בשנים האחרונות מתרבים הקלקולים במערכת המשפט שלנו. מדובר בתופעות שקיימות בשלטון קלוקל. היועץ המשפטי לממשלה וחלק מן הפרקליטים הכפופים לו, שהם אנשי חוק ומשפט, הפכו למעשה לשליטים, וכמו כל שליט הם רוצים מאד להפגין את שלטונם. וכך קרה שהם תפרו ''תיקים'' לשרים שלא השתייכו לגילדה שלהם, וחששו שמא יפקיעו מידיהם את רסן השלטון.
יעקב נאמן, אדם חזק שהיה לשר המשפטים. הפרקליטים פחדו ממנו פן ירצה לתפקד כמו שר רגיל וידחק אותם הצידה – תפרו לו תיק, ואילצוהו להתפטר. ולאחרונה פרקליט המדינה פעל נגד השופטת
גרסטל, שהתמנתה כמבקרת של מערכת המשפט. אשת משפט שהיתה מאירה את ידיהם של הפרקליטים בקרני רנטגן. לכן עו''ד
שי ניצן והקליקה שלו לא רצו שמאן דהוא יפשפש במעשיהם. ומה שמטריד ביותר – היועץ המשפטי לממשלה שותק. זו הסיבה גם להתנגדותם על פיצול התפקיד של היועץ המשפטי לממשלה לשתי משרות: היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי. הם אינם רוצים לאבד כח. והטרגדיה היא שלפוליטיקאים אין את העוז לבצע את השינוי.
בשלושים השנים האחרונות העתקנו מן האמריקנים את המושג ''שלטון החוק''. ואינני בטוח אם תרגמנו אותו את המושג האמריקני נכון. המשפט האמריקני אומר: ''The rule of law''. הפועָל של המשפט יש לו שתי משמעויות. האחת היא ''לפסוק'' והשניה היא ''לשלוט''. כידוע שלטון אינו סובל ריקנות ובהעדר מנהיגות פוליטית ראויה, אנשי המשפט בישראל תפשו את השלטון והכפיפו גם את הממשלה תחתם, בכך שקבעו את המושג ''שלטון החוק''. במעשה זה המשפטנים גם זרקו את המוּסָר לפח. כיון שאין מוסר, הכל נמדד לפי החוק. אילו המוסר היה קיים,
אריה דרעי לא היה נבחר לכנסת. שהרי יש פתגם האומר ''פעם גנב תמיד גנב''.
בתקופת שלטונו של
דוד בן-גוריון, הדברים התנהלו אחרת – כלומר באופן תקין יותר. היועץ המשפטי לממשלה תיפקד בדיוק כיועץ ותו לא: כשמו כן הוא – יועץ. הנה דוגמא. אחותו של
מאיר הר ציון והחבר שלה יצאו לטייל באזור בית ג'וברין. השניים נרצחו על ידי בדווים משבט בדווי ירדני. מאיר הר ציון שהיה לוחם נועז מראשוני יחידת ה-101, ניגש למפקדו
אריק שרון ושאל אם צה''ל יגיב. בירור שעשה שרון העלה, כי לא על כל מעשה המדינה יכולה להגיב. בהסכמה שבקריצה בין הרמטכ''ל
משה דיין לבין אריק שרון, נכנס מאיר הר ציון לשטח ירדן יחד עם עוד סמל מהיחידה. הם נתקלו בשבעה בדואים מהשבט של הרוצח. אחד מהם היה נער. מאיר הפריד את הנער מן היתר. הרג את השישה, ואמר לילד: בך לא נגעתי כי בילדים אסור לפגוע. אתה תחזור לשבט ותספר שההרוגים האלה הם תגובה על הבחור והבחורה שהשבט רצח בשבוע שעבר.
כאשר נודע הדבר ליועץ המשפטי לממשלה, הוא אמר לבן-גוריון שצריך להעמיד לדין את הקצין הצעיר. בן-גוריון השיב לו: שמעתי, ולא פעל על עצת יועצו. אבל כדי להבין את התנהגותם של ראש הממשלה ושל הרמטכ''ל צריך להשלים את התמונה. בימים ההם הבדווים שחיו בקרבת הגבול עם ישראל נהגו מדי שבוע לפגוע בחקלאים ישראלים: גנבו, בזזו ואף רצחו. המעשה של הר ציון גרם להם להירגע. ובן גוריון ראה בזה ברכה. מישהו מעלה בדעתו היום שראש ממשלה או שר היה מסרב ליועץ המשפטי לממשלה? בימיו של בן-גוריון החוק היה נורמה של התנהגות, והשלטון היה של הפוליטיקאים שנבחרו לכך. ומעשהו של מאיר הר ציון לא נחשב בעיני ראש הממשלה למעשה פשע. כי הוא כממשלה היה מנוע מלהגיב כך. וגם העובדה שמעשהו הנועז של מאיר הר ציון, גרם לבדווים להפסיק את מעשי-הפשע שלהם, היתה ברכה להתישבות.
אף לא פעם אחת אהבתי את המושג ''שלטון החוק'', והנימוק לכך הוא הגיוני ביותר. בשנת 1958 בשעור שנתן הפרופ'
בנימין אקצין במסגרת הקורס ''תורת המשטרים'', אמר הפרופסור: ''כל שלטון ממושך סופו שיהיה מושחת. ולכן מדינות דמוקרטיות מצאו פתרונות שונים לבעיית השלטון הממושך. בארה''ב למשל, ראש הרשות המבצעת אינו יכול לכהן יותר משתי קדנציות רצופות. עד מלחמת העולם השניה הכלל הזה היה בחזקת נוהג. אולם לאחר בחירתו של
פרנקלין דילנו רוזבלט ארבע פעמים רצופות, בגלל המלחמה, החוקה תוקנה בהתאם. הגבלה זו נועדה למנוע התפתחויות פוליטיות שתגרומנה לשחיתות''. הפרופסור גם הרחיב את ההסבר, שאין האדם אוהב להפרד ממנעמי השלטון, ואם השררה תימשך, הוא יעשה הכל, בזכות הכח הרב של מינויים והיכרויות שצבר – להישאר על כס השלטון. טוב ויפה. אז שלטון אפשר להחליף, והפרופסור עודד חילופי שלטון, כדי ששום שליט לא ירגיש ''אלהים לשלטון בחרתני''.
וכאן אנו מגיעים לחוק. שלטון אפשר להחליף, אבל החלפת חוק משמעותה הפיכה, או מהפכה. חוק אפשר וצריך לשפר אבל אי אפשר להחליף. וכאן בא המושג החוק = ''ערך עליון''. לכל חברה יש סולם ערכים, מה שבלשון האקדמיה נקרא נורמות של התנהגות. בסולם הערכים הזה החוק יהיה ערך עליון, שכולם כפופים אליו וכולם נוהגים על פיו. במסכת סנהדרין דף ו' יש פסוק שנוגע בערך הנ''ל, שאומר: ''ייקוב הדין את ההר ולא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא''. היהודים החרדים מקבלים את המשפט הזה לפי הפשט, דהיינו, כמות שהוא. כלומר כאשר בני אדם עומדים לפני הקב''ה, כולם בניו וכולם שווים אצלו, ולכן כולם מקבלים את פסיקתו. ואילו חכמים אומרים, כוחו של החוק הוא כל כך רב שיש ביכולתו לפורר הר בגלל שהחוק הוא אלהי, ומכאן שהוא עליון. והאקדמיה מקבלת את הרישא של המשפט, ולגבי הסיפא ''כי המשפט לאלהים הוא'', האקדמיה מסבירה ''כי כולם שווים בפני החוק''. אין ספק כי התפישה התלמודית של הגמרא חזקה יותר מן התפישה החילונית.
את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ירשנו במתקונתו הנוכחית מן המנדט הבריטי. ממשלת המנדט היתה למעשה מעין מימשל צבאי, כי בראש המדינה עמד הנציב העליון בריטי – קצין בריטי. ובאמת במימשל הצבאי הישראלי היועץ המשפטי הוא קצין מטה במטהו (ממשלתו) של המושל הכללי. בשנת 1948 הממשלה הראשונה הוקמה בלחץ אירועי המלחמה שישראל היתה שקועה בהם. הגיע הזמן לתקן את המצב. דהיינו, להקים ממשלה אזרחית תקנית כמקובל במדינות המתוקנות שבעולם. ללא צל של ספק היועץ המשפטי לממשלה חייב להיות חבר ממשלה, ולכן מן הסתם זוהי משימתו של שר המשפטים. מתחתיו ישרתו שני אנשים: התובע הראשי ופרקליט המדינה.
