ב-‏1974, עם כניסתי לתפקיד ראש אמ''ן, מצאתי ''קו אדום'' אותו הציבה הממשלה: ישראל לא תשלים עם כניסת כוחות צבא סוריים לתחומי שטח לבנון! שנתיים לאחר מכן, משפרצה מלחמת האזרחים במדינת הארזים, הייתה זו ההנהגה המרונית אשר פנתה וביקשה עזרה צבאית מסוריה, לסייע לה במאבק כנגד הגורמים האסלאמיים והפלסטינים. סוריה נענתה וכוח משלוח סורי הגיע לתחומי לבנון וסייע למרונים במערכה.

ממשלת ישראל באותה עת, בראשות יצחק רבין, לא התלבטה. היא לא ראתה בכוח הסורי שנכנס בנסיבות אלה ללבנון חציית ה'קו-האדום' וסיבה להתערבות צבאית ישראלית.

בתדרוך שנתתי לחברי ועדת החוץ והביטחון דיווחתי על ההתפתחויות ונשאלתי ע''י נציגי גח''ל בוועדה – הח''כים בגין ולנדאו – כיצד זה משלימה ישראל עם כניסת הכוח הסורי ללבנון ואיננו פועלים לסילוקו. הסברתי את נימוקי הממשלה וטענתי כי ''קו אדום'' איננו מקודש, ועלינו לבחון את תגובתנו תמיד, בהתאם לנסיבות המיוחדות שבשטח.

נזכרתי בפרשייה זו בהתייחסותי לעמדת ממשלת ישראל כלפי מדיניות הבית-הלבן בנושא הגרעין האיראני.
אכן, אין ספק כי הפתרון המסתמן, לפיו ישלים העולם עם איראן כ''מדינת סף'' גרעינית, איננו רצוי. בנסיבות אלה תוכל איראן, אם רק תחפוץ בכך, לנצל את הסרכזות שתיוותרנה בשטחה ולהפוך תוך תקופה קצרה יחסית (במהלך מספר חודשים, ואולי שנה) למדינה גרעינית.

סכנה זו מוכרת לא רק לראש ממשלת ישראל ולצוות שריו הבכירים, אותה מבינים היטב גם בוושינגטון, אלא שמאז שהותוותה מדיניות הסנקציות אשר נועדה לכפות על איראן לוותר על הנשק הגרעיני השתנו התנאים והשתנה סדר הקדימות העולמי. לעומת האיום שעלולה להציב איראן גרעינית לעולם, למדינות המערב, למדינות המפרץ הפרסי ולישראל נולד לאחרונה איום חדש, איום תנועת המדינה האסלאמית.

ראשי דעאש מדברים בגלוי כי מטרתם היא כינון המדינה האסלאמית והטלת מרותה על העולם כולו – על ארמון באקינגהם ועל הבית-הלבן. היא איננה מכירה בדתות מונותאיסטיות אחרות, וגם לגבי האסלאם – היא תכיר רק באסלאם אותו מייצגת היא.
זו איננה סכנה פוטנציאלית, זהו האיום של כוח הפועל בשטח, מגייס יותר ויותר תומכים ומרחיב את שליטתו בקצב מפחיד.

הנשיא אובמה רואה בדעאש את האיום הגדול והמיידי. הוא בונה קואליציה של מדינות וכוחות אשר צריכים לשנס מותניים ולפעול במלוא העצמה לסיכול סכנה זו. ומה לעשות, איראן ממלאת כבר היום תפקיד מרכזי במערכה זו – היא שוללת את האידיאולוגיה הדתית-אסלאמית של דעאש וכוחותיה מתייצבים בחזית המערכה הצבאית.

הנשיא אובמה לא מחק את הקו-האדום בנושא הגרעין באיראן, אולם הוא מבין כי הנסיבות השתנו וכי חובה עליו להעדיף את המאבק לסיכול המדינה האסלאמית על איום הנשק הגרעיני. דעאש מהווה איום מידי גם על ישראל. אך מי שאיננה מבינה כי חייבים לשנות את סדר הקדימות, ובוודאי שלא לפעול ולסכל את הקואליציה שבונה היום ארה''ב, זו ממשלת ישראל.

כולי תקווה כי ראש הממשלה ישכיל לשרטט בקרוב ציור של פצצה חדשה, פצצת המדינה האסלאמית. יהא זה ציור עם קו-אדום שאסור יהיה לתת לפצצה זו להתפשט ולהצליח.

---