פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_760

סיפור עצוב מאד על עבדאללה כדורי

יורם המזרחי (יום חמישי, 05/09/2002 שעה 12:20)


	http://www.faz.co.il/thread?rep=9986
	יורם, סיפור יפהפה. נדמה לי שיש סיכוי טוב לז'אנר...
	יוסי (יום חמישי, 05/09/2002 שעה 12:44)
	הזה. כדאי שתשקול לעשות משהו בעניין.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=9988
	יורם, היכן נעלמו דיווחי ''דגל שחור''
	עקיבא (יום חמישי, 05/09/2002 שעה 14:03)


	http://www.faz.co.il/thread?rep=10019
	יורם, כל הכבוד. סיפור יפה, מרגש ונוסטלגי
	אבנר בן בסט (יום חמישי, 05/09/2002 שעה 18:28)


	http://www.faz.co.il/thread?rep=10025
	יורם:עוד דוגמא על אטימות ממסדית
	מוטקה צביאלי (יום חמישי, 05/09/2002 שעה 19:03)
	לבי עליו. ז''ל.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=10027
	דחילאק מוטקה, עזוב את הממסד רגע, אתה לא יכול
	רפי גטניו (יום חמישי, 05/09/2002 שעה 19:27) בתשובה למוטקה צביאלי
	להנות מהספור גם בלי זה ? עוד מעט גם הדיון פה יגיע לאוסלו. חג שמח


	http://www.faz.co.il/thread?rep=10029
	רפי חמודי: או שכן או שלא- או סכן או סלו
	מוטקה צביאלי (יום חמישי, 05/09/2002 שעה 20:09) בתשובה לרפי גטניו
	טוב, קבלתי. אבל הסיפור עצוב,רפי,מישהו פה לא הבין מה הפוטנציאל הטמון במסכן הזה. אגב, גטניו זה טורקי? איטלקי? בספרות איפושהוא שמעתי/קראתי על הרב גטיניו. מוכר לך?


	http://www.faz.co.il/thread?rep=10038
	יורם, הסיפור יפה, עצוב ומאלף ביותר
	שמעון גלבץ (יום חמישי, 05/09/2002 שעה 22:00)


	http://www.faz.co.il/thread?rep=10042
	העוד : כלי מוסיקלי עדין וחושני..
	אלברט שבות (יום חמישי, 05/09/2002 שעה 22:19)
	בשבילי, הכי עדין וחושני.. אבי ז''ל היה מורה למוזיקה בבית הספר היהודי בחלב, ואחה''צ הוא היה מלמד את סידור התפילה בעברית לכיתה א'. בסיום כיתה א' היינו יוצאים עם יידע מושלם בקריאת העברית, כולל כל הסידור של שחרית מנחה וערבית . הוא היה בא לכיתה עם העוד שלו, ועד שמסדר אותו עם המתרים היה הולך חצי שיעור.. בחצי השני היינו לומדים לשיר פיזמונים- לשיר את הפיזמון עם התווים המוזיקלים שלו, ולכתוב, בעל פה, את תווי השיר בחוברת . הוא הייחיד מבין מורה המוזיקה של ביתה''ס בחלב, שלקח והעביר את שיעורי המוזיקה ברצינות מושלמת, כמו כל דבר אחר.. אין דבר בחייו שלא לקח ברצינות.. מת בן 52 , צעיר בגיל לא בחיים. השאיר לי הרבה מאוד דברים שמישים שמשתמש בהם עד עצם היום הזה, וגם השאיר עוד . שנתיים אחרי שנפטר לקחתי את העוד ליד ולמדתי לנגן עליו אצל מורה מקצועית, בחלב. כשעלינו לישראל, השארנו אחרינו, מטבע הדברים, את העוד של אבא, שהפך להיות במרוצת הזמן לעוד של בירטו (שמי הרשמי במשפחה). זה אחד הדברים היקרים ביותר שהשארתי אחרי בסוריה . הוא היה יותר מחפץ . כעבור שנים בארץ, ידיד הביא לי איזה עוד במתנה, אבל איזה הבדל.. גם באיכות . עשיתי עליו שמה כמה חפלות משפחתיות עם טעם של פעם.. ואפילו ניגנתי עליו שירים ישראלים לטובת שכנים ''צברים'' שהשתתפו בחפלות של המשפחה. הקלטתי כמה דוגמאות של ערבים יפים כאלו, שאתמוגג עליהם עכשיו.. מעידים עלי (לא אעיד על עצמי!) שיש לי ידים של זהב כשמחזיק את העוד, כמו אבא שלי- כמעט, למען הצדק ההסטורי.. אבא השאיר לי מתנה יפה שידעתי להשתמש בה ולהנות ממנה.. אם יהיה שלום עם סוריה, אעלה את עצמותיו לארץ . הבטחה. (איך אתה מצליח יורם, להעיר בי משהו בסיפוריך- וכל פעם מחדש.. כאילו וסימנת אותי כמטרה..)


	http://www.faz.co.il/thread?rep=10104
	יורם, מהסיפור הזה נהניתי מאוד. תודה.
	גלעד דנבום (יום שישי, 06/09/2002 שעה 12:33)

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.