הקדמה

במאמר המובא להלן יוכח כי רוב הערבים בא''י הם צאצאי מהגרים שהגיעו לא''י במאות 19-20. המאמר נכתב על פי הזמנתו של העורך והוא מתמקד אך ורק בהוכחת הטענה. השיטה: נאבחן להלן את ההגירה בשתי דרכים: באמצעות ''מפת הכפרים'' ובאמצעות ''פירמידת הגילים'' שבה אצורה היסטוריה דמוגרפית בת שלושה דורות (כימי חייו של האדם). נתונים הבהרות ושאלות שונות יענו בהמשך אם הקוראים יגלו עניין נוסף בשאלה זו.

---

רקע היסטורי

לאחר גירוש הצלבנים מא''י נחרבו נמלי הארץ ודרכיה הוזנחו במטרה למנוע את חזרת הצלבנים וכתוצאה מכך פחתה אוכלוסיית הארץ לכרבע מיליון נפש בלבד¹. באמצע המאה ה-‏19 החל גידול דמוגראפי ובסוף ימי המנדט נמנו כ-‏1.5 מיליון ערבים².

---

ההגירה לפי מפת הכפרים בא''י

בשנת 1835 נספרו 581 כפרים³ אך שלטון הכיבוש המצרי בא''י (1831-41) גרם לחורבנם של כפרים רבים מאד (בגליל ובכרמל נחרבו יותר מ-‏50 כפרי דרוזים) ואת זאת אנו יודעים מכוונתו של מונטיפיורי להקים ישוב יהודי חדש בא''י על אדמותיהם העזובות של 200 כפרים⁴.

בשלהי שנות השבעים של המאה נספרו 683 כפרים ערביים⁵.

במפקד 1931 נפקדו בא''י כ-‏880 כפרים (כולל ישובי בדווים)⁶. בשנים הבאות לא נערכו מפקדים נוספים⁷ אך ידוע כי הייתה הגירה לתחום היהודי. בשרון למשל הוקמו כעשרים כפרים חדשים.

לפי ''אטלס פלשתיין'' היו בשנת 1948 כ-‏1300 כפרים אולם נתון זה חשוד ביותר משום שאין פירוט אוכלוסייה לכפרים שנוספו לאחר 1931 ומשום שמדובר במחקר מגמתי⁸.

אם כן, הישוב הכפרי הוכפל ואולי הושלש וזו עדות להגירה עצומה (שהייתה מערבולות קטנה בנדידת העמים שהתרחשה במהלך המאה ה-‏19 ממרכז אסיה למחוזותיה של הממלכה העותומאנית).

---

ההגירה לפי פירמידת הגילים

א. נתונים עותומאניים. בשנת 1893 פורסמו תוצאות ספירה עותומאנית שנערכה בכל מחוזות הממלכה. ספירה זו בוצעה על פי כללים מודרניים ונוהלה ע''י הצבא ולא ע''י מוסדות אזרחיים ולכן בניגוד למסורת התורכית שלפיה נספרו רק גברים, הפעם נספרו גם נשים וילדים ונרשמו גילם ופרטים אישיים מזהים לצורך הנפקת תעודות זיהוי.

בא''י נפקדו אז רק תושבי סנג'ק ירושלים (כולל את ירושלים, יפו, עזה, חברון ויהודה) ונמנו 258,851 נפש בלבד (כ-‏60% מתושבי הארץ). תוצאות הספירה מתוארות בציור 1.⁹


ציור 1 – פירמידת הגילים בסנג'ק ירושלים 1893

בציור 1 א' מתוארת התפלגות הגילים של התושבים בהפרדה לנשים וגברים כאשר סקלת הגילים מונחת על הציר האופקי וסקלת הנפשות מונחת על הציר האנכי. התמונה מתארת אי יציבות שאינה ברורה.

בציור 1 ב' הונח אגף הנשים על אגף הגברים ומתברר כי יש להתפלגות תבנית מסור. זו תבנית שאיננה טבעית ולכן היא מעידה על הגירה (נדרש כישרון רב כדי לתאר בשוגג תבנית כזו ולכן היא אמיתית).

בציור 1 ג' הוחלפה סקאלת הנפשות בסקאלת יחס (גברים/נשים) ומתברר שיש סדרת גלים שאותם ניתן להסביר רק ע''י הגירה (אחרי הגירת הנשים יש זינוק בילודה ונוצר גל נוסף שיש בו שוויון מספרי בין הזכרים לנקבות). הדינאמיקה הדמוגראפית פשוטה: מדובר בהגירת גברים צעירים למטרות פרנסה. לאחר שהם נקלטים הם מייבאים נשים צעירות ומקימים אתן משפחות (המעוניינים ישוו לפירמידת הגילים של כווית או של ארצות נפט אחרות).

ב. נתונים מנדטוריים. התפלגות הגילים בשנת 1931 מלמדת כי ההגירה לא''י נמשכה.



ציור 2 – התפלגות הגילים של המוסלמים בא''י (ללא בדווים) במפקד ¹⁰1931

ג. נתוני לשכת הסטטיסטיקה הישראלית

גלי הגירה מופיעים גם בהתפלגות הגילים של ערביי ישראל.

ציור 3 – התפלגות הגילים של המוסלמים בישראל (1955)¹¹

וגם בהתפלגות של הערבים במחנות הפליטים ביהודה בשומרון ובעזה¹².

ציור 4 – התפלגות הגילים של הפליטים באיו''ש ובעזה – 1967

וגם בהתפלגות הגילים של הבדווים בא''י.

ציור 5 – התפלגות הגילים של הבדווים ברהט ובכסיפה ¹³1983

ד. וגם לפי נתונים שנמצאו בארכיונים של מחנות הפליטים בסקר של האו''ם¹⁴.

ציור 6 – התפלגות הגילים של הפליטים במחנות באיו''ש ובעזה בשנת 1992

---

הריבוי הטבעי בא''י

באופן כללי ניתן לקבוע כי הריבוי הטבעי נמוך מאד משום שהייתה הגירה עצומה כמוכח ע''י מפת הכפרים וע''י גלי ההגירה אולם ניתן לדייק עוד יותר ע''י מדידת הריבוי כדלקמן: שיפוע הפירמידה מתאר את שיעור הילודה האפקטיבי (40% מהילדים מתו לפני הגיעם לגיל 5 שנים) – נתון זה מופיע בציורים דלעיל כקו ישר (יש בהם עיוות גראפי כתוצאה מהצרתם) ומעליו מספר המגדיר את הזווית המחושבת. שיעור הריבוי מתקבל ע''י הפחתת התמותה שערכה בימי המנדט ידוע (כ- 2%). מה אם כן מראים הציורים? ציור 2 מראה כי שיעור הילודה הוא 4.2% ובהפחתת התמותה יוצא ששיעור הריבוי הוא 2.2% (דומה לערכים המדווחים ע''י הממשלה) אולם ציורים 3, 4, 5 מראים ערכים נמוכים יותר.

הקורא יכול לבחור את המסקנה הנכונה: אם הוא מאמין לספירה המנדטורית שהתבססה על דיווחי המוכתרים אז בימי המנדט היה ריבוי טבעי בינוני (2.2%) אך אם הוא מאמין ללשכת הסטטיסטיקה הישראלית שנתוניה נאספו באופן מדעי והוא מאמין לנתונים שנאספו בארכיוני מחנות הפליטים, אז שיעור הריבוי בשלהי התקופה העותומאנית הוא שלילי ובעת המנדטורית הוא לכל היותר שולי.
הערות:

1. Bachi. R. the Population of Israel, 1977, p. 3.
2. לפי-Health 1946 היו בדצמבר 1945 כ- 1,237,000 תושבים שאינם יהודים. הגידול המשוער מאז הוא 3.5% לשנה.
3. Robinson Edward, Biblical researches in Palestine, Mount Sinai, and Arabia Petraea : a journal of travels in the year 1838, by E. Robinson and Eli E. Smith.


4. ברטל ישראל, ''תכנית ההתיישבות'' מימי מסעו השני של מונטיפיורי לא''י (1839‬)''. שלם ב (תשלו).


5. בן אריה יהושע. אוכלוסיית ארץ-ישראל ויישוביה ערב מפעל ההתיישבות הציוני, מחקרים בגיאוגרפיה היסטורית-יישובית של ארץ-ישראל א (תשמח).
6. Mills Eric, Census of Palestine 1931, Jerusalem.
7. Palestine Village ststistics 1945 - איננו מפקד אלא אומדן המבוסס על נתוני 1931.
8. Salman Abu Sitta, The Atlas of Palestine, 1948.


9. Karpat Kemal H., Ottoman Population, 1830-1914, Demographic and Social Characteristics University of Wisconsin Press. 1985. Source; 1313 Istatistiks.
10. Mills Eric, Census of Palestine 1931, Jerusalem, Part B, p 46.
11. לפי שנתון סטטיסטי ישראל. ‫ בשנת 1949 נמנו בתחומי מדינת ישראל 111.5 אלף מוסלמים (מרביתם ישבו בגליל). בשנת 1955 נספרו 136.2 מוסלמים.‬
12. ‫תכונות דמוגרפיות של האוכלוסייה בגדה המערבית של הירדן, רצועת עזה וצפון סיני, רמת הגולן, ירושלים. ‬
13. שנתון ישראל.
14. A Survey of Living Conditions, Marianne Heiberg and Geir &Oslashvensen, Fafo report 151 - ISBN 82-7422-105-2.

---