מדוע אני מתנגד למלחמה בעיראק

יוסי גורביץ

כמה מילות הבהרה:

סדאם חוסיין הוא עריץ נתעב, הטובח את בני עמו ומאמלל אותם. אין לי כל סימפטיה לחולירע מתיכרית, ומבחינתי האדם שיחסל אותו ואת בני משפחתו (המיועדים לרשתו) יהיה גיבור בקנה מידה עיראקי ועולמי.

Sic simper tyrannis.

אבל מלחמה כנגד עיראק נראית לי כצעד המוטעה ביותר שיכול המנהל האמריקאי לנקוט כרגע.

על הממשל להתמקד במלחמה בטרור האיסלמי, שהוא הסכנה הגדולה ביותר לעולם החופשי כרגע, ולא בעיראק. יציאה למלחמה בעיראק תמסמס את מה שעוד נותר מהתמיכה העולמית במלחמה בטרור.

אפגניסטן היתה הצלחה. צנועה, אמנם, אבל הצלחה: היא הבהירה כי כל שלטון שיתן מחסה לאנשי אל קאעידה יושמד. ההצלחה הועצמה בשל העובדה שרבים - וביניהם כותב שורות אלו - סברו כי היוזמה נועדה לכשלון. העובדה שהצבא האמריקאי ניצח במלחמה במקום שאיש מאז אלכסנדר הגדול לא ניצח בו הגבירה את חשיבות הנצחון. אלא שהדבר אירע לפני שנה, ומאז לא חלה כל התקדמות במאבק כנגד הטרור האיסלמי.

מעולם לא הוכח כי עיראק תמכה בבן לאדן ובטבח שבצעו אנשיו. לא הוצגו כל הוכחות כאלה, והדבר אינו סביר. בן לאדן הוא מוסלמי קיצוני, מן הזרם הווהאבי הנוהג בערב הסעודית. משטרה של עיראק הוא חילוני בשמו ובצורתו, השריעה איננה נוהגת בעיראק, ומבחינות רבות היא מדינה מתקדמת מערב הסעודית. ברית בין השניים, אף שאיננה בלתי אפשרית, איננה סבירה.

האויב, עכשיו, הוא האיסלם הקיצוני. אפשר שהאיסלם כולו. החשש ממלחמת תרבויות מחריד את המערב ואת מתוני האיסלם; על כן אסור לדרדר את המצב לכלל מלחמה שכזו. יש למקד את המלחמה, לבצע תקיפה מדויקת אל לב המטרה. והמטרה אינה עיראק.

ישנם משטרים דיקטטוריים רבים בעולם; כולם ראויים להיעלם. ישנם שליטים עריצים לרוב; כולם ראויים למות כלבים. אבל כשם שארה''ב איננה יוצאת למלחמת ''שחרור'' כנגד סין העממית, המנהיגה טרור לא גרוע בהרבה מזה של עיראק, אם בכלל, אל לה לצאת למלחמה כזו דווקא כנגד עיראק.

יש לומר זאת: רבים בעולם, במיוחד בעולם הערבי, חשים כי המלחמה היא וונדטה שמנהל נשיא ארה''ב כנגד הנשיא העיראקי, משום כשלונו של אביו במלחמתו בעיראק ומשום שנשיא עיראק ניסה לרצוח את אביו. תחושה זו מתעצמת כאשר נזכרים בכך שהנשיא האמריקני הציב את עיראק ברשימת המטרות שלו עוד טרם לטבח בניו יורק ובוושינגטון.

אומרים שיש לעיראק נשק להשמדה המונית. אין ספק בכך - עיראק השתמשה בנשק כזה כנגד הכורדים, לפני כעשור. בוש האב היה אז נשיא ארה''ב, ונמנע - בהחלטה שתזכר לדראון - מהתערבות צבאית כדי למנוע את הדבר. מה השתנה מאז?

אומרים שצבא ארה''ב ינצח את הצבא העיראקי ללא מאבק רציני ותוך מספר קורבנות מועט. נניח שכך. נניח שעיראק תכבש. מה הלאה? האם יסייע הדבר למלחמה בטרור, או שמא יהפוך הדבר עיראקים רבים ללוחמי חרות כנגד הכיבוש האמריקני (שכן הכיבוש האמריקני יהפוך, לאחר האופוריה הראשונית, לכיבוש ממשי מאד)? האם מספר האנשים המוכנים לשאת נשק כנגד ארה''ב והעולם החופשי יפחת או יגדל?

כדי לנצח במלחמה הזו - ונצחון פירושו גם מניעת התפשטות המלחמה לידי עימות כולל עם האיסלם - יש לפגוע במדויק במטרות שהוגדרו מראש ושזיקתן לטרור ברורה. על משטרים שיעניקו חסות לטרור לדעת שהם יודברו ללא רחמים.

אבל עיראק אינה משטר כזה. סעודיה, מצד שני, שמשורותיה יצאו רוב הטרוריסטים שהשתתפו בטבח, תמכה גם תמכה - תמכה בטרור גם לאחר מעשה הטבח. מצד שני, השלטון האמריקני איננו מעלה כלל על הדעת החלפת שלטון בסעודיה - מדינה שבנוסף להיותה מדינה תומכת טרור, מנהיגה דיכוי פראי כלפי כל מי שאינו זכר מוסלמי, מי שמממנת את בתי הספר שמהם יוצאים הטרוריסטים.

סעודיה צריכה להיות מטרה ראשונה במעלה להחלפת שלטון. אם השלטון האמריקאי אינו עושה זאת, אלא נטפל לעיראק, הוא מעלה את החשד שמניעיו אינם נקיים.

וכשאתה מתיימר להנהיג מסע צלב להצלת העולם החופשי, עליך להיות נקי מחשדות שכאלה.

הצגת המאמר בלבד

מה מפריע לך שאמריקה תתקוף את סדאם וישראל (אחד העם)

בדיוק מאותן סיבות שהעלית צריך לתקוף את עיראק (אבנר בן בסט)

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.