צילום תפארת חקק

דברי ברכה - יושב ראש אגודת הסופרים העברים הרצל חקק

לפנינו ספר שיישאר לנצח בפנתיאון דברי הימים שלנו. כבר בשמו אנו רואים את כוחו, השם עידן הזהב מספר מגילת חיים שיאה לה מדליית זהב.

סיפורה של יהדות מצרים הוא סיפור של קהילה מפוארת, סיפור שנקטע באבחת גרזן - ומדובר בקורות קהילה שזכו לשם הנכון ''עידן הזהב''.

בנעורינו למדנו על תקופה גדולה בהיסטוריה שלנו, תור הזהב של יהדות ספרד. פרופסור עדה אהרוני מאירה בפנינו עידן שלא זכה לתשומת לב ראויה, תקופת הזוהר של יהדות מצרים. עדה ידעה שיש לתת את הכול, גם את הדבש, גם את העוקץ. הספר שבו נקבצו העדויות מתארת גם את הנפילה הגדולה. לצד עידן הזהב, פורש הספר המרהיב את תקופת העקירה וכן את הניסיון להקים את החורבות מחדש במדינת ישראל.

מי שקורא את המבוא המעמיק של פרופסור עדה אהרוני, את סיפורה האישי, ונפעם מכל שברי העדויות - חש כיצד הכול מתחבר למשמעות כוללת. הכול מתחבר לפסיפס, הפשר שעוטף את העדויות השונות מאיר באור יקרות את גודל ההישג. התיעוד שנחשף בספר - יש לו שליחות, יש לו כוח להשפיע על התודעה הציבורית. הסיפורים האישיים הם פיסות היסטוריה, שנשאבו ממנהרת הזמן, בטרם יישָכח הכול. ספרה של עדה אהרוני בא לבנות דבר גדול, מארג סיפורי-תיעודי, שיש לו ערך היסטורי. מקבץ הסיפורים והפירוש מסביב באים להחיות את סיפורה של יהדות מפוארת, סיפורה של יהדות מצרים. בעבר התברכנו בכמה ספרים של עדה אהרוני שבהם נשזרו סיפורים על קהילת יהדות מצרים, שירים על החיים בקרב הקהילה – והבולט מכולם הספר ''האשה בלבן'' שהיה תיעוד ספרותי מרתק, זכרונות מאלכסנדריה מימי מלחמת העולם השנייה.


כולנו התחנכנו במערכת החינוך הממלכתית וכולנו מבינים היום, כמה חלקים מן הפאזל ההיסטורי נעלמו מאתנו, כמה רחוקים היינו מלקבל את הפסיפס האמיתי של הביוגרפיה הלאומית. חלקים גדולים מן ההיסטוריה של יהודי המזרח לא נלמדו, וככל שהתיעוד והמחקר יחשפו זאת, יהיה תיקון למעוות הזה.

אל נשכח: לפנינו גלריה של סיפורים מרגשים, ולמאגר העדויות שנחצבו באבן, שהועלו על הכתב, יש תפקיד. לכל זה יש תרומה חשובה בתהליך הבנייתו של הזיכרון הקולקטיבי.

ככל שאתה קורא את סיפורה של הקהילה, את תפארת החיים, תפארת היצירה, את עושר החיים של הקהילה וקידוש הערך היהודי של 'ערבים זה לזה', אתה חפש התפעמות. ככל שאתה נשאב אל הספר הזה, אתה מגלה עוצמה חבויה, שביקשה לצאת מן ההסתר, שביקשה להפוך חלק אמיתי מן התולדות שלנו.

לספר התיעודי והספרותי הזה עוד יבואו פרקים נוספים שייתנו את התיעוד החזותי, פרקים מוסרטים, מוקלטים. מפעל ההנצחה הזה יצר תשתית, שממנה יבואו הנדבכים הבאים. כל אלה ייצרו כלים הולמים בחומר וברוח, ואלה ייצרבו בתודעה הציבורית : אלה יאירו את התפארת, יתעדו את האבדן, יבנו נרטיב לקהילה שלמה.
שימור המורשת של יהודי מצרים הוא במרכז הספר - ולצדו חושפות העדויות סיפור הרואי של יציאת יהודי מצרים, האקסודוס שלא זכה לביטוי הולם בספרותנו ובמערכת החינוך. ויש גם אצבע מאשימה, כלפי אלה שגרמו לטרגדיה של יהודי מצרים, שעקרו אותם, שרוקנו את מצרים מכל היהודים שכה תרמו לה.

73 עדויות של משפחות מיטיבות לתאר את הפאר ועושר הרוח, את ההרס ואת הנחישות לקום מן ההריסות. זו סאגה שמחכה לממשיכים. סיפור עשיר המחכה לאלה שייקחו על עצמם את האתגר להקים מוזיאון עשיר לכל תולדות יהודי מצרים. מדינת ישראל אולי חיכתה לאתגר הזה.
חשוב שילדינו ילמדו הן מעדויות כתובות והן בסיוע אמצעים חזותיים את סיפור היהודים שחיו בארץ הנילוס, את שפע היצירה, את הפעילות הציונית במצרים, את הסיפורים שקשורים לתקומה הציונית, סיפור אסירי ציון, סיפור העליות הלגאליות והבלתי לגאליות, סיפור עולי הגרום, הברחת היהודים והעלאתם לארץ.

אחת העדויות המיוחדות בספר היא עדותם האישית של פרופסור עדה אהרוני ובעלה חיים. שתי העדויות מיטיבות לתאר את התהליך שבו יהדות מפוארת מצאה עצמה נעקרת, נלקחת על מזוודותיה מן העולם השלם והמפואר, את תחושת החרדה מפני הבאות. כותבת עדה אהרוני על רגע העזיבה: משפחתנו עזבה את מצרים בחוסר כול: רק מזוודה אחת הייתה לכל אחד מאתנו, ובה בגדים נחוצים בלבד... – ולצד עדותה נפרש סיפורו האישי של חיים אהרוני, על השפעתה בקהילה, על פעילותו בתנועה הציונית במצרים, ארגון הסניפים בקהיר. אנו מרותקים לסיפורם של חברי המחתרת הציונית המוצאים דרכי מסתור כיצד להימלט מן הבולשת המצרית, על הדרכים שבהן אורגנה היציאה של היהודים ממצרים.

סיפורם של העדים, סיפורם האנושי של המשפחות כל אלה מיטיבים להמחיש לנו מה מהותו של הזיכרון הקולקטיבי. זו התשתית, שבה ייבחנו הקורות והתולדות לפי המשמעות שלהם על ידי דורות מאוחרים יותר. לכן חשוב היה לתעד הכול בטרם הכול יישכח. נכון עשתה עדה אהרוני שלא נתנה לספר צביון של זהות קולקטיבית פגועה או קורבנית, אלא האירה את היש, את הפאר, את היצירה, את החיים, את הגבורה במחתרת. זו הדרך הנכוחה להבין את מקור כוחה של הקהילה.
רק כך נוכל להתקרב ליופי הזה, להזדהות עם רוח הקהילה. הסיפורים המרגשים, תיעוד ההיסטוריה, כל אלה מסייעים לנו להבין את כוחה של יהדות מצרים לצאת מן המשבר, להקים חיים חדשים מן ההֶרס ומן השכול.


עדה אהרוני, המחברת עם התאומים חקק, צילום תפארת חקקהתחושה למקרא ספר העדויות המרשים הזה, כי יש זיכרון לראשונים, כי יש היסטוריה מדממת ונושמת, שחייבים לשמור. יישר כוח לעדה אהרוני ולהתאחדות של עולי מצרים, שכן הם הניחו לנו אבן מסד להמשך הדרך. מכאן סלולה הדרך להמשכיות מפעל ההנצחה והנחלת הזיכרון הקולקטיבי לדורות הבאים. חשוב, שילדינו, שלא יָדעו את הסיפור הזה של עקירה ותקומה ילמדו עליו, חשוב שכל זה יהיה חלק בלתי נפרד מקורות חיינו.

יש בסיפור הזה פרקים לא קלים, פרקי התמודדות עם אכזריות של השלטונות במצרים. כך, למשל, העדות של שלומית מתתיהו על עליית בני משפחתה, על החיים במצרים ערב העקירה הקשה:

מקרה שאיני יכולה לשכוח, היה מה שאירע לשכן יהודי שגר ממש בצמוד אלינו. ערב אחד חזר השכן לביתו,. צעירים מוסלמים ארבו לו בכניסה לרחוב, תקפו והיכו אותו קשות ואף עקרו את עיניו. הוריי אמנם ניסו למנוע מאתנו, הילדים הקטנים, לצפות במחזה המחריד, אך אני ראיתי את כל הנעשה דרך החלון.

אלה היו אותות שבישרו את הגירוש הגדול של יהודי מצרים. הספר פורש עדויות רבות, ולפנינו ספר שהוא בבחינת כתבי הקודש של יהדות מצרים. מתאר את סיפור ה'בראשית' של הקהילה, ועמו את ספר 'שְמות', שבו התרחשה יציאת מצרים השנייה. סיפורה של כל משפחה הוא קול קורא של משפחה אחת שהיא חלק מן הכלל, ולפנינו החלק השלישי בחומש, ספר 'ויקרא'. אבל כמובן, עידן הזהב והנפילה מאותו תור זהב מסופרים גם בסיפורו של דור המדבר, ספר 'במדבר' על אותו הדור שהלך אל הארץ המובטחת וחש את הקשיים ואת המשברים.

מעבר לַסיפור נאמרים הדברים שמנסים לסכם, ספר 'דברים' הסוגר את החומש. כל זה ממחיש בפנינו את הזוהר מחד גיסא ואת ה'הכרה באובדן', הרצון לתת לכל זה משמעות לאומית כוללת.

כל זה יישאר איתנו, ישתלב בנרטיב החיים שלנו, ייספג בסיפור החיים של כולנו. גם בספריה הקודמים של פרופסור עדה אהרוני ראינו את המגמה הכוללת, לקרב, לאחד, לחפש את המכנה המשותף. היצירה הגדולה של יהדות מצרים וכל קורות חייה - יירשמו באותיות זהב, לא כסיפור נפרד אלא כאפוס מפואר שהוא חלק אורגני מן הסיפור שלנו, של כולנו.

אכן יאה מדליית זהב לכותבי הספר עידן הזהב. זה כוחו של ספר התעודה הזה, לבנות לנו מורשת לדורות הבאים.

---