|
|
|
פיל סגול
מיכאל מ. שרון
מוסר, אמת, חוק ומנהג: דרגת האבסולוטיות של האמת בבחינת תהליך חקר כמשקפת בניה אינטלקטואלית, התרחבות יצרנית וחוסן החברה
רלטיביזם (יחסיות) מוסרי הינו בעייתי למרות שזו האופנה כיום, בגרסאות פילוסופיות שונות (סנטימנט, או קונבנציה חברתית הספציפית לחברה המסויימת וכיוצא בזה), וכך היה הדבר גם במאה ה- 18 , וכן בתקופת הפילוסופיה הסופיסטית היוונית ובתקופות אחרות.
כללית, היו בהתפתחות התרבות מגמות של רלטיביזם מוסרי ומגמות של אבסולוטיזם מוסרי.
מגמות אלה עומדות ביחס ישר לתפיסת האמת הרווחת בתקופות אלה: אמת ככוח; או כוח האמת - כאשר האמת מעוגנת ישירות במציאות (בניגוד לעיגון האמת במושגים האמורים לאפיין את המציאות).
זאת כאשר האמת כבעלת עוגן במציאות, כרוכה בתפיסה תהליכית: תהליך החתירה לאמת ותהליך ההתקרבות לאמת.
בעוד תפיסת האמת הרלטיביסטית הינה סטגננטית (קיפאונית), נייחת ואטומיסטית, ללא רצף תהליכי בו שלב מבוסס על קודמו.
בתפיסת האמת הרלטיביסטית מדובר ב''אטומים'' פזורים של אמת: מדובר כאן למעשה במרחב התייחסות והצבעה (ostensivity space) נומינליסטי (המושג או המילה כאבסולוטים אונטולוגיים - דהיינו בעלי קיום ממשי ומוחלט).
מתוך מרחב הצבעה זה מצביעים עם התווית ''אמת'' כלפי אוביקטים וטענות או כלפי מסקנות מסויימות (כפי שמצביעים על חפץ לילד ואומרים ''דובי'' או ''פרילי''). הצבעה זאת הינה תכופות הצמדת התווית ''אמת'' בעקבות קריטריונים כוחניים בולטים לעין כמו סמכותנות, כבוד בעל הדבר, טון דיבור צדקתני, מוסרני, כוחני/נחרץ, סגנון דיבור של ''נבואת זעם'', או מצג של אמת פנימית לוהטת, וכיוצא בזה.
האם חוק הינו מוסר?
אשר לחוקים, כאן מדובר הן בקודקסים משפטיים כוללנים הרווחים בקונטיננט האירופאי או בדרום אמריקה וכד' (דוגמת קודקס נפוליאון) והן באוסף פרטני של תקדימים - המשפט האנגלו-אמריקני. מדובר בפרקטיקה חברתית של חסימת דפוסי התנהגות מסויימים תוך הענשה, או בעידוד דפוסים אחרים באמצעות תגמול (כגון חוק משפחות מרובות ילדים בישראל).
ברם, אין לערב חוק עם מוסר. חוק יכול להיות מוסרי, אך אינו חייב להיות מוסרי, כדוגמת חוק משפחות מרובות ילדים, או חוקים שרירותיי-מוסר אחרים.
בניגוד למוסר, הרי החוק שואף ללגיטימציה, כלומר יצירת אווירת לגיטימציה ציבורית סביבו. זו הינה תכופות תוצר רטוריקה, פופוליזם, פירסום ויחצנות, והנמקות שונות ומשונות המוצגות כ''צודקות'' באורח כלשהו (למשל חוקי נירנברג הגזעניים).
כך, מתחייבים יותר מאמצים והשקעות בהקניית לגיטימציה ציבורית לחוק, ככל שהחוק מרוחק יותר מהמוסר האוניברסאלי או תחושת הצדק הטבעית, שאף היא אוניברסלית ותשתיתית.
המוסר או כללי הצדק הטבעי נתפסים באופן ספונטני וראשוני ככאלה, ללא צורך בשטיפת מוח נוספת, וזהו קריטריון מבדיל ומבחין חזק בין מוסר, צדק טבעי, ובין חוק.
אין לבלבל גם בין צדק ומוסר ובין מנהג או נוהג רווח בחברה מסויימת. ככל שהמנהגים בחברה מסויימת מתרחקים מתחושות הצדק או המוסר האוניברסליות, כך רבה יותר בחברה כזאת הבריונות, הכנופיתיות והעריצות.
וכך רב יותר התוצר הבלתי נמנע: עוני חרוף, התכווצות הייצור והכלכלה, צמצום משאבי האינטלקט, ההמצאתיות והיצירתיות, ואובדן חוסן לטווח הרחוק. זאת הגם שתיתכנה התפרצויות אלימות צבאית רבת עזוז אך רגעית המקנות תחושה זמנית של חוסן צבאי. חוסן זה לא יאריך ימים.
כך, דרגת שגירות מושגי האמת והמוסר האבסולוטיים בחברה מסויימת ובתרבות מסויימת, מאפשרת לנסח כללי העדפה - מבחינות מסויימות - של חברה על אחרת, כמו גם העדפת טענות, מבנים אינטלקטואליים ומוצרים אינטלקטואלים מסויימים על פני אחרים.
זאת בניגוד לגישה האדישה בבחינת העדפתיות כזאת הרווחת בתרבותנו הפוסט מודרניסטית.
|
|
|
