|
| אורי מילשטיין (יום שלישי, 24/12/2002 שעה 11:57) | |||||
הצגת המאמר בלבד |
|
|||
את התבונה האנושית שמובילה להרס יערות הגשם, זיהום אוקיינוסים, הפקרת העולם השלישי ועוד? איך זה מתקשר עם יצר השרידות? או, בקיצור, איך מסתדרת התבונה הזו עם הצורך הבלתי נשלט להחריב את העולם בו אנו חיים? | |||
|
|||
את השרידות ומאימת עליה בעת ובוענה אחת. זה, שקד, עקרון השרידות. את יערות הגשם שהזכרת, כורתים לשם שרידות האנשים החיים באותו איזור או באותה מדינה ויחד עם זה מאיימים על המשך קיום החיים על אדמות. אותם דברים אמורים לגבי השימוש שאת ואני עושים במכוניות וככן לגבי כל נושא ונושא. זאת התזה של הרשימה. | |||
|
|||
עפ''י התאוריה שאתה מעלה השרידות היא, למעשה, תכונה ערכית מולדת. שלא כמו תכונות שרידות פיזיולוגיות (שגופנו דואג להתריע עליהן), אתה כותב על תכונה שהיא ברמה תת הכרתית, או תכונה מוטבעת בזיכרון הקולקטיבי המצטבר של נשמת האדם. לכן תאוריה זו, כמו תאוריות על גלגול נשמות (לדוגמה), נשענת בעיקר על אמונה וחוויה אישית. ואם מדובר בזיכרון האנושי, הרי ישנן מספר דתות מזרחיות שרואות בשרידות דברים שונים ואף הפוכים מהתאוריה שאתה מעלה. | |||
|
|||
מילשטיין מנסה להגדיר ולהסביר את ההתנהגות האנושית באמצעות פרמטרים חדשים אבל מה שיוצא לו בסוף זו רדוקציה למושג אחד. אני לא רואה לאן זה מוביל את חקר או הבנת ההתנהגות האנושית אבל אני מוכן לקרוא הסברים נוספים | |||
|
|||
כבר חודשים אני מנסה להבין את התפתחות התאוריה. לדעתי יש כאן ניסיון מעניין להצדיק בכל מחיר את המשך המלחמה. | |||
|
|||
|
|||
|
|||
תמיד יושבים על הגדר, כי לאמת כשהיא לעצמה לא ניתן לעולם להגיע. | |||
|
|||
על כל דבר. אני קורא, מהרהר, אולי בסוף גם תהיה לי דעה | |||
|
|||
|
|||
|
|||
אני חשפתי את התהליך! זה לא דבר בטל כלל ועיקר! | |||
|
|||
למול התגלית שכולם רוצים לחיות ואף אחד לא רוצה למות | |||
|
|||
מאיימת ואיומים אלה הם שמעצבים את התנהגותנו. ואגב, המדע אינו חוקר את המוזר ויוצא הדופן אלא את החוקיות של הידוע לכל. | |||
|
|||
ואצלך הניסיון הוא להסביר תהליך בטבע האנושי. תהליך, שעפ''י תפיסתך, יביאנו אל מותנו לאו דווקא בדרך ''ביולוגית'' מקובלת... | |||
|
|||
|
|||
לכן אנני אוהב להרבות בביקורים בבית הכנסת תהליך הפוך יש בי כאשר אני קורא את מאמריך אורי יש אלוהים תודה לך אורי | |||
|
|||
בעשירי. הפרויקט הגדול ביותר של האדם הוא להתבונן באלוהים בעיני רוחו, אפילו מרחוק. קרא לענין זה את ספרו של מיצ'יו קאקו: ''על-מרחב''. | |||
|
|||
אחלה סדרה. מדע בדיוני במיטבו! | |||
|
|||
אני אסתפק בקריאת מאמרים ספרים על hyperspace | |||
|
|||
|
|||
בז'נר הזה, מומלץ שתנסה את היינלין. | |||
|
|||
|
|||
ובשביל דת צריך גם כופרים וכאב גם הוא בומרנג השרדותי | |||
|
|||
|
|||
סדרות טלווזיה ספרות בדיונית הכל עבודת אלילים יושר ואמת זה עיקר העיקרים עניני אמונה צריכים לעסוק בהם באמונה מה שנתפס עלי ידי שכל האדם צריך לעסוק בו ביושר זה הוא תנאי בסיסי לאמונה ריקנות של חוסר אמונה מתמלאת בעבודת האלילים | |||
|
|||
|
|||
ידידי אתה מיושן בדור המחשב ואינטרנט אפשר להוסיף שורות בצורה חופשית בעיקר עבור התכתבויות אפשר גם לפתוח פסקה חדשה לנושא חדש אפשר במקום פסיק לפתוח שורה חדש במקום נקודה להשאיר שורה שורה ריקה ידידי שקד זה לא מה שהפריע לך להבין אם תדיק בכתיבה תדייק גם בדיבור ובמקום לכתוב לנו תכתוב לי | |||
|
|||
בשורת קצרות על שפת אינטרנט, היית מעדכן את פנייתך ללשון נקבה. וכמו שנאמר כאן לא פעם: שקד כמו השקדיה. | |||
|
|||
אין זו התפיטות נסי ותראי מבקום ללחוץ על ''השיפט'' מפסקים בעזרת רווחים ושרות חדשות גבירתי איתך הסליחה יחד עם זאת איך את יכולה לצפות שאזהה שקד כנקבה או זכר בבררת המחדל זכר אולי ידוע לך פיתרון כאשר אני לוחץ על ''נום לוק'' ו''קפס לוק'' המקלדת נתקעת | |||
|
|||
אורי שלום בהנחה שאין בעולמנו סימטריה אוטופית אך יש בו שווי משקל כלשהו בין אלה שמרוצים מהמצב ולבין אלה שאינם, כל מה שעל אלה שמרוצים מהמצב הזה (ומעוניינים לשמור עליו) לעשות הוא להקטין את הגורמים של ה''לא מרוצים'' לפתוח במלחמה על מנת לשנות את המצב ולהפר את שווי המשקל. שימוש נכון בתבונה, וראיה כוללת של המצב , יכולים להביא לפעולה נכונה בכוון. הבעיה היא שאלה המרוצים מהמצב, מעוניינים להיות ''עוד יותר מרוצים'' ואין גבול לחזירות. הם לא לא מסתפקים במצבם הטוב יחסית, ורוצים לשפרו עוד, זאת על חשבון אלה שגם כיום אינם מרוצים. כמובן שפעולה כזאת מובילה למאבק ולמלחמה. לעתים נדמה כי מה שיש לו לאדם, זאת לא תבונה, אלא מנגנון השמדה עצמי, שככל שהוא מתפתח יותר, כך הוא מגיע לנקודה בה הוא מתחיל לפגוע בעצמו. בברכה רפי | |||
|
|||
לפעמים פשוט רוצים את הזכות לחיות כעם חופשי ולהתפתח. מה לעשות ולצורך כך צריך להחזיק ריבונות על שטח ומה טוב עם בשטח זה גם טמונים הוויתך התרבותית והדתית. מן הסתם גם צריך עוצמה מסוימת כדי לא להוות טרף קל לאלה אותם הזכרת. בל נשכח שצריך גם את המינימום הנחוץ למחיה כמו מים נקים ואויר צח לילדים. אין ספק שאלה זכויות יסוד ותסכים שאין אדם צריך לשלם על הזכות לחיות בשלום לא באדמות ולא בשאר מותרות השלום עצמו וההדדיות שבו תביא ברכה על כולם. | |||
|
|||
אי אפשר לשחק עם המושג והמושא ''שלום'' כאילו הוא מצרך בסופר מרקט האנושי. כדי להגיע לשלום צריך לחתור אליו,כל אחד לפי דרכו,עברו,סמליו וכו וכו ובעיקר על בסיס הבנת מהות צדק לשמו. אתה לא נקרא ברור.למה אתה מתכוון? האם אתה מאמין שבנתוני ''הרצון הלאומי'' בלבד אפשר להגיע לשלום? ועוד,אל תשכח את חלום השיבה למקורות היהודיים שהוא הליך פוליטי שנגזר על ידי האנגלים הצרפתים וחבר הלאומים.בתחילה הרי כללו,עם קווי סרגל ישרים,אפילו את עבר הירדן,האם גם לשם אתה שואף להגיע כדי להשיג שלום? ועוד איך אתה מציע לטפל באלה החיים לידך כשלהם יש השקפת שלום אחרת, איך אתה מציע להשתלב בעולם כמדינה ראויה לשותפות האנושית? כבר אמר מי שאמר שעולמנו היה לכפר,בו חיים קרוב מאד זה לזה ובשכונה שלך צריך להתפשר על חלקה קטנה,האם היא שלך? שלהם? של כולם? מה דעותיך בעניין הזה השב באופן ברור ואז נדע איפא בדיוק אתה עומד ומה תמונת השלום שלך. שנה אזרחית טובה | |||
|
|||
בקרב אנשים יראי שמים כל השאר מחרחרי מילחמה ושלום אנשים חסרי מטרה בחיים מוצאים את נחמתם בהבלים....ובחירחורי מילחמה ושלום שלום הוא תנאי טרוויאלי לחיים | |||
|
|||
|
|||
כה מתאמץ לדון בה מכל זוית אפשרית היא התכונה הדומיננטית של כל חי וצומח בטבע. לצערי הרב יש זן אחד בטבע שלא הוטבעה בו התכונה הזאת וזה לא קל לנחש- עמנו הקטן היושב בארצו. חלק מעמנו הקטן, ביחוד מהחלק המשכיל שבו, איבד את רפלקס ההישרדות שיש בכל חיי בעולם, ובמקום זה פיתח תכונה השייכת לבנות היענה, קרי טמינת הראש בקרקע עת מתרגשת סכנה לקיומו. עצוב, מדכא אבל בתוך עמי אני יושב. כמובן שיקומו מגלגלי העיניים ויגידו הבל, כי מי הוא השמח להביט בראי ולחזות בפניו הדומים לאחר? | |||
|
|||
אם לא למען שרידות הלהקה, הרי למען שרידותן כפרטים | |||
|
|||
בבטחון מי משני הצדדים במפה הפוליטית הוא בת היענה. יתכן שהתבונה שלנו - כלי עיקרי במלמחת ההישרדות עדין לא מפותחת מספיק ולכן מידי פעם בני האדם פוגעים בכשר ההישרדות שלהם. | |||
|
|||
לפי הפרשנות שלי לתזה של המאמר, בכל תבונה יש יסוד של בת יענה. | |||
|
|||
הצוואר. זקיפות קומה לא תמיד יעילה להישרדות. | |||
|
|||
יעילה. ראה נזקה של התבונה בפרשת הגרוש מגן העדן. | |||
|
|||
וללא אוריינטציה כלשהי. השאלה מה עושים איתה. התבונה בעולם העתיק בנתה את מגדל בבל, עד שהגיע לקומה בו הופעל ''מנגנון ההשמדה העצמי''. לעומת זה אותה תבונה הניחה את היסיודות הפילוסופיים לעום כפי שהוא מוכר לנו כיום. בעת החדשה אותה תבונה בנתה פצצות אטום. ומצד שני הנחיתה בני אנוש על הירח. יש בה את הפוטנציאל להרוס, ואת הפוטניציאל לבנות. השאלה מה עושים איתה. האם לדעתך תכונה זו מוטבעת ב''גן האנושי'', או שקיימת אפשרות בחירה ? | |||
|
|||
התבונה היא גם מכשיר, אך לא רק מכשיר. בתפיסת העולם הניוטונית, כל דבר הוא מכשיר (סיבה) לדבר אחר. אבל בתפיסת העולם האריסטוטלית שאליה שבה במקצת תפיסת העולם האינשטיינית, יש לא רק סיבות מכאניות אלא גם סיבות טלאולוגיות וגם סיבות סטרוקטוראליות. גם המתמטיקה אינה רק מכשיר ועל כך עמדו מתמטיקאים ופיסיקאים אחדים שציינו כי פתרון מתמטי מבריק מתגלה בסופו של דבר גם כאמת פיסיקלית. זאת היתה טענתו של פיתגורס במאה השישית לפני הספירה כשטען שהעולם הוא מספר ושלא שניתן להבין את העולם אלא בעזרת מספרים. זה היה גם הכיוון של אפלטון וגם של קופרניקוס בפיתוח האסטרונומיה המתמטית. מסקנה: ''מכשיריות'' היא אחד הממדים להבין את המציאות, אך לא הממד היחיד. ולפיכך התבונה היא גם מכשיר, גם מטרה וגם מבנה. וכמבנה היא נטועה בנו גנטית ואין לנו חופש בחירה לגביה. | |||
|
|||
את הגדרתה כמבנה. ברשותך נלך מהפרט אל הכלל. נניח אדם שיש בו תבונה, שבאפשרותו נאמר לפרוץ את הקודים הסודיים של הבנק ולרוקן את תכולתו לכיסו מבלי להיתפס, ובאותה תבונה הוא יכול לפתח רעיון ייחודי שיביא תועלת כלשהי לאנושות. נצא מהנחה שמבחינת התיגמול שני המסלולים יתגמלו אותו כראוי, מהו הגורם שיכוון אותו לאחד מהם, או שיכוון אותו להפנות את תבונתו לשני הכיוונים גם יחד ? האם אין כאן בחירה ? | |||
|
|||
השאלה ששאלת אינה נוגעת לממד המבנה של התבונה אלא לקושיה הדטרמיניסטית. אשר לשאלתך: אני סבור שבגלל עקרון אי הוודאות ותופעת הכאוס, לא קיים בעולם דטרמיניזם. מכאן שיש יסוד של בחירה במציאות. אבל בעוד שאנחנו יכולים לבחור, הבחירה אינה קובעת את התוצאות (בגלל אי הודאות והכאוס) ולכן זאת אינה בחירה כפי שרוב בני האדם מבינים. במלים אחרות: אנחנו מטלטלים בעולם, ולכל היותר ניתן לנו בחור את אתר הטלטול. נחמה גדולה אין בכך. | |||
|
|||
כדי להישרד.מה עוזר לאדם בעל תבונה שחי במאה ה- 21 כשמוצא עצמו לפתע בסביבה עוינת בלי הכלים המתאימים? | |||
|
|||
ומשמיטים הקרקע מעצמם, קרוביהם ומוקיריהם לטווחים בינוניים. קוראים לזה ערמומיות השונאת את החוכמה. בני עמנו כאן נגועים בנוורוזה הממאירה הזאת לא מעט, דבר המסביר דבר או שניים על המציאות הישראלית. | |||
|
|||
באחד הטווחים הקצרים לא יגיע לטווח הארוך.בהיבט הגיאומטרי של בעיה זאת טיפל זנון בפרדוקס ''אכילס והצב'' לפני אלפיים וארבע מאות שנים. מכאן מסקנה: כולנו ''חאפרים'' ולו במקצת! | |||
|
|||
התבונה אינה מכשילה עצמה אלא הערמומיות השואפת למחטפים לטווחים קצרים. הטווח הארוך במובנו המהותי אינו מורכב מטווחים קצרים, אלא מהווה שלמות נפרדת, כשם שהשלם עולה על סכום חלקיו. לכן ה''חפר'' זוכה ליתרונות קצרים (ראו רשימתי הקצרה למעלה), אך מסכן את קיומו והוא בבחינת מהמר המסכן כל אשר לו. החכם מאידך יבחן את התמונה הכללית ולא קטע נפרד ממנה. מלכוד הערמומיות מתואר בפרק האישיות בספרי ''חלוקת קשב'': ''נראה שרבים מהלא-מארגנים, דווקא בגלל הניסיון ''להתגבר'' על מגבלתם היחסית ותחושת בינוניותם, עשויים לפתח שאיפות ''מפצות'' מרחיקות לכת - עשייתם תאופיין תכופות בפעילות בלתי נלאית המאפיינת את תצורת המאמץ הישיר effort mode ולעיתים תהיה הרפתקנית למדי, וחסרת מעצורים פנימיים. אבל כפי שטענו, גם הישגים גדולים והצלחות לא יתרמו להסיר לאורך זמן את תחושת הערכתם העצמית הנמוכה. עקב מגבלותיהם היחסיות, החלקיות המאפיינת את פתרונותיהם ופועלם, ה''בניין'' שאותו יקימו יישאר כל העת רעוע ביסודותיו ומאויים; עשייתם תלווה רוב הזמן בתחושת ארעיות וחוסר ממשות, אשר מצדה תגרור אותם ל''הישגים'' חדשים נוספים. הדבר בולט בטרגדיות ''ריצ'רד השלישי'' או מקבת'' של שייקספיר, שבהן ניגרר הגיבור להרפתקאות חסרות מעצורים יותר ויותר; שכן כל הישג מגביר גם את הבעיות הבלתי פתורות ופוער תהום המאיימת למוטט בבת אחת את הצלחותיהם הבלתי אותנטיות של גיבורי הטרגדיות שלפנינו'' התבונה מתקנת עצמה באופן רציף, ואינה נוטה לטעויות גדולות מסוג הגרוש מגן עדן - שלא כמו הערמומיות. התפתות חווה לנחש הינו אקט של ערמומיות וניסיון לקצור יתרון מהיר הנראה באופן *חיצוני* ככזה, ללא שיקול דעת מעמיק, דהיינו, תוך בגידה וסילוק התבונה: ''ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל'' - זאת בבחינת ''מעניין מה יקרה, צריך לנסות, מה אני כבר יכולה להפסיד''. נעדר כאן באופן בולט אקט של תבונה מורכבת ושקולה. [הערה: ראוי לקרוא את הכתוב בתנ''ך ולהבין את החוכמה העמוקה הגלומה בדברים ולא לשרבט מהמותן תאוריות חפוזות ומוטעות ביסודן המהדהדות כסנסציה, אך מטעות אותנו בשיטתיות מהבנת דברים עמוקים ונכונים יותר]. לכן נפילתו של האדם, כפי שמגדיר אותה למשל השליח פאולוס, הינה התגברות הערמומיות הרגעית על התבונה והחוכמה - רגע של היעדר תבונה שאת מחירו עשויים ה''חפרים'' למיניהם, מקורביהם והכרוכים עמם לשלם תקופות ארוכות כנצח. | |||
|
|||
לנצל מצב קצר-טווח בו המערב היה עסוק בהיערכות מחדש לאחר פרוק ברית המועצות ואיחוד גרמנייה, ובו נראה היה לו ''סמן מעודד'' בכך שהשגריר האמריקני לא ענה כאשר נרמזה לשגריר אפשרות של צעד עיראקי. כאן לא פעלה התבונה אלא הערמומיות שציפתה ליתרון גדול על סמך קריאה חלקית מאד של המצב. בכך המיט אסון על עמו, ולמעשה גם על עצמו ומקורביו, תוך חיים דחוקים תחת איומים הולכים וגוברים. | |||
|
|||
התוכן בערך נכון אולם הכותרת מטעה במקצת. בוודאי שהתבונה יכולה להשפיע לרעה במקרים מסויימים. ניתן למצוא ביטויים דומים בכתובים ''מרבה דעת מרבה כעס'' (או משהו כזה) . גם חז''ל אמרו לגב לימוד תורה ''זכה נעשה סם החיים, לא זכה נעשה סם המוות''. עם זה, הכותרת שרוצה אולי להדגיש את העובדה שתבונה יכולה להביא לתוצאות שליליות גורמת לי לדיכאון מסויים. שהרי בלי תבונה בוודאי אין לאדם תקווה. אם גם עם תבונה אין תקווה מה נותר לנו לעשות ? | |||
|
|||
יעקב ידידי, זה שהכותרת של מאמרי גורמת לך דיכאון במקצת אינו הוכחה שהכותרת מטעה במקצת כפי שכתבת בתגובתך. מכאן שהכותרת של תגובתך מטעה ולא במקצת. הדיכאון נגרם לך (ולאחרים) דווקא משום שהבנת שהכותרת מדויקת מאוד. בומרנג (פרדוכס) התבונה בא לידי ביטוי בכל תחום במציאות. המשבר העיראקי, לדוגמא, נובע מהתפתחות תבונה טכנולוגית בעירק, המאפשרת לה לייצר אמצעים להשמדה המונית.תבונה זאת עלולה לגרום לא רק לחיסול המשטר בעירק אלא גם להשמדתה של התשתית הכלכלית הטכנולוגית בארץ זאת. | |||
|
|||
לתוכה האפשרות לתקן את עצמה, דבר שהמאמר מתעלם ממנו. בעוד רגש למשל עשוי להיות חד כווני, לחזור על טעויות וכשלים ולהעמיקם, הרי שהתבונה יכולה לשנות כוונים. התודעה האקולוגית של שנות ה- 70 אינה אלא התבונה המזהה אפקטים ניזקיים בכוון התקדמותה, תוך הבלטת כוון חדש הממזער את הנזקים. לכן, התבונה המשוקללת על ידי רגשות מאוזנים היא הדרך היחידה, שכן זהו מנגנון אורגני מורכב, אולי המורכב ביותר בטבע, שטבועה בו היכולת *לזהות* אפקטים ניזקיים, ולהצמיח כוון חדש שאינו מאפס את הקודם, אינו היפוך מגמה, אלא משולב עימו. אמור מעתה: התבונה היא רב כוונית תוך בו-זמניות. במובן זה ספרי ''חלוקת קשב'' המציג את הדינמיקה הרב כוונית של התבונה, הינו מהפכה אמיתית בתולדות החשיבה המערבית, וסוטה לראשונה מאז המאה ה- 18 מהכוון הקאנטיאני המוצג בביקורת התבונה הטהורה. ספר זה, שהינו התרומה הפסיכולוגית המשמעותית ביותר שהוצגה אי פעם בישראל (פרט לעבודותיו של גוטמן משנות ה- 50 ואולי גם קהנמן וטברסקי) הוצנע ומחברו סורבל מלהתקדם, פרשה שאני מאמין שתלמד בעתיד בתולדות הההיסטוריה והסוציולוגיה של המדע. קישורים: הספר ''חלוקת קשב'' - סקירה , מובאות ותוכן הענינים: http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/9651600845/qi... | |||
|
|||
דווקא המאמר הקצר אינו מתעלם מן האפשרות שהתבונה מתקנת את עצמה: המטאפורה של הקלקול הוא החטא הקדמון בגן העדן. המטאפורה של התיקון הוא גן העדן של העתיד (עם 70 הבתולות המוסלמיות שאחדים ואחדות בפורום זה מתאווים להן). אל תשכח להביא ביום רביעי הבא עותקים אחדים מספרך להשתלמות. ארכוש אחד, אקרא ואחכים. יש אפשרות שגם אחרים ירכשו. | |||
|
|||
הפגישה הראשונה, בפרט הסרט על חיי אנואר סעדאת, היה מרשים - הויזואליה של דמות שורשית וחכמה זאת. | |||
|
|||
והנושא גם לא הוזכר במאמרך ואף לא ברמז. דובר על כך שהתבונה מכשילה את עצמה ולא מתקנת את עצמה. | |||
|
|||
התבונה - מגורשת מגן עדן, אין לה מקום שם. בגן עדן אין מקום לתבונה, בין אם היא מכשילה עצמה או לא, ובין אם היא פועלת באופן נכון יותר, דהיינו תוך תיקונים. החזרה לגן עדן אינה פעולה של *התבונה* אלא קשורה ב*אמונה*, ויש הבדל. | |||
|
|||
גן העדן הוא סיבה טלאולוגית לפעילותנו. כך זה לטווח הקצר: פעילות כלכלית נבונה ורווחית המאפשרת לחיות חיים של גן עדן, וכך זה גם לטווח הנצחי: התישבות בגן העדן אחרי החיים הארציים. פעילות זאת מבוססת לא רק על אמונה אלא גם על תבונה. מכאן עולה אפשרות שתיקון התבונה כרוך באמונה. | |||
|
|||
מילכוד התבונה, בשם אחר אמנם, עלה כבר בפורום זה לא אחת; דומני שזו פעם ראשונה שאני רואה ניסיון לנסח את הדברים בצורה מדעית כוללת; יישר כח. מעניין לבדוק, על פי התזה של המאמר, את חוקי מדינת ישראל; החוקים נחקקו ע''י אנשים נבונים ואנשים נבונים מופקדים על יישומם; מה חלקם של החוקים בחורבן המתחולל כעת בכל מערכות המדינה? בברכה, נסים. | |||
|
|||
|
|||
לא כתבתי מושג; התייחסתי לרעיון. מאמרים רבים בפורום, כולל מאמרים שלך, מציגים תופעות של חורבן המתגלות יותר ויותר במדינה על כל מערכותיה; כלכלה, עושק החלש; להמשיך לפרט? אין צורך. כל החוקים וכל המערכות בנויים על אדני התבונה במיטבה והכל קורס כי במבנה עצמו, בכל מבנה, הוטמן מוקש תבוני המתפוצץ בשלב כלשהו. לאחרונה, עקב חוויות ואירועים שונים שהייתי שותף להם, התחלתי לרכז חומר בנושא ''מוקשים בספר החוקים של המדינה''; התחלתי לבדוק חומר בנושא ובתוך דקות קיבלתי סחרחורת קשה; לא מצאתי, בינתיים, שום חוק שאינו מסתיר בתוכו מוקש שקוראים לו 'שחיתות', 'עושק החלש', 'זילות חיי אדם' ועוד הגדרות מהגדרות שונות, והכל חוקי וכשר ו---מתפוצץ לנו בפרצוף. אז אורי ניסח את הדברים בצורה כוללת ויפה מאד לדעתי, אבל דומני שהוא עצמו כתב שהמדע עוסק בהגדרת חוקיות של תהליכים המוכרים לכל (או משהו כזה); זה בדיוק מה שהוא עשה כאן וכל הכבוד לו. התופעה - זו מוכרת לכולנו ואנו אפילו חוויהם וכואבים אותה. והעיקר שתהיה לכולנו שבת שלום, נסים. | |||
|
|||
|
|||
|
|||
אנשים נבונים הקימו את המדינה, אנשים נבונים חוקקו את חוקיה ואותם אנשים נבונים ובראשם דוד בן גוריון,אשמים במה שמתחולל היום בישראל. הטעם לכך הוא שתבונתם של בן גוריון, חבריו וממשיכיו היתה מכוונת בעיקר להאדרת כוחם (בדומה לאדם הראשון). הם לא הבינו שככל שהם מאדירים את כוחם הם מעמיסים משקולות על המדינה. דבר דומה אירע לתלמידי בן גוריון: שמעון פרס וחבריו בפרשת הסכם אוסלו. הסכם זה בעיקר סייע לשמעון פרס לקבל פרס נובל להיות מרצה מבוקש ויקר בעולם המערבי.לעומת זאת לישראל הוא גרם נזק שאין להפריז בחומרתו.זאת אני אומר מבלי להתנגד להסכם עם הפלסטינים. אך הסכם זה צריך להועיל לעם ישראל ולמדינת ישראל ולא ליוזמיו ולחותמיו. | |||
|
|||
אני מניח שקיבלת את הדוא''ל ששלחתי לך בתגובה להערכת כוונותיו ודרכו של ראש הממשלה; הכוונות טובות ועל פניו גם קשה להצביע על המגרעות, אבל הכיוון והתהליך ברורים: מובילים לחורבן. הערתך הקודמת בדבר תיקון התבונה ע''י אמונה, יש בה הרבה יותר ממשהו ובלבד שזו תהיה אמונה נטו בלא לערב דעות קדומות ואינטרסים אישיים; אבל זה כבר דיון לעצמו. בברכה, נסים. | |||
|
|||
היא מעמיקה בפן הרלוונטי של דיון שלנו. | |||
|
|||
בנשימה אחת עם הטיפול של הכנסיה בגלילאו. | |||
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |