לא רק הנשיא אובמה מתלבט כיצד להתייחס אל הדחת נשיא מצרים הנבחר מוחמד מורסי על ידי הצבא, גם בשמאל יש לא מעטים השואלים את עצמם: האם יש כאן הפיכה צבאית מהזן המוכר והדוחה של קצינים מושחתים המדיחים אזרחים מהשלטון בנוסח אידי אמין באוגנדה או פינושה בצ'ילי? או שמא זה מקרה נדיר בו הצבא חובר לכוחות הדמוקרטים ומדיח נשיא פונדמנטליסט דתי מהאחים המוסלמים, המדרדר את ארצו לעוד דיקטטורה דתית בנוסח איראן? שוחרי חירות האדם יודעים כי דמוקרטיה לא מתמצית רק בהליך הבחירה עצמו, אלא בשלל עקרונות נוספים כמו חופש ביטוי, עיתונות חופשית, חופש התאגדות, זכויות למיעוטים, שוויון בין נשים וגברים, הפרדת הדת מהמדינה, החלפת שלטון בבחירות ועוד דברים יפים כאלה. מורסי נבחר בבחירות חופשיות, וכל הסימנים העידו כי בכך מסתכמת לשיטתו הדמוקרטיה, ומכאן ואילך, הוא לא השאיר מקום לספק כי הוא רוצה להוביל את מצרים למדינת הלכה הנוהגת על פי השריעה, במלים אחרות – דיקטטורה דתית. אם כן, ההדחה מוצדקת. ואז מגיעה הידיעה על טבח שערך הצבא בחמישים מפגינים ואני אומר לעצמי, אם אלה דפוסי ההתנהגות של המשטר החדש, אזי נפלנו מהפח אל הפחת. ואז מגיעה הידיעה כי מוחמד אל בראדעי מונה לסגן נשיא, וזו ידיעה מעודדת, אז אולי בכל זאת זה הולך למקום חדש וטוב יותר? אני בהמתנה.

בינתיים אני משתעשע בתסריט דימיוני והרי הוא לפניכם:

הרמטכ''ל מכנס את המטה הכללי לישיבה שלא מן המניין. הוא אומר בערך את הדברים הבאים: זאת ישיבת חרום סודית ואסור שגרגיר מידע ידלוף ממנה. התפקיד שלנו הוא להכין את הצבא למלחמה בכדי שביום סגריר יוכל להגן על ישראל. מזה 46 שנים אנו מנתבים את חיילינו ומכלים את כוחם בשמירה על משטר הכיבוש. במקום להכין חיילים למה שנועדו, להגן על ישראל, אנו מבזבזים את כוחנו בריצה אחר ילדים זורקי אבנים, בהתייבשות במחסומים ובהוצאת ילדים ממיטותיהם באמצע הלילה. אנחנו מגדלים חיילים שוטרים ולא לוחמים. אנחנו מועלים בתפקידינו. לא במקרה הוכינו ברמה זו או אחרת בשלוש המלחמות האחרונות: יום הכיפורים ושתי מלחמות לבנון.

יש לנו ממשלה לא אחראית המובילה אותנו אלי תהום. אני לא מחפש צדק לפלסטינים אלא מה טוב לישראל. והדבר הטוב ביותר לישראל הוא להיפטר מהשטחים ולחזור ולבנות צבא שידע להילחם בעת הצורך. הכספים המושקעים באחזקת השטחים הם הכספים החסרים לנו לבניית צבא מקצועי מצויד כהלכה. בסוף המסלול של אחזקת שטחים ממתין לנו עימות עם כל העולם הערבי והמוסלמי, שיחייב אותנו להשתמש בנשק יום הדין, שימוש זה יחזור אלינו כבומרנג, שמשמעותו, חיסול ישראל. על מנת להציל את ישראל אנו זקוקים לממשלת חירום לאומית בהנהגתנו.

הנה התוכנית שהגיתי בקווים כלליים ואודה על הערותיכם. ביום ראשון, יום ישיבתה השבועית של הממשלה, נכתר את כל הנקודות האסטרטגיות במדינה. אחד מאלופי המטכ''ל ייכנס לישיבה ויודיע לשרים כי מרגע זה הממשלה מושעית והשרים יהיו במעצר בית עד להודעה חדשה. הכנסת תפוזר עד למועד בחירות חדשות. כל כלי התקשורת יולאמו באופן זמני ויהיו תחת פיקוח הצנזורה ודובר הצבא. בשטחי הגדה תיאסר תנועת מתנחלים והם יחויבו להישאר בבתיהם עד שיוחלט אחרת. חוליות בנות חמישה חיילים כל אחת בפיקוד קצין תאסופנה את הנשק בהתנחלויות. במידה ויהיו הפרות סדר, הפגנות, הן תפוזרנה בנחישות באמצעים לפיזור הפגנות. ברוך השם, יש לנו ניסיון מצטבר בכגון אלה. לא נרתע ממעצרים המוניים של מסיתים ומפרי סדר שישוכנו במחנות המעצר בנגב. שוחחתי עם המפכ''ל וראשי השב''כ והמוסד והם הבטיחו שיתוף פעולה.

לאחר שייצבנו את השלטון, נפנה לרשות הפלסטינית ונאמר להם: פנינו לשלום. אנו מקפיאים את כל הבנייה בהתנחלויות ומזרח ירושלים. המחלוקות ידועות וניתנות לגישור. הבה ניכנס למו''מ אינטנסיבי שיימשך ללא הפסקה עד שיצא עשן לבן. הסכם שלום המכיל פשרות משני הצדדים יהיה מושתת על העקרונות הבאים: תוקם מדינה פלסטינית בהתבסס על גבולות הקו הירוק. יהיו תיקוני גבול קלים עם חילופי שטחים אחד לאחד. ירושלים תהיה בירה משותפת לשתי המדינות. ההתנחלויות שתישארנה בתחום המדינה הפלסטינית, תהיינה כפופות לדין הפלסטיני ומתנחלים שיעדיפו להישאר בתחומי המדינה הפלסטינית יצייתו לחוקי המדינה. אלפי המתנחלים שיחליטו לחזור לישראל, ישוכנו זמנית בסוג של מעברות בדומה להמוני העולים בשנות החמישים של המאה ה-‏20 עד שיימצא עבורם פתרון של קבע. האגן הקדוש יהיה תחת פקוח בינלאומי שיבטיח חופש גישה ופולחן לכל הדתית. כל האדמות שהוחרמו על ידי הממשל הצבאי הישראלי ו/או ההתנחלויות יוחזרו לבעליהם. המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת מנשק התקפי, וישראל מתחייבת לכבד את עצמאותה. צבא ישראלי לא יישאר בתחומה וכדי להבטיח את קיומו של ההסכם יוקם כוח בינלאומי שיוצב לאורך הירדן ולאורך קו הגבול בין שתי המדינות.

ישראל תהיה מוכנה להכיר בעוול שנגרם לפלסטינים ותתרום את חלקה בקרן פיצויים בינלאומית שתוקם במטרה לפצות אותם על רכושם וסבלם. כאקט של רצון טוב תקלוט ישראל מספר מוסכם של פליטים, שלא ישנו את אופייה הלאומי. בל נשכח כי אנחנו מחסירים מישראל 300 אלף פלסטינים ממזרח ירושלים שיעברו לתחומי המדינה הפלסטינית. בתמורה תכיר הרשות בזכות אזרחי ישראל להגדרה עצמית. יוסכם שזכות השיבה לא תכלול את ישראל בתחומי הקו הירוק והיא תמומש בתחומי המדינה הפלסטינית.

חומת ההפרדה תוסר במסגרת תהליך של הפשרת יחסי האיבה. הגבול יהיה פתוח, שתי המדינות יפעלו לעידוד ופיתוח התיירות משני עברי קו הגבול. יתקיים שיתוף פעולה כלכלי על בסיס שוויוני. ייבנו מסילות רכבת ביו שתי המדינות ובין שכנותיהן. ישראל תחזיר למדינה הפלסטינית את מרשם התושבים ותדאג למחיקתו מרשומותיה. כל האסירים הפלסטינים בבתי הכלא הישראלים ישוחררו. ישראלים יצטרכו להסתגל לתמונות הקשות מבחינתם, כיצד הטרוריסטים והרוצחים בעיניהם, הינם גיבורי השחרור בעיני הצד השני, המתקבלים בהפגנות שמחה המוניות. שתי המדינות מתחייבות לפתור כל מחלוקת במו''מ בחסות הקוורטט או כל מוסד בינלאומי שיוסכם עליו בין הצדדים.

ייתכן שהחסרתי נתון כזה או אחר, אבל אלו הם קווי ההסכם כפי שנראים בעיניי, הוסיף הרמטכ''ל, והמשיך: עם חתימת ההסכם הוא יובא כמות שהוא לאישור במשאל עם. לא תורשה כל תעמולה, לא בעד ולא נגד, הוא יוצג בכל כלי התקשורת והעם יחליט מסכים או לא מסכים. אני מניח, המשיך הרמטכ''ל, כי העם ברובו יבין את משמעות ההסכם, את האופקים שהוא פותח, סוף למלחמות ושלום עם העולם הערבי והמוסלמי. לאחר שההסכם יאושר תוקם ממשלה אזרחית זמנית שתורכב מאישים בעלי יוקרה ציבורית, שאינם מעוררי מחלוקת, והיא תכין את הבחירות. הבחירות תהיינה חופשיות, חשאיות, פתוחות לכל המפלגות. הכנסת שתיבחר תרכיב את הממשלה ואנחנו נגיש את התפטרותנו, נאום הרמטכ''ל.

---

כפי שציינתי בראשית הטור, מדובר בתסריט דימיוני לחלוטין, ומאחר ומדובר בדימיון, השמים הם הגבול.
הדבר היחידי המשותף לתסריט הדימיוני ולמציאות היא, שבשני המקרים הצבא שקוע בפוליטיקה עד צוואר. גם היום, הממשלה לא תצא למלחמה אם הרמטכ''ל יתנגד ויזהיר מפני כישלון וקטסטרופה, והיא כן תצא למלחמה אם הרמטכ''ל יתמוך ויבטיח הצלחה.

אני ער לעובדה שהצד השני יכול לחבר תסריט הפוך כשהמציאות הרבה יותר קרובה אליו משלי. עכשיו אני שואל את הקוראים: אם נניח, שוב הנחה דימיונית, והלא יאומן יתרחש והתסריט הדימיוני ימומש, מהי עמדתנו? אנחנו תומכים או אומרים: שוללים כל התערבות צבאית בממשל. אם העם וממשלתו מעדיפים אבדון, אנחנו הולכים איתו עד הסוף המר בשם הדמוקרטיה, גם אם היא מגלה סימני התאבדות.

---