בשבועות האחרונים לאחר פרסום מחאת המילקי התמלאה התקשורת בהשוואות מחירים שהיתה מבוססת על דוגמאות נקודתיות (עם עלות ארוחה במסעדה בפורטוגל) ודוגמאות יותר רחבות (עם עלות סל מוצרים בסופר או במכולת: גם בפריז..., ... בישראל משלמים כפול). בכל הדוגמאות האלה הפכו את המחירים בחו''ל לפי שער חליפין למחירים בשקלים והשוו למחירי המוצר בישראל.

הדוגמאות האלה לוקות בחסר משום שאינן לוקחות בחשבון מכנה משותף שמתאים את הנתונים למציאות הכלכלית בארצות השונות; שמתאים את הנתונים להבדלים בכוח הקניה של המטבעות בארצות השונות. הכלכלנים מכירים את השימוש במושג ''שווי כוח הקניה'' שמנכה מהתיקון לפי שער החליפין את ההפרשים ברמת המחירים בין המדינות – הפרשים שנובעים בעיקר משונות במחירי מוצרים שאינם נסחרים בין המדינות.

כדי לעשות זאת מעדכנים את הנתונים לפי שער חליפין אחד (למשל הדולר האמריקאי) ואז מתאמים לפי מדד ''שווי כוח הקניה'' של כל מטבע. כך מקבלים השוואה יותר טובה, שמשקפת יותר טוב את המציאות בארצות השונות, משקפת השוואה עם מכנה משותף טוב יותר.

לפני מספר ימים נתקלתי לאחרונה בשני מחקרים אשר השוו מחירי מזון על בסיס המכנה המשותף – לאחר התאמה לפי ''שווי כוח הקניה'', שתומכים בטענות על פערי מחירים בין ישראל וארצות ה-OECD. להלן עיקרי הדברים :

ממחקר של בנק ישראל מראשית 2012 (פער המחירים בין ישראל למדינות המפותחות), שלקח בחשבון את ''שווי כוח הקניה'', משתמע כי המחירים בישראל בשנת 2008 היו גבוהים בכ-‏15% מהממוצע בארצות ה-OECD, ושמאז גדל ההפרש.

המחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ניתוח עליית מחירי מוצרי המזון...) המתייחס לנתונים יותר מאוחרים מראה כי הפערים התרחבו.

בין הגורמים לפערים שהוזכרו: הפער במחירי המזון בין ישראל למדינות ה- OECD נובע, בין היתר, ממבנה שוק לא תחרותי במוצרים מסוימים וכן מהמע''מ הגבוה (קטע מתוך...).

לסיכום, הפערים לפי ''שווי כוח הקניה'' לרעת ישראל נובעים מ:

1. שיעורי ריכוזיות גבוהים יותר בישראל,
2. עלויות הקשורות בכשרות,
3. שיעורי מע''מ על מזון שגבוהים יותר בארץ.

---