  
  
  
|
  למה ואיזה ימין והאם ימין זה חכם? | |||||
| דוד סיון (שבת, 14/12/2002 שעה 10:42) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  אתה יותר תוקף מאשר שואל, |
|||
|
|||
קשה לענות על כל שאלותיך, אבל דבר אחד שכחת. ישנם בארץ ציבורים גדולים שאומרים, לא חשוב כמה הימין גרוע,לעולם הם לא יגיעו לרוע שהשמאל גרם להם, תמיכת אותם ציבורים בימין היא יותר נקמה, מאשר תמיכה עניינית, יותר ויותר אזרחים במדינה שוללים את הציונות, ואת מה שהיא מייצגת, בעיקר יוצאי ארצות ערב, | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לא התכוונתי לתקוף וכך גם פתחתי את דברי |
|||
|
|||
נקמה היא נימוק לא טוב לבחירה בדרך חיים ובשיקול לעתיד. לכן גם השתדלתי להמנע מן העבר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רק כמה תשובות |
|||
|
|||
בקשר לערבים ישראלים, יותר נכון לומר ישראלי ממוצא ערבי, כמו ישראלי ממוצא פולני או טריפוליטאי..אבל לעניננו: הם לומדים באונירסיטאות ורבים ממשיכים לתארים מתקדמים, מקבלים טיפול בבתי חולים או בכל מקום ציבורי כמו כל אחד אחר אני לא חושבת שהם מקופחים במשהו לעומת בני דודם היהודים. בקשר לעדות המזרח שמצביעים דווקא לימין זה באמת אוקסימורון, אפשר לראות תופעות דומות ,למשל ארצות אפריקאיות שנעשות מוסלמיות קיצוניות למרות שזה מדרדר אותן אחורה מבחינת התקדמות-זה נדמה לי כי בגלל שישו נחשב לאדם לבן הם כאילו מענישים את הנצרות. אותה תופעה אפשר לראות גם בארה''ב של afro-americans שמתאסלמים למי שזוכר את הסדרה המדהימה ''אוז''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| באשר לעתיד יחסי ישראל ארה''ב |
|||
|
|||
השאלה אם ייתכן מצב בו ארה''ב תפנה את עוצמתה נגד ישראל היא לא כל כך רחוקה מן המציאות. כדאי ללמוד מההיסטוריה. גם היחסים עם רומא בתקופה העתיקה התחילו ב''רגל ימין'' בשל אינטרס משותף. איך זה נגמר כולנו יודעים. היחסים בין מעצמת על ומדינה קטנה התלויה בה לא יכולים להתמיד לאורך זמן בלי שיתעורר קונפליקט כזה או אחר. האם ההיסטוריה תחזור על עצמה? אינני יודע כי מיום שחרב בית המיקדש ניתנה נבואה לשוטים בלבד. היה כבר מצב בו טייסות של מפציצים אמריקאים עמוסים פצצות עמדו על המסלולים באיטליה וחיכו להוראה להמריא לפעולה נגד ישראל. זה היה אחרי ''מיבצע קדש'', כשבן גוריון ניסה לשחק ''מוישה גרויס'' ובמשך מיספר שעות (דקות? סרב לדרישת אייזנהאואר לסגת מסיני. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הכל יכול לקרות, אבל בינתיים הקשרים ביננו מתהדקים |
|||
|
|||
ולא נראה משבר מדיני בעתיד על רקע הסוגיה הפלסטינית, גם אם ארה''ב תלחץ לגשת לשיחות לאחר שתתקוף את עירק וגם אם היא תלחץ על ישראל לבצע ויתורים נוספים לטרור. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל - הפעם כתבת דברי טעם. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי, בדברי יש תמיד טעם |
|||
|
|||
גם אם רק אני אומר זאת. אולי הטעם אינו ערב לחיכו של כל אחד, אבל על טעם וריח . . . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האם עמדה כמו שלך א אומרת כלום לגבי מה ואיך |
|||
|
|||
אנחנו, כמדינה קטנה, נוהגים. האם זה לא אומר שאין אנו יכולים לשחק את מוישה גרויס ושזה אומר ויתורים כואבים. האם זה לא מקטין מאד את דרגות החופש של ממשלת ישראל בפועל? ואם כן מה זה אומר על המדינאי החכם מבין המועמדים לנהל את המדיניות הישראלית בשנים הקרובות? בכל מקרה תודה על התייחסות חיובית לדברי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מדינאי חכם יבין שמעימות עם ארה''ב |
|||
|
|||
ישראל איננה יכולה להרוויח. זה נכון גם אם יהיו הישגים רגעיים בשל קוניוקטורה פוליטית פנימית בארה''ב(עימות בין זרועות המימשל), בהם ייראה שידה של ישראל על העליונה. למימשל בארה''ב יש זיכרון ארוך. בו גוריון הבין זאת היטב. נכון לעכשיו גם שרון מראה הבנה בנושא הזה ועד היום הוא הצליח לנווט את המדיניות הישראלית באופן יוצא מן הכלל. אם זה ימשיך כך במיקרה שיתגלו חילוקי דעות בנושאים אותם שרון רואה כקריטיים, זאת שאלת 64,000 הדולר. אחת הטיפשויות הגדולות של ברק היתה שהוא פגע בצורה בוטה ביחסים עם הקונגרס (הוא התייחס לקונגרס כאילו זאת הכנסת). היו לו יחסים אישיים מצויינים עם קלינטון, שכלל לא באו לידי ביטוי באופן מעשי, אבל נשיא נמצא בבית הלבן לכל היותר 8 שנים. חבר בית הניבחרים או סנטור משרת בממוצע תקופה פי שתיים או פי שלושה יותר ארוכה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לבר ניר: מאיפה הסיפור על המפציצים האמריקאים?? |
|||
|
|||
מהיכן לקחת אותו? היה אמנם איום מילולי של אייזנהאור, אך יותר מכך זה ממש חדש. גם האיום הרוסי היה ללא גיבוי ביכולת קונקרטית. היה בסה''כ רק מהשפה ולחוץ. זה שב.ג. נבהל זה פרשה אחרת. יכול להיות שאתה מפרש כוננות אמריקאית כנגד התערבות רוסית באזור ככוננות נגד ישראל- אולי. מעניין על מה אתה מסתמך בסיפור הזה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה טועה, זה היה איום ממשי מאוד |
|||
|
|||
את הסיפור קיבלתי מידיד שלי, אדם (יהודי) ששרת כסגן אלוף בחיל האוויר האמריקאי באותו בסיס, והיה מפקד טייסת של מפציצים. כשקיבל את הפקודה נדהם, ולמרות שלא היה דתי במיוחד, פנה לרב הצבאי של היחידה ושאל אותו איך עליו לנהוג. תגובת הרב (שהיה ריפורמי), הדהימה אותו לא פחות, היא היתה: ''אתה קודם כל אמריקאי, ועליך לציית לפקודות''. הוא עשה מה שאמרו לו. המטוסים כבר עמדו על המסלולים והתחילו לחמם את המנועים כשהגיעה הוראת ביטול. הארוע הדליק אצלו את הזהות היהודית שלפני כן הוא כלל לא התייחס אליה. הוא לא חידש את החוזה השרות שלו ופרש מהשרות במועד המוקדם שזה התאפשר. הוא עלה לישראל בראשית שנות הששים, עבד מספר שנים כטייס ניסוי בתעשיה האווירית, וחי עד היום בארץ. אינני יודע מה הוא עושה היום כי איבדתי את הקשר אתו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לבר ניר: עם כל הכבוד, אני עדיין ספקן עם הסיפור |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| לבר-ניר: תוספת לקישור הקודם- פרשיה מהסוג שבעלית |
|||
|
|||
--אינה נשארת בגדר סיפורו של יהודי נחמד לחברו, אלא מייצרת רעשים שמשאירים חותם על ההסטוריה, הן הכתובה והן התודעתית. היו לאמריקאים אין סוף הזדמנויות להעלותה כשוט ואיום נגד ישראל , לכל נשיא ונשיא בעתו, ובהפוך לכל ידיד וידיד בעתו. מכאן שהשקט בה היא עברה, בכל זאת משאיר אותי עם המחשבה ''שמפציצים אמריקאים התכוונו לתקוף בישראל ב 56'' כברווז מודיעיני לצרכי פוליטיקה . איפה ארזי, צריך לשאול אותו, הוא אלוף בדברים כאלו- איפה דורון ארזי??? בידידות רפי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כפי שהבהרתי לך |
|||
|
|||
האיש ממנו שמעתי על כך היה אישית מעורב בפרשה. בתוקף תפקידו הוא היה בין אלה שעמדו לבצע את המשימה (שהוגדרה להם כ''הפצצת כוחות צה''ל בסיני'', אם הסרוב לסגת יימשך). לאייזנהאואר, שהיה אז הנשיא, לא היו כל סנטימנטים מיוחדים לישראל. הוא לא היה תלוי בקול היהודי (הוא נבחר ב''לנד סלייד'' בזכות עצמו). ונעלב אישית מהקנוניה שבושלה מאחורי גבו ע''י הבריטים, הצרפתים וישראל. הוא גם כעס מאוד על העיתוי של מבצע קדש (שבוע לפני הבחירות לנשיאות בארה''ב). פוסטר דאלס (שר החוץ אז) היה מאושפז, ואייזנהאואר ניהל לבד את מדיניות החוץ. ייתכן מאוד שלו פוסטר דאלס היה בתמונה, הדברים היו נעשים באופן יותר דיפלומטי. אייזנהאואר שלא סבל מעודף תבונה, ''לא הבין חוכמות'' והגיב בדרך היחידה שידע. זו היתה נקודת השפל הכי גרועה ביחסי ישראל ארה''ב עד לימי בוש האב. אתה יכול לפקפק כמה שאתה רוצה, אבל העובדות בעינן עומדות. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| דורון דוהר לעזרה: האם עמדה ארה''ב לתקוף את ישראל |
|||
|
|||
ב- 1956 ?? ראשית שלמי תודה לרפי אשכנזי על המחמאה. אני מקווה שאיש לא יתייחס אלי חלילה כאל ''סמכות''; הגישה ההיסטורית הנכונה היא להשתמש בהערותי כבסיס למחשבה ביקורתית עצמאית ולבדוק עד כמה שאפשר את קביעותי על בסיס המקורות והספרות המחקרית המצויה. עקרונית אני סבור שרפי צודק; לא רק שהסיפור איננו סביר לכשעצמו, אלא שגם ככל הידוע לי אין לו כל אחיזה במקורות להיסטוריוגראפיה של משבר סואץ ומלחמת סיני. ואין זו שאלה של סודיות או של מסמכים הסגורים בארכיונים; הכנות אמריקאיות לתקיפה אווירית של ישראל מבסיסים באיטליה (כלומר, במיסגרת נאט''ו), היו מחייבות סידורים מבצעיים ולוגיסטיים כה סבוכים ומקיפים, שלא ייתכן היה למחוק את עקבותיהם בתיעוד ההיסטורי, בוודאי לא בשיטת העבודה האמריקאית המרובעת המוכרת לך, ישראל, בוודאי היטב - הכל by the book ובלי התיחמונים וההתחכמויות המוכרים לנו היטב משיטת ישראבלוף. ואין המדובר בסוד מסוג של מידע מודיעיני מסוכנים או בשדרים מפוענחים או במבצע חשאי של covert action, שאותם ניתן באמת לשמור בגנזי ה- CIA או ה-NSA לעשרות שנים )אם כי לפי הנסיון בוושינגטון הפטפטנית גם הם דולפים בסופו של דבר( אלא בהנחיות ובהוראות לפעולה צבאית קונקרטית, שהיו צריכות לעבור את כל שרשרת הפיקוד מן הנשיא )אחרי התייעצות ועבודת מטה מסויימת לכל הפחות בבית הלבן ובמועצה לבטחון לאומי(,אל הפנטאגון וראשי המטות המשולבים) תוך יידוע, לכל הפחות, של שר ההגנה, הגם שאין לו סמכות פיקוד פורמאלית), אל מטות חיל האוויר והצי, אל הפיקוד המרחבי האחראי - במקרה זה SACEUR )Supreme Allied Commander Europe( ומשם כל הדרך למטה עד לאותו מפקד בסיס וממנו אל מפקד טייסת המפציצים היהודי האמריקאי שישראל מציין כמקור, כשבכל שלב צריך לעבד מחדש הוראות ותוכניות מבצעים )גם אם המדובר רק בכוננות ובהפעלת תירגולות מוכנות מראש, הנוהל מחייב פקודת הפעלה חדשה ונפרדת( ובגלל המרחקים ותנאי התיקשורת דאז בכל שלב צריך להצפין ולשדר את הפקודות מחדש, ולא ברוח ''מנהיגות המיקרופון'' המקובלת בצה''ל אלא בכתב, מה שפירושו בתקופה ההיא - ברדיוטלגרף או בטלפרינטר. בנוסף לכך, מרגע שהעניינים עוברים לאירופה משולבים קציני קישור של נאט''ו מתריסר אומות ברוב המערכות )אומנם לא בכולן(, ובוודאי שהכרח לעדכן, לפחות, את ממשלת איטליה )אם כי אפשר לטעון שבתקופה ההיא לא בהכרח היו האמריקאים ממש טורחים לבקש את רשותה(. אגב, למחלתו ולהיעדרו של שר החוץ דאלס אין כל רלוואנטיות, כיוון שהנשיא נזקק לא למנגנון מחלקת המדינה אלא למנגנון הפנטאגון כדי לעשות משהו ברוח זו, וממילא מילא את מקומו של דאלס סגנו, הרברט הובר הבן, שגם היה בהחלט מעורב במשבר וניהל את השיחה הקשה עם הצרראובן שילוח ב- 7 בנובמבר אחרי הצהריים, אחרי ההצבעה בעצרת האו''ם שבה נשארה ישראל מבודדת ברוב של 65 נגד 1, ואיים עליו מפורשות בהפסקת הסיוע הכלכלי האמריקאי והמגבית היהודית ובגירוש ישראל מן האו''ם. משהו היה מוכרח להישאר בכתב, ומישהו מבין מאות האנשים המעורבים בתהליך היה בהכרח פותח מתי שהוא את פיו במהלך שני הדורות שעברו מאז; ואפילו היו מצנזרים את כל מיליוני המסמכים ששוחררו מאז לארכיונים )ולהזכירכם, בארה''ב נחשפים מסמכים היסטוריים אחרי 30 שנה,ומאז 1964 חל בה חוק חופש המידע( היו בהכרח נשארים עקבות של המחיקות - פעמים רבות אפשר להבין את תוכנו המשוער של מסמך, בייחוד אצל האמריקאים, דווקא על פי המחיקות; כלומר תיאורטית צריך היה למצוא, נאמר, פרוטוקול התייעצות של המועצה לבטחון לאומי, או יומן מבצעים של המטות המשולבים או של מפקדת חיל האוויר באיטליה או של אותה טייסת, ואז בדיוק כשהדיון או רצף הפקודות היה מגיע לנושא ישראל היתה נמצאת מחיקה או שהיו חסרים המסמכים הרלוואנטיים)ב-99.9% מן המקרים מצורף לתיקים כאלה ספח כאסמכתא להוצאת המסמך מן התיק שבארכיון(זה לא המצב, ובוודאי שהיה מעורר את חשדם של ההיסטוריונים בכמעט 20 השנים שעברו מאז נחשפו המסמכים הרשמיים ב- 1986. מסמכים אלה כוללים לא רק פרוטוקולים מלאים של התייעצויות המועצה לבטחון לאומי אלא גם את תמלילי שיחות הטלפון של הנשיא וכל עוזריו ואת הערכות המצב של ה CIA-)לא החומר המודיעיני המקורי, כמובן(, ומאוד לא סביר שנשאר משהו ברמה הזאת שלא נחשף.הנושא עצמו,משבר סואץ, נחקר באינטנסיביות רבה, ואין בכל ספרות המחקר כל זכר לכוונה להתקיף את ישראל או אפילו רק לאיים עליה צבאית. המחקרים הרלוואנטיים במיוחד הם של סטיבן אמברוז) הביוגרפיה של אייזנהאואר( ושל קית קייל) על משבר סואץ עצמו(וקייל עומד לפרסם ב-2003 )בהוצאת טאוריס בלונדון( מחקר ממצה נוסף, המעודכן ביותר, שכתב היד שלו מוכר לי ואין גם בו שום זכר לכך. במיוחד משמעותי לדעתי ספרו של דונאלד נף, Warriors : for Suez נף הוא מזרחן העויין את ישראל במובהק ומפרסם בקביעות במיסגרת ה- Institute for Palestinian Studies בוושינגטון, ואני סומך עליו שלו היה שמץ של רמז להתנגשות בין ישראל לארה''ב הוא היה עט עליו כמוצא שלל רב ועושה ממנו מטעמים, כיוון שכל כתיבתו מיועדת להראות כמה יחסי ישראל-ארה''ב מנוגדים לאינטרס הלאומי האמריקאי. זאת ועוד: אינני רואה כל הגיון בנקיטת צעד כזה מצד ארה''ב, כיוון שאפילו רמז אמריקאי קל ללחץ כלכלי הספיק מייד למוטט את העמדה הישראלית ולא היה כל צורך במשהו חריף יותר. ולעניין זה יש לראות במיוחד את עבודת הדוקטוראט של דייאן קונץ (Diane Kunz) באוניברסיטת ייל ב-1988 על ההיבטים הכלכליים של משבר 1956, שלצערי מעולם לא פורסמה כספר. (ישראל - אתה אולי יכול להשיג אותה בהשאלה בין-ספרייתית.) אני מוכן - במלוא הזהירות ומבלי לבדוק את המסמכים - להסתכן בהשערה לגבי מקורו של הסיפור: מבחינת אייזנהאואר האיום המרכזי של מלחמת סואץ היה סכנת החדירה הסובייטית למזרח התיכון ומזווית זו ראה אותו וטיפל בו כל הזמן, מה גם שבאותו זמן ממש - אנו הישראלים נוטים לשכוח זאת - התרחש משבר הפלישה הסובייטית להונגריה שהגיעה לכלל לחימה באש חיה; ישראל הייתה לעניין זה משנית, ןאייזנהאואר עצמו מצוטט בפרוטוקולים של המועצה לבטחון לאומי כמי שאומר ש''עלינו לזכור שהאויב שלנו בסופו של דבר אינו יושב בתל אביב או בקאהיר אלא במוסקבה''. ברוח זאת, ב7.11.1956- הורה אייזנהאואר על צעדי כוננות מרחיקי לכת בכל הכוחות המזויינים האמריקאיים, ובעיקר העלה את רמת ה-(Defense Early Warning Line , (DEW-LINE) פקד לתגבר את פעילות הסיור הימית ואת פעילות כוחות המשימה נגד צוללות באוקיינוסים האטלאנטי והשקט, הורה להכין שיגור קבוצות של נושאות מטוסים אל המזרח התיכון והעמיד את טייסות התובלה הכבדות בכוננות 12 שעות לשיגור כוחות למזה''ת וכן להעביר שמה כוח נחתים מן המזרח הרחוק. ומובן כל זה בוצע )פרט להעברת הנחתים, שעוכבה ואח''כ בוטלה בהמלצת ראשי המטות( תוך מתח שגרם להתרוצצותו של לוטננט-קולונל שמועתי, מקבילו האמריקאי של סא''ל שמועתי שלנו, לאורך כל שרשרת הפיקוד. ייתכן שבמיסגרת זאת פירש מישהו בדרגים הנמוכים, כגון אותו מכר של ישראל מאותה הטייסת, או מי ממפקדיו, את כל התכונה כמכוונת נגד ישראל, ואולי אפילו הוציא על דעת עצמו הוראה מקדימה לתיכנון מטה למקרה שתבוא פקודה כזאת - ופקודת תיכנון מקדימה שכזאת, לכל מקרה, היא עקרונית גם בתחום סמכותו של מפקד זוטר- ומכאן כל הסיפור. אך כדאי רק לציין , כאמור, שהפעילות המבצעית האמריקאית במיסגרת אותה כוננות מתועדת היטב במסמכי ראשי המטות המשולבים )Record Group 218 ב-National Archives , בעיקר CJCS 091 Palestine( ובייחוד בסיכום מפורט של קולונל אנדרו גודפאסטר )לימים גנרל ורמטכ''ל( מתאריך 7.11.1956, ושוב כאמור ללא כל רמז לכוונה כלשהי נגד ישראל או למחיקתה של כוונה כזאת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תשובה חלקית לדורון |
|||
|
|||
נכון שקשה להאמין שארוע כזה היה עובר ללא דליפה. אבל העובדה היא שיש פה ושם דברים שאפילו בוושינגטון הדולפת ממשיכים להיות סוד. לדוגמא, על האמת בפרשת ''ליברטי'', שבה ההוראה לספינה לפנות את האזור נשלחה בטעות לצי השביעי במקום לצי הששי, אין שום גוף רשמי שמודה עד היום, ומעט מאוד, מלבד המעורבים הישירים בפרשה, יודעים על כך. זאת הסיבה האמיתית לכך שארה''ב נמנעה מלהטיל על ישראל כל אחריות בפרשה, ולמרות שלא חסרים כאן פירסומים המלכלכים את המימשל ומציגים את הפרשה כ''הוכחה'' להיותו נתון ל''שליטת הציונים'', אין שום תגובה רשמית. האמריקאים אינם מעוניינים להוציא החוצה דברים שמציגים אותם באור שלילי או, מה שיותר גרוע, באור מגוחך. בייחס לתגובה האפשרית במיבצע קדש. אם זה היה רק לשם עשיית רושם ובסופו של דבר לא היו נותנים הוראת ביצוע אינני יודע. ב 1956 מעמדה של ארה''ב באירופה היה שונה לחלוטין ממעמדה היום, פורמלית כל מה שאתה אומר על תהליכי האישור והצנרת הביורוקרטית ונאט''ו נכון, בפועל ארה''ב יכלה לעשות מה שהיא רצתה בלי לבקש או לחכות להסכמה מצד חברי נאט''ו (זה היה לפני שדה גול קרא תגר על המנהיגות של ארה''ב ויצר את התקדים של הוצאת צבאו מנאט''ו) למפקדים בשטח לא היה כל ספק שמדובר במיבצע אמיתי, כמו שמקובל אצלם: This is not an exercise. היה מי שהחליט שפירסום מלא של הפרטים לא יוסיף כבוד גדול לארה''ב, וגם לא יתרום ליחסי ישראל ארה''ב. מאחר והתוצאה הרצוייה הושגה, זה לא נכנס לשום ''רקורד'' רשמי. Plausible deniability הוא ''שם המישחק''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ולתינוקות. ניתנה הנבואה לשוטים ולתינוקות. |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| יש מי שדואג להזכיר |
|||
|
|||
לאותם ציבורים עליהם את מדברת את הרע שנגרם לו פעם ע''י השמאלנים, הקיבוצים, הסוציאליסטים וכל השאר. אמוציות קל לעורר בבני אדם. השאלה האמיתית היא מה עשה הימין למען אותו ציבור, והאם מצבם הכלכלי וחברתי השתפר או הורע בשנות השלטון הימני. (וזו, נראה לי, שאלה שהתשובה עליה ידועה) | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ''לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו'' (קהלת י' 2 ) |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| האם זו השאלה? |
|||
|
|||
אכן דוד, נגעת בשאלת השאלות. במדינת ישראל קיימות הגדרות ושיוכים תמוהים מאד לגבי המושג ''שמאל - ימין''. בכל העולם עוסק מושג זה בתפיסות חברתיות-כלכליות של האדם, ואילו בישראל משויך מושג זה בטעות או שלא לתפיסתו של הפרט את הדרך לפתרון הסכסוך הישראלי ערבי ושאלות הנוגעות להתנהלות מדינית-בטחונית של המדינה. וכך גורמת גישה מעוותת זו לבלבול רב בקרב ציבורים מסויימים. לדעתי חלק ניכר מאזרחי ישראל רואה עצמו כנוקט בהתנהלות כלכלית סוציאליסטית, מעורבות ממשלתית ומדיניות רווחה. למעשה, רבים במגזר הדתי שחוקי התורה לנגד עיניהם יזדהו הרבה יותר עם מדיניות שכזו. ואכן מפלגות שמאל מסויימות (לצערי מפלגת העבודה כבר מזמן לא) מרימות כנס את מצען החברתי כלכלי. אולם למרבה האירוניה, מרבית אזרחי ישראל אינם רואים את הטרור כמובן או אף מוצדק, אינם סבורים כי הסיבה למלחמה עם הערבים היא ה''כיבוש'' ודעותיהם במישור הביטחוני מדיני ניציות למדי ביחס לאלו של מפלגות השמאל. וכאן המילכוד: מה עושה אדם כמוני, הדוגל במדינת רווחה, בדאגת המדינה לפרט, בכלכלה הכוללת מעורבות ממשלתית, בחוקים היוצרים סדר חברתי בו הפערים בין השכבות השונות נסבלים? בוחר במרצ? אי אפשר, מאחר ומפלגה זו בגישתה הבטחונית מדינית דואגת יותר לרווחתם של מבקשי נפשי מאשר לרווחתי. לבחור בימין? במצב בו כלכלת הימין מביאה אנשים מן השכבה אליה אני משתייך למצוקה כלכלית? ומדרדרת שכבות שלמות לעוני למען אינטרסים של קבוצה מצומצמת של בעלי הון? ובכן, דוד, למה בימין? האמת שאין לי שום סיבה. הסיבה היחידה שלי היא למה לא בשמאל. הספיק לי אוסלו אחד עם אלף הרוגים. אינני מוכן לשידור חוזר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ימין זה חכם, נכון, מוסרי וצודק |
|||
|
|||
יפה שאלת דוד סיון - וכולי תקווה שתשובותיי תתעלינה לרמת שאלותיך. 1) הטרור המקומי והטרור הבינלאומי. אחד הניתוחים היפים והמעמיקים ביותר לגבי שורשי הטרור הערבי, ניתן בספרו של בנימין נתניהו - ''מקום תחת השמש''. כן - אני יודע - כשרון הביצוע שלו איננו מגיע לעשירית מכשרון כתיבתו, אבל לא זה העניין. לכן - אתנצל כאן מראש אם אחזור על חלק מהדברים המופיעים בספרו. שורשי הטרור הערבי והמוסלמי נעוצים בשני מקורות עיקריים: תרבות, ודת. העולם הערבי, הוא מצד אחד חברה שבטית-מסורתית, קמאית, שענייני נקמת-דם, כבוד המשפחה וכבוד השבט עדיין חזקים בה מאוד. החברה הערבית היא חברה מפוצלת ומסוכסכת, שבה הדרך הנפוצה ביותר לפתרון סכסוכים או להתמודדות עם בעיות - היא דרך החרב. מצד שני, שלטת בחברה הערבית דת האיסלאם, שהיא דת תוקפנית, מיליטריסטית, שואפת-שלטון, כיבוש וכוח - שגורסת עליונות רוחנית ואנושית על-פני כל מי שאיננו מוסלמי. אין כל הכרח שבכל דת יתקיימו היסודות הללו: אין זה נכון לגבי הדת ההינדואית, שחובקת כיום מיליארד איש, או לגבי הקונפוציאניזם - שכולל את רוב תושבי סין. אמת, גם בדתות אחרות ישנם יסודות של חוסר-סובלנות ושל שאיפה משיחית לשלוט על העולם - ובכלל זה ביהדות ובנצרות. ואולם: ההבדל היסודי בין שתי דתות אלה לבין האיסלאם, הוא הרנסנס שעבר על העולם הנוצרי, מלחמות הדת, ותהליכי החילון והמודרניזציה - שאילצו את העולם הנוצרי - לפחות למעשה אם לא להלכה - להפוך לסובלני הרבה יותר ממה שהיה, למשל, בימי הביניים. היהדות עברה תהליך אחר - שעיקרו שורה של חורבנות, גלויות ודיכוי - שאילצו אותה - גם כן - לפתח תיאולוגיה, ולו גם תיאולוגיה של יום-יום - שאיננה מתבססת על שלטון עולמי ועל ''יד ישראל חזקה''. היהדות - בניגוד לשתי הדתות המונותאיסטיות הגדולות - היא דת לאומית מובהקת, הנעדרת את הלהט המיסיונרי לגייר את כל העולם תחת מצוותיה, ודווקא להיפך: ''קשים גרים לישראל כספחת''. היסוד הלאומי והיסוד הכלל-אנושי מאזנים זה את זה, בניגוד ליסוד הכלל-אנושי, השליט הרבה יותר באיסלאם ובנצרות. אך אם ננסה להסביר לעצמנו את שורשי הטרור הערבי והמוסלמי של ימינו, ניווכח שהבעיה נעוצה בתסכול: העולם המוסלמי הוא עולם נחשל, מפגר, מלא קנאות, בערות, עוני ודישדוש - וזאת לעומת השגשוג הכה-מנוגד של העולם היהודי, הנוצרי, ואף של כמה מדינות במזרח-אסיה. על התרבות הערבית, אין עד טוב יותר מאשר ההיסטוריון הערבי הדגול איבן ח'לדון, בן המאה ה-13: ''ערביי המדבר, מחמת טבעם הפראי, הם אנשי שוד והשחתה, השודדים מה שהם יכולים לשדוד... כשערביי המדבר משתלטים על ארצות מפותחות, הן נחרבות במהרה'' פרופ' מנשה הראל, http://www.gamla.org.il/article/2000/april/harel1.ht... אם כן, כאשר המוסלמים מביטים בעיניים כלות על הפריחה וההצלחה של רוב העולם הלא-מוסלמי, ובעיקר של ''בני החסות'' היהודים והנוצרים - הם מתמלאים זעם וחימה מבחינה דתית, כיוון ש''לא ייתכן'' ש''בני חסות'' נחותים יהיו עליונים על המוסלמים, מאמיני אללה, בכל כך הרבה תחומים, ולכך מצטרף גם תסכול איום ותחושת אין-אונים: הקיטוב החריף שבין תהילת העבר לבין עליבות ההווה הוא מקור לזעם אין-סופי שיוצא ממעמקי הנפש הדואבת. לפיכך, נותרות למוסלמים שתי דרכי פעולה: הדרך הקשה והדרך הקלה. הדרך הקשה היא לעבוד, להתפתח, להתקדם, למחול על הכבוד ולהסתייע ב''כופרים'', אך הם בוחרים ברובם בדרך הקלה: להרוס, להחריב, להשמיד, לכבוש, לרצוח ולרצוח ולרצוח - בבחינת ''גם לי גם לך לא יהיה'', בבחינת ''שיוויון של דפוקים'': במקום להתעלות לרמת המערב - לדרדר אותו, להחריב ולהכניע אותו - על-מנת שיגיע אל ''שיוויון'' עם עולם האיסלאם. מובן, שגישה זו מתוגברת ומועצמת על-ידי תיאולוגיה של מוות למען האל, של גאולת הנפש באמצעות הליכה ישירות אל זרועותיו של אללה - בדרך כלל בצוותא עם כמה שיותר ''כופרים''. מצב זה בולט במיוחד בארץ-ישראל: הערבים והיהודים התחילו בשנת 1948 מאותה נקודת האפס: הערבים נעקרו ברובם ממקומות מגוריהם, נחלו תבוסה מוחצת במלחמה, ואילו היהודים, שגם כך היו מוכים לאחר השמדת שליש מהעם היהודי על-ידי הגרמנים, האוסטרים ועוזריהם - נחלו ניצחון-פירוס שבעקבותיו גם נאלצו לקלוט מאות אלפים רבים של פליטים. והיום - לאחר 55 שנה - אנו רואים לאן התקדמו היהודים ולאן התקדמו הערבים בארץ-ישראל. מומחים ממני יעמיקו בעניין התרבותי - אך עובדה היא שהערבים נוטים להאשים את כל העולם ואישתו - רק לא את עצמם. עולמם מלא קונספירציות, שקרים ושדים - החל מהאשמת המוסד והסי-איי-איי בפיגוע ה- 11 בספטמבר, וכלה בהאשמת המערב ו/או היהודים בהפצת מחלות סופניות בקרב העולם הערבי. האשמת האחר - כמובן ללא שום בסיס - מביאה גם לזעם ואלימות כלפיו. הזעם והאלימות האלה הם מתועבים - בראש ובראשונה, אבל אולי לא פחות מכך גם עלובים, נלעגים, פאתטיים ומגוחכים. ישנו קשר הדוק בין הטרור הערבי בארצנו לבין הטרור הערבי והמוסלמי בכל העולם: הקשר הוא מבצעי, ומונח על מצע משותף מבחינת האידיאולוגיה, הדת, התרבות, מערכת הטיעונים, השיטות וההזדהות ההדדית. הפתרון לטרור האיום הזה הוא לא איזו מין רחמנות מעוותת הנובעת מהאשמה עצמית פתולוגית - אלא מאבק חריף ובלתי-מתפשר נגדו, שיגבה ממפעיליו ומסביבתו התומכת מחירים כה איומים - עד כדי כך שהוא יתברר כלא כדאי. מבחינה זו טובה מאוד הדוגמא של כתישתן האכזרית של יפן וגרמניה במלחמת העולם השניה, אם כי בכל הנוגע לעולם האיסלאם - לא יהיה די בכך. דרוש כאן גם תהליך ארוך-טווח של רנסנס באיסלאם, שניצניו קיימים באיסלאם ההודי (שינוי תיאולוגי יסודי במושג הג'יהאד, ממלחמת-קודש טוטאלית להתעלות רוחנית ותיקון חברתי, וכיו''ב). היסוד לגישה צריך להיות, שלא הייאוש הוא המקור לטרור - אלא התקווה. התקווה לנצח, שאיתה בא גם שיכרון-חושים, והשתוללות גוברת והולכת בנוסח כדור-שלג. 2) מה אמריקה עושה והאם זה טוב. מניעיה של ארצות-הברית לתמיכה בישראל הם הידיעה שישראל היא בעלת הברית היציבה היחידה, המדינה היחידה באזור שבה המכוונות הפרו-מערבית מושרשת עמוק בחברה, ולא רק אינטרס חולף, רופף וזמני של כמה מאות שליטים ומקורבים; התמיכה בישראל מבוססת על שותפות טבעית במאבק ארוך-הטווח נגד הברבריות האיסלאמית, על מיקומה האסטרטגי של ישראל באזור, על כוחה הצבאי (כל עוד לא קראו האמריקנים את כתבי אורי מילשטיין...) וגם על אהדה ציבורית עמוקה של הציבור האמריקני הכללי לעם התנ''ך שיושב בארץ התנ''ך. מה שאמריקה עושה בעיראק זה מצויין ומעולה לישראל - אם כי בד בבד יש לדחות בנימוס אך בנחישות כל ניסיון להגביל את ישראל בכל הנוגע לאינטרסים ביטחוניים חיוניים - מלחמה בטרור - או זכויות יסוד לאומיות - כמו זכות ההתנחלות באדמות יהודיות. 3) תהליך הגלובליזציה. תהליך הגלובליזציה מביא רווחה וקידמה לכל מקום שאליו הוא מגיע, והברירה היא בין ''ניצול'' ר''ל - של עובדים ברחבי העולם - לבין אבטלה מוחלטת ומוות ברעב. האווילות הזו, שבגינוי הקפיטליזם והשוק החופשי הפתוח - מגיעה לשיא מיצויה בתופעת מיליוני המהגרים שמציפים את אמריקה בכל שנה, למרות שהיא - איך לא - ''נצלנית והאכזרית'', ואלכסנדר מאן ידידנו יוכל בוודאי לספר לנו על המוני מהגרים מוסלמים שנוהרים אל ק''ק גרמניא, למרות שידוע לכולי עלמא שהמוסלמים שם הם ''מדוכאים'', ''עניים'', ''מסכנים'' ושאר מריעין-בישין. הדרך הטובה ביותר ''להסביר'' את ה''סתירה'' שבין נהירת מיליונים אל ארצות ה''מערב המדכא'' לבין ה''יוהרה הקפיטליסטית'' האיומה השלטת בארצות אלה - היא בשלוש דרכים: 1) או שסי-איי-איי עושה קנוניות ומניפולציות של הונאה כלל-עולמית, על-מנת לשכנע מיליונים תמימים ללכת אל מותם הרוחני והכלכלי; 2) או שהמיליונים הללו חיים ב''תודעה כוזבת'', ככל הנראה מטומטמים או סתם מזוכיסטים שאוהבים להיות ''מדוכאים''; 3) או שפשוט הם מחפשים גורל טוב יותר, והם אכן לרוב מוצאים אותו. לפיכך, כל אותם עשרות אלפי פורעים-נודדים, שהולכים וצווחים על ''עוולות הגלובליזציה'' - ולא במפתיע חלקם פרו-טרוריסטים - נראים בעיניי כשילוב בלתי-עכיל במיוחד של תועבה וטימטום. 4) נושאים כלכליים: א) יש לבטל את שכר המינימום לחלוטין: מדובר בעיוות שגורם להגברת האבטלה ולגידול בעבריינות מצד מעסיקים ועובדים כאחד. הנזק שלו הוא כפול - מכיוון שכוונותיו טובות, ולכן נזקו מיטשטש תחתיהן. שכר המינימום יותר מצבים שבהם או שמעסיקים ועובדים עוברים על החוק כאשר משולם שכר נמוך יותר; או שעובדים נותרים מובטלים מכיוון שמעסיקים לא רוצים לעבור על החוק; או שבעלי מפעלים מעבירים אותם לירדן/לסין וכו'; או שמתפתחת תופעה מחתרתית של העסקת עובדים זרים בניגוד לחוק ולתקנות - בשכר נמוך משכר מינימום. במקרים חוקיים-אך-מגוחכים - משלמת המדינה ''השלמת הכנסה'' עד לגובה שכר המינימום - למי שמשתכר פחות מכך, ולמרבה האירוניה דווקא במגזר הממשלתי נפוצה התופעה - במגזר שבו כביכול הכל מפוקח ומתוזמר מלמעלה. מי משלם את השלמת ההכנסה? נכון: אני ואתה ואת. ב) יש לבטל את כל ההטבות והקיצבאות למיניהן - כולל כמובן דמי אבטלה - ולהחליפן במס הכנסה שלילי אחיד, בגובה של 50%. נניח, שאם ההכנסה החייבת במס היא 4,000 ש''ח; והעובד מרוויח 2,000 ש''ח; - הוא יקבל מס הכנסה שלילי בגובה 1,000 ש''ח. מי שמרוויח למשל 3,800 ש''ח - יקבל 100; ומי שמרוויח 3,3990 ש''ח - יקבל 5. כך - מצד אחד, אף אחד לא ישאר ''ללא גרוש על הנשמה'', ומצד שני - לא יתבטל לחלוטין התמריץ לעבודה, אם וכאשר סכומי הסובסידיות, התמיכות והקצבאות למיניהן עולה על השכר המינימלי החייב במס. ג) יש לפתוח את מערכת הפנסיה לשוק הפרטי: החל משנת 2005, למשל, כל מי שנכנס לשוק העבודה יוכל לבחור האם לבטח את עצמו בפנסיה ממלכתית - ביטוח לאומי חובה - או בפנסיה פרטית לחלוטין - שממנה יוכל למשוך כספים גם לפני גיל הגימלאות. בתהליך טבעי והדרגתי - רוב העובדים יעברו לביטוח הפרטי, שיניב תשואות גבוהות יותר - ומי שלא - שיישאר בתחום ה-5% או פחות - שיתעקשו להיות מבוטחים על-ידי ''אמא ממשלה''. ד) יש לבטל את הגבלת אזורי הרישום - ולתקצב את מערכת החינוך לפי שיטת השוברים (זכויות יוצרים עליה לפרופ' מילטון פרידמן) : נניח, שאחרי כל החישובים - יתברר שהמדינה משקיעה 5,000 ש''ח בשנה על כל תלמיד - בחישוב ממוצע (הסכום הוא להמחשה בלבד). כל משפחה תקבל שובר של 5,000 לילד - שובר מוגבל לרכישת שירותי חינוך בלבד - שאותו תוכל להשקיע לפי רצונה בכל בית ספר שיעלה על דעתה. מובן מאליו שחוק חינוך חובה (ו''חינם'') יבוטל. כל בית ספר יוכל לשים דגש על כל נושא או תחום שיבחר: ספורט, אמנויות, שדה וכו' - ובלבד שילמד תכנית-ליבה של אנגלית + מתמטיקה + אזרחות (כולל תמצית ציונות ותנ''ך). ה) יש לבטל שורה ארוכה של מגבלות וקשיים - שמרתיעים משקיעים גם לאחר שהתגברו על מחסום המוקטעה: מדוע בישראל צריך עורך-דין, למשל, לכל הדעות אדם אמיד ומכובד עם מקצוע טוב - לעבור שבעה מדורי גיהינום על-מנת לקבל הלוואה של 50 אלף ש''ח? כיצד יכולים להתפתח ולהתרחב כאן עסקים קטנים ובינוניים - שהם תמצית סם החיים הכלכלי - אם אדם צריך לעבור מכשולים רבים על-מנת להרחיב את העסק באמצעות הלוואה של 30, 40 או 50 אלף ש''ח? כיצד תבואנה לכאן חברות בינלאומיות - אם הממשלה יורדת לחייהן במיני ביורוקרטיה ותאוות-מסים בלתי נלאית? 70% מחברות ההיי-טק הישראליות נרשמות בחו''ל מאימי הביורוקרטיה הישראלית. ו) יש להוריד עד כמה שניתן את המס על עבודה, תוך כדי יישור מיני עיוותים ופטורים - והעמקת הגביה במקביל. תקבולי המס יגדלו, לא רק בזכות העמקת הגביה והרחבתה, אלא גם מפני שהורדת המס תעלה את התמריץ לעבוד (ומתוך כך להפיק מסים) ותוריד את התמריץ להעלמת מסים. במקביל לכך, יש להעלות את המס על רווחים מהון - אבל בחוכמה ובזהירות: לא לשפוך את התינוק עם המים. ז) בזק איננו ''נכס לאום'' - כי אם מונופול ממשלתי שיש להפריטו, ויפה שעה אחת קודם. ראינו מה קרה בשוק השיחות הבינלאומיות לפני ואחרי שהוא הופרט. נדמה לי שאינני צריך להביא מספרים. לעומת זאת, הקרקע והמים הם בהחלט נכסי לאום. את ניהול מערכת המים ניתן להפריט, כפי שנעשה בפרדס-חנה ומתוכנן בשדרות, ולגבי הקרקע - יש לחשוב היטב כיצד ניתן להפריט אותה מאידך - אבל מצד שני למנוע את רכישתה על-ידי גורמים עויינים. העניין הזה דורש מחשבה ותכנון מיוחדים יותר, מאשר בעניין בזק למשל. 5) ערביי ישראל. יש לחייב את ערביי ויהודי ישראל לשרת שירות צבאי או לאומי כתחליף - וזאת כתנאי לקבלת אזרחות; יש להעמיק ולהרחיב את גביית המסים בקרב האוכלוסיה הערבית - מכיוון שמצב הגביה שם איננו מעודד; יש להגביר את אכיפת החוק בקרבם - בעיקר בכל הנוגע לבניה בלתי-חוקית - אך במקביל להחיל תכניות מתאר מתאימות, שיכללו - בחלק מהמקרים, עם כל הכבוד - שינוי באורח החיים מאורח כפרי לאורח עירוני; כל אזרחי ישראל יחוייבו ללמוד את הליבה החינוכית שהזכרתי קודם, וזאת כולל לימודי לשון עברית; יש לעודד את יציאתן של הנשים לשוק העבודה, וכך גם לגבי החרדים; במיוחד בנוגע לערביי ישראל - יש לעודד את הגירתם אל ארצות-ערב, או אל כל מקום שיבחרו - ובלבד שיהיה מחוץ לארץ-ישראל המערבית. יש לעשות זאת בצורה מכובדת, ללא איומים וללא לחץ - ורצוי כמה שיותר בצנעה. הבעיה היא לא בהצעות - אלא במימושן. ישנן ממשלות (ימין ושמאל) שקיימו חלק אחד והזניחו חלק אחר - ולהיפך. דרושה מנהיגות, דרוש חזון, דרושים אומץ ונחישות. חזון הציונות חייב להיות מבוסס על שלושה עקרונות, והם: קיבוץ כל יהודי העולם אל ארץ-ישראל השלמה, בגבולותיה ההיסטוריים והגיאוגרפיים, תוך כדי ביצור העצמאות והריבונות היהודית, ושימור המורשת והתרבות היהודית למען העבר, ההווה והעתיד. אך למרבה הצער, מה שמפריע לחתירה אל החזון הזה הן כמה הנחות יסוד המובילות את חיינו - אך זאת כבר בתשובה למאמר אחר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הנהירה של מהגרים לארצות המערב מקורה ברצון |
|||
|
|||
לשפר את רמת החיים והחופש, אין לי ספק בכך. בתקופת שהותי בארה''ב פגשתי אותם בכל מיני צורות (גם פנים אל פנים וגם כתלמיד באותה כיתה). זה כולל גם אנשים מערב הסעודית שניצלו את השהות בארה''ב לבילוי בברים ועוד. יחד עם זאת רבים מאלו בונים על שמירת תרבות ונאמנות למדינות המקור על חשבון מדינת המגורים. הנאמנות של האמריקאים למטרות שלנו היא לדעתי מקרית ועשויה להתהפך. בנוסף למרות החינוך לחופש ולסובלנות ישנם שם כיסים אנטישמיים (ראה קישור למאמר בגלובס). מאחר והעמדה הבטחוניסטית שמדינת ישראל מציגה, המלחמה בטרור אמורה להמשך זמן רב, מאד תלויה בהם לי תמיד יש תחושה שאין לנו בעצם מספיק זמן. אני זוכר את העובדות בקשר למלחמת ששת הימים. האם זה לא עשוי לחזור (שאלה רטורית כי כבר הסברת את עמדתך)? אתה אומר שהאידיאולוגיה של ארץ שראל השלימה היא הציונות. האם ארץ ישראל מן הים עד הירדן, ללא ערבים, בשליטת היהודים היא חלק מפתרון המאבק בטרור? ועולה גם השאלה הבאה, שמטרתה לא להקניט אלא ללמוד: איך יעדים כאלו מסתדרים עם, הומניות, חופש, מוסר וצדק? האם זוהי תשובה של הנמצא במלחמת השרדות ולכן השאלה הקודמת לא רלוונטית? בסך הכל תודה שלקחת את הזמן להשיב לשאלותי. כבר בתגובתך בפתיל שפתח אבנר עוררת בי תקווה להתייחסות כנה . בברכת שבוע טוב קישורים: דרייפוס ממיניסוטה: http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| המשך הדיון |
|||
|
|||
1) לגבי המהגרים אל ארצות-הברית - אין לי אלא להסכים איתך. 2) הנאמנות החלקית של האמריקנים למטרות שלנו עשויה להתבטל או להשתנות - הכל בהתאם לנסיבות, אם כי אני מאמין שישנם אינטרסים משותפים ארוכי טווח. עם זאת, בוודאי שישנה ותהיה שם אנטישמיות, וללא ספק עלינו להתייחס תמיד אל פעולותינו במרחב כאל מוגבלות בזמן - כי הרי עם עודף תמיד נוכל להסתדר... 3) ''האם ארץ-ישראל מן הים עד הירדן, ללא ערבים[...] היא חלק מפתרון המאבק בטרור''? כך אתה שואל. בעצם אתה שואל: ''האם באמת אין ערבים=אין פיגועים''? ובכן, אחת ממטרות העל של הציונות, אם לתמצת במשפט אחד, היא שכל היהודים יהיו ישראלים - וכל הישראלים יהיו יהודים. כמובן, שאין בכך משום קביעה מהי הדרך למימוש היעד הזה: אין בכך משום הכרזה כי חובה עלינו לאסור את כל יהודי הגולה בספינות-ענק ולכפות עליהם עליה לארץ; אין בכך משום תביעה להשמדה - חלילה - של כל לא-יהודי בתחומי ארץ-ישראל, וכן הלאה. לא כל מטרה מקדשת את כל האמצעים - אבל זאת צריכה להיות המטרה. בוודאי שאם יעד זה יושג - ממילא לא יהיה טרור; פשיטא. אבל מימוש היעד לא נועד למנוע טרור - ומניעת הטרור איננה מחייבת את היעלמותם של כל הערבים מתחומי ארץ-ישראל המערבית. 4) איך יעדים אלו מתיישבים עם הומניות, חופש, מוסר וצדק. אחלק את תשובתי לארבעה חלקים: הומניות: אנשים דגולים וחכמים ממני - הגיעו למסקנה, שכאשר מתקיים סכסוך דמים אכזרי בין קהילות אתניות - הדרך הטובה ביותר - אם אפשר כמובן - היא להפריד ביניהן; אנשים דגולים וחכמים ממני הגיעו למסקנה, שכאשר ישנה קבוצה לאומית/אתנית חתרנית ואירידנטית, למען השלום יש להעביר אותה - לא לכל הרוחות - אלא לקרבת בני אותה האומה/הקבוצה האתנית. חופש: ערביי יש''ע, לצערי - זוכים היום להרבה פחות חופש ממה שזכו לו תחת שלטון ישראל: הם נמצאים תחת משטר רצחני, שמרעיל את מוחות ילדיו בצורה גרועה יותר משטיפת המוח הנאצית (לא אני אמרתי: אלו הם דברי שמעון ויזנטל); שמדרדר את מצבם הכלכלי לעברי פי-פחת; ושמשליט משטר של שחיתות ושרירות, טרור, איומים הפחדה, כולל תליות וחטיפות. אי לכך ובהתאם לזאת - פירוקה של ממלכת המוות שאנחנו יצרנו למרבה הבושה, והשבת שלטון ישראלי הדוק ויציב על יש''ע - רק יגביר ויעצים את החופש. עם זאת, כפי שגרסתי ואני גורס גם כיום - העברתם של ערביי יש''ע, בהסכמה ובמימון בינלאומיים, אל מעבר לארץ-ישראל המערבית, תוך כדי שיקומם במקומות יישוביהם החדשים - אמנם לא תשפר את מצבם הפוליטי - שכן הם יהיו נתונים תחת שלטון ערבי רודני כלשהו, אך לפחות ישפרו את מצבם הכלכלי. בטווח הארוך - פתרון ה''בעיה הפלשתינאית'' באמצעות טרנספר בהסכמה - יפתח את הפתח לקראת סדר יום עולמי חדש, שבו לא עוד תשמש ''הבעיה הפלשתינאית'' נושא לדיון - ואז יפתח העולם במסע ארוך וממושך של לחץ בלתי-פוסק על העולם הערבי למען דמוקרטיזציה פוליטית וכלכלית - שבסופו של דבר ייטיב עם כל האזור. מוסר: הסלחנות היהודית כלפי הטרור הערבי - היא פתולוגיה מוסרית זועקת לשמים - וכפי שצפה יעקב חזן עוד ב- 1978, הטרור הערבי ידרדר את כל העולם במדרון - והוא צדק: הצלחת הטרור במקום אחד גוררת הגברת התיאבון וניסיונות חיקוי במקומות אחרים; ריקבון מוסרי במקום אחד - מתפשט כמו ריקבון בחבית תפוחים: קח, לדוגמא, מעצמה חזקה, אדירה ומוסרית (לפחות בעיני עצמה) - ארצות הברית. כנהוג, מפרסם הסי-איי-איי באתר האינטרנט שלו תמונות של מבוקשים בעוון רצח אזרחים אמריקנים; והנה, בתקופת ממשל קלינטון, הוסרו קלסתרוניהם של רוצחים כאלה - רק בזכות היותם ערבים ממוצא ארצישראלי. ומדוע? כדי ''לא לפגוע בתהליך השלום''. הייתכן דבר כזה? הייתכן לרצוח אמריקנים ושאמריקה תפחד לרדוף אחריך? היעלה על הדעת ריקבון מוסרי כה עמוק בלב-ליבו של המערב הדמוקרטי והחופשי? למרבה הצער - כן, וזאת ''בזכותנו''. קח לדוגמא את בלגיה, שוועדת חקירה פרלמנטרית בקרבה, חשפה שהממשלה חתמה לפני כמה חודשים על הסכם לשיתוף פעולה עם אירגון טרור איסלאמי, בזו הרוח: האירגון יפעל מגבולות בלגיה וירצח ויטבח ככל העולה על רוחו - בתנאי שלא יפעל נגד בלגיה ובלגים. הייתכן ריקבון מוסרי כה עמוק בלב-ליבו של האיחוד האירופי - בבריסל, בירת ההומניזם האירופיסטי האוטופיסטי? ייתכן גם ייתכן - ואני מאמין שההשראה נעוצה בהסכם אוסלו המתועב והארור, אבי-אבות הטומאה, השיקוץ, השרץ, הסחי, הרפש והזוהמה. אי לכך ובהתאם לזאת - חיסולו המוחלט, המכריע, הסופי והמובהק של הטרור הערבי בארץ-ישראל - הוא הדרך לשיבה אל השפיות ואל שיווי המשקל הנפשי של העולם. צדק: אין, ולא היתה בתולדות העולם - תנועת שיחרור לאומי צודקת יותר מהתנועה הציונית, ולכן גם אין פלא שהפושעים המתועבים ביותר על-פני תבל נאבקים נגדה חזיתית, באופן האלים ביותר האפשרי. אין דבר צודק יותר מלאפשר ליהודים לחיות, להתנחל ולטייל באופן חופשי ובטוח במולדתם ההיסטורית ובנחלת אבותיהם, ואין עוול גדול יותר מאשר להתנכל לזכותם זו. לכן - כל האמצעים שבהם נוקט צה''ל למען הגשמת הזכות הזאת - הוא שירות למען הצדק, הוא עבודת קודש ומלאכת מוסר. זאת במיוחד בהתחשב בכך שאמצעים אלו הם אפס קצה של כל האמצעים שבהן נוקטות מדינות דמוקרטיות ונאורות ברחבי תבל - על הרבה-הרבה פחות ממה שאנו סובלים ממנו. שבוע טוב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| האיש שלנו בבית הלבן |
|||
|
|||
איך זה מסתדר לך, על רקע פרשת יוסי גנוסר, שאיש דומה לו מטפל בנושא העירקי. האם כל האמצעים כשרים? נדמה לי שעל פי המאמר של אורי מילשטיין זה בגבולות הסביר ומשרת את האינטרס שלנו. האם פירשתי נכון קישורים: האיש שלנו: http://images.maariv.co.il/cache/ART398403.html | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איום פנימי ואיום חיצוני |
|||
|
|||
ימין ושמאל אינם חכמים ואינם טפשים. אנשים הם חכמים או טפשים. ומכיוון שרוב הפוליטיקאים ואנשי מערכת הביטחון אינם חכמים ואינם טפשים אלא בינוניים, תפקודם תלוי בהכשרה שהם קיבלו. רובם קבלו הכשרה גרועה ולכן הם מתפקדים גרוע. מבחינת השקפת העולם, הימין מדגיש את האיום החיצוני על על מדינת ישראל והשמאל מדגיש את האיום הפנימי עליה. לפיכך, מנקודת מבט השמאל (ביילין, שריד), הימין הוא איום עיקרי עלינו. מנקודת מבט הימין - הערבים הם איום. הסיכונים על מדינת ישראל יצטמצמו אם תשתפר הכשרת הפוליטיקאים ואנשי מערכת הביטחון ואם בראש המערכות הממלכתיות יעמדו אנשים חכמים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי צודק: אנשי המערכת הם בינוניים ומטה |
|||
|
|||
מיד בתום מלחמת ששת הימים, הזהיר הפרשן הצבאי האנגלי הנודע, קפטיין לידל הארט, את המטה הכללי של צה''ל באומרו: לאחר כל נצחון צבאי מזהיר יש נטיה לצבא המנצח לנוח על זרי הדפנה ולשקוע באופוריה. ואם הצד הצבאי האחר יודע לנצל את התופעה התוצאה היא תמיד קטסטרופה. אצלנו, כרגיל, הנהנו ואמרו שלנו זה לא יקרה. לאחר המלחמה היו לנו כמה חדשים של שקט לאורך תעלת סואץ. במישור המדיני, ארגן נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר, את וועידת ח'רטום ודאג שתתקבל שם ההחלטה המפורסמת של ''שלושת הלאווים''. במישור הצבאי הוא הבטיח לישראל מלמה בלתי פוסקת שהוא כינה אותה ''מלחמת ההתשה''. בישראל לא נערכו לתת תשובות מדיניות לשלושת הלאווים המפורסמים. גרוע מזה, המטכ''ל של צה''ל לא נערך לקדם את פני הרעה: ''מלחמת ההתשה''. במשך הרבה זמן אנחנו רק אלתרנו ורק הגבנו. רק לאחר למעלה משנה החליט המטכ''ל, שאין חובה להתמודד עם המצרים רק לאורך התעלה. ומאז אותה החלטה ישראל התחילה להכות את מצרים בעומק השטח המצרי. רק כאשר מצרים הרגישה עד כמה היא פגיעה, מצרים בקשה הסכם הפסקת אש. באותה תקופה אמנם החשיבה הצבאית של הקצונה הבכירה לא היתה חשיבה יצירתית, אבל נדרשה מן הקצינים אחריות על מעשים ומחדלים. בשבת הראשונה שהמצרים פתחו את מלחמת ההתשה, הם פתחו בהרעשה ארטילרית על אחד המוצבים שלאורך תעלת סואץ. השעה היתה 1100 והחיילים שחקו כדורגל. כתוצאה מן ההרעשה, היו לנו למעלה מעשרה הרוגים ויותר מזה פצועים. בקיצור המצרים תפסו אותנו בלתי מוכנים. לאחר מכן השתרר שקט במשך שבועיים, ובשבת לאחר מכן שבו המצרים ועשו לנו את אותו התרגיל, וגם הפעם תפסו אותנו בלתי מוכנים. משה דיין שהיה אז שר הבטחון, ירד לתעלה וסייר שם יחד עם מח''ט הגזרה. שאלה ראשונה ששאל דיין את המח''ט: מה עשית כדי להתמודד עם ההפגזה. על כך השיב המח''ט: וכי מה יכולתי לעשות המצרים שוב הפתיעו אותנו. ענה לו דיין, המצרים הפתיעו אותך לפני שבועיים זה היה מובן. אבל מאז ההפתעה הראשונה היה לך זמן לחשוב כיצד להתמודד עם המצב החדש. מרגע זה אתה חדל להיות מח''ט הגזרה, לך תארוז את חפציך אתה חוזר אתי במסוק צפונה. כשלושים שנה לאחר מכן, שלוש פעמים התחשמלו למוות שלושה חיילים שנשאו על גם מכשיר קשר, כיון שהאנטנה של המכשיר נגעה בקו מתח גבוה. איש לא הסיק מסקנה ושום קצין לא הודח. בסוף השבוע שעבר נהרגו חייל וחיילת שאיישו עמדה צה''לית נחותה, ועל אף שהיו התרעות מפי קצינים וחיילים ששרתו במילואים כי העמדה הזו מסוכנת. איש לא עשה דבר. עכשו נזכר אלוף הפקוד למנות צוות בדיקה להסקת מסקנות. זו ממש בושה. בספר ''תהליך קבלת החלטות'' מאת אירווינג ל. ג'ניס- ליאון מאן, שיצא ב- 1980 בהוצאת מערכות, כתב רב- אלוף (מיל) חיים לסקוב הקדמה למהדורה העברית. בהקדמה הוא כותב שהאחריות של מפקד היא כל כך גדולה, והוא אינו יכול להשען אך ורק על הידע שלו, הוא תלוי באחרים שמסייעים על ידו. כל מפקד שרוצה לדון בסוגיה כבדה, עליו למנות קצין שיתכונן לדיון ויכין עצמו להציג את העמדה האחרת ''איפכא מסתברא''. מפקד אחראי חייב להתמודד עם סוגיות ''הבעד'' ו''הנגד'', רק כך אפשר להפרות את הדיון כך שיהיה איכותי ויתרום למפקד את האפשרות להחליט את ההחלטה האופטימלית ביותר. אצלנו שום דבר לא נעשה בכיוון זה וחבל. אני הייתי ממליץ לרמטכ''ל להכניס את ההקדמה של רא''ל לסקוב כחומר לימוד בבה''ד 1. לחזור על ההקדמה בקורס מ''פים ובפו''ם ובמכללה לבטחון לאומי. צריך לרענן את הנאמר בהקדמה זו לאורך כל הדרך של שירותו של כל קצין, כמו תפילה יומית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הליקויים של צה''ל התגלו אחרי מלחמת יוני |
|||
|
|||
1967 לא בתחילת מלחמת ההתשה, כפי שכתבת, אלא באי הפקת לקחי מלחמת ששת הימים. את התוצאות שלמנו לא במלחמת ההתשה אלא במלחמת יום הכיפורים. צבא שאינו מפיק לקחי מלחמה אינו צבא מקצועי אלא אספסוף חמוש. כזה היה צה''ל - אספסוף חמוש בתוך מסגרת חסרת משמעות של צבא מקצועי-איכותי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אורי נהדר - אספסוף חמוש - כמובן שאיני מומחית לצבא |
|||
|
|||
ובטחון אך התיאור פאנטאסטי וקולע הפלגתי הלאה בדמיוני ,ברשותך אולי גם אפשר להוסיף לאוסף הטעויות את ''האספסוף הפוליטי המפלגתי,'' | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סוריא, אני מסכים, ישראל היום היא מדינה של אספסוף |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אמת ויציב שמעון כמו במשטרה שינון - טוהר מידות |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| היכן ראית כעס או שינאה בדברי? |
|||
|
|||
אני פשוט ברשימתי הוצאתי ביטויים וציטטתי טענות של מגוון משתתפים בפורום הזה והעיתונות בכלל, והכנסתי אותם בקונטקסט שיראה עד כמה ביטויים אלה מגוחכים או מוזרים. לצערי לא השתתפת בדיון באשכול הקודם מתוך מחאה, שאם כל אחד מאיתנו היה מקפיד לקיימה באותם סטנדרטים לא היה מתקיים כאן כלל שום ויכוח. כנראה כשנוגעים בקצה האמת הנפגעים נרתעים ממענה כהילכתו ונגררים להפריח טיעונים מטיעונים שונים, רק לא ללב הויכוח. אין אדם נדרש לבחור בין צדק של הימין לבין הצדק של השמאל. לכאורה כשדנים בבעיות של ביטחון לאומי נדרש קודם כל לבחון את הבעיות האמיתיות שבשטח אל מול היעדים הלאומיים שלנו. ושאלת השטחים בעניין זה היא מינורית. קודם כל צא ולמד את אוייביך, ותראה אם יש מזור לבעייתינו. ואתה טורח לציין שאינך שומע על פתרונות מצד ימין לבעיית הטרור. לפחות אני ועוד כמה מהמשתתפים מקפידים לחזור על האמירה שאין לדבר עם הטרוריסטים ולהילחם בהם במקביל, כי אנחנו נפגע גם בלחימה וגם בשיחות ונגיע שוב למבוי סתום של התפרצות האיבה הנושנה של הערבים, ולאינתיפאדה חדשה. ולפחות ע''פ שתי האינתיפאדות שעברנו, תמיד האחרונה היא הרסנית יותר. ומכאן אני מסיק שאינתיפאדה שלישית אם תהיה, תהיה הרבה יותר חריפה, ואולי אף משולבת באמצעי חל''כ שונים. וידוע הוא על קשרים מסונפים בין הטרור האסלאמי הגלובלי לבין הטרור הפלסטיני. מכאן שכל פתרון דמה זמני כאן, יופרע בהמשך הטרור האיסלאמי. לכן כל ויתור היום לטרור, ולמנהיגו ערפאת, תהיה פצצה מתקתקת לעתיד הלא רחוק בכלל. ולגבי תמיכתה של ארה''ב בישראל, לעומת תמיכתה בעבר בעיראק, ההבדל הוא תהומי ואין הדבר עומד כתמונת ראי האחד לשני (דמוקרטיה מול דיקטטורה, שותפות ערכית ומוסרית לעומת שותפות זמנית אינטרסנטית/לחימה מול איראן בזמנו, מדינה פתוחה מול מדינה סגורה וכו'), ודברים אלה באו לידי ביטוי יפה בדברי שר החוץ פאואל לפני שלושה ימים כשהתייחס לעקרונות ארה''ב לטיפול בדיקטטורות האיסלאמיות. נושאי הגלובליזציה צריכים אשכול נפרד, שצריך גם הוא להיות ארוך. אבל רוב מתנגדי הגלובליזציה מתנגדים לה בעיקר מתוך חשש של איבוד כוחם הכלכלי אל מול שוק עולמי פתוח ותחרותי או הפיכתן של דיקטטורות לדמוקרטיות בינתיים הגלובליזציה היא מינורית ופועלת רק בין מדינות דמורקטיות. ומכאן נובעות הסוגיות הכלכליות שהעלת, שהן רחוקות קמעא מנושא האשכול המתפוצץ שלי. בכל מקרה, לדעתי הצנועה היית יכול להכניס את הסתייגויותיך המדיניות-ביטחוניות באשכול הקודם, ושערה משערות ראשך לא הייתה נפגעת. בברכה אבנר | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כל הכבוד לאבנר: צא ולמד את אויביך |
|||
|
|||
הטרגדיה שלנו היא כל כך גדולה בנושא זה. יש לנו שרותי מודיעין מעולים. כל המידע על אויבינו מצוי ברוחב יד ויריעה. אבל לצערנו, איש לא עושה בזה שימוש. ''כולנו חכמים וכולנו גאונים'' ואיננו זקוקים לאיש או למידע כדי להחליט. מתחילת הסכם אוסלו, כאשר הפלסטינים הפעילו מטענים בבתי קפה, במקביל לשיחות. פרס ורבין הכריזו, אנחנו לא נפסיק את תהליך השלום כדי לא לתת פרס לאלה שהם נגדו. ולכן נמשיך בתהליך השלום כאילו אין טרור, ונכה את הטרור כאילו אין תהליך שלום. היתה זו גישה נאיבית מצד ההנהגה הישראלית, שאמצה את דפוסי ההתנהגות של בן-גוריון ב- 1939, כאשר אמר: אנו נילחם בספר הלבן כאילו אין מלחמה ונעזור לאנגלים במלחמה נגד הנאצים כאילו אין ספר לבן. במשמע, הם נלחמו את מלחמתם המדינית בכלים של מלחמות האתמול, מבלי לתת את הדעת על האוייב/השותף לך למערכה. התיזה של בן-גוריון היתה טובה לשעתה. האנגלים פרסמו את ''הספר הלבן'' נגד העליה של יהודים לארץ- ישראל, אבל הם לא הפילו בנו חללים. מעבר לכך, עראפאת ואנשיו הבינו מהכרזה זו של המנהיגות הישראלית, כפי שכל ערבי היה מבין אותה. הם חלשים ונרפים או בלשונו של הערבי: פרס ח'ריאן, או רבין ח'ריאן (ח'ריאן פירושו בערבית אחד שעושה את צרכיו במכנסיו, דהיינו, פחדן). גם עכשיו, השיח' חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה, עושה את מה שהוא עושה מאותה מסקנה. אני רק מקווה שאנו לא מטפלים בו עכשיו כדי לא להפריע למהלכי המלחמה של ארה''ב בעירק. אבל ברגע שהאמריקנים יתחילו לטפל בעירקים, חייבים לטפל טפול יסודי בגבול הצפון. אסור לנהל מו''מ תחת אש. אפשר היה לקצר את האינתיפאדה הנוכחית, אילו היינו מפסיקים לקיים מגעים עם הפלסטינים במקביל לטרור. הפלסטינים מבינים היטב שזה מפעיל לחץ על ממשלת ישראל ולכן הם בשלהם. הערב (מוצ''ש 14 לדצמבר) צפיתי בתכנית ''יותר מדעה אחת'' בתחנת אל-ג'זירה. בתכנית השתתפו איש דת מוסלמי-קיצוני, פרשן מדיני ופלסטיני איש הג'יהאד האסלאמי מאולפן בעזה. כולם היו בדעה שיש להמשיך את ה''מאבק המזויין'' נגד ישראל. הדעה של שני המשתתפים באולפן בקטאר לא רלבנטית לענייננו. אבל איש הג'יהאד האסלאמי מעזה, דיבר בהתלהבות רבה על התפנית בחשיבה של הפלסטינים לגבי ההישגים של האינתיפאדה הנוכחית. אין רעב אין עוני ומחסור אין רמת חיים מן הנמוכות בעולם - יש רק הישגים וצריך להמשיך להכות ביהודים. לפני שבוע שדרה אל-ג'זירה את הפרק השלישי והאחרון בראיון עם אחמד בן-בלה, מנהיג האף.אל.אן. המחתרת האלג'ירית נגד צרפת, ולאחר מכן נשיאה הראשון של אלג'יריה. ראית כאן אישיות כריזמאטית, שהובילה מאבק לעצמאות, עם ידיעה ברורה לאן הוא חותר, מהם הגבלות הכח שלו מול צבא צרפת, מהם החסרונות של צבא צרפת מול ארגונו, וכיצד לנצל את החסרונות הצרפתיים לטובתו. אבל מעל לכל הוא אמר: כאשר הציע להם נשיא צרפת, שארל דה-גול, בואו נפסיק לירות ונתחיל לדבר, הוא נתן הוראה להפסיק והלחימה פסקה. איפה בן-בלה ואיפה עראפאת. אנחנו ידענו מי זה עראפאת, וידענו את כל תכונותיו ולחלומותיו (פרס שאל אותו פעם: איך זה שאתה מכריז שירושלים היא שלכם, הרי סוכם שאת בעיית ירושלים נשאיר לשלב הבא, ענה לו עראפאת: אני חולם על כך שירושלים היא שלי. אסור לי לחלום? לאחר מכן פרס אמר בהקשר זה וכי אני יכול לאסור עליו לחלום). עראפאת תכנן לתעתע בנו כמו שמוחמד תעתע בשבט בני-קורייש במכה. והשמאל שלנו זועק כל הזמן: אין אופק מדיני. הגיע הזמן שנתפכח מחלום העוועים של הסכם עם העם הפלסטיני. בתנאים העכשוויים, אנו זקוקים למנהיגים כמו אלכסנדר זייד (הפסל שלו מוצב בטבעון רכוב על סוס). שכניו של אלכסנדר זייד התאנו לו. והוא הבהיר להם, תהרגו לי כבש, אהרוג לכם את כל העדר. תשחיתו לי פאת שדה, אשחית לכם את כל התבואה. הוא הבהיר להם שיש שתי אפשרויות: או שנחיה בשכנות טובה זה לצד זה; או שנחיה במלחמה, ובמלחמה אני אזיק לכם יותר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הרוחות הנושבות בחוצות ערב כיום הן אנטישמיות |
|||
|
|||
במובן הרדוד ביותר שלהן. ולא מדובר רק בחוגי אסלאם קיצוני, אלא באליטות, אנשי הרוח ובמשכילים. קשר זה בין צמרת תרבותית לבין קיצונים דתיים מאפשרת לארגוני אסלאם קיצוני לפעול דווקא במדינות ערביות לכאורה פתוחות ו'דימוקרטיות' כמו מצרים, ירדן והמפרציות. גם בסעודיה תומכים גורמים מקורבי מלוכה ב'אל קאעידה' ודומיו, לעיתים רק מן הצורך למנוע מהם להפיל את השלטון. מה שלא מונע הצטרפות אנשים מחמולות השלטון לארגוני הטרור האסלאמי. זה יוצר מצב מורכב ביותר, בו לעיתים שלטון מתון תומך בארגוני טרור ובלבד שלא יפעלו כנגד שלטונם עצמם. זוהי תעודת ביטוח חד-צדדית הגורמת לייצוא טרוריסטים ממדינה התומכת למדינות אחרות בעולם האסלאמי. התנהגות זו של מדינות אסלאמיות, יוצרת תשתית רחבה ובטוחה לקיום ולפעילות רשתות של ארגוני טרור חובקי עולם. לכל ארגון את אנשי המבצעים שלו, אנשי המנהלה, המודיעין והלוגיסטיקה. תאים אלה אוספים מודיעין על יעדי תקיפה, אזורי פעולה, דרכי חדירה, התמזגות עם הסביבה ומילוט בטוח או לחילופין איבוד עצמי לדעת. פרמטרים אלה של פעולה התגבשו כבר בשנות ה- 80 בעקבות גורמים שונים - התעוררות דתית, משבר אפגניסטן והמלחמה נגד בריה''מ, אינטרסים של מדינות ערביות. התפיסה שנתגבשה היא של המשך מלחמת הג'יהאד למען ניקוי המדינות המוסלמיות מהשפעות מערביות מזיקות ואיתור נקודות חולשה בעולם המוסלמי כדי לנצלו למהפיכה פנימית. זה הצליח בסומליה ובאפגניסטן. בתימן הם חזקים. גורמים בסעודיה, עיראק ומצרים תומכים בהם כלכלית. עיראק תומכת בהם גם מבצעית. ותאי מחתרת נמצאים בכל מדינות ערב ובמקומות מרכזיים באירופה ובארה''ב. לשטחים הם כבר נכנסו וישראל גם היא לא חסינה לחדירתם. והתאים האלה פעילים, עד פעילים ביותר. בירדן הם כבר חיסלו איש שגרירות אמריקאי ושני ירדנים לאחרונה. ערפאת קורא את המצב. ונדמה לי שהוא מעולם לא הסכים בלב שלם להסכם אוסלו עליו הוא חתם. ע''פ דיווחים שהתקבלו מפענוח 'מכתבי המוקטעה', ישנן הצבעות על כך שערפאת העלה כבר ב- 1995 את אופציית האינתיפאדה כדי לנסות ולסחוט תנאים טובים יותר מול ישראל. אנשי אוסלו שלנו סרבו לתפוס שערפאת שולט גם במעשי הטרור הפלסטיני, עוד בתחילת התהליך. אנשי הצבא והמודיעין הדחיקו אפשרות זו ומנהיגי הממשלות המשיכו השיחות. אירועי המנהרה היו אירוע ראשון וגדול לבחינת התנהגותה של ישראל בתנאי משבר אלימות. והאירוע לימד את ערפאת שיש רווח מהפעלת הטרור. נסיונות אלא עד 2000 לימדו את ערפאת שיש להפעיל אינתיפאדה מלאה אל מול דרישה ישראלית להסכם סופי. כגודל ההסכם, גודל האלימות. גם אירועי לבנון חיזקו את התיזה הזאת והם באו במקביל לכישלונות להגיע להבנה על סעיפי ההסכם הסופי בקמפ-דייוויד ובטאבה. ומכאן הדרך להפעיל את האינתיפאדה היתה קצרה ובטוחה. משמעות חידוש השיחות תחת אש היא איומה משום שהיא מעודדת הפעלת כוח נוספת במקביל להן. הדבר הנכון הוא שישראל תפעיל עונשים במעגלים רחבים יותר בארגוני הטרור. לא רק נגד הטרוריסטים עצמם, אלא גם נגד אנשי התמיכה המנהלתית, טכנית והנהגת ארגוני הטרור. מול כל אחד, עונש כמידתו. מדיניות החיסולים היא מוסרית וחוקית (גם ע''פ החוק הבינ''ל) ובה כל איש המתכנן ויוצא לפעולת טרור יש מקום לחסלו או לעוצרו בדרכו לבצע את זממו, מתוך עקרון של 'טובת הקורבן'. כלומר, אם אי אפשר לעצור את המחבל/ים בנוהל עצירת חשוד מסודר, אפשר וצריך לחסלו באלימות המתאימה למידת אלימותו. יתר 'נותני השירות' ו'נותני הפקודות' חייבים לתת את הדין על מעשיהם, אם במעצר ובמשפט ואם בגירוש מחוץ לדבולות ישראל-שטחים. רק לחימה נקודתית במעגל הרחב יותר יוכל להוביל אותנו להפסקת הטרור. כבר כיום אנחנו רואים ברגיעתו הזמנית, בעיקר משום שצה''ל, המשטרה והשב''כ עושים עבודת קודש חכמה וגם משום כוונה פלסטינית להנמיך את גובה הלהבות בטרם בחירות קרובות (לפחות ויכוחים בין התומכים והמתנגדים מתקיים מזה מספר שבועות). לחימה כזו נגד הטרור תפגע בשכבה השלטת כיום אצל הפלסטינים ותוכל ליצור מצב שבו הנהגה חדשה תיווצר, הנהגה שיש לקוות שתפיק לקחים נ כ ו נ י ם מהאירועים (ולא תדבוק ביצירת ארגוני טרור חדשים ומתוחכמים יותר). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אבנר, אתה בהחלט צודק בניתוח הרקע לאינתיפאדה |
|||
|
|||
ומטרותיה, השאלה שצריכה להישאל היא , האם ממשלות ישראל היו יכולות לעצור את תהליך השלום עוד ב- 1995 או ב- 1998 או ב- 2000 בטרם אינתיפאדה, ואיך מהלך כזה היה מגלגל את כל האשמה על כתפי ישראל. ישראל היתה לכודה בוירוס אוסלו כל עוד החיידק עבד כהילכתו. ישראל השתחררה ממחוייבות זו כאשר החיידק החל להשתולל והפך למגפה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אברהמי בנושא אוסלו אני לצדך ובדעתך, זה אסון שעוד |
|||
|
|||
יבוא יומם לתת את הדין של האחראים לחתימתו וכתיבתו חקירה/? מי יקרא תגר על עמדותיהם חס וחלילה ולראיה,,, ומיד כמה ישתו דמי בפורום,,,, הכיצד הוליכו עם שלם על מזבח השלום... לחלום בלהות בו אנו נמצאים היום, הם לא מתבישים, ויושבים במפלגות, בכנסת ישראל ועוד מיני משרות, ידעו כולם לצעוק חמ''ס על סאברה ושאתילה,ולצעוק להעמיד לדין מיד מהר את שרון,גנוסר ואחרים.לנגוס ולהוקיע את ברק,להקים ועדות חקירה ,הדבר דומה לאיש משפחה שחולה בסרטן וכולם אומרים המחלה ההיא, כך בעיני ,הסכם אוסלו, איפו היו כל המומחים מדוע לא עשו משאל עם? הכיבוש הוא אסון לאומי שניכפה עלינו ב- 67 ויש מגדילים להוסיף לפני, ההתנחלויות עצם בגרונינו שתקועה עמוק, אך הסכם אוסלו הפזיז לא רק שהביא להרחקתו של השלום, אלא אסון,דם,שכול,, ואין איש שיקום ויקח את הדין | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הפעם אני מודה לך על תשובתך |
|||
|
|||
הגם שיש בה התנשאות מסויימת באומרך שאם נוגעים באמת נרתעים המתנגדים. צר לי שזוהי מסקנתך, למרות נימוקי הברורים שהביטויים הלא ראויים הם שמנעו ממני השתתפות בדיון. הסיבה השניה (שגם הביאה אותי לכתוב את הפתיל הזה) מנוסחת פה בברור אני מעדיף, וגם חושב שזו גישה יותר חיובית, להתבטא לגבי מה כן. כאשר מנהלים דיון על דרך השלילה, כפי שבחרת אתה זה מעמיד בפני קושי לגופו של עניין הפעם אתה מתייחס על דרך החיוב ובשיקול דעת ולכן אני שמח על יזמתי בהתחלת הדיון כאן. במקום להתווכח אם זה דרך טובה או לא הבאתי אותך ואחרים לשוחח איתי על מה כן. לכן, כך אני חושב, הדיון עבר לפסים יותר מכובדים - מאד חשוב בימינו אנו. האמת עוד חסר לי הרבה מידע על עמדות הימין, אבל קירבתם (אתה ואריה) ליותר............. תודה | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאבנר בן בסט: קודם כל, הפתיל הקודם היה חזק ולא |
|||
|
|||
--הית צריך לעשות ''ברוגז'' עם אף אחד, הכל כאן זה דיבורים ולא סיבה לכעס. אני לפחות עניתי לך ברוחב לב. אני קורא כל מה שאתה כותב ושמח על זכותי זאת. אין כאן הרבה ידענים כמוך בכל הקקופוניה המושמעת בפורום, המשך בדרכך. בידידות רפי אשכנזי | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי