פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_877

פיל סגול/טור אישי

מיכאל מ. שרון (יום חמישי, 17/10/2002 שעה 14:36)

פיל סגול/טור אישי

מיכאל מ. שרון

עקרון האחריות ושאר ירקות - פרקינסון, גילברט וסאליבן, המיקאדו ובננה'לה.

ניקח אחד מחוקי פרקינסון - עקרון הבלתי תאימות
(incompetence) הכרוך בקידום: אדם המתפקד היטב ובאופן פורה בתפקיד ספציפי זוכה לקידום, דהיינו מוקפץ למעלה, לתפקיד נושא הוקרה, אך אבוי, כזה הנמצא בתחום אי האפקטיביות שלו, דהיינו בו תרומתו הופכת דלילה להפליא.

אבל, יאמר הספקן, למי זה משנה? אדרבה ואדרבה. אם אינו תורם במעשה ידיו, באופן אינהרנטי, הרי שיתרום בעצם ''הימצאותו שם'', במרחב המסויים ההוא, אם לא מבחינה אינטרינסית ומהותית, אזי מבחינה אקסטרינסית, הכרוכה בעצם הנוכחות במיקום מסויים.

כיצד? נו טוב, הוא יכול להיות דמות יצוגית, דהיינו כזו המושכת זרקורים, ובנסיבות מסויימות, הלאה מן המקום אותו דווקא היה ראוי להאיר.

א) יצוגיות. אמור מעתה: יש גם ''תועלת'' (אבל תמיד יש להקשות: באיזה תחום? מה העניין? ולמי? למה?) בהצבתה של דמות יצוגית.

בנוסף, הוא יישא בעול האחריות, כלומר ניתן להשיא כלפיו נושאים שונים אותם הוא מגבה. אבל, הרי אנו מכירים כבר את השיטה לפיה אדם או קבוצה העושים מעשים בלתי קבילים, לעיתים על חשבון אדם או קבוצה אחרת, מקפיצים את הנושא כלפי המגבה, ''הופס, קדימה ולמעלה'' ובעצם שיתופו הוא נרתם לעניין בעייתי ומוקשה, לעיתים, מעשה נבלה הלועג וקורא תגר REVOKES כלפי התחושות האנושיות הבסיסיות ביותר.

- שישא לו באחריות. אבל באמת ובתמים (באמת ובתמים? - נרצה, נסיר ממנו, לא נרצה, לא נסיר. גם הרווחנו הרחבת מרחב פעולה עבורנו, וגם צימצמנו את מרחבו של אחר, אולי אדם פורה ויוצר, ותקענו אותו על חודן של דילמות בלתי פוסקות).

גיבוי הינו עניין דו-כיווני, ומשמעו, אחר ככלות הכל, גם למקד - או לנקז - מכוונים שונים אחריות כלפי אינדיוידואל מסויים.

ב) גיבוי מחד ואחריות מאידך. אמור מעתה: יש גם ''תועלת'' (אבל למי? ובאיזה עניין?) בהצבתה של דמות נושאת בעול.

האם בדברים הללו בולט יסוד השרירותיות מבחינת ''הכל הולך'' ללא סובסטנס מוצק להשען עליו, ציניות גורפת כתחליף למסד אתי בר-קיימא? נזילות ממוקדת פגע, כתחליף למים חיים? צחיחות וחול נודד הלום שרב מדברי, כתחליף לארכיטקטורה איתנה המגלמת יופי משיב-נפש בצד יסוד מוצק, מפרה ומרחיב ממשות?

דומני שהיו לי גם מספר הערות והארות בנושא זכויות יוצרים וקניין אינטלקטואלי. הפורמליות היבשה של החוק מגינה על עניין שהוא בנפשה של הממשות האנושית - ממש כמו נטילת אחריות - שכן מדובר בפונקציה אנושית בסיסית ביותר המפלסת נתיבים, בכל מעשה קטן; היכולה להיות הן טיפות טל על שתיל הכמש משמש זועמת, והן מפלי מים הפורצים בעזוז מול האדמה החרבה, מרצדים בשלל צבעים ופורסים זיקוקי אור יקרות וארכיטקטורה מבורכת. ומתווים מגוון אפשרויות של יצירה אמיתית פוריה ומפרה, תבונה איתנה מול זעקת-הביבים של האין - וחסד.

בהקשר זה נקטתי בביטוי ''תאווה פלגיאריסטית'' או ''תאוות הפורעים'', להצביע על היסוד המנוגד בעליל לרצוי ולנכון. זאת בהקשר הכולל של הכורח בשימור האקט היוצר, שלעולם אין ללקחו כמובן מאליו, כמשאב טבע זמין, כאשר הפריעה היא היסוד המועד הקם עלינו, שתמיד מוצא לו עילות ועלילות.

שכן התפתחות התרבות והיסוד האנושי הבונה ועל כן גם הנכון והצודק אינהרנטית - מעבר לשרירות קומבינציות ושילוב כוחות כאלו או אחרים - לעולם אינה מובנת מאליה.

על כן חובה מובנת מאליה לעגן את הפעולה היוצרת בעקרונות מוצקים ומובנים מאליהם. זאת, בראש וראשונה, כזיקת יסוד כלפי כל מה שאנו מוקירים בקיום האנושי הסביר והנכון - זה שאינו חשוף ללעגנות-ביבים מחוצפת הקוראת תגר על עצם הפעולה הממושכת, הבונה, הסבלנית, המורכבת, המעוגנת בעצם מהות החיים.
- אותם חיים עילאיים - על הארכיטקטורה הנפלאה, המורכבת להפליא, והיוצרת שביסודם.
על כן חובה - ביחס לכל שאנו מוקירים - לסוכך ולעגן על אותו שתיל יקר של נביטת הקיום האנושי, כפי שהיה עליו להיות וכפי הראוי.
זאת - למען החיים הראויים, למניעת דילול ומצוקת הנפש והגוף; על כן חובה לעגן את הפעילות היוצרת וזכויות הקניין האינטלקטואלי בעקרונות מוצקים ומובנים מעליהם, כפי שהדבר אכן נעשה בחברות חפשיות.

גם האקט היוצר וגם הפעולה הנושאת באחריות דומים. באיזה מובן? הפעולה הנושאת באחריות - דהיינו הגיבוי, הסיכוך, היזימה, ההנעה, ההחלטה, תוך שינועם של אחרים - הינה, ממש כמו האקט היוצר, גורם סיבתי לשינויים במציאות. אך בעוד בפעילות היוצרת השקעת המשאבים והמחיר נתבעים בעיקר *בתהליך הביצוע*, והינם ברובם פנימיים - משאבים אינטלקטואלים ורגשיים - הרי שבפעולה עטירת האחריות המשאבים הניתבעים הינם בעיקר חיצוניים - משאבי כוח, משאבי כפייה ומרות או משאבים פיננסיים. לעיתים האחרונים הינם כוח הכפייה של המדינה או הקבוצה. כאן מחיר השינוי - מחיר ההינע והשינוע, והסיכוך והגיבוי לאלה - עשוי להיות משולם *בדיעבד* - רק לאחר התקבלות *תוצאות* ההחלטה או ההינע המגובה.

כך, בעוד האקט היוצר פונה לשיתוף פעולה מרצון (וולונטרי) מצד הזולת או הרבים, הרי שהאקט הנושא באחריות כרוך תכופות בתיפעול של אמצעי מרות או כפייה מאלצת coersive כלפי הזולת והרבים. הנעת הזולת, הקבוצה או החברה באמצעות מרות, אמצעי כוח או משאבי השאה או פיננסים חייבת, אם כן, להיות החזרית reflexive בתוצאותיה.
דהיינו מניע השינוי, הגורם בר האחריות, חייב לשאת בתוצאות פעולתו לטוב ולרע. עיקרון הרפלקסיביות (החזריות) של האחריות חיוני, שכן היעדר נשיאה כזאת באחריות והשתמטות ממנה עשויים לעודד פעולה ניזקית *מתמשכת* (למשל פעולות בנוסח חבורת סטלין שחיסלה 20 מיליון מבני עמי בריה''מ וחיבלה אנושות במשאביהם) המואצלת כדרך פעולה לרבים במעין אפקט דומינו. שכן ניתן לקצור באופן פעולה שאינו מחוייב לאחריות יתרונות פרטיקולריים/מקומיים ומעשירי פרט על חשבון המשאבים הכלליים העומדים לרשות הרבים. כלומר שעיקרון האנטי אחריות עשוי בסבירות גבוהה לחבל במשאבי הכלל וליצור סאוב כללי, תוך הינע למלחמת ג'ונגל של הכל בכל - ויצירת מציאות *אמורפית* (חסרת מבנה יציב) ונזילה של הווצרות קואליציות והתפרקותן במסגרת מאבקי סך 0 בהם כל דאלים גבר. אמורפיות זאת פועלת אף לצמצם את הנטייה ליזמות הקיימת ברגע נתון, ולהגביר החבלה לא רק במשאבים קיימים, אלא גם במשאבים פוטנציאליים, תוך הצטמקות משאבים הולכת וגוברת בתהליך דומינו של סאוב המחזק עצמו.

לעומת הפעולה ברת האחריות, הרי שהנעת שינוי במעגלים צרים או רחבים באמצעות האקט היוצר מותנית בשיתוף פעולה רצוני (וולונטרי) מצד הבריות. תנופת הנעה כזאת גם מתבצעת בהקשר סביבתי של ביקורת אינטלקטואלית, לעיתים קרובות מחמירה. מכאן שעצם יעילות וצלחות הפעולה היוצרת עבר מבחנים קשים, מעין *בקרת איכות*, בניגוד לפעולה ברת האחריות, שמבחנה העיקרי הוא רטרוספקטיבי (בדיעבד) - שכן ביקורת מבטאת תכופות ניסיון אנושי והיסטורי מצטבר. וכן שולם עבורה מחיר, תכופות מחיר נרחב, וזאת במשאבים שהושקעו בעצם התהליך היוצר עד שלב המוצר המוגמר.

כך, האדם או הגורם בר האחריות הגיע תכופות לכוח האוכף ולעטירות המשאבים המאפשרים את השינוי (הנאכף באמצעות משאבים אלה), באמצעות אקט מאמץ כוחני חד פעמי. מאמץ השגת כוח זה דומה לפעילות לוחמה בתקופת חיים מסויימת, שבעטיה הוענקה לאביר בימי הביניים או ללוחם הרומי אחוזה ואחר יכול היה להנות מפרי ההישג החד פעמי ומכוח הכפייה שהישיג עד סוף ימיו - כפי שמצביע על כך הפילוסוף הגל ב''דיאלקטיקת האדון והעבד''.

ואילו היוצר מאולץ כל פעם מחדש למאמצים נרחבים בבחינת ''בריאת עולמו כל פעם מחדש'', ונקודת מוצאו הינה בכל מאמץ חדש כזה זאת של המרושש באופן קיומי ממשאבים - אותם הוא יוצר מחדש, על מנת לשוב ולאבדם במאמץ היוצר הבא.

אבל בואו נדבר על המיקאדו, שכן גילברט וסאליבן חביבים עלי, ובמחזותיהם המוסיקליים הם מרבים לדבר גם על עקרונות של קידום באירגון, ובחביבות הראויה - אירוניה בונה אם תרצו - גם על פירטים, נכון, וגם על אנשי ים, וברצינות הפעם, וגם וגם, ותמיד - או לפחות בזמן הנכון, החשוב - דברם קולע, שלא לאמר נהדר.
טלו את מודל האחריות היפאני.
ראש וראשונה המיקאדו, שטופל וסוכך כעולל בן יומו, מקור הסמכות העליון, השמימי. כאן ההאצלה הינה חד כוונית, כשמש זו הנותנת את אורה, ממנה תינוק ובה לא תיגע ואף לא תתקרב.
מכאן ועד לנושאי הסמכות הארציים קיימת ירידת מדרגה, ברם הם יונקים ממקור סמכות טרנצנדנטאלי, גבוה, אך יחד עם זאת, מוחש, נוכח ואף ניתן לשיח עם נושאי התפקידים הרמים, שכן שמש היא שמש והמיקאדו בכל זאת על פני האדמה.

אם כך, על אחריות לא מתפשרים. מידת האחריות המתנקזת אליך נשארת קבועה. מה שאתה מגבה הוא גם מה שמוחזר אליך. לכן גם, להיות מודע, אין פרושו לגבות.
לדעת זה לדעת; ולפעול, להפעיל ולשאת באחריות הינם שני דברים נפרדים. או, לעיתים, לדעת פרושו גם לרסן, לשקול בהקשר הרחב, ולא להחפז בחיוך דק לדעת חבר מרעים, עם קורטוב של ''נדע את האיש''. שכן האחריות כאן היא חד משמעית ולא נזילות אמורפית. אם כך, לדעת פרושו גם להטות לכוון החיוב, ולמנוע מיטות סדום בנוסח 'כאלה הם החיים'.
אין פה מה שאורוול קרא דו-חושב, פעם ניתן לראות את הדברים כך, ואם ארצה - לראות אחרת.
גם הנטייה לפרשנות והדגשת נזילותה או חוסר ממשותה של המציאות, כאשר מדובר בפרגמטיקה של ניהול, מצטמצמת להפליא.

כזו היא התפיסה היפנית אודות אחריות בזיקה למציאות ופרושיה: בסרט ''רשומון'' של אקירו קוראסאווה מדובר, אם איני טועה, על שבע פרשנויות שונות לאותו ארוע, משבע נקודות ראות, פרי הוויתם הקיומית ונקודת תצפיתם של שבעה אנשים.
הדבר מפורש לעיתים, או כטענה שהכל תלוי פרשנות, או כראיית המציאות כחלום חסר ממשות. יתכן.
אך שימו גם לב לכך שריבוי פרשנויות מעלה את הצורך במשהו מחייב כלשהו, בסובסטנס לא אמורפי, דהיינו במחויבות לנשיאה באחריות. שכן אין כאן דו-חושב ואפילו לא תלת-חושב אלא שבע-חושב, שהינו על גבול יכולת המובחנות האנושית, דהיינו על גבול האמורפי והאנרכייה המסתמנת מעבר ל- 7 האנשים הללו, ככל שמספר נקודות הראות עולה.

נעבור ביעף על עוד מדינות באסיה: קאמצ'טקה, אוזבקיסטאן, מארציפן, טורקמאניסטן, פאקיסטן, פאקידיסטן, ומדינת ברה'לה.
אבל את ברה'לה לא רואים, ברה'לה החילזון השובב אינו עונה.
לכן נביט אחורה בזעם: פאקידיסטן, פאקיסטן, והלאה מזה.
נו טוב, אם ברה'לה אינו עונה ופאקיסטן הינה מעצמה גרעינית שלא כיפן כלפיה הבטנו בגעגוע לבלתי מושג, נעסוק במדינה היפוטתית:
בננה'לה, פשוט משום שזה מתחרז עם ברה'לה ורציתי רק להמשיך את הסידרה ולהגיע הביתה בשלום, שכן יש דברים חשובים באמת לעשות.

בהיפותזות כמו בהיפותזות: אם הכדור הוא עגול, והנקודה ממנה אתה יוצא היא הנקודה אליה תחזור, בבננה'לה לעולם אין לדעת. המבנה הגיאומטרי מכתיב גם את מרחב התודעה: לעיתים תאמר, אני מסתובב במעגלים, ולעיתים, הנה היגעתי לקצה המושחז של בננה'לה, אך איני יכול להתישב לי בנחת ולהשקיף על מדינת ברה'לה; ועד שאני תוהה, אני מחליק לי לאחור, ניבט למעלה ואומר, היקום המכוכב, כה נפלא, אך כעבור שבריר שנייה, שוב חוזר הסיבוב ההקפי.

ואני שואל, אנשים טובים אימרו, האם בננה'לה היא נדנדה? יש שגם כך רואים את הדברים.

ויש חכמי בננה'לה, זקנים בעלי שפם לבן דמוי בננה'לה המתאחד עם זקן של בננה'לה מימין ובננה'לה-זקן היורדת משמאל, הנאנחים ואומרים תוך תנועה מתמדת:
''בבננה'לה כמו בבננה'לה, דברים רבים אין להבין, וגם האחריות היא לפעמים נדנדה בצד געגועים: כשם שברה'לה שאנן, כך חכם בננה'לה לוליין''.

בבננה'לה נותר רק לפרש: צמודים לפני השטח המשתנים, חביב, לכל היותר נוכל לשנות נקודות ראות או להשקיף על בננה'לה להרף עין מהקצה החד, אבל גם אז לא נוכל לאחד את הדברים למבנה לכיד.

למתיישב - יכאב הטוסיק. ומה נותר בבחירה בין החלקה לדקירה? החליק או הפליק.

אנו מגבים, אך גם מתחלקים, אך תמיד נותר לו על ראש החוד איזה טר''ש.
זקוף וכואב, הופס, התיישב לו.

אז שהאחריות תתנקז לה לנקודת ארכימדס של מדינת בננה'לה.
ולמחליקים הידד: נקודות הראות משתנות בלי הרף, המרחב נפרס למתבונן המתחלק לפרוסות פרוסות.
וכך גם האחריות: התנקזה לה אלינו, זו המרושעת, מכל נקודות בננה'לה, אז נחלקה ונאחדה לסרוגין:

כשמגבים ובאים בדרישות, אנו רואים מעלינו את היקום המכוכב, והדרישה היא אחת, מאוחדת, וכוללנית, בשמה של בננה'לה.

כשהאחריות חוזרת אלינו, הרי שאנו מתפצלים לנקודות ראות. וגם לזאת ניתן לקרוא פלג-יאריזם. אם הכדור הוא עגול, בננה'לה היא נדנדה, אך גם זאת אין לדעת בוודאות, שכן מה עניין כדור לבננה'לה?


	http://www.faz.co.il/thread?rep=14408
	מר שרון כך אני הבנתי ....
	סוריא (יום חמישי, 17/10/2002 שעה 22:28)
	אם הכדור הוא עגול ובננה'לה היא נדנדה, הענין לבננה'לה והכדור, הוא כי בשניהם אפשר לשחק, הכדור מתגלגל בצורות שונות, מסירה בעיטה, הקפצה, לעיתים הוא חוזר לאותה נקודת מוצא וחזרה, יש והוא רגוע מעט מתגלגל ושוב כהרגלו. ובדרכו שלו. או בעזרת אחרים, כוחות טבע, ומשתעממם למיניהם, הנדנדה נידחפת ע''י כח, ע''י משב רוח, לעיתים דוממת, לעיתים מועפת כל כך גבוה וחוזרת בהפוך מוזר כבד למצבה. לעיתים השרשרת או החבל חונקים אותה, כך הם בני האדם נראים ככדור עגול מתגלגל וכנדנדה באויר, ומה שבטוח הם או מלאים אויר או מתנדנדים באוויר ,הקשר בין השנים הוא אויר ובשפה פילוסופית רוח, תודה סוריא


	http://www.faz.co.il/thread?rep=14468
	הקוראים מוזמנים לעיין שוב במאמר - מושגיו הובהרו
	מיכאל מ. שרון (יום שישי, 18/10/2002 שעה 8:55)


	http://www.faz.co.il/thread?rep=14484
	מיכאל, רשימה מעניינת. אשר לזכויות יוצרים...
	יוסי (יום שישי, 18/10/2002 שעה 12:33)
	אנא מקד, אם אפשר, את טענותיך. האם לדעתך צריך שהזכויות תהיינה מוחלטות, כך שלא ניתן יהיה - בשום אופן - להעתיק יצירות? ואם הזכויות - גם לגישתך - אינן מוחלטות, מתי לדעתך ניתן להעתיק? האם הינך יודע את עמדת הדין הישראלי בעניין זה?


	http://www.faz.co.il/thread?rep=14486
	ליוסי: כללית - זכויות יוצרים הינן מוחלטות.
	מיכאל מ. שרון (יום שישי, 18/10/2002 שעה 13:16) בתשובה ליוסי
	מדובר ברעיון חדש (אין לערבב זכויות יוצרים עם קופירייט). רעיון זה, חייב להיות שונה משמעותית מגרעין ישן היכול לשמש כרעיון בסיס. שכן כל מושג דומה לכל מושג אחר במימדים מסויימים. מה פרוש שוני משמעותי? תפנית בכוון חדש המוליכה למשל להשלכות חדשות, כגון צמיג אופניים העשוי מסיבים חדשים (תהליך יצור שונה, עלות יצור שונה, מקדם חיכוך שונה וכד'). הווקטור של כל מרכיבי שוני משמעותיים אלה אמור להיבדל איכותית, כקפיצת מדרגה (ולא על רצף ומונוטונית) ביחס לווקטור של מוצר בסיס אפשרי. זאת, כאשר קיים מועמד כזה, בעל דמיון רב מבחינת רעיון הבסיס (צמיג קודם). אם אין מועמד כזה (אמצעי תנועה אחר על משטח , כגון מתקן החלקה או ריחוף) - אין כאן כל בעייה בהגדרת החידוש. הבעייה קיימת רק במיקרי ביניים עמומים, מול מקרי חידוש מבהקים על פי שפוט כל אדם סביר. בנוסף, רעיון אינו ישות יחידנית, אלא עשוי להיות מורכב מרכיבים רבים. ככל שרכיבים אלה רבים יותר, כך גונב זכויות היוצרים, אף אם הכניס בכמה מהמרכיבים שינויים קלים, עדיין ברור אקט הגניבה, ככל שיש התאמה המתקרבת לחד חד ערכית בין הרכיבים, וככל שמספרם רב יותר - שכן הסבירות שצרוף כזה יווצר מיקרית הינה אפסית. אשר להעתקה וקופירייטס, כאן ניתן בנקל להצביע על גניבה מובהקת, שכן הסבירות לצרוף מילים היוצר למשל פסקה זהה למקור הוא אפסי. במדה שיש גניבת מערך רעיוני תוך שינוי נוסח מילולי, חלות כאן מסקנותי לגבי גניבת רעיון ללא צמידות להעתקת נוסח מילולי. בברכה, מיכאל


	http://www.faz.co.il/thread?rep=14488
	יוסי -למעשה אנו עוסקים בהגדרת זהות (של קניין)
	מיכאל מ. שרון (יום שישי, 18/10/2002 שעה 13:31) בתשובה למיכאל מ. שרון
	כאשר נגנב ממך חפץ, אזי הגניבה מתיחסת לזהות בכל תכונותיו של החפץ המסויים, כולל גיל והיסטוריה. אם חומסים את ביתך, הרי שכאן הזהות מוגדרת לא רק ביחס לצורת הדירה (שהרי קיימות דירות זהות) ולא רק לתכולתה (שהרי תכולה ניתן לשנות) אלא למיקום המרחבי הספיציפי של הנכס. מאידך רעיון הוא אובייקט מופשט שהזהות לגביו אינה בבחינת אקוויולנציה אויקלידית (אם להשתמש באנלוגיה מתימטית/גאומטרית) כלומר זהות ''צורה'' מוחלטת, אלא בבחינת אקוויולנציה טופולוגית. חשוב על גופי גומי שאתה יכול למותחם וכד'. גוף כזה יהיה זהה לגוף טרם השינוי (הטרנספורמציה) מבחינה טופולוגית (התאמות חד-חד ערכיות של איזורים בו) בעוד הזהות האויקלידית תעלם.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=14495
	מיכאל, הדין הישראלי...
	יוסי (יום שישי, 18/10/2002 שעה 13:59) בתשובה למיכאל מ. שרון
	עושה אבחנה בין הרעיון לבין הביטוי החיצוני שלו (צירופי מילים וכו'). הרעיון מוגן ע''י חוק הפטנטים - אם הוא נרשם כפטנט. על מנת שניתן יהיה לרשום רעיון כפטנט עליו לענות, בין היתר, על הדרישה למה שקרוי ''התקדמות המצאתית''. החוק מגדיר התקדמות המצאתית כ''התקדמות שאינה נראית כענין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו...''. חוק זכויות יוצרים מגן על יצירות ספרותיות, דרמטיות, מוסיקליות ואמנותיות. כאן אין צורך לרשום את הזכות כמוגנת. היא כזו מיום יציאת היצירה לאוויר העולם. החוק איננו מכיר במוחלטות ההגנה על זכויות היוצרים. מול זכויות היוצרים עומדת הזכות לחופש הביטוי של האחר והדין מאזן ביניהם. החוק קובע כי המקרים הבאים אינם בגדר הפרה של זכויות יוצרים: ''כל טפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, בקורת, סקירה או תמצית עתונאית''. בית המשפט העליון מעניק חשיבות רבה לחופש הביטוי אל מול זכויות היוצרים.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=14603
	מיכאל - דבר דבר על אפוניו: מה הקשר בין דרגת אי היכ
	ראובן גרפיט (שבת, 19/10/2002 שעה 17:01)
	ולת, אי התאימות להמשך . אתה מניח הנחות וסוטה מן העינין. פרקינסון איפיין מצב קיים בביוקרטיה של הצי האנגלי שנכון באופן כללי ואתה מתבסס על כך לצורך מענה לשאלה / בעיה / נושא אחר. דוגמה: באם ראובן חזק משמעון, שמעון חכם מיהודה, יהודה עשיר מלוי, מה היחס ההשואתי בין ראובן ללוי? זה בערך הלוגיקה במאמר וזה לא הוגן.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=14639
	ראובן הכל אויר כך אני הגדרתי זאת
	סוריא (שבת, 19/10/2002 שעה 21:58) בתשובה לראובן גרפיט


	http://www.faz.co.il/thread?rep=14750
	סוריא ידידתי, אולי תספרי מעט על עצמך, ''רק על עצמי
	ראובן גרפיט (יום ראשון, 20/10/2002 שעה 20:55) בתשובה לסוריא
	ספר ידעתי'' משירת רחל.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=14680
	לגרפיט: אם, חרף אי התאימות, האיש בכל זאת נשאר
	מיכאל מ. שרון (יום ראשון, 20/10/2002 שעה 9:44) בתשובה לראובן גרפיט
	שם, אז תתכן סיבה אחרת לכך (יצוגנות). השאלה שיש להציג היא לא מדוע נעשתה שגיאה, אלא מהם גורמי ההתמדה בכך, מדוע האדם ששגו לגביו, המתפקד בחוסר כשרות, מדוע הוא נשאר לאורך זמן במשרתו. אתה יכול לתאר תופעה, מה שעושה פרקינסון, ואתה יכול לבצע צעד נוסף ולתת את הסיבות לכך. מכיוון שכתבתי זאת באופן ברור, ואתה בכל זאת שואל מה הקשר, אין אלא להסיק שהיית מקובע בערוצי חשיבה מסויימים שמנעו ממך לקרוא ולהיות קשוב לדברים כפי שהם מוצגים, דהיינו לקלוט מידע חדש.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=14751
	מיכאל, התשובות ידועות ומפורטות בספרות המינהלית
	ראובן גרפיט (יום ראשון, 20/10/2002 שעה 21:00) בתשובה למיכאל מ. שרון
	1. בארגון ביוקרטי, אין ירידה ואין פיטורין (מערכות ממשלתיות ומערכות ששולט בהם ועד עובדים). 2. גם בארון כמו צבא - קשה להוריד בדרגה ולכן, מה שפרקינסון הציע הינה ''הקשתה'' העברה לתפקיד לא משמעותי . 3. אדם שהמליץ על קידום עובד, עושה זאת בין היתר מפני שהעובד נאמן לו, תומך בו הוא חלק מהחבורה, מהקליקה,שמור לי ואשמור לך. לכן גם אם האדם לא כל כך מוצלח, שאר התכונות והאינטרסים מתקימים. 4. לאדם או ארגון שהמליצו על קידום, קשה להודות שהם טעו ובגדול, לכן באה תאוריית המשברים.

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.