ישראל נמצאת במלחמה. בעצם, אנו מנהלים במקביל שתי מלחמות, המלחמה האחת היא בפלשתינים, אלה שביהודה ושומרון ואלה שברצועת עזה. אלה גם אלה מבקשים להשתחרר מן הכיבוש הישראלי, חלקם ''צנועים'' מבקשים רק לראות את ביטול המצור והסגר שעודנו מקיימים ברצועת עזה (הסגר היבשתי, הימי והאווירי) ואת הסתלקותנו מן הגדה המערבית, וחלקם, ואולי אף רובם – רוצים את חיסולה של ישראל וכינונה של פלסטין ''הגדולה'', מן הים ועד הירדן.

המלחמה השנייה היא מבית, מלחמה באחינו היהודים אשר אינם מוכנים לקבל את החלטות הרוב היהודי שבישראל, חלקם – מבקשים לראות את ארץ-ישראל השלמה, את פריסת ההתיישבות היהודית מן הים לנהר, ובעצם – גם ללא כל, או לפחות רובה, של האוכלוסייה הפלסטינית שנמצאת היום במקום, וחלקם, מבקשים לראות את ההלכה היהודית, בדרגתה הקיצונית והפנאטית ביותר, מקובלת או כפויה על כלל הציבור.

אנו חייבים לנהל שתי מלחמות אלה בעת ובעונה אחת. אנו כולנו, ללא קשר והבדל בין הפתרון המדיני שכל אחד ואחת מאתנו חותר אליו. אסור שהפתרון ייכפה בכוח, אסור שנלך בדרך זו או אחרת רק משום שמעוט פנאטי מנהל מלחמה ואיננו מוכנים או מסוגלים להתמודד עמו.

על מנת לנצח במלחמה זו אי אפשר להיות ''יפה-נפש'', אי אפשר להסתפק במגבלות החוק הפלילי. איננו עוסקים כאן בפשיעה רגילה, פשיעה שאיננו חפצים בה אך איננה מאיימת על עצם קיומנו הלאומי. עלינו להיות מסוגלים להפעיל את כל הצעדים שהחוק מתיר לנו, כולל כל תקנות הביטחון אותן ירשנו משלטון המנדט הבריטי ואלה שחוקקנו אנו.

אי אפשר להשאיר את ניהול המערכה רק בידי צה''ל, שב''כ והמשטרה – דרושה שותפות מלאה ומוחלטת של כל מערכת אכיפת החוק, גם הפרקליטות וגם בתי המשפט. ודרושים תמיכה וגיבוי מלא של הממשלה והכנסת.

מבין שתי המלחמות שאנו נדרשים לנהל בו-זמנית אני רואה את המלחמה מבית כמסוכנת פי כמה. המלחמה מבית איננה מלחמה באויב חיצוני, זו מלחמה בסרטן המקנן ומתפשט במהירות בגופנו.

אני מבין את אלה הרבים המבקשים לחיות ככל העמים, המבקשים לראות ולקיים את הדמוקרטיה הישראלית במיטבה. אך בשעה זו, לדאבון לב – אין לנו ברירה.

איננו יכולים להמתין ולסמוך על נציגי החוק שיציגו בפני השופט ראיות מפלילות. יהא זה חריג אם ראיות אלה תושגנה. אין אפוא ברירה - אני אומר כן למעצרים המנהליים, אני אומר כן להפעלת לחץ על חשודים הנעצרים ומבקשים לשמור על 'זכות השתיקה', על נעצרים המבקשים מיד את עורכי הדין להתערב ולשחררם, מבלי שיידרשו ויאלצו לפתוח את הפה.

לפני 67 שנים הופעל ה''תותח הקדוש'' והטביע את אלטלנה. מי שהורה על כך ביקש לקיים את אחדות השלטון הלאומי במדינה שזה אך קמה. בל נרתע – אפשר ונידרש להפעיל שוב את התותח הקדוש.

---