא? ואפילו במחיר קטן של ללכלך את עצמנו כמו, רמטכ''ל רוצח, חייל ישראלי = יודונאצי. וכמה שזה בא מאצל האינטליגנציה ככה זה מקבל משנה תוקף. ויש שיאמרו שטויות, אנחנו חזקים, יכולים לעמוד בביקורת קטנה כזו או אחרת. אנחנו עם חזק, לא? יש זוועה, יש אסון, יש פשעים ויש שואה. אין האחד דומה לשני. אז אולי שנעשה לנו איזו טבלה עם סיווגים של מה נחשב לסביר, למקובל או לנורא מכל, ומה מכיר ומה כבר פאסה? אותה שואה שארעה לנו, אף עם לא יכול לנכס לו ואפילו פירור ממנה. רבים סבלו בתקופת החושך ההיא באירופה. רבים הובלו לאותם מחנות שהעבודה כביכול, היתה אמורה לשחרר. אף לא אחד מאותם רבים טעם את טעם הזוועה כמו היהודים. ולא, אנחנו לא בתחרות למי רע יותר או פחות. יצר האדם רע מטבעו, ורדיפת יהודים מוכח לנו עד לרגעים אלה, שאין בזה מן הגלותיות או הפראנויה. אם לא נדע לכבד את עצמנו למה שאחרים ינהגו כך כלפינו אם אנחנו מוזילים את עברנו, למה שאחרים לא יעשו כן ------------------------------------------------ ונורית הקשרית היתה ראמבואית...בחוץ ירים והיא חושבת על פיפי? הייייי תעצרו את העולם אני רוצה לרדת (-: | |||
_new_ |
על שרות נשים בצבא, מנקודת מבט אמריקאית | |||
|
|||
הנושא הזה מעורר כאן וויכוחים מזה זמן רב. שורש הבעיה נובע מכך ששכחו למה נועד צבא. צבא זה רע הכרחי שיש לקיים אותו על מנת להבטיח הישרדות כשפורצת מילחמה. לכן צריך לקבוע את המדיניות שתבטיח ביצועים מכסימליים של התפקיד לו הצבא נועד. כאן זה לא כך. האמריקאים רואים בצבא קריירה ותו לא. אם זו קריירה בלבד אז יש חוק Equal Opportunity שמחייב מתן ''היזדמנות שווה'' לכל אחד ללא הבדל גזע דת ומין. השיקול שזה עשוי לפגוע ביכולתו של הגוף לתפקד כמו שצריך הוא משני לחלוטין. אינני פוסק ששרות נשים בצבא חייב לפגוע ברמת הביצועים שלו, אבל אי אפשר להתעלם מכך שיש הבדלים פיסיולוגיים בין גברים ונשים, הבדלים שבהכרח משפיעים על רמת הביצוע, ומי שעוצם עיניים למציאות הזאת הוא, במטותא, טיפש. הדוגמאות שיורם הביא הם רק קצה המזלג. כששרתתי בסדיר, התחילו להעסיק חיילות כנהגות. אני זוכר שבוויכוח עם חברים על הנןשא הבעתי את הדעה ש''הינה דוגמא לתפקיד שאישה יכולה להיות בו לא פחות טובה מגבר''. בעיני אז, נהיגה היתה בסה''כ ''להחליף הילוכים ולסובב את ההגה''. אחד מחברי שהיה נהג של מוביל טנקים, שאל אותי ''מה דעתך על החלפת גלגל של מוביל כזה כשיש לך פנצ'ר ואתה לבד באמצע המידבר?'' אח''כ נזכרתי שגם מסע אלונקות זה לא תמיד תרגיל. לפעמים זה ''על אמת'' תחת אש והכוח הגופני משנה. והאם מי שהוא נתן את הדעת מה צפוי לחיילות שתיפולנה בשבי כשהאוייבים הם מקרב בני דודינו? כאן באמריקה, למרות שהיו להם כמה ניסיונות לא נעימים במילחמת המיפרץ, עדיין מתעלמים מהבעיות וחוק ההיזדמנות השווה הוא הפוסק האחרון, ואין שום בדיקה לגופו של עיניין לגבי ההתאמה. מאחר ותמיד יש מיקרים קיצוניים בהם יחידים מסוגלים להגיע לתוצאות מעל ומעבר, הם מיתייחסים לזה כאילו כל אחד יכול. בספורט אף אחד לא יעלה בדעתו להקים קבוצה מעורבת של גברים ונשים בכדורגל למשל, או לאפשר לגברים ונשים להתחרות ביחד באתלטיקה. בניגוד לצבא, ספורט באמריקה זה נושא שמיתייחסים אליו ברצינות. | |||
_new_ |
מי שיודעת: התעטפות ברחמים עצמיים לא היה | |||
|
|||
ממש הכוון שהדריך את התנועה הציונית, וזו אולי הסיבה לשתיקה הנוראה שלוותה את נושא השואה בתקופת קום המדינה, כמו גם העיסוק המוגבר בו מאוחר יותר, בהתחלף רוח הזמן (וראי נא דבריו של מר פלד בפתיל זה בנדון). הדבר המרכזי שביקשתי לטעון בטור זה הוא שרצוי שזכרון השואה לא יהיה בבחינת עיסוק פוליטי או פדאגוגי שכל בר בי רב יכול לרתמו כ''נימוק'' לצדקת דרכו הפוליטית לכאורה. זו היא נקודה חשובה, ודומני שמרבית משתתפי פורום זה ירדו לסוף דעתי בנקודה זו. נקודה אחרת היא אתוס הזכרון בכללותו ביהדות, אשר מוצמד במקרה ויזנטל לקורבנות רצח יהודים על פני תקופה של עשרות דורות; האם מחקר זה מציג את פני היהדות במסגרת אימפרטיב הזכרון הלאומי-קולקטיבי? האם זהו הפירוש החילוני לרעיון הדתי של ''זכור את אשר עשה לך עמלק''? האם אין ביהדות צדדים דתיים-אמוניים אחרים המתייחסים לזכרונות חיוביים, ואשר מתוכם נלמדת הכרת ערך ההשגחה וההבדלה לצד הביטחון בנצחון אלו ששמרו את דרכו של האל? אני חושב שהתשובות לשאלות אלו חשובה גם במצבה של מדינת ישראל בימים אלו, שהשאלה המרכזית הניצבת במקרה זה הינה שאלת הזכרון הקולקטיבי פעם נוספת, או השאלה מה בוחרים אזרחיה היהודיים להעדיף לזכור מתוך זכרון קולקטיבי זה. | |||
_new_ |
משואה לתקומה זה לא בדיוק ''רחמים עצמיים'' | |||
|
|||
הראציו שאתה שמנסה להציג מאחורי כל הזיכרון להיסטוריה היהודית, טוב ויפה לתקופה כשיתגשם חזונו של הנביא יחזקאל: ''וישבו עליה לבטח, ובנו בתים, ונטעו כרמים וישבו לבטח...'' לא הייתי הולכת רחוק כל-כך אילולא המציאות שלנו היתה שונה והמציאות הרצויה רחוקה כל כך להשגה. ראשית, הנחלת ההיסטוריה בהווה כדי לדעת מאין באנו. שנית, כדי להפיק לקחים ממשגי העבר. שלישית, על בסיס הידע והכאב ליצור משהו טוב יותר. (בכל אופן, לגבי ההיסטוריה שלנו). אני מסכימה עמך, שאין לערבב את זיכרון השואה בפוליטיקה. מכאן וודאי תבין את כעסי הרב דווקא על הפרופ' לייבוביץ בהשוותו את חיילינו לקלגסיו של הנאצי. משום מה בזמנו, הוא קיבל צידוקים רבים דווקא מהמחנה שמבקש היום לא לערבב מין שאינו במינו. באמת הדמינו לנאצים? אפשר בכלל להשוות מלחמות בעבר ובהווה לאותה שואה שהתרחשה במלחמת העולם ה-II? (לנו!) חטא אפילו (נדמה לי יורם המזרחי) בהשוותו שואה של עם למכאובים אחרים. אני מסכימה ופסול בעיניי לשרבב את נוראות השואה לויכוחים שבין ספרדים לאשכנזים אצלנו. אתה באמת מאמין שהימין מנכס לו את השואה לניגוחים פוליטיים בעוד השמאל מנכס זאת לויכוחים אידאולוגים? אני מייחסת את ה''ניכוס'' יותר לעובדה שבכלל אין כאן ניכוס אלא פרק שיש לחזור ולהזכיר אותו. לא לצרכי הפחדת המונים. לא כדי לעשות את כל הפעולות השגויות האפשריות. אלא, דווקא, ללמוד מאותה תקופה אפילה כיצד לא לשקוע בשאננות. כיצד לא לסמוך על ''סמוך'', ובטח שלא להתעטף ב''ראש הקטן''. המציאות שעוטפת אותנו כיום לא בהכרח משקיטה מפני זוועות העבר. נהפוך הוא, אצל רבים קיימת התחושה של ''ההיסטוריה חוזרת''. אני לא בטוחה שאנחנו עושים שימוש בשואה כחיפוש אחר יתרון בפני היריב. אנחנו פשוט מחדדים כי ''היו דברים מעולם''. הרי בסך הכל מה שמתבקש לכל השקטת האזור זה ''הערבויות לשלומינו''. וכך בדיוק נהג ויזנטל. להפחיד הוא חיפש? לא! בסך הכל הוכחות לאלה שגורסים כי אנו לוקים בפראנויה. אגב, הייתי מאמצת את הצעתו של מישהו כאן בפתיל להוציא ספר שמראה גם צדדים מחוייכים ויפים בהיסטוריה שלנו. הבאת המון תאריכים לפרעות שביצעו אם באוקראינה או במקום אחר. ובין לבין לא פרחה לה הקהילה היהודית? לא התעסקנו באחר במקום לשקוע בייסורים? בוודאי! אותו הזיכרון של הפרעות, האיבה והאימה הוא בעצם שדחף את כולנו להתארגנות ולהתחדשות. לא עשה בן-גוריון צידוקים בשואה כדי להביא להכרזה ההיא באו''ם? אני מסכימה שיש לעשות שימוש מושכל ובשום שכל בכל הנושא הזה. בהחלט, לא ^רק^ לעטפו בסטריליות בשעות קבועות, ובסיור מודרך. | |||
_new_ |
עם הפנים אל העבר | |||
|
|||
יורם ידידי הטוב, קראתי מספר פעמים את תגובתך זו, וכל מה שאני יכול לומר ולהוסיף הוא שאני מוצא עצמי מסכים כמעט עם כל מילה שכתובה בה, עבור שני הנושאים השונים יחדיו. העובדה שהשואה הפכה למושג עבור ארצות המערב אינה אומרת שדבר זה טוב עבור מדינת ישראל או היהודים הגרים בחו''ל. הנסיון לתת דגש אוניברסלי לאירועי השואה ולהשוותה עם רציחות ברבריות אחרות מהווה בעייה בפני עצמה, היות ומבחינה מחקרית טהורה רדיפת היהודים אכן היתה שונה מרדיפות אחרות, כולל רדיפות הצוענים או רדיפות ההומוסקסואלים - אולם אין בעדות זו מליצור הירארכיה בין קורבנות השואה השונים או לקורבנות רצח במקומות אחרים בעולם. העובדה שאירועי השואה היהודי זכו וזוכים לסקירה נרחבת למדיי הוא לכשעצמו אולי דבר חיובי, אולם אסור לשיטתי להשתמש בדבר זה לצרכי הסברה או נימוקים בזכות הישיבה במדינת ישראל או בשטחים הכבושים, כמו גם בזכות הפיכת הנושא לקוריקולום פדאגוגי טהור - בין אם הדבר נעשה כלפי קהל פנים או כלפי קהל חוץ. מבחינה זו אולי צודקים אלו המתנגדים למרכזיותו של אירוע זה, כנראה על רקע התחושה שההתרכזות המוגברת בסבלו של העם היהודי משכיחה או מעמעמת סבלם של קבוצות אחרות - אולם הוא טועים ככל הנראה בכך שהם בו זמנית מבצעים רלטיביזם השוואתי מדומיין לצד קריאה לפדאגוגיית הנושא באופן אוניברסלי. מבחינת זו ההשוואה לאירועי רצח-עם אחרים נחשבת כבעייתית, בכך שהשואה היא אכן בלבדית ויחודית (סינגולרית) לדעת חוקרים רבים, ועל כן אין כל טעם לגייסה לצורך פוליטי זה או אחר, לא בעד יהודים ו/או ישראלים ובטח לא נגדם. יש להניח לנושא זה באופן כללי, ולהוציאו מידי הפוליטיקאים והעסקנים השונים, אך גם מפדאגוגיות יתר בדמות הנחלת-שואה מנותקת קונטקסט. במילים אחרות: מוסד יד ושם חייב להתרכז בעבודתו החשובה, אך אין טעם רב לגרור אוטומאטית כל ביקור ממלכתי אל בין כתליו. הדבר המעניין יותר שאליו לא התייחסת מצוי אולי בדווח השני שבחרתי להביא, הקשור בספרו של ויזנטל. הנסיון לצמצם את היהדות לדת או לקבוצת מאמינים של יגון, שכול וכאב הוא לדעתי דבר מדהים , עליו יש בהחלט לתת את הדעת; האם אלו הם פני היהדות שעלינו לזכור? האם זהו הדיבר האמיתי של ''זכור את אשר עשה לך עמלק'' בתחפושת מודרנית-חילונית? האם אלו פני היהדות בהבנתה הפנימית את עצמה כדת נרדפת המחפשת את חיזוקיה וצדקתה מעצם תחושת ההירדפות? שאלות על גבי שאלות... -------------- התייחסותך לנושא גיוס הנשים לצבא ויכולן לעמוד במשימות קרביות הוא נושא חשוב ביותר, נושא אשר במערב הדיעות חלוקות עליו גם מהסיבות השונות שבאו היטב לידי ביטוי בכתבה ובסרט שציינתי במאמרי; השאלה מעניינת במיוחד בימים אלו על רקע העימות העומד בפתח באיזור המפרץ היא אם גם האמריקאים חוו חוויות דומות עם חיילות בתפקיד קרבי. נקודה מעניינת וחשובה שעולה בהקשר זה לפי דווחים שונים, היא התמונה כי בעיות של הטרדה מינית קיימת בצבא ארה''ב - דבר אשר עליו לא נאמר כלום מטוב ועד רע בסרט האמור או בדיון שלאחר מכן, אולי מהסיבה הפשוטה כי אין לדעת עד כמה המדובר בבעייה של ממש או בתופעה שנתמכת על ידי קו אופנתי-תקשורתי מסויים. הייתי שמח לשמוע ממך אם בעייה ספציפית זו מוכרת כלל כבעייה בצבא קנדה, או שמא הסטנדרטים בצבא זה יותר 'אירופאים' ופחות 'אמריקאים' בנקודה האמורה, שפירושו התייחסות שונה למעמד האישה הלוחמת. | |||
_new_ |
לאלכס, על השימוש באירועים היסטוריים | |||
|
|||
ההיסטוריה עברה הרבה מתיחות פנים מאז קבע ריינקה (1856) את הכללים עליהם מתבסס חקר ההיסטוריה המודרני. בעשור האחרון ההיסטוריונים מרבים לעסוק ''בזיכרון הקולקטיבי'' שאינו אלא ביטוי אחר למה שג'ורג' סורל (1906) כינה ''מיתוס''. השאלה אינה מהן העובדות ההיסטוריות אלא כיצד הקולקטיב, העם, מבקש לצבוע אותן ולהתאימן לצרכיו בהווה. בשנות הארבעים של המאה העשרים העברי הגאה חיפש את האתוסים של הגבורה וההקרבה. הסמלים שנמצאו ראויים היו תל חי והמצדה. איזו התכתשות בין חבורת שודדים לבין קבוצת מתיישבים יהודים באזור הדמדומים של העברת שליטה בין קולוניאליסטים אנגלים לצרפתים הפכה לאריה השואג את המשפט האלמותי ''טוב למות בעד ארצנו''. קבוצת מתאבדים פונדמנטליסטים שחיסלה נשים ילדים וכמובן את עצמה קידשה את מצדה כמקום עליה לרגל (ראה ''חרב היונה'' של אניטה שפירא). הערכים של החברה הציונית לאחר קום המדינה השתנו. האתוס שהתפתח לאחר קום המדינה הוא האתוס של השואה (שגב, ב''מיליון השביעי'' והרבה אחרים הרבו לדוש בכך). ההיסטוריה הופקעה לכאורה מידי ההיסטוריונים והפכה כלי פוליטי. תופעה זו נחקרה עם ע''י מדע המדינה בהקשר של קבלת החלטות ע''י הדרג המדיני. במקרים רבים מנהיגים אינם מקבלים החלטות רציונליות אלא נשענים על קודים תרבותיים להצדקת מעשיהם. מי שהפליא לעשות זאת היה בגין. מלחמת לבנון לא פרצה ב- 6 ביוני 1982, אלא שנה קודם לכן עם הפלת שני מסוקי תובלה סוריים בקרבת הר צנין, כעזרה לפלנגות של בשיר ג'ומאייל - ''המיעוט הנוצרי הנרדף'' בארץ הארזים (ראה אריה נאור ''ממשלה במלחמה'' ואריה ארליך שתרגם מסמכים שנתפשו שלל במלחמה). אכן, מי שהכניס את השואה לחיים הפוליטיים היה לא אחר מאשר מנחם בגין. הוא אמנם עשה זאת מתוך אמונה אידיאולוגית עמוקה, אך בכך סלל את הדרך לזילות האתוס. למרות המשתמע מדברי, אין בהם כדי להביע ביקורת. כל חברה מחפשת אתוסים בעברה כדי להתמודד עם קשיי ההווה ולעניק משמעות לעתידה. החברה הדתית בונה אתוסים דתיים והחילונית - אתוסים היסטוריים. מי שעמד על המשמעות העמוקה של הצורך האנושי הבסיסי המוטבע בכל חברה אנושית, היה סורל. הוא תמצת את רעיונו במשפט המפורסם שמי ששולט בעבר שולט בהווה; משפט שאומץ בחום ע''י המשטרים הטוטליטריים ובהצנעה ע''י הדמוקרטיות. אני מסכים עם כל דבריך, אלכס. כל שניסיתי הוא להעניק להם מסגרת רחבה יותר. אינך יכול להתמודד בצורה רציונלית עם צרכים רגשיים. אין זה מונע ממי שמודע לכך לקרוע את המסווה מפניו של מי שמשתמש בצורה צינית בצרכים אלה לקידום מטרותיו הפוליטיות. | |||
_new_ |
דוד פלד: אדם ללא מיתוס הנו בחזקת דג ללא אופניים | |||
|
|||
אני מסכים בפירוש על כל מילה שרשמת בתגובה זו, ודומה כי אין לנו חילוקי דיעות בכל הקשור לניתוח מגמת המחקר ההיסטורי. מעניין אולי לציין שבדיוק לפני כמה ימים כתבתי תשובה על במת פורום זה למר אליצור סגל, מתנחל מהישוב עופרה, בה דיברתי על מיתוס מצדה ואתוס השואה. הדבר שהפליא אותי היתה תגובתו שמעודו לא שמע על מיתוס מצדה, אולם במחשבה שנייה אולי דבר זה אינו אמור להפתיע: האתוסים והמיתוסים הדתיים והחילוניים נחלקים מאוד בפירושיהם השונים את תולדות העם היהודי, וקיים לשיטתי פער קוגנטיבי ורגשי שאינו ניתן כנראה לגישור, ודי לנו אם נראה את בעיית החוגים הדתיים השונים עם נושא השואה ואלוהים, אשר גם בינם לבין עצמם אינם יכולים להגיע להסכמה עליו. נקודה מעניינת בה דנתי במאמרי זה היתה התייחסותי לבלבול ולמבוכה שהיו נחלת יהודי גרמניה וברצונם ''להתבדות לטובה'', על משקל תופעה יהודית-ארכיטיפית מעניינת, אשר מבקשת לעיתים לחזור על עצמה על נסיבות העכשוויות-הנוכחיות בישראל, עת מאמינים טובים ורבים כי המערב יאלץ להחלץ לעזרת מדינת ישראל, בין אם להגנתה בשעת הצורך, או בהפעלת לחץ ועזרה למען פינוי שטחי כיבושי 67. זוהי כמובן אשלייה עצמית מסוכנת, הממחישה את גודל השבר בין הרצוי והמצוי; מדינת ישראל אינה עומדת בראש מעייניהם של ראשי מדינות המערב ככל הנראה, ואם מעלעלים בעיתונים אירופאים הרי שהקו הכללי הבא לידי ביטוי שם היא ההרגשה שישראל אינה מסוגלת טכנית, נפשית ומדינית להיפרד משטחי מריבה אלו, וכי בדיוק כפי שהחזיקה שטחים אלו במשך 35 שנה היא תמשיך ותחזיק בהם שנים רבות נוספות, עד להפיכתה ליישות דו-לאומית פאר אקסלאנס בלתי מוגדרת, עם מיעוט יהודי לצד אפרטהייד כללי, בנוסף לסגרגצייה הקיימת. דוגמא זו אולי באה להמחיש את הרעיון הכללי בתולדות האנושות והאדם כי ערמונים שאינך מסוגל להוציא לבדך מהאש לא יוצאו ככל הנראה גם על ידי ידידיך, אפילו אם תמשיך ותספר לעצמך סיפורים הגיוניים ומשלים בדבר הצורך התועלתני שדבר מסויים יבוצע עבורך. השקט היחסי שנשמע עכשיו, אם כך, הנו השקט של לפני הסופה. | |||
_new_ |
לאלכס - מדברי א.ב. יהושוע | |||
|
|||
כמעט משעמם להסכים. אך כנראה שדעותינו קרובות. מעניין אותי מה תהיה התייחסותך לרעיון שא.ב. יהושוע פיתח לאחרונה בדבר הקשר בין הדת היהודית ללאום היהודי. אביא את תמצית דבריו. המקום היחידי בו מרגישים יהודים טוב, ללא דיסוננס קוגניטיבי הוא הגלות. אברהם יצר דת ייחודית בכך שביסס אותה על המשפחה. הוא ניתק את כל קשריו עם המשפחתיים כדי ליצור משפחה חדשה ודת חדשה. מסיבה זו בעיקר היהדות מעולם לא מכרה את עצמה, למעט בתקופת הורדוס (''קשה מכת גרים לישראל כספחת''). כאשר ישראל יושב על אדמתו לארצו נוצר קונפליקט בין כהן למלך. הקונפליקט הזה, שמוכר גם בכנסיה הנוצרית ונפתר למעשה רק במלחמת שלושים השנה, מעולם לא הגיע לפתרון ביהדות. זוהי הסיבה שהגולה נוחה מאד ליהודים. המלך – נוכרי ואילו הם יכולים לקדש מיתוסים דתיים. לדעתו (ואני מסכים אתו) הקונפליקט מובנה ביהדות (דת? לאום?). אחד הדברים המדהימים שהוא מצביע עליהם הוא הגלות מרצון. אין אף לא המקום אחד הטלת האחריות על השכינה. ''מפני חטאינו גלינו מארצנו'' ולא ''הוגלינו מארצנו''. לאחר חורבן הבית נשארה בארץ קהילה גדולה למדי שעזבה את א''י מרצון. הרעיון של יהושוע מסביר גם את אותה ''התבדות מרצון'' עליה אתה מצביע. יש בו הסבר למשיחיות החדשה מחד ולפער הנפרם בתוך החברה הישראלית בין דתיים לחילוניים. כמאמר אגבי נראה לי שעראפאת עשה לפרימה הזאת רק טוב. כדאי להיזכר מה היה סדר היום הציבורי לפני האינתיפאדה (מיד צצה לי בראש תמונה של מגבעות שחורות, המכסה את רחבת הר הבית מים עד ים בהפגנה נגד בית המשפט העליון). באשר לפתרון אפשרי למצב הנוכחי, הרי כולנו יודעים מהו. הבעיה היא שבהיסטוריה לא היו ולא יהיו קיצורי דרך. כל השלמה עוברת דרך שורה ארוכה של קברים, שאורכה כעומק הפער בין מיתוס לרציונליות. בסוף דבריך אתה מדבר על סופה ולדעתי אתה אופטימי. ניתן לדבר במפורש על סופות כל עוד הפוליטיקאים ימשיכו לפעול לאורה של האוראקל מינה צמח. אתה ביקשת התייחסות פומבית... | |||
_new_ |
דג בלי אופניים ראיתי. גפילטעפיש בלי אוטו לא ראיתי. | |||
|
|||
_new_ |
לא נראה לי שהשואה מדריכה מישהו כאן. | |||
|
|||
לק''י הטור על השואה מענין. אבל השואה לא מדריכה את צעדיו של אף אחד כאן. לפחות ככל שמדובר בימין הרי שכמאמר השיר ''פנינו אל השמש העולה דרכינו שוב פונה מזרחה'' לארץ אבותינו. ולא מערבה לארצות חורבנינו. אבל אילו היו במשפחתי ניצולי שואה אולי הייתי מדבר אחרת. אליצור | |||
_new_ |
אליצור: אם תתבונן בשורת התגובות מהצד הימני | |||
|
|||
של כותבי פורום זה, תווכח לדעת שהשואה וזכרונה, לצד אתוס הקורבן (שגם לא ברור אם הוא כלל רוצה להיות קורבן) משחקים תפקיד רציני במקרה זה. זו הסיבה היחידה שביקשתי למנוע את רצח יהודי אירופה כנימוק לדבר כלשהו, בין אם המדובר בימין המפה או בשמאלה. נקודה אחרת היא ספרו של ויזנטל - אשר אינו מתייחס לרצח יהודי אירופה בתקופת השואה - ועל כן מחייב לדעתי התיחסות חילונית ודתיח כאחד, בין אם לחיוב או לשלילת המגמה ומוסר ההשכל שמציג מחקרו זה. | |||
_new_ |
השואה היא ערך עם לקח חשוב למהות הציונות | |||
|
|||
והעם היהודי כולו. במקביל חשוב ללמוד עוד פרטים על מקרים פחות חמורים שארעו ליהודים במשך מאות שנים בגלות. מדינת ישראל לקח אחד חשוב שעלה מן השואה. יחד עם זאת, המשטר הנאצי הקפיד גם להרוג בשיטתיות קבוצות אנשים אחרות בגלל מוצא או מוצא פוליטי. לכן יש בשואה לקח אוניברסלי. ------------------- הסיפור על תלאותיה של האישה בתוניס הזכיר לי ספר, כנראה מרוקאי, מתורגם לעברית, שמתאר מציאות דומה לגבי נשים בכלל. נשים הן אובייקט מיני ואולי כספי ולשם כך הן לא צריכות להיות מארצות אחרות. בספר, הגברים מנהלים חיי הוללות מינית ובגידות ואילו לאישה אין כל מעמד. אמנם הספר מספר על תקופה יותר מוקדמת מהסיפור שאתה מביא אבל נראה לי שגישת הגברים לנשים לא ממש השתנתה מאז. ------------------- לגבי נשים בצבא אני יכול להגיד רק זאת שאת התפקידים שאני מילאתי בצבא יכולות גם נשים למלא. | |||
_new_ |
בנושא נישואי הגרמניות לבחורים מוסלמים מארצות המגרב | |||
|
|||
הדבר דומה לתקופת המתנדבות בקיבוצים לתקופה שישראלים נישאו לבנות סקנדינביה , אך מצבן היה יותר טוב משל הגרמניות, תופעה זאת קימת גם בצפון אמריקה, שנראה לי כי מתחילה לדעוך בעיקבות ארועי ספטמבר -11, יצע המרצע ... | |||
_new_ |
סוריא: מפגש תרבויות יכול להיות דבר נחמד ומועיל, | |||
|
|||
כמו גם הלם מתמשך לאלו שמתקשים להבין את דינאמיקת חוקי המשחק החדשים שנוצרים במפגשים כאלו. הדבר המעניין בסיפור על א' היה הצבעה על מגמתיות התופעה כ''עסק'' בפני עצמו אצל טרזני תוניס במקרה זה, שהתגלתה גם בטיפולם של בתי המשפט המקומיים בפרשה זו - דבר אשר אינני מאמין שהיה יכול להתרחש בכל קומבינציית מפגש תרבויות אחרת לפני היכלי הצדק בישראל. זה שאנשים מתרבויות שונות מתאהבים האחד בשני הוא דבר נורמלי, ומובן שיש מקרים בהם הדבר לא מצליח או אף עולה על שירטון; השאלה הנשאלת היא באיזה מידה ניתן להכין אחר כך מישדר מכליל בחזקת ''מדריך עצות לתיירת המערבית'' שנוסעת מרצונה לעשות חופשה במקומות אקזוטיים במיוחד, וזאת מעבר לשאלת הפוליטקלי קורקט. | |||
_new_ |
אלכסנדר אמת ,אך מעצם היותי עוסקת בניכר במקצוע | |||
|
|||
מזרח תיכוני , מפגישה עם נשים, בנושא הגברים ממגרב, מזרח תיכון, נידמה להן שהן נימצאות באלף לילה ולילה,מזוג תרבויות נהדר ונכון אך עם המון זהירות כי על אף היותי אשה יש מקרים ואצל נשים מסוימות ואין להכליל קיימת לעיתים דעה קלה. | |||
_new_ |
לאלכס מאן: על השואה איני מוסיף מילה. על האשה א'- | |||
|
|||
--האשה א' , גרמניה שעלתה בחכתו של נוכל מבני המקום, לא צריך להרחיק לתוניס או גרמניה. יש לנו כאלה בשפע כאן בארצנו הקטנטונת... הסיפור במידה רבה אוניברסאלי ואינו שייך לזה או אחר באופן שונה. | |||
_new_ |
מר אשכנזי צודק. יש לנו בארצנו לא מעט מקרים כאלה | |||
|
|||
_new_ |
על שואה, זכרון ... ועל מעמד האשה | |||
|
|||
אלכס ידידי בנושא השואה, אין לי מה להוסיף, רק להסכים איתך לגבי אי גרירת השואה לויכוחים היומיומיים כאן ובכל מקום. על זה נאמר ''תחזקנה ידיך'' (מקלדתך). בעניין רשימת הפוגרומים שנעשו בעם היהודי, אני חושב שזה מצביע על גישה בסיסית של נרדפות ושל חיפוש איפה פגעו בנו, וכמה אנחנו מסכנים. אני לא בטוח שזה לא נועד ''לשדר'' איזושהי מסקנה כתוצאה מעבודה זו, אבל למה לחשוד בכשרים. אני מניח שבחיי כל עם ניתן למצוא אירועים טרגיים לפי תאריכים ולמלא ספרים, וככל שהעם גדול יותר וכמות נרצחיו גדולה יותר, הספר יהיה עבה יותר. אני גם מניח שלו היה משהו טורח, היה מצליח להכין רשימה מקבילה של דברים טובים שקרו לעם היהודי לפי תאריכים. אבל זה לא מקדם את האג'נדה של העולם כולו נגדנו, ושל עם לבדד שכון. איני רואה בכניסתן של נשים למקצועות ''גבריים'' בצבא דבר שמקדם את הנשים לאנשהו, איני מתנגד לכך כמובן, אם זה מה שהן רוצות. הסיבה שאני אוהד את רעיון הפמיניזם, והרצון שלי לראות הרבה יותר נשיים בעמדות הכרעה, נובע מהנחה שגישתן הבסיסית שונה מזו של הגברים ויתכן והן לא תיראנה בכל סכסוך הזדמנות להפגין את כושרן בקרב תרנגולים, ואולי יהיה קצת יותר שלום בעולמנו. יתכן שאני טועה, אבל כדאי לנסות. לכן השתלבותן במקצועות מלחמתיים לא שובה את ליבי , וזאת בלשון המעטה. לסיום כאשר ישוב המבט האפור מחופשתו, הוא יחזור למציאות אחרת ושונה. לפחות כאן בארץ. כיום, לא ניתן לדעת מה ילד יום, מי יזכה בבחירות, איזו ממשלה תסתמן כתוצאה מיום הבוחר, ומה צופן לנו העתיד. יהא מאמרך המצוין הזה אקורד סיום לתקופה, ותקווה כי התקופה הבאה תהיה טובה ממנה. בברכה רפי | |||
_new_ |
לרפי גטניו , לחלק של הרדיפות, יש לי מחלוקת עימך הי | |||
|
|||
ות והרדיפות /פוגרומים נגדנו היו מטעמי דת, לאום ולא על רקע של מאבק על קרקע, נכסים כאלה או אחרים.לשאר דבריך - אני מצטרף. | |||
_new_ |
מאן הנכבד, מסכים במאת האחוזים לגישתך שאת השואה | |||
|
|||
א') יש לשים בצד. אין לאף אדם, ואני בן להורים ומשפחות שנפגעו קשה בשואה,זכות לנצל, להשתמש, להאחוז בכנפי השואה ולנפנף בהם לטובתו או לטובת אינטרסים כלשהם. ב') השואה הינו ארוע שלא ניתן עדיין לעכל את המשמעות שלה. לכאורה מתיחסים בדרך כלל להיבט הרצח וההרג של 6-7 מליון יהודים (ה 6 מליון הינם על פי ספירה גרמנית שהועלתה במשפטי נירנברג אך נתון זה אינו כולל למשל את יהודי ברית המועצות ואת היהודים שנהרגו במחמה וכלוחמים, אך אם מתמקדים בפאן זה ,הרי יותר לא יהודים נהרגו במהלך מלחמת העולם השניה בסדר גודל של פי 3-4 . אני מתייחס גם את אלה שנהרגו במזרח הרחוק ומתייחס גם למעשי הזוועה של היפנים כלפי קוריאנים, סינים ואחרים. ג') אני שם את הדגש דוקא מההיבט של החוסר האנושיות, ההצטרפות מרצון של כלל תושבי מדינות אירופה הכבושה לצורר הנאצי. הרי צרפתים הסגירו ורדפו את יהודי צרפת. הונגרים בתאוות רצח נוראית תפסו ורצחו את שכניהם היהודים והסגירו אותם, במקרה הטוב לגרמנים. אוקראינים,ליטאים, רומנים, איטלקים, צכים אשר שלמו לגרמנים כל כל ראש יהודי שתפסו והרגו וכהנא וכהנא. הגל העכור הזה שהחל באוסטריה, גרמניה ושטף את העולם הנאור, העולם האירופאי הנוצרי שהביא משכילים, נאורים, דתיים וחילונים להשתתף בפועל או בשתיקה ברצח היהודים בני ארצם. ד')המשכו של גל שנאה זה מורגש עד היום ביחסם של רבים באירופה הבא לידי ביטוי בדאגתם לערבים הפלשתינאים (חרם אקדמי , מסחרי וצבאי באנגליה למשל על ישראל) בעוד שנוצרים אלה , אזרחי אירופה אינם דואגים לנוצרים בסודן הנטבחים על ידי מוסלמים, ואינם תומכים בנוצרים באינדונזיה או בנוצרים בפקיסטאן. פסיכוזת שנאה זו שהשילה מאת עשרות רבות של מליוני אנשים את האנושיות שלהם - לא ניתן להבין. האם כל החינוך המערבי: הספרות והשירה, המוזיקה, האסטטיקה,המדעים, הנימוסיות - כולו רק קליפת שום או קליפת בצל המוסרת כל כך בקלות? ומתחתה - מה מסתתר? האם זה לא יחזור על עצמו? מדוע לא בעצם? | |||
_new_ |
תגובה קצרה למבט ארוך. | |||
|
|||
א) השואה והימין עליי להסתייג נמרצות מההגדרה, לפיה הימין בישראל משתמש בשואה על-מנת להצדיק א חשדותיו נגד הערבים. אני הייתי מעוניין לראות איש ימין שכזה - כיוון שמדובר בשטות כפשוטה: אין שום צורך בשואה על-מנת לבסס את החשדות נגד הערבים: די בפרעות תר''פ, תרפ''א, תרפ''ט, ומאורעות תרצ''ו-תרצ''ט - עם שנות השקט וה''שקט'' שבין לבין - וזאת בנוסף לאידיאולוגיה הדתית האיסלאמית, הלאומנות הערבית וההיסטוריה הארוכה של שנאה ודיכוי כלפי היהודים בעולם הערבי. יהודי גרמניה - כמו רוב היהודים ברוב המקומות והזמנים - יצאו מגידרם על-מנת להוכיח שהם פטריוטים יותר מפטריוטים - כמו כל מיעוט חסר-מגן - אך יותר. אכן, התופעה של יהודים מעריצי היטלר (גרטרוד שטיין שהציעה ב- 1938 להעניק לו פרס נובל לשלום) היא מחליאה ומזוויעה - ללא קשר לשואה, שכן הוא היה אנטישמי קנאי, רצחני ומתועב גם לפני 1939 - אך בכל זאת שולית יחסית. ב) זיכרון ואחריות. אני חייב לשבח את שמעון ויזנטל על מפעל התיעוד החשוב והמעניין שבחר לעסוק בו. אינני חושב שזוהי גישתו כלפי היהדות - אלא יותר כתב אשמה קולקטיבי נגד אירופה. צריך לזכור ולהזכיר, לפעמים - שעם כל ייחודיותה של השואה - לא היה מדובר באיזו סטיה פראית של יבשת שלווה ונוחה ליהודים. ג) זוהי טיפשה וזהו שכרה. קראתי על אותה אישה גרמניה, שברוב סיכלותה ואיוולתה החליטה להתחתן כעבור שבועיים עם גבר זר בארץ זרה. כמעט שריחמתי על מר גורלה - אבל רק כמעט. ד) נשים בצבא הגרמני. טענה נכונה הועלתה בדיון ההוא: האם באמת זקוקות הנשים להרוג באופן שווה לגברים על-מנת להוכיח את עצמן? מסופקני. אך אם כן - יש לאפשר להן ללכת לכל תפקיד ולשרת היכן שתחפוצנה - ללא מורא וללא משוא פנים. | |||
_new_ |
קירבת ערפאת וקליינר | |||
|
|||
אתה מדבר על האידאולוגיה הדתית-איסלאמית? ובכן פרלמן, בוא תקרא את ספר ''במדבר'' ותראה איך מצווה אלוהיך להשמיד את כל יושבי הארץ, מה ההבדל בין זה לבין ג'יהאד? הלאומנות הערבית? אני לא רואה שום הבדל בין זה שערפאת צועק שהוא יעלה על ירושלים עם אלף שהאידים לבין חברך קליינר שאומר שצריך להכות בפלשתינאים כ''כ חזק שנוציא להם את הרעיון של מלחמה מהראש למאה שנים. | |||
_new_ |
אלכסנדר:לבקשתך ,תגובה מפורטת ביחס לשואה כמיתוס. | |||
|
|||
יש אירועים שחורגים מהמהלך ההסטורי הרגיל ,באופן שברור שהם ''נועדו'' להיות מעצבי תודעה. מה נשאר לנו משיעבוד של 400 שנות עבדות במצרים? התורה בנתה ערכים על ה''מיתוס'' הזה.ערכים כל כך יסודיים:העבדות לה' במקום לאדם,החמלה ביחס לגר וכו' וכו',עד שנראה מבין השיטין כאילו מבקשת היא לומר ,שמשמעותו ההיסטורית של השיעבוד הזה היא בערכים שיצר. אי אפשר לעסוק בשואה אלא מתוך ראייה מן הסוג הזה. במשפחה אחת אבא מת מסרטן.המוות גרם זעזוע במשפחה. לאחר שנים מגלים הילדים ,איך מותו של האב היה גורם מכונן להתלכדותם ולגילוי של כוחות חדשים באורגניזם המשפחתי. אנחנו עדיין קרובים מידי הסטורית .רק בשנים האחרונות,לדעתי הטראומה של השואה מגיעה לנקודה ממנה אפשר ליצור התייחסות כלשהי לגביה. כל עוד הניצולים עצמם איתנו ,זה אולי מוקדם מידי. על כל פנים נטייתי היא לראות בשואה סוג של מיתוס מכונן. מי יכול ורשאי לעצב את המיתוס הזה? רק אלהי ישראל. מה הוא אומר לנו על השואה? צריך לנסות ולהקשיב,זאת משימה כבידה. [כמו סיפור העבדות במצרים,בתורה,אין כאן תשובה לשאלת ה''למה''? מול שאלה מסוג זה התשובה היא שתיקה. כמו שאומר וינטגנשטיין ,והרבה לפניו, חז''ל:''שתוק כך עלתה במחשבה לפני''] אבל חובה להקשיב לשאלת ה''מה זה אומר לנו'': היום,אנחנו מתחילים להבשיל כדי להתמודד עם זה. ברור שכל מי שרוצה להתייחס התייחסות מהסוג הזה שהצגתי,ולתת לו משמעות דתית, צריך להשליך את כל השטויות שהזכרת במאמר. לא בגלל ה''שימוש הציני'',כפי שנוהגים לומר היום,אלא בעיקר בגלל החטאת החובה הדתית כלפי המיתוס האמיתי.שהוא אמירה של אלהים. דרך אחת להתמודד עם שאלות מן הסוג הזה ,היא לשאול: מה היו פני ההסטוריה /התודעה הלאומית אילו היית נוטל ממנו את הסיפור הזה? הנה תשובתי הבלתי מספקת : אני חושב שהיום חמישים שנה אחרי,לא היה קיים עם ישראל.ההתבוללות היתה מחסלת אותנו [חשוב על מה שקורה היום בארה''ב,וזה *עם* השואה]. לפיכך ,אין מנוס מן המסקנה הפרדוכסאלית, שהשואה, בהפוך על הפוך , היא השבה של היהדות לחיים. בברכה יעקב נ.ב אינני מסוגל לעכל את הסמיכות שבמאמרך בין דיון על השואה ובין סיפורים על גרמניה של היום. | |||
_new_ |
ומה בשלב הבא יזרעאלי? | |||
|
|||
מתי תכיר תודה להיטלר על שהחזיר את היהדות לעצמה? בסך הכל אתה צריך לעשות עוד צעד קטנטן ואתה כבר שם. | |||
_new_ |
בפסל המוצב בכנסה ליד ושם [וגם בגיטו ורשה] מתאר | |||
|
|||
האמן, את הנאצים י''שו כקסדות וכידונים נטולי פרצוף, העומדים ברקע של טור המובלים להשמדה,שהם בעלי הבעה חריפה וזועקת. הנ''ל יש''ו ,שקשה לי לכתוב את שמו,הוא קסדה וכידון. אפשר להצדיק קסדה וכידון? | |||
_new_ |
יעקב: עוד 'הפוך על הפוך' שכזה, ואבדנו | |||
|
|||
כולנו. אני בהחלט מבין את הגישה הרליגיוזית המנחה את פירוש אירוע השואה, ואכן קשה להתעלם מהבעייה התיאולוגית האדירה שמציבה השואה עבור היהדות הדתית-תורנית; כבר בצרור תגובות זה אנו מגלים כי לשואה פנים ופירושים רבים, גם במחנה הדתי. האמת היא שכל מה שביקשתי במאמרי זה - אשר הנו למעשה טור עם נושאים שונים - לנסות ולבקש מחוגי הימין והשמאל המתנצחים, חילונים או דתיים, לנסות שלא לרתום נושא זה כטיעון מוכיח דבר, כמו גם לא להפכו למטבע פוליטי עובר לסוחר, ועל ידי כך לקבל את עובדת היותו אסון לאומי ואנושי העומד מעל פני הדברים העכשוויים. אני יודע שהדבר אינו פשוט ושהפיתוי להשתמש בנימוקים המבוססים על רצח יהדות אירופה גדול וחזק, אך דבר זה גורם מבחינתי לזילות השואה וקורבנותיה. הנושא המעניין האחר שבחרתי להביא בנושא השני מתייחס לרעיון הזכרון ביהדות, לצד אתוס הקורבן המתרצה. דומה כי ויזנטל במחקרו זה, שהנו מרשים ללא כל צל של ספק, הופך שלא מרצונו את היהדות לדת ולקבוצה הנרדפת ורדופה ביותר בעולם, אשר מאמיניה ואנשיה נרצחים ונרדפים לכל אורך ההיסטוריה, הרבה לפני שואת יהודי אירופה. זהו אספקט מעניין שצריך לתת עליו את הדעת, גם כאדם חילוני וגם כאדם דתי: האם זוהי האמונה ושכרה בעולם הזה? האם אין ביהדות כוונים של אופטימיזם, קידוש הקיים וראיית מציאות מפוכחת, נעדרת זכרון אימים של רדיפות אינסופיות? האם כאדם דתי לא קשה לקרוא ספר עב כרס מסוג זה, אשר בו כל יום ויום בהיסטוריית דת זו נרצחים מאמיניה ונשפך דמם? האם זהו שכרה של קהילת מאמינים זו בפני ריבון ובורא העולם? אלה הן לפחות השאלות המעניינות אותי בקונטקסט דתי-תיאולוגי זה. נקודה נוספת שאינה קשורה נושא היא מבנה הטור השבועי שלי; ובכן, בטור זה אני נוהג להביא ולשקף קובץ מחשבות, שיחות, רעיונות ושאלות שהתעוררו אצלי ואצל ידידים שונים ברחבי העולם מתחום המחשבה האפורה, כפי שאני תמיד מכנה זאת. בשבוע זה בחרתי לעסוק בין היתר בבעיית המפגש בין תרבות המערב ותרבות המזרח כפי שהדבר בא לידי ביטוי במקרה של הגרמניה א', אשר מבחינתי מהווה דוגמא קטנה לאפשרות בעיית המפגש בין תרבויות אלו במישור הרומנטי. אגב, אם אינני טועה גם אתה רשמת מספר הגיגים אנתרופולוגיים כהגדרתך בענייני מפגש תרבויות לפני מספר ימים, אשר היו נדונו בשלב התיאוריה בלבד. סיפורה האינדבידואלי והסובייקטיבי של א', מבחינה זו הוא נסיון הצגת העניין בפרקטיקה מסויימת, אם תרצה. אף נושא גיוס נשים לצבא נראה לי מעניין על רקע מעמד האשה בחברה המערבית, ולכן בחרתי להביא את הדוגמא הגרמנית במקרה זה, ולנסות להשוותה למקרה הישראלי או למקרי צבאות מערביים אחרים בעולם. | |||
_new_ |
את זה חשבו אחרים ב 1939 והנה אנחנו קמנו על הרגליים | |||
|
|||
_new_ |
אלכס:השואה אינה בעייה תיאולוגית אלא בעיה קיומית. | |||
|
|||
מי שאצלו הנושאים הקיומיים נדונם בהקשרים תאולוגיים יעשה זאת גם לגבי השואה. מי שלא-ואינו בורח או מדחיק ,יצרך למצוא פתרונותסוג אחר.השואה היא דיסוננס קוגנטיבי לכל אדם חושב. נרא לי שההתמקדות שלך ''בקשיים של הדתיים'',היא השלכה שלך לצורך בריחה מסוימת.כך אתה יכול לומר לעצמך הבעה היא שלהם.היא שלך אלכס. | |||
_new_ |
יעקב יזרעאלי: ברור שהשואה מציבה קשיים עצומים | |||
|
|||
בפני האדם החילוני בנסיונו להבין את הרעות החולות במודרניזם או אף בנסיונו להבין אירוע בלתי נתפש זה; לצורך זה נפתחו עשרות מכוני מחקר בישראל ובעולם לנסיון הבנת התופעה, ותשובה חד משמעית המסבירה התפרצות מטורפת זו טרם נמצאה, וגם לא תמצא. הסיבות מורכבות מדיי, וכל צד יכול במקרה הטוב לנסות ולתור אחרי הסבר מאולץ בפלח המחקר בו הוא מתעסק. אני מאמין שהדבר אכן שונה במגזר הדתי, היות ובנוסף לבעייה שתיארתי למעלה מתווסף פאקטור האלוהים-שלא-התערב - דבר שיש לשער כי אינו פשוט להבנה עבור האדם המאמין, ומכך אני מסיק כי המגזר הדתי נזקק לנאראטיב נוסף במסגרת נסיונו ''להסביר'' את שלא ממש ניתן להסבר. תקן אותי בבקשה אם אני להבנתך טועה בנקודה זו. | |||
_new_ |
לאלכס:תיקונים. | |||
|
|||
א.קשה לדבר על ''האדם הדתי'' ועל ''האדם החילוני'', שכן,עוד לא נוצר נראטיב קולקטיבי.אנחנו קרובים מדי. ב.אתה ממסגר שאלה מסוימת שהאדם הדתי שואל את עצמו: ''איפה היה אלוהים''.אני כלל לא בטוח שזה נוסח השאלה אצל אנשים דתיים. כנראה,יש כאלה ששואלים:''על מה הגיע לנו העונש הזה?'' שהיא שאלה שונה במקצת. ג.כבר הבעתי את עמדתי האישית, השותקת מול *שתי* השאלות דלעיל.לדעתי על שאלת ה''למה'',אין תשובה. ד.ההסברים הרציונאליים-הסטוריים, לא מענינים את הדתיים במיוחד[כך נראה לי].נמצא, שאין להם שאלה ''נוספת'' לענות עליה,אלא שאלה *אחרת*. | |||
_new_ |
אנחנו היהודים הגענו על תקן של נר זיכרון. תמידי. | |||
|
|||
אלכסנדר הצגת כאן סידרת מאמרים, כל אחד שווה התייחסות נפרדת ובודאי שלא על רגל אחד. החומר שלך הוא פאקינג רציני מאוד. שווה מספר מאמרים נפרדים ורק אח''כ ניתן אולי לבצע את האינטגרציה. אבל חומר כה משמעותי לא יכול להישאר בחוסר תגובה. ולכן לקט: לפני הכול הספר של ויזנטל. מעביר חלחלה. כל יום בשנה הוא יום זיכרון. זיכרון השואה התמידית. אנחנו היהודים הגענו אל העולם על תקן של נר זיכרון, שכמו נס פח השמן ממציא את עצמו מחדש. כל יום. ונס פח השמן לא יכלה. במהופך. ברע. ברצח, בעלילות דם, בשחיטה, ואונס, ועינויי האינקוויזיציה, שה עולה למוקד, אין סוף. ועכשיו עוד אומרים לנו תמשיכו להיות נחמדים ותתפוצצו ברחובות. תתנצלו על עצם קיומכם. אתם לא מבינים אותם מספיק. תשתדלו יותר. והם שלוחי השטן הג'יהאד האסלאמי המטורף, נעצרים באמצע עדת ילדות תיכון שוקקות חיים, מסתכלים להן בעיניים רעות, חושבים בערגה על שבעים ושתיים בתולות גן עדן, ופוף. לוחצים על המתג. ובום...כיתה שלמה של נערות גימנסיה שהייתה. ואיננה. דם ודמעות. מעיין מתגבר לא יכלה לעולם. דמעות אמהות ודם הילדים, ולהפך. ואצלנו? כל פעם שאנחנו שולחים איזה טיל כדי להשכים ולהרוג את הבאים להרוג לנו, קופצים לנו המתאבדים השיעי שבתוכנו, אומרים זכותם. אתם קלגסים. הבה ויתפוצצו לנו הילדים. ואלוהי המוסר והלוגיקה לא מתפוצץ על עומדו. למראה הטיפשות. השכל לא נעצר דום מפני האיוולת היהודית. אלוהים לטיפשות בחרתנו. אור לגויים. כוס התרעלה לא תכלה? ולסיום אמייל ששלח לי ידידי אמנון לורד. חתכתי ממנו בקאט אנד פייסט. שחף, ישנו גם ספר שכתב אהרל'ה בכר ז''ל שנקרא 'הנידון: אורי אבנרי'. זה גם שם סרטו של יאיר לב. שיצא בקיץ האחרון. בכר מנתח את מה שלפי דעתו אבנרי מבטא - תערובת מחליאה של פורנוגרפיה פוליטיקה קצת גזענות וסך הכול פשיזם. בסרט של לב מופיע איש מבוגר בשם זולוטוב אם אני זוכר נכון, הוא היה הגרפיקאי של כתב העת 'מאבק' שערך אבנרי בסוף שנות הארבעים. הוא נשאל מפורשות על נטיותיו הפשיסטיות של אבנרי והוא אישר. ואף הוסיף כי אבנרי ניסה לחקות בהופעתו החיצונית מראה היטלריסטי. בכך הוא אישר את מה שסיפר לי אהרן אמיר. כל זה ברור גם מהערצתו כעבור כמה שנים לרודן המצרי עבד אל-נאסר וחזונו הפן-ערבי, שהוא דומה מאוד לחזון הפאן-גרמני של הנאצים. בסופו של דבר הוא נרתם לעגלתו של ארכי-רוצח, יאסר ערפאת, שכל חזונו היה השמדת ישראל ורצח יהודים. לנאסר לפחות היה איזשהו חזון חברתי לעמו. מעניין גם לקרוא ספר שכתב אבנרי על הנאציזם - 'צלב הקרס'. בספר שיצא ב- 61 על רקע משפט איכמן הוא כל הזמן משווה בין הפוליטיקה הישראלית, ובייחוד משה דיין, לבין הנאציזם. הוא גם חוזה שהנאציזם הבא יופיע תחת סיסמאות... שלום.. כלוחם נגד הגזענות.... אמנון והערה שלי. אבנרי מעריצו של גבלס הרגיש כבר אז את הכיוון אליו הוא יילך. זאב בעור כבש. פאשיזם במסכת שלום. רק שהוא הטיל את הנטיה על האחר. נסיון לברוח משאיפות הלב ע''י הדבקתם על האחר. אבנרי וערפאת חסידי אומות העולם. כל כך משעשע, כל כך לא. ושתהיה לך אלכסנדר חופשה נעימה. | |||
_new_ |
לא שכחת משהו אדון שחף? | |||
|
|||
מה עם היהודים שתמכו בנאצים? מצאת כבר משהו או שחשבת שאני אשכח את העניין הזה? ובמקום להעתיק מיילים של עיתונאי מערוץ שבע, מוטב שתקרא בעצמך את הספר של אבנרי על הנאצים, אולי תלמד משהו שלא ידעת. | |||
_new_ |
מי שזוכר - אבנרי, יושר אינטלקטואלי ומעט כבוד עצמי | |||
|
|||
_new_ |
אתה עושה צחוק מעצמך מר שחף, חבל, בהתחלה חשבתי | |||
|
|||
שאתה אדם יותר אחראי. אתה כתבת כי היו אינטלקטואלים יהודים שחשבו שהיטלר שוחר שלום, עכשיו אתה מספר סיפורי רכילות על אורי אבנרי שבקושי נולד כשהיטלר השתלט על גרמניה. בנוסף לעובדה הברורה שאבנרי מעולם לא אמר דבר כזה על היטלר, וכל טענותיך בעניין זה הן שקר וכזב, אין לך ביסוס לאותה טענה שהזכרתי לעיל. אני מצפה להתנצלותך. | |||
_new_ |
נחום שחף: נר זכרון או פתיל דינמיט? | |||
|
|||
אני שמח שמצאת את החומר שהבאתי מעניין, גם ללא המילה בת ארבע האותיות באנגלית. הדבר המעניין באמת הוא כנראה המאבק על הזכרון הקולקטיבי ודמות הקורבן; ויזנטל עובד בהחלט באופן מדעי ורציני, ואולי בגלל סגנונו המאופק התוצאה העולה היא יותר מ''מחקר גרידא'' סתמי; כאמור, שמו הסופי של מחקר מעניין זה הוא ''כל יום הוא יום-זכרון'', ואכן כל יום מבחינה זו הוא אכן גם נר זכרון, אך גם מידה מסויימת פתיל דינמיט: 365 ימי זכרון מסוג זה אינה יכולה להשאיר את הקורא היהודי או היהודי-ישראלי במצב נורמלי, וגם לא קורא אחר, אלא אם ידחיקו באופן מודע זכרון זה. זו השאלה ואולי האתגר שהפניתי למשתתפי דיון זה: האם זוהי מורשת היהדות? האם רצח אינסופי, הגליות, גירושים, רדיפות וחיסולים צריכים להיות מקובעים כה חזק במטען זכרונה הקולקטיבי? האם ניתן לחבר ספר דומה על אופציית זכרון קולקטיבי ''חיובי'' של 365 ימים בשנה? האם קיימים זכרונות חיוביים ביהדות כשיטה? האם הישראלים-יהודים מדחיקים מוראות איומים אלו, או שמא הם קיימים בכל זאת בתת המודע הקולקטיבי ומזרימים משם את השפעתם? ואם הם אכן מזרימים השפעתם - מהן התוצאות האפשריות בשטח? הסתגרות ומלחמה נגד גזירת הקורבן, או שיתוק ובלבול וקבלת אלמנט הקורבן כדבר שעליו אין שליטה? ובכלל - מבחינה תיאולוגית שיטתית - מהי תמונת היהדות האמורה לעלות ממחקר זה? ''זכור את אשר עשה לך עמלק'' לצד ''שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, אך הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם''? האם באמת הציל או שמא היהודים הם אלו אשר צריכים להציל את עצמם? האם זכרון קולקטיבי שמדגיש את הרדיפות והפרעות מחשל לכאורה את העם היהודי לקראת מציאות קשה ובלתי נעימה גם פוליטית, מתוך מטרה להילחם בגורל זה - או שמא המסר הוא שהיהודים מזוהים בין כה וכה עם אלמנט הקורבן, וכי גם עתה ניגזר עליהם לסבול ולספוג את קורבנות הטרור והשכול של העימותים והמלחמות בדורות האחרונים? מה שאני לפחות יכול להבין ולהסיק ממחקר זה הוא שאין לזלזל בפחדים ובהיסטוריה עקובת רדיפות, אולם אסור להתמכר לרגשות אלו, ויש לחפש מוצא מדיני ללא התרכזות תמידית במוטיב סבל העבר. חשד ופחד עכשווי - כן, בהחלט; העולם הזה רחוק מלהיות פיקניק, אך נפילה לתוך מלכודת הקורבן, שאינו יכול להיות אחראי על מעשיו ועל תוצאות מעשיו, אינה דבר שעליו יש להמליץ. [בהערת סוגריים אוסיף כי אינני מבין מהו עניין שמיטה להר סיני, ומה מצאת בהבאת את מר אבנרי לדיון זה, גם אם אינך מחבב את האיש ודרכו]. | |||
_new_ |
ואולי הגיע הזמן שנלמד לשמור על מה שנותר. | |||
|
|||
שאלה מעניינת האם ניתן להתנתק ממציאות שהולידה אותנו. אני דור שני של ניצולי שואה, ולכן השואה הוא משהו שהיה באויר ולא דיברנו עליו, עד שיצא. שאלה אחרת - האם נר קורבן התמיד היהודי הוא מיקרי? האם האיום שיצר את השואה ואת הפרעות ואת ספרו של ויזנטל חלף עבר. והאם יש לתכונה היהודית העלומה דאז קשר למצבינו היום. מול העולם, והאינתיפאדה. איך בכלל הגענו היהודים למצב פתולוגי תמידי של רדיפה ושמד שאינם נגמרים? ואולי זאת השאלה הגדולה. והתשובה לשאלה של אז אולי תחלץ לנו את הפתרון להיום. שווה. לא? נ.ב. אורי אבנרי ודומיו הכשירו אותנו בעבר למה שקרוי תופעת ה''צאן לטבח'' בעם היהודי. נגזרת של רפיסות הקומה שאיפיינה את היהודי הגלותי. הציונות ניסתה לברוח מהדמות העלובה דרך בניית דמות הצבר הגאה, ובסופו של חשבון נכשלה. אולי כי הדמות היתה מלאכותית מדי, סטריאוטיפית, מוגזמת, שאינה מחוברת אל החולשה האנושית המצויה. וכך אנו קופצים כמו יו-יו בין הקטבים. ממלחמת ששת הימים אל יום כיפורים. משואה יהודית אל סיפורי גבורה וחוזר חלילה. מדמות הגיבור של אז אל הדמות המיופיפת של היום. ואולי הגיע הזמן שאנו נלמד להתחבר אל החיים האמיתיים. נוותר מעט על סיפורי אגדה מיתולוגיים. וננסה לשמור על המעט שנותר. | |||
_new_ |
נחום: השאלות שאתה מציג במקרה זה הן | |||
|
|||
נכונות, ואני גם מסכים עם המחשבות שהעלית תחת סעיף הנ.ב., כמובן חוץ מהתיחסותך הספציפית למר אבנרי, שאינה במקומה לשיטתי; גם אם אינך מעריך את האיש ופועלו ו/או ושולל את דרכו - אין לתלות בלבד בו או בשמאל את הבעיות הגיאופוליטיות באיזור מדונים זה. איך ניתן לשמור על מה שנותר לנו - זו השאלה האמיתית, ושאלה זו אינה בחזקת אתגר אינטלקטואלי אלא על תקן שאלת קיום גרידא. לא יותר ולא פחות. במילים אחרות: השאלה היא לא למי יש את אבן החכמים או הקוד הסודי לפתרון Deus ex machina, אלא מי יוכל להביט במספר קטעי מציאות לא נעימים מתוך כוונה להפנימם. הרחות המנשבות באירופה כיום לוחשות כי -- שלום לא יהיה בדור זה. אולי בדורות אחרים. -- מדינות המערב לא יתנדבו להוציא עבור ישראל או הפלסטינאים את הערמונים מהאש. -- העולם בדרך לחוות חלקים מסויימים מנבואותיו של הנטינגטון, ככל הנראה. ארגו: המצב ישאר דומה למצב שהיה, וישראל מן הסתם תוסיף להחזיק בשטחים אלו עוד תקופה ארוכה, בדרכה אל מצב דמוי התפוררות פנימית, שפירושו הפיכת אוכלוסייתה הישראלית-יהודית למיעוט בארצה היא. אגב, לכל אלו הממלמלים ומקווים להתערבות אמריקאית מאסיבית לפתרון הסכסוך יש לומר, כי מעטים הסיכויים שיקום נשיא אמריקאי שיהיה מוכן לזחול על גחונו יותר מקלינטון למען נסיון פשרה בין הצדדים הניצים. לכל היותר תהיה באיזור פעילות אמריקאית כל כיבוי שריפות אזורי לצד נסיון מניעת חיכוחים. חזון גדול לא יצמח מזה. אם תסתכל על מערכת יחסיה של ארה''ב עם מדינות דרום אמריקה תראה שזו מקיימת יחסים עם כל מדינה המועילה לאינטרסים של ארה''ב, בסופו של דבר, בלי שום קשר להיותה דמוקרטית או לא. מצב דומה קיים למעשה עם ישראל; יש לשער כי ארה''ב תמשיך ותקיים עם ישראל קשרים כל עוד הדבר משרת את האינטרסים של ארה''ב, ללא קשר עם ישראל עומדת בקריטריון הדמוקרטיה האירופאי. דבר שאולי היה יכול לעזור בהאטת תהליך סחף זה הוא יוזמה ישראלית לנסיגה חד צדדית, לצד הקמת חומה בצורה בין שתי הישויות המתנצחות על פיסת ארץ זו. אולי. הסכם שלום לא יהיה כאן אלא הסכם הפרדות, במקרה הטוב. | |||
_new_ |
אלכסנדר, אתה צודק ביותר כשאתה אומר שאין לראות | |||
|
|||
את תמיכתה של ארה''ב בישראל מובטחת לאורך זמן. ארה''ב דואגת קודם כל לענייניה היא וכשהיא תחדל להפיק תועלת מתמיכתה בישראל ותמצא את עניינה במדינות מזרח תיכוניות אחרות, היא תשנה את מדיניותה. התהליך לא חייב להיות פתאומי או מיידי, אלא זוחל, כך שייקשה עלינו לאתרו התחילתו. בינתיים היחסים הדוקים מאי פעם ומכאן שגם המחוייבות שלנו לאינטרסים האמריקאיים גבוהה ביותר. ישראל נחשבת למדינת חסות עם קשרים מיוחדים לארה''ב, ובכך היא נכנסת למעגל המדינות הבודדות שלהן קשרים מיוחדים עימה, כמו צרפת - זכר למהפיכה התקומה בארה''ב והסיוע הצרפתי למלחמת העצמאות, בריטניה - שותפות תרבותית, קנדה - שכנה ושותפה תרבותית - הדבר לא מונע משברים, אסטרטגיה גלובלית שונה ואי הסכמות בין המדינות. צריך גם להבין שהשפעת היהודים בארה''ב כיום בשיאה, מעבר למספרם היחסי באוכלוסיה (פחות מ- 2 אחוז יהודים מוצהרים), ונציגות בולטת בגופים ממשלתיים, סנאט, קונגרס, בתי משפט, אקדמיה, מדע, קולנוע, סיפרות וכו'. יש גורמים באמריקה שפוחדים מתופעה זו, שונאים אותה ונלחמים בה, במסגרת פחדם מכל מה שלא נכנס לקטגורית ה-wasp (גם שחורים, צהובים והיספאנים סובלים מתופעות דומות). צריך לזכור שגם מהגרים אסלאמיים הולכים ומצטברים בארה''ב, אך הם עדיין לא באים לידי ביטוי ישיר לגודלם. עניין של זמן. | |||
_new_ |
על השואה ושאר זכרונות | |||
|
|||
לפני כשלוש שנים פגשתי ראש ישיבה יום לפני שיצא לפולין עם קבוצת תלמידים; מה הרעיון, שאלתי, אין מספיק בתי קברות בארץ? השיב מה שהשיב אבל אני לא השתכנעתי; מה לעשות, עקשן. התורה מצווה עלינו לזכור. בשבועות אלו אנו קוראים על יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מלחמת עמלק, מעמד הר סיני; את אלה ועוד מצווה עלינו התורה לזכור. לשם מה? יש שיטות שונות בשאלה מה חייב אדם לזכור בכל יום, חמש זכירות, שש, עשר; אבל לכל הזכירות משותפת כותרת גג: 'בימים ההם בזמן הזה'. לא זיכרון של משהו שהיה ואינו עוד אלא משהו הווה כל הזמן. זיכרון מעצב לכאן ועכשיו. מהו זיכרון השואה בהקשר זה? 'לא עוד שואה', הכריזו בגאון גיבורי התקומה. 'שנית מצדה לא תיפול' כתבו על שלט. למה לא? איך בדיוק ימנעו זאת? הזיכרונות שהתורה מצווה אותנו נועדו לעצב את עתידנו; זיכרון השואה כל כולו מאבק חסר תכלית עם עברנו. המפעל של מר ויזנטל דווקא מוכיח את העובדה כי לא מדובר בחריג היסטורי מהותי; בצד הטכני, בהחלט חריג. מהותית, גויים שונאים יהודים ואין בכך שום חידוש. יש חריגים; יש גויים שאוהבים יהודים, אבל לעולם אין זה הכלל. בעניין גיוס בנות לצבא בכלל ולתפקידי לחימה בפרט, יש לנו מאמר בעניין ואין לי הרבה מה להוסיף על הנאמר בו. מצורף קישור. לסיכום, לו היה הדבר בידי הייתי מוסיף את זיכרון השואה לרשימת הזיכרונות הקשים עליהם אנו מתאבלים בתשעה באב; כך לפחות היה נוצר חיבור להיסטוריה הכללית של עם ישראל וחיבור יותר חשוב לציפייה ממשית לגאולה שלמה, שזהו המסר הפנימי של יום האבל הלאומי, תשעה באב. כל המוזיאונים והאזכורים האחרים לשואה נראים לי פתטיים משהו, ויסלחו לי, אני מקווה, מקדשי זכר השואה. חוץ מפולחן הדכאון, לא הצלחתי למצוא שם דבר. בברכה, נסים. קישורים: בנות בצבא: http://www.ohrisrael.org/MAMR/banot.htm | |||
_new_ |
ניסים: האם אין ביהדות ובמורשתה | |||
|
|||
זכרונות ''חיוביים'' יותר מאשר זכרונות של מוות, הרג ורצח? האם אין בהבנתה הפנימית של היהדות עצמה כשיטה תיאולוגית יכולת להתרכז באירועים כלליים שאינם קשורים בחורבנות, בהגליות וברדיפות? אני משתדל להישאר בהקשר הדתי, כמיטב יכולתי; האם יציאת מצריים או קבלת עשרת הדברות או כל דבר דומה אינם יכולים להוות זכרון חיובי ובונה? או שמא הזכרונות הקשים ביהדות הם אלו המעניקים לה את כוחה, בבחינת ''ככל שיענונו כך נתחזק יותר'', שפירושו חיים למרות הרדיפות האינסופיות? האם לשיטת היהדות הרדיפה על ידי האחר הינה בבחינת דבר אימננטי ובלתי מוסבר, היות וכך ''דרכו של עמלק'' לכאורה? האם היושב במרומים מבחינה זו אינו מעין גורם המחמיר עד אין קץ עם מאמיניו היהודיים בבחינת התרת רדיפתם לאורך שנים על פני מדינות העולם השונות? תשובות דתיות לדבר זה עשויות בהחלט לעניין אותי. | |||
_new_ |
הטוב שיהיו המתים זכורים, והארון והלוחות שכוחים! | |||
|
|||
לק''י הטוב שיהיו המתים זכורים, והארון והלוחות שכוחים! נשחר את מקור שחת ורימה, וניטוש את מקור חיי נצחים! אלו דבריו של המשורר הגדול מכולם (גם היום!) ר' יהודה הלוי בשירו ''דבריך במור עובר רקוחים'' שנכתב בתגובה לאיש אחד שהוכיח אותו שלא יעלה לארץ ישראל. דבריו אלה של הגדול מכולם מתאימים לנושא דיונינו. כנראה שהיהדות בחו''ל היא בית קברות מוחלט אם היא נזקקת לספרו של ויזנטל כדי לחיות. אילו הייתי דיפלומט ישראלי הייתי מחזיק את הספר הזה בתמידות על שולחנו וכל פעם שהייתה לי פגישה עם איזה אירופי הייתי פותח את הפגישה במילים ''בוא ונראה איזה יהודים רצחתם היום''. אבל, אין לזה שום שיכות לדרך הפעולה שלנו בארצינו - אנו חזרנו הביתה ומצאנו חבורת בריונים תת אנושים משתוללת בסלון שלנו ולכן אנו אומרים להם'' קישטה בריונים! החוצה חיות טרף! בעל הבית חזר הביתה! האירופים הצבועים מקיימים יחסים נורמליים עם כל מדינה מוכת זיבה וצרעת ברחבי תבל אבל נטפלים אלינו בכל מיני צורות - אם הם היו פשוט מתיחסים אלינו בצורה נורמלית נושא רדיפות היהודים באירופה בכלל לא היה עולה על הפרק ביחסים איתם. זו פשוט תגובה לצביעות שלהם ביחס אלינו - יש תסביך שואה, אבל הוא נמצא אך ורק אצל האירופים הרוצחים האנטישמיים שלא מסוגלים להתיחס אלינו כרגיל. לנו אין חלק ונחלה בתסביך שלהם. פנינו אל הארון והלוחות אשר בהר בית מקדשינו שבירושלים ולא אל עבר בתי הקברות באירופה. מבחינתינו השואה היא רק עוד אסון ברצף של אסונות מאז שגלינו מארצינו ותו לא - וכמו שאמר ניסים צריך פשוט לצרף אותה לתשעה באב יום חורבן בית מקדשינו. ובאמת בתשעה באב נהוג במקומות רבים ועפרה ביניהם להוסיף קינה אחת או שתים לזכר קדושי השואה יחד עם הקינו על מקדשי השם בימי מסעי הצלב ובפרעות ת''ח ת''ט ועוד ועוד. מה שקרה באירופה אינו משפיע בשום צורה על מה שאנו עושים או לא עושים כאן - איננו משחרים את מקור שחת ורימה אלא את מקור חיי נצחים - כמאמר ריה''ל. אליצור | |||
_new_ |
זכרונות יהודיים | |||
|
|||
'זיכרונות של מוות, הרג ורצח' כלשונך אלכסנדר, זה עניין למזוכיסטים ולעובדי אלילים, גם אם הם יהודים ולא בכוונה הם עובדים אותם. נביא לדוגמא כמה זיכרונות מאלה שחייב יהודי לזכור בכל יום: ''למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך''; את יום צאתך ולא את השעבוד. ''...פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך... יום אשר עמדת לפני ה' א-לוהיך בחורב''. בטח לא זיכרון של משהו שלילי. ''זכור את אשר עשה לך עמלק...'' גם זה זיכרון לא ממש עצוב שהרי לא היו לעמלק הצלחות שיש להתפאר בהן; רק צריכים לזכור שתמיד ישנו מי שאורב ומנסה לפגוע. ''זכור את יום השבת לקדשו...'' צריכים להסביר? ''זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' א-להיך במדבר...'' כדי להימנע ממעשים שליליים וגם כדי להפנים את הרעיון שלמרות כל ההתמרדויות שלנו נגדו הוא נשאר אלוקינו ומקיים הבטחתו, שנתן לאברהם אבינו ולנו, שנתקיים לעולם. ''זכור את אשר עשה ה' א-להיך למרים...''. שדיברה משהו שלילי בכוונה חיובית ונענשה על כך; לזכור כדי לדעת כי המעשה (השלילי במקרה זה) קובע ולא הכוונה. יש גם זכרונות שליליים, כפי שהזכרתי בתגובה קודמת, אבל הם מרוכזים בימים מסוימים ועניינם הפוך מזכרון השואה: עניינם הוא שנזכור כי מצבנו העכשווי אינו המצב הנכון עבורנו ויש לשאוף ולפעול ככל יכולתנו ליציאה ממצב זה אל עבר הגאולה השלמה. ואחרון חביב ועיקרי: ''הישמר לך פן תשכח את ה'...'' כי כל עוד זוכרים אותו לא מקדשים זיכרונות שווא ותפל כי לא זקוקים לתחליפים. נ.ב. סליחה אם הייתי בוטה מדי, אבל מסתבר שחייבים להתנסח בבירור כי רמזים לא תמיד מובנים. בברכה, נסים. | |||
_new_ |
ישר כוח ניסים - המזוכיזם אצלם לא אצלינו! | |||
|
|||
_new_ |
השבת - מקורה בעמי המזרח הקדמון | |||
|
|||
והיא הייתה נודעת כיום של אבל, עוגמת נפש וצער. זה שבא איזה שבט אחד שאז עוד לא היה יהודי, אלא ישראלי ועשה מזה את המישמש שלו - לא מוחק את מקורות השבת. היהדות מלאה בזכרונות פסימים. | |||
_new_ |
כל אחד והזכרונות שלו. אגב, גם ''פרו ורבו'' היה ידוע | |||
|
|||
בעולם הקדמון; כנראה משם העתקנו את זה. | |||
_new_ |
נשים צבא ושאר חברות | |||
|
|||
נשים יכולות לעשות צבא, נשים יכולות להיות בתפקידים קרביים ולא חייבות להיות לוחמות חי''ר. השיטה הגרמנית לא עבדה בעיקר כי היא שכחה כי גם גברים יש יותר חזקים ויש יותר חלשים, גם במקום בו אני הייתי במהלך המסלול היו יותר חזקים ואילו סחבו את הנשק היותר כבד ואילו החלשים יותר עשו תפקידי חי''ר יותר קלים שהתאימו להם יותר ועזרו יותר מבחינת המחלקה שבה הם היו. אומנם בארץ אני לא מצליח להבין את הנשים הרוצות להיות נשות ח''יר או כיוון שהדבר אינו תורם להן לדעתי דבר מלבד הרבה סבל מיותר. במבט לאחור גם אני הייתי מוותר היום ללא מחשבה שניה על המסלול שעשיתי והופך אם היו נותנים לי להיות ג'ובניק לחלוטין. היום בו הצבא יצפר באופן לא שיוויוני אלא אמיתי את אילו שעובדים קשה יותר אז אולי יהיה שווה להשקיע. אולם היום אין שום סיבה כזו בעיני. יתכן ובגרמניה המצב שונה ושם שרות בצבא נותן יתרונות נוספים אולם בארץ להתנדב זו היא שטות. לכל מקרה אותן נשים יכלו לשרת בשריון תפקיד שאינו מחייב כושר גבוהה מאוד גם כן ותקיד שם אינו תפקיד מנהלתי, השאלה מדוע בחר הצבא הגרמני ללכת ישר לאחד התפקידים היותר קשים שהינם קשים גם לגברים ולא רק לנשים. לכל מקרה היום במקום שאני עושה בו מילואים יש נשים גם כן קצינות שעושות מילואים. קוריוז קטן. קיבלתי אתמול מכתב מהצבא שאותו הם ביקשו שאני אשלח להם בחזרה חתום. מה רשום במכתב , שהיות ובשל תפקידי אני אמור להיות מהראשונים שקופצים לצבא במקרי חרום הרי שבמכתב הם מבקשים שאני אנדב את הרכב שלי, עד פה הכל תקין, אבל בהמשך המכתב מצויין כי לאחר שנידבתי את הרכב הצבא יוכל להורות לי לעשות איתו כל מה שהם רוצוים בדומה לרכבים מגוייסים , עד פה גם ניתן לומר שתקין, אבל ופה מגיע הדבר הנחמד, בהמשך מצויין כי בגלל שמדובר בהתנדבות הביטוח של הצבא על נושא רכבים מגוייסים לא תופס, וכי הם יחזירו לי כסף בהתאם לרצונם מבלי שיש לי זכות לתבוע את הצבא (הרי נידבתי את הרכב) . מה שאומר שהם מבקשים שאני אנדב את הרכב שלי בגלל שאני איש ''חשוב'' לצבא ואף מתכוונים בשל כך להתשמש בו לכל פעילות שהם מעוניינים בה , אבל אין להם שום כוונה במידה והרכב יפגע להחזיר לי את הכסף אלא אם כן יתחשק להם. | |||
_new_ |
גם אם הדברים נכתבו כפרקים נפרדים, אפשר גם אפשר | |||
|
|||
למצוא קשר בין התופעה של אהדת יהודים להיטלר לבין ניצול נשים גרמניות בידי בני דודינו הישמעאלים. בשני המקרים מדובר בכמיהה תת-מודעת ל''פרא האציל''. אתה יכול לבקש מאיתנו עד מחר בבוקר להפסיק לקשר את אהדת היהודים להיטלר לנושא הפוליטי האקטואלי, אבל אי אפשר להתעלם מההקבלה בין ה''סקס אפיל'' של היטלר לגבי יהודים מסוימים, דווקא משכילים ומתורבתים, לבין ה''סקס אפיל'' של ערפאת לגבי בני דמותם בישראל: הכמיהה הבלתי מודעת לעולם טבעי, קמאי, ''לא מתוסבך'', שהוא מן הסתם גם בעלי מיניות חזקה יותר. ועכשיו רק צריך להוסיף לכל אותם גרמנים (לא-יהודים) משכילים הנוהים בעקבות האוסטרי המתלהם שנולד מחוץ לנישואין ומבטיח חזרה לפגאניות היפה והטובה, את הגרמניות האמידות שבעות הפמיניזם והפוסט-מודרניזם הנופלות לחיקם של הפראים המזרח תיכוניים כפי בשל. | |||
_new_ |
580 מילה על הטור השבועי | |||
|
|||
זכר השואה - הנושא כה כאוב, כה טרגי, ועם כ''כ הרבה פילסופים שלדעתי עדיף לא לגעת בו. שתי המפלגות היחידות שמשתמשות בו במערכת הבחירות הנוכחית הן ''חירות'' וש''ס. ש''ס מראה איך היהדות הצילה את ניצולי השואה, וחירות עושה השוואה בין הפלשתינאים לנאצים ובינונו לבעלות הברית... אותם יהודים שהזכרת לא רק שהיו מיעוט קיקיוני, אלא היו תנועות גדולות של יהודים ששירתו במלחמת העולם הראשונה ויצאו נגד הסנקציות שהיטלר היטל עליהם. מה שכן - גם לאחר שעזבו את גרמניה, הרבה מיהודי גרמניה נשארו עם גאווה לאומית גרמנית כלשהי, תופעה שלא קיימת אצל שאר יוצאי אירופה. אסור להשוות את מדינת ישראל והרשות הפלשתינאית לארגוני הטרור - אך זהו כלל מוסרי, ולא פרקטי. כשחיילי צה''ל ממספרם שבויים פלשתינאים, אפילו ימנים כמו יוסף לפיד מתרעמים...האסוסיאציות קופצות, בלתי ניתן למנוע זאת - אך צריך לצמצם כמה שאפשר. בנוגע להסברה הישראלית, בתור חבר בקבוצת דיבייטינג (Debating) אני יכול להגיד לך שפשר לדברר ולהצדיק כל עמדה, לא משנה כמה מוסרית (או לא מוסרית) היא. מדינת ישראל, נמצאת במצב כה קשה מבחינה מוסרית, שהיא משתמשת בנשק האחרון - השואה, ובכך מבזה את זכר הקורבנות כמו שאמרת. הדור הצעיר, לא רק שלא יודע איך להתמודד איתו, ''לאכול'' את האירוע הבלתי ניתן לתפיסה הזה, אלא מרבה לספר בדיחות שואה והרבה יותר מדורות קודמים למיטב ידיעתי, זוהי תופעה שחשוב לחקור אותה. זיכרון השואה - בשיחה עמך אתה שאלת מדוע אני יהודי, אם אינני מאמין באלוהים, לא מקיים מצוות ורואה את עצמי כיהודי אתאיסט. אני יהודי מכיוון שרדפו את אבות אבותי, אני יהודי בגלל שניסו להשמיד אותנו, אני ''דווקאיסט'' - אני עומד בגאווה ובגאון על היותי יהודי, ויהודי גאה. יימח שמם של כל אותם אנטישמים, גזענים ופונדמנטליסים. בנוגע לאנטישמיות בעולם ההיסטורי, אין עוד אף תופעה שכזו, רדיפה כה מתמשכת, כה חסרת סיבות הגיוניות.... תפיסת היהודית בזיכרון הקולקטיבי שלה - ובכן, היהודי לא בדיוק מצליח לקחת את מה שאמרת למקום האופטימי, יש נטייה להתקרבנות ולתוקפנות, מעטים הם המצליחים להתעלות מעל לרגשות הבסיסים האלה. הסיפור על א. מעניין מאוד, בנוגע לנסיכי המזרח, אינני מוצא הרבה חן בנסיכי המזרח הישראלים כגון אייל גולן ושות', למרות התרבות ההומוארוטית שהביאו המזרחים לעולם המערבי, יש בעייתיות מאוד רבה עם כל מערכות היחסים האלה. מקרים כאלה קורים גם בעיר לוד, שם נערות רוסיות לא יהודיות וגברים ערבים צעירים מקיימים מערכות יחסים, ואף מולידות ילדים, אך לא מתחתנות. מיקס התרבויות הזה, בין מערב ומזרח, אוריינטליזם שמרני וציבליזציה ליברלית - הוא מעניין, יפה אך מסוכן. אינני פוסל זוגות כאלה, ההפך, אני חושב שלא רק שהם יוצרים שילובים יפיפים אלא גם הם האלה שחייהם המעניינים ביותר, אך צריך לקחת הכל שלב לאחר שלב, בעדינות, בהבנה, וכמובן - לא לחיות תחת משטר טוטליטרי, לא משנה אם זה תוניס או קובה... נשים בתפקידי לחימה - השיוויון בין גברים ונשים צריך להיות בזכויות, אך שיוויון בכל התחומים לא יהיה, ולא צריך להיות. כמו שגברים לא מנסים ללדת ילדים ולהניק, ונשים אינן מנסות להשתין בעמידה - כך גם נשים לא ניחנו בכוח הפיזי ומבנה השרירים והעצמות של גברים, אני כמובן מדבר באופן כללי, וכמובן שיש בודדות שיכולות לשרת, ויש בודדים שלא יכולים לשרת, אך יש עוד בעיות. אולי מדינה כמו גרמניה יכולה להרשות לעצמה את הניסיון הזה, אך מדינות במצבי לחימה, לא כוללנים, לא יכולות להרשות לעצמן זאת. מדינות במצבי לחימה כוללנים חייבות לעשות זאת - וניתן לראות את הצבא האדום ואת הפלמ''ח כדוגמא טובה. מצבה של גרמניה מצויין, אלה שהולכות לשרת בקרבי הן בעלות ציוני בית ספר בינונים, בארה''ב לדוגמא האנשים שהולכים לשרת בקרבי הם הכושים שצריכים לסחור בסמים ועזבו את ביה''ס בגיל 11, ובישראל מספיקה תעודת בגרות בינונית כדי להתקבל לאוניברסיטה. למה חופשה אלכסנדר? את האמת, אני בטח יהיה כ''כ קבור בלימודים שזה לא ישנה... | |||
_new_ |
באמת ספרת שיש שם 580 מילים? | |||
|
|||
_new_ |
וורד ספר | |||
|
|||
_new_ |
לוחצים על 'כלים' במקש השמאלי ומאפשר ספירת מלים | |||
|
|||
_new_ |
נמרוד: אם אתה מגדיר עצמך יהודי משום | |||
|
|||
שרדפו את אבות אבותיך, הרי שזה דבר מעניין מאוד. אולי לכך כוון ספרו של ויזנטל, מהסיבה הפשוטה שמעבר ל'קהילתיות-גורל' Schicksalsgemeinschaft אין ליהדות חילונית תכנים של ממש, אלא רק מגדיר שלילי. מבחינה זו ימצאו הצדדים האורתוקסים של היהדות תמיד בעמדת יתרון כלפי אלו שיצטרכו לפשפש ולהגדיר זהותם, כפי שבמידה זו הדבר כבר בא לידי ביטוי בפורום זה. צא וראה שאף מר פרלמן, שהנו שייך לזרם היותר ימני של המפה הפוליטית בישראל שמאמין והתומך בטראנספר, נחשד ביהדותו לכאורה, היות והצהיר קבל עם ועדה כי אלוהים הוא פטנט שמור של המין האנושי. תן דעתך לכך כי המינוח 'יהדות חילונית' הנו בחזקת אוקסימורון, בניגוד למינוח ''תרבות יהודית'' שאיתו לפחות ניתן להגיע לפשרה פראגמטית. | |||
_new_ |
אריה פרלמן אכן נחשד ביהדותו | |||
|
|||
ברגע הראשון. אבל ברגע השני הוא מקבל תשבחות על היותו ''צדיק''. לא מיניה ולא מקצתיה. צריך להישמר מפזיזות בהגדרות גורפות. אני לא חושב שיהדות חילונית היא אוקסימורון, בדיוק כפי שיווניות נוצרית איננה כזאת. אבל אני מסכים שזה לא פשוט. החיים אינם פשוטים. | |||
_new_ |
יהדות אתאיסטית | |||
|
|||
זה אולי נשמע כאוקסימורון, אך זה לא. מבחינה דתית - אני אתאיסט יותר ממארקס. אך מבחינת זהות, אני אכן יהודי. הזהות היהודית האתאיסטית שלי בקצרה - אני לא מאמין באלוהים, אני לא מאמין בשום דבר על-טבעי. אולי הדברים האלה קיימים - אבל לפי הכלים שיש ברשותי, הם לא קיימים. התפיסה שלי לגבי דת היא כמו של מרקס: ''דת היא האופיום להמונים'', חוץ מהדת אין עוד שום דבר שאחראי למותם של כ''כ הרבה אנשים...מסעות הצלב, האינקוויזציה וכדומה. הבעיה בדת היא שדת לא יכולה מיסודה להיות פלורליסטית, ואת זה פרופ' ליבוביץ' זצ''ל אמר. כל דת שמקבלת את האחר כמו שהוא - מבורכת. עכשיו נשאלת השאלה, מדוע אני יהודי, אם הרי אני אתאיסט לכל דבר? בגלל שתי סיבות: 1) ההיסטוריה והשורשים שלי, אני כן מזדהה עם כל ההיסטוריה היהודית, ומי שאין לו עבר - גם אין לו עתיד. אני מאוד מתעניין בשורשים האישיים שלי. מאוד. 2) האנטישמיות - התפיסה שלי בנוגע למדינת ישראל וליהדות, היא שללא האנטישמיות הגואה מאמצע המאה ה- 19 עד השואה הזוועתית באמצע המאה ה- 20, לא הייתה יהדות ולא הייתה מדינה יהודית. הרי היהודים עברו תהליך היסטורי של התבוללות, והרצל היה מתבולל מאוד, לראייה שמו הפרטי - תיאודור. רק מאז שהתחילו עם כל העניין האידיוטי של תורת הגזע היהודים אמרו: ''כוס עמוק, דופקים אותנו בגלל שסבא של סבא שלי היה יהודי [הנאצים בדקו עד דור שמיני] אני דווקא אראה להם ואגיד שמע ישראל'', ולכן גם אני יהודי. כוס אימם של כל האנטישמים יימח שמם וזכרם, אני אהיה יהודי ודווקא אצטרף לארגונים יהודים ואחזק את ידיהם של כל היהודים האחרים בעולם - דווקא, דווקא כדי להראות להם שהאנטישמיות לא תנצח. אני לא אומר שיש דברים יפים ביהדות, ממש לא. אבל אני לא מסתכל על זה מתוך נקודת מבט דתית, אלא פילסופית, היסטורית, פסיכולוגית וסציולוגית. מה גם שליהדות יש נקודת זכות אצלי - בגלל שהם המציאו את המונותיאזם, בגלל הפסוק ''שמע ישראל ה' אלינו ה' אחד'' כי הפסוק הזה שינה את ההיסטוריה בעצם. בנוסף לכך, אסור לשכוח שבגלל שכל חיי גדלתי בישראל - יש אצלי מטען תרבותי ישראלי מסויים, שבחלקו הגדול מושפע מן היהדות. ובנוגע ליהודים האורתודוכסים - אני חושב שהם רחוקים מהדת יותר ממני. כל הגדולים החל מהרמב''ם ועד רש''י - כולם עבדו ולמדו, והפריזיטים האלה שיש לנו היום הם גנבים, וגניבה זה הרי נגד התורה. אפשר לראות עוד כמה היהדות התרחקה משורשיה במאמרו של עו''ד שמאי ליבוביץ', ''עלה של זית'' | |||
_new_ |
אני לא מבין (ק''ת) | |||
|
|||
אתה מתנגד לדת משום שהיא גורם רצחני - אבל משבח את היהדות על שהמציאה את המונותאיזם, שהוא הגורם הרצחני העיקרי? | |||
_new_ |
הרשה לי להבהיר לך את עצמי | |||
|
|||
הדת והלאום הם שני הרעיונות הכי נוראיים של המין האנושי - סיבה לרצוח, לטבוח ולשנוא את האחר. המונותואיזם בגירסתו בתקופת התנ''ך, היה אחד הדברים הכי ליברלים ומתקדמים. באותה תקופה כל עובדי הבעל, האשרה ושאר עכו''ם נהגו לעבוד את אליליהם ע''י הקרבת קורבן אדם! לא תגיד, אויב שלהם, שרצחו אותו בקנאות פאנטית, אלא בשר מבשרם - לצורך פולחן. באותה תקופה, היהדות שהמציאה את המונותואיזם הייתה הדת הכי מתקדמת, אני רוצה רק להגיד לך - יש חלקים כ''כ יפים ונהדרים בתנ''ך, רק כמו שהראה פה המלומד ליבוביץ' - אנשים בחרו לקחת את הרע מהדת, ולא את הטוב. כל חוקה מודרנית - החוקה האמריקאית והחוקה הצרפתית, אומרות בר' גלי כי הן מתבססות על התנ''ך. מה גם - שתחשוב על זה, שקבוצה כה קטנה כמו היהדות, שאנו רואים את כמות המזערית באוכלוסייה - עם רעיון אחד, שהיום נראה לנו טריוואלי, להשפיע על חלקים נרחבים מהעולם, אומנם יש הרבה יותר בודהיסטים מאשר מונותואיסטים, אך העולם המערבי והערבי כולו - מונותואיסטים. ולחשוב, שגם הנצרות וגם האיסלאם - הם גירסאות של היהדות, זה מטמטם. | |||
_new_ |
לא הצגת אף פן חיובי של המונותאיזם (ק''ת) | |||
|
|||
גם אני מתנגד לקורבן אדם (אף שראוי לשים לב שקורבן אדם קיים גם בתנ''ך - מקרה בת יפתח - ושראוי לעיין בקפידה בשורשי המצווה היהודית של פדיון הבן), אבל אין בין זה לבין קורבן אדם ולא כלום. גם הפוליתאיזם היווני היה, ברובו המכריע, נטול קורבן אדם. מדוע לא נתפעל ממנו? מצד שני, המונותאיזם גורר איתו מצוות בנוסח ''לא יהיה לכם אלוהים אחרים על פני'', מצוות עיר הנידחת והשמדת עובדי אלילים, שגרמו נזק בלתי הפיך לאנושות. קיצורו של דבר, המונותאיזם לא תרם דבר לאנושות שלא היה שם קודם (יוצא דופן אפשרי הוא השבת), וגרם נזק נורא. אגב, רעיון שוויון האדם בפני האל הוא רעיון נוצרי, לא יהודי, והוא זה שהוביל לרעיונות המהפכה האמריקנית. | |||
_new_ |
לאלכסנדר מאן | |||
|
|||
לבקשתך אני מגיבה על הטור. על השואה. אם נרצה ואם לא נרצה, לטוב ולרע, השואה היא המגדיר הלאומי החזק והבולט ביותר שלנו. כך כבר נהייה. מתחיל עם המומנטום ההיסטורי שנוצר לאחר מלחמת העולם השניה שבן-גורין תפס, והכריז על הקמת המדינה כבית לאומי לעם היהודי. כל ילד יודע על הקשר שבין הקמת המדינה לבין השואה. ממשיך עם הפיצויים שבגין התנגד להם, אשר עד היום משולמים; ומהדהד בזיכרון ונחרט כטראומה לאומית בתודעה הקולקטיבית היהודית והישראלית, והפך לאחת ממעצבי הזהות הלאומית של אזרחי הארץ. אני לא מקבלת את ההבדלים בין השמאל לימין כפי שהצגת בנושא זה. אם כי אני מבינה את הצורך במציאת גוונים שונים של התייחסות. צורך זה מתבטל לעומת העובדות במציאות. בסופו של דבר, גם השמאל וגם הימין מרגע שהם עולים לשלטון, השואה משמשת להם לצרכים רבים, אם בציניות ואם באמת, כקלף לאומי, אתגרי, מאיים ועוד, כלפי פנים וכלפי חוץ. כלומר, השואה היא אירוע מגדיר, כמה חבל, בדימוי העצמי של הישראלי ובתפיסה הלאומית הישראלית. העניין הוא מאוד מאוד מסובך כמובן. כפי שהצגת לפי ספרו של ויזנטל, לא נמצא תאריך שבו לא התרחשה איזו רדיפה או שלא נרמס יהודי בדרך זו או אחרת בהיסטוריה. אמנם המצגת שהבאת בפנינו מספרו של ויזנטל בעייתית במקצת. הרי יש מרחק רב שנים בין יום כלשהו בשנת 1700 שבו התעללו ביהודי חף מפשע באיזו ארץ לבין יום אחר שבו נעשה איזה עוול ליהודי אחר בשנת 1800 ו/או 1900. כלומר. להערכתי ולפי עניות דעתי אפשר בהחלט למצוא הפוגות ארוכות במהלך ההיסטוריה באירופה ובמזרח בהן לא היו רדיפות. היו שנים של שיגשוג בגרמניה ובעירק למשל, ועוד. אבל. אם נרצה ואם לא נרצה, הרדיפות שסבלו היהודים במהלך ההיסטוריה הן אחד מן המגדירים החזקים ביותר, לצערנו, של העם היהודי. יש לזה ביטוי עוד מימים ימימה בציון מועדי החג של היהדות, למשל ההגדה של פסח, למשל יום ה- 9 באב שהוא יום קדוש לדת היהודית ועוד ועוד. אבל הרי קרה דבר גדול בעצם ההקמה של מדינת ישראל. זהו ניסיון לברוא יהודי חדש. ועל כך וסביב עניין רגיש ועוצמתי זה נסובים כל הריבים והויכוחים כולם. והשואה נעוצה ועומדת במרכז השאלות בעניין זה כמגדיר זהותי, ולא רק שאלת הדת כמרכיב זהותי בישראליות. העובדה שהרדיפות ולאחר מכן השואה השתקעו ונטמעו בהיהדות כאחד מן המאפיינים והמגדירים, לא אומרת בהכרח שהזהות הישראלית צריכה להבנות באותו האופן. מדוע על הישראלי לבנות את זהותו כנרדף ומאויים, רק משום שבעבר אבותיו סבלו מרדיפות והיו מיעוט בקרב רוב שונה. אבל מסתבר שהישראליות אימצה ומאמצת את הדימוי של הנרדף השנוא והשונה במרחב עויין, ובעיקר, גם כשאין לזה צידוק; בעיקר הישראליות משתמשת במרכיב זהותי זה כדי להתחמק מאחריות ובעניינים רבים, כלפי פנים וכלפי חוץ. היהודי בארצו עוד לא עיכל את העובדה שאין פריץ לדווח לו ולהאשימו, אלא שהוא עצמו בעל האחוזה והאחראי הבלעדי; ולא מדובר בהרפתקה זמנית וחד פעמית, ואין שאלה של ''מתי תגמר החגיגה ומתי ייחרב הבית השלישי''; מדובר במצב סופי. יש לנו מדינה ואנו אחראים לגורלנו. כל זה על קצה המזלג. לא הבנתי את הקשר בין הרשימה על השואה לבין שתי רשימותך האחרות. | |||
_new_ |
אנה: הזהות הישראלית עברה שחיקה קשה | |||
|
|||
בדור האחרון, ואת מקומה תפשה אט אט 'דת השואה' לשיטתי, שפירושה הוא בחירת המגדיר השלילי בעיצוב התודעה הלאומית: אנחנו עם או קבוצה כי אנו נרדפים יחד ו/או כולם שונאים אותנו וכ'. ובכלל, אינני יודע אם דבר זה ידוע לך, אך לפי הגדרות מדינת ישראל אין חייה כזו ''עם ישראלי'', ולא ניתן לרשום את הלאומיות כישראלית בתעודת הזהות, למרות עשרות אפשרויות אחרות קיימות. ספרו של ויזנטל ממחיש את הדילמה הנוראה של בני הדת היהודית, אשר אינה יכולה, רוצה, ויש היאמרו אף רשאית להתכחש לרדיפות אלו, ועל כן ככל הנראה מקובע הזכרון הקולקטיבי של חלק משמעותי ממשתייכי היהדות בטראומות אלו; זו הסיבה היחידה לרתימת קלף השואה בכל ויכוח פוליטי כללי בישראל, אשר בשמה מנסים חוגי הימין והשמאל במדינה זו להסביר את מוסריות ו/או הצדקת התנהגותם. -------------------- באשר לבחירת הנושאים: הבאת שני הנושאים הנוספים אכן אינה קשורה לנושא השואה, אך אסור לשכוח במקרה זה שהמדובר בטור, בו אני מטפל במספר נושאים שונים, ואשר בהתאם לכך רשאי כל אדם להתייחס לנושא הקרוב לליבו. מכל מקום שמחתי לקרוא תגובתך. | |||
_new_ |
אלכסנדר, אני מסכימה איתך | |||
|
|||
ואני חושבת שזה די חבל שהייחס לשואה כל כך אינסטרומנטלי. זה מדכא ויש בזה זילות. אתה צודק בעניין הטור פשוט לא הבנתי שכך מתנהל פה העניין באתר ואכן טור כולל בתוכו כמה נושאים. שבוע טוב | |||
_new_ |
אנה - את מוזמנת גם לחוות דעתך על הנושאים | |||
|
|||
האחרים, כמובן. לצערי לא גילו רוב משתתפות הפורום כל עניין של ממש בשני הנושאים שבחרתי להביא, אולם אני כמובן לוקח את מלוא האחריות לכך: יכול להיות שנושאים אלו אינם מעניינים, או שהוצגו בצורה בלתי מעניינת. בברכה אלכס | |||
_new_ |
אלכס, אני חושבת שהצגת את הנושאים בסדר גמור | |||
|
|||
הנושאים עצמם גם בסדר. אני חושבת שצמידות כזאת, בין כל מיני עניינים שאין ביניהם קשר ממשי, עלולה קצת לפגום בתשומת לב הקורא. לקורא הממוצע יש הרגלי צפיה וקריאה שלא תואמים את הצירוף הזה, לדעתי; למשל התביעה לקשר ברור בין נושאים שמשודרים במסך אחד, או חיבור באמצעות מכנה משותף (משהו הדוק יותר מ'גרמניה'); ויש הבדל בין קריאה מן המסך לבין עיתון ניירי; ובנוסף, הנושא הראשי תפס את רוב תשומת הלב ובצדק. לא הבנתי ממש מה הפואנטה, אם לחפש פואנטה דווקא, בסיפור הראשון. כלומר, מה הסיפור שמסופר שם בעצם. קשה להוציא איזשהו כלל מן הסיפור. בלי כלל המקשר בין העובדות המוצגות ומיוחס אליהם, קשה מאוד למצוא ואף להבין מה עושה את המסופר לבעל משמעות ציבורית ול-סיפור. עניין האישה שרומתה על ידי המוסלמי ממרוקו (או אולי תוניס שכחתי) נשמע כמו עוד מקרה פרטי של רמאות. כלומר, עוד סיפור פשע קטן, כזה שקורה יום יום בכל מקום בכל דקה. מה ההבדל בין אישה גרמניה שרומתה על ידי מוסלמי לבין אשה הולנדית שרומתה על ידי גרמני לבין אישה ישראלית שלא משנה מי מרמה אותה. בסופו של דבר עולה מסקנה אחת פשוטה מן הכרוניקה המתוארת - נשים שלא יודעות לשמור על עצמן - כמו גם גברים של יודעים לשמור על עצמם - נופלות בפח. מעבר לזה, המהירות שבה אותן נשים אצו להתתחן מכמירת לב. אבל אי אפשר בשום פנים ואופן לדעתי להצמיד למקרה זה בכוח איזו מסקנה בעלת אופי אתני. אני נזכרת עכשיו איך פעם מזמן מזמן רימה אותי ואת חברי נהג טקסי בפריז ועשה לנו ''סיבוב'' בעיר האורות, שארך כחצי שעה, כדי להגיע למחוז חפצנו שישב לו במרחק חמש דקות נסיעה מהמקום שבו תפסנו אותו. כלומר, דברים כאלה כל כך אופייניים לתיירים בארץ זרה. וכל מסקנה בעלת אופי אתני עלולה להיות מאוד מכוערת. ואני לא רוצה לומר שעלול להיות לה ניחוח גזעני. בייחס לסיפור המתגייסות: עולה רושם כזה קטן שהתקשורת הגרמנית זקוקה אולי לסנסציות ונושאים לדבר עליהם; כאלה שהם מספיק עסיסיים ושאפשר לעשות עליהם בתום ההקרנה ''סימפוזיון'', כלומר ''דיון טלביזיוני''. וכל הסארקזם הזה הוא רק כלפי התקשורת הגרמנית, שאין לה מספיק ''צרות'' אמיתיות נעבעך כדי ''לדון'' עליהן בטלביזיה. חבל שפה בארץ אין לנו כאלה ''בעיות''... | |||
_new_ |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |