פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_627

פיל סגול / טור אישי

מיכאל מ.שרון (יום ראשון, 28/07/2002 שעה 9:31)

פיל סגול

מיכאל מ. שרון

המפעל ההיסטורי והריאקציה: זהות פלשתינאית באספקלריית מטיפי הזעם

מכתב גלוי למר גדעון ספירו

מר ספירו, שלום,

אני מעדיף לענות פה למסתך הקצרה, התמציתית, המתאפיינת בלהט מכוון-צדק, כדרכך, אודות נישולנו את הפלשתינים מזכויותיהם (ראו הקישור למטה).

איני יכול לצפות שלא תצלוב אותי, כמנהגך, באותו להט נוסח רובספייר (או שמא היית מעדיף, מרטין לותר קינג או נלסון מנדלה?).

אנרכיסט יחיד במינו, מזוקן, אנגלו-סקסי (כפי שנוהגים לקרוא במקומותינו לכל אידישיסט מארץ דוברת אנגלית), נגן ג'ז לשעבר מאנגליה, כבן 70 , הציע לי פעם להקים כאן תנועה אנרכיסטית חדשה, נעדרת מיליטנטיות נוסח בקונין, ויותר בכיוון התנגדות אזרחית סבילה נוסח גנדי.

עניתי לו שהאדם האחרון שהטיף באזור לפציפיזם כלל אנושי, לא גמר טוב (דהיינו ניצלב כאחרון השודדים, ולצידם). הגנדי היחיד שיש לו סיכוי כאן נראה דווקא כהיפוכו הגמור של ''אותו איש''.

מזמן למדנו שרק המרעימים כאן בקולם מצליחים להעביר מסר ולצאת בשלום. הרעמת הקול היא הוורסיה האינטלקטואלית של הדופקים על השולחן, עליהם נאמר שרק בדרך זו ניתן כאן ''להשיג משהו''. (מה שמראה שעל פי הדעה הנפוצה, לאו דווקא הערבים הם היחידים המבינים את שפת הכוח).

כך להט הצעקה הוא הסיכוי היחיד שקולך ישמע, וגם יורידו בפניך את הכובע (והמוריד כובע אינו צולב, כשם שכלב מרכין ראש אינו נושך).

ובעניין זה כבר קבע נתן זך, שהבין באורחות חיינו דבר או שניים, כי ''מי שאינו חוטף כאן עצם לעצמו, סופו שאין רואים כאן את קצה זנבו''. וגם היה לו משהו לאמר בעיצומו של שלטון החושך על האינדיוידואליזם:

איך זה שכוכב אחד לבד מעז
כוכב אחד לבד
אני לא הייתי מעז
ואני בעצם לא לבד

דהיינו אינדיוידואליזם הינו מבחינת איוולת אמיצה (איך הוא בכלל מעז?), ואם אתה חלק מקולקטיב, הראה כמעז, אך אל תעז באמת (ניתן גם לפרש זאת אחרת, וזה היופי שברב משמעות, שהשיר מתאים לכל תקופה).

היו בעמנו כבר נביאי שקר שזכו לסחוף המונים בזכות הקול המרעים בלהט האמת הפנימית. והדברים ידועים, אך נחזור לתקופתנו הקרובה.

היה כאן נביא זעם, ישעיהו השני, סליחה, ישעיהו ליבוביץ', אודותיו בוודאי שאין לאמר מה שקבע מרקס לגבי נפוליאון השלישי, שההיסטוריה מתרחשת לראשונה כטרגדיה, אך בשנית, חוזרת על עצמה כקומדיה (או כפארסה).

האיש לא רק היה נביא, אלא גם רפורמיסט לשוני. ביטויים כ''יודונאצי'' זכו להיחצב בקודשי הביקורת הרדיקלית הישראלית שנים ארוכות לאחר שנטבעו.

האם הקהל ניגח בו וניחר בו? לא. הקהל נהנה מכל רגע. הייתי עד למעמדים בהם נכחו לאו דווקא ''בעלי-ברית'' וצעירים ''ניידים ואבודים, עצומי עיניים, חדים וקפיציים'' (כמאמר דוד אבידן) ומכלי עצמם בלהבתם, אלא עמך משכיל בגיל העמידה, עקרות בית משועממות וכד' - מיטב הבורגנות השבעה. האיש הטיח בהם גידוף בעקבות גערה, כשתנופתו צוברת תאוצה, כדרכו. והקהל התמוגג.

בלהט חפזונו לטבוע ביטויים שוללניים כיד התנופה והברק, לא תמיד טרח להאזין לדובר. אף עבדך הנאמן היה פעם קטליזטור להיווצרות ביטוי כזה, כאשר בדיון פומבי, בצעירותי, קמתי ואמרתי מה שאמרתי, ודווקא השתדלתי, בעומק, בבהירות ובקצרה, כמו שאומרים. בדברי נזכר גם שמו של הפילוסוף עמנואל קאנט.

האיש התיז כלפיי כרעם מתגלגל: קאנט? מה יש לך כנגד קאנט? כל פרחח מיידה כיום אבן בקאנט.

אולי הייתי פרחח, אך כיצד יכול היה לדעת זאת, פרט לעובדה המזדקרת לעין של הג'ינס המהוהים שלבשתי? ובאמת, גם לא ביקרתי דבר בגישתו של קאנט. והנה כבר הפכתי למיידה אבנים בגדול הפילוסופים. לעצמי אמרתי שלא אלבש יותר ג'ינס בהופעותיו של ליבוביץ'. ואם כן, קום, חייך בצניעות, והסכם קודם כל לרוח הדברים בהדרת כבוד קלה. ואחר הוסף קורטוב, גם זאת, ראוי ברוח הדברים. ביקרת-גמרת, אלא אם ג'ינס לא חגרת.

במלחמת ששת הימים פרץ צה''ל באחת את המצור והתעוקה, שריחפו כרוח בלהות המסוערת בניפנופי החרב המצריים והסוריים, כשליבת הסער וכובדו נרמזים/כמוסים באידי איומי החיסול מאז תחילת שנות ה- 60 .

ממרחב דחוק ומאויים, רבצה עתה, אולי בשאננות-יתר, הביטחה החדשה של מרחב כמו-פתוח. מהמדבר הבתולי, זהב החול וים האלמוג - בדרום. ועד שלג הפסגות, נופי הנחלים, המישורים וההרים - בצפון. והרכסים שדומה ולא עוד נשאו בעזוז ובקדור את איום היבוש וגלישת רכב הצר ומבקש נפשנו בהמון חילו לעמקים הפוריים, מאותו צפון בו נפתחה בימי קדמוניותנו - הרעה.

היתה כאן פריצת מצור של עם קטן המתגונן על נפשו במרחב עוין ובו כ- 150 מליון שוטמים, בעלי היסטוריה של גאון החרב וגאוות הג'יהאד, שלא טרחו להסתיר נחישותם לסילוק הפולש לאדמתם.

ולא היה כאן כיבוש.

כשם ששטחי גרמניה לשעבר שעברו לידי פולין בעקבות המלחמה שהוכרזה עליה מידי עריץ אינם כיבוש.

וכשם שהחזרת שטחי אלזס לוריין לצרפת במלחמת העולם הראשונה אינן כיבוש.

וזכויותינו ההיסטוריות - של עם שתרם תרומה אדירה לתרבות העולם, ושב לערי מורשתו העתיקות - אלו שמאות מיליונים בעולם יודעים לאמר את שמם העברי ממרחק יבשות ושנים אלפיים, ועל ליבות המיליונים חקוקות אימרות הנצח של ענקי הרוח שחיו ויצרו באותן ערים.

כן, זכויותינו ההיסטוריות - אותן זכויות שהדהדו חזור והדהד בהכרת מאות מיליונים במרוצת הדורות.
ואותן זכויות היסטוריות שהוכרו מחדש על ידי הקהיליה הבין לאומית בשנות ה- 20 של המאה הקודמת.

שבנו להריסות העתיקות ולארץ דלילת אוכלוסין, שכמו ציפתה, כביכול מתוך איזו תודעה קוסמית ניסתרת וכמקיצה מחלום עתיק יומין, אולי עוד משחר ההיסטוריה ותחילת התפתחותה - לשוב הבנים האובדים.

סבל היסטורי כבד, אולי אינו הולך לאיבוד. סיבלם של דורות קודמים מפלס דרך, יתכן, לבאים.

ב- 67 , ממזרח לחבל הארץ הגרדום, חזרנו להשלים את אותה ארץ שהיתה תמיד שלנו, וגם הוכרה ככזאת על ידי עולם נפעם ומוקיר את אותה זכות של גאון-רוח וממשות- חיים קדמונית-הווית ומתמשכת. אין כאן הכרה בעבר מת. יש כאן מושלכות של התרבות והרוח החיה לעבר עתידה.

האנגלים בנקודת ליקוי מאורות היסטורי, הפכו להרף עין לקול שדי את שאון המון ממלכות המזרח, וחבל ארץ זה ניקטם למשך 30 שנה, משנת 36 עד 67 , תוך התכחשות לחזון ולהבטחה המעוגנת בהכרת העולם במשך דורות רבים.

ב- 67 היה השטח הההיסטורי נתון למרות מדינת ירדן.

לא היה שם עם כדוגמת העם הצרפתי, האיטלקי, האנגלי, האירי, הדני, או כל עם מוכר ומובהק אחר. היו שם ערבים.

הזהות הלאומית הערבית ממומשת במדינות רבות.
מצרים למשל הינה מדינה מובהקת ומוכרת. כזאת גם עיראק. וגם לבנון.
הערבים שישבו ממערב לירדן אינם כאלה, דהיינו היו חסרי זהות מוגדרת. אליהם נוספו, לאחר תחילת השיבה היהודית, מאות אלפי מהגרים ערבים מטריטוריות סמוכות, שבאו להיטיב תנאי חייהם תחת מפעלם של היהודים השבים למכורת הרוח והממשות.

ב- 67 הרעים נביא הזעם ישעיהו השני את קולו. מדינת סוכני חרש שימלאו השטח ההיסטורי בהמוניהם, צעק האיש.
בוקה ומבולקה, ודורסנות ונאציזם, הטיף בשער האיש כלפי העם בעל תרומת הענק והסבל הענק, שספל התרעלה ומנת היסורים האחרונה והגדולה מכולן הלמה בו מידי הצורר הנאצי.
באחד מאותם ליקויי מאורות היסטוריים קטנים ועכורים, האטומים ושנפלאו מאיתנו, החלו להלום בנו מקפדי מפעלנו, תוך ניסיון לצמצום וגימוד שיעורנו והרפשתנו. במקביל לתהליך הליליפוט הזה אותו ניסו המטיפים החדשים בשער לאכוף על השבים והבונים את המכורה העתיקה-חדשה, במקביל לצמצום ורישוש העצמיות והרפשת מורשת האמת והרוח ההיסטורית והמשכיותה האורגנית, במקביל החל הגידול העוין - גידולה של ישות זרה ולא נודעת עד כה: הפלסתינים.

זהות הפלשתינאים - מידי המטיפים ומגמדי העצמיות באה. שם הוא כור מחצבתה של מעין ישות עולה פרע, שמאז שנות ה- 70 פיתחה בהדרגה מורשת ברברית של מדנים וליסטום אזורי (למשל מדינת הפת''ח בלבנון) טרור בין-לאומי, ועד להקרבת בניהם למולך, כיום, בבכחנליה פרוורטית, תוך אופקים של שכרון דמים וטבח.
ההיסטוריונים החדשים הפוסט ציונים גם הטליאו מאוחר יותר לישות זאת היסטוריה וירטואלית.

נבואות הזעם לא התממשו שנים רבות. בסוף שנות ה- 60 , שנות ה- 70 ועד שנת 87 למעשה, היו שטחי הגדה המערבית מקומות נעימים לשוטט במרחבם, תוך התבשמות מהנוף, ממגדי האוריינט ושלל צבעיו וטעמיו, ומסביבה אנושית מגוונת של אנשים נעימים, חמים ומסבירי פנים ברובם. התיירות פרחה. הנהגת המדנים שתינתה שיח עם מטיפינו, לא השפיעה כמעט על ההוויה בשטח.

הערבי הכפרי והעירוני המשיך להיות מעוגן במידה רבה באיכויות המזרח, אלה מהן המרעיפות חסד, נועם, חוכמה כפרית ותבונת בן-המדבר על גמליו. וכן המשיך להיות מעוגן בהיסטוריה הכלל-ערבית האצילית של השירה הקסומה והספרות והמורשת התרבותית בת מאות השנים. ועל מגנה ה''נארטיב'' הזה, אדוארד סעיד, ועוד אי אלו אינטלקטואלים זועמים ומשופמים לא שמע מעודו.

ב- 87 כמדומני, הסתלקה האדמיניסטרציה הירדנית משטחי הגדה המערבית בעקבות הכשלת הסכם לונדון. את החלל הממשי שנוצר באו למלא אנשי המדון והפריעה בעלת הזהות הבדיונית, כשהם מנפנפים באותו דגל חדש שהועתר בתוכן על ידי המטיפים היהודים.

השאר - האינתיפאדה הראשונה; אוסלו והצפת הארכי-טרוריסטים מטוניס את ההוויה הפלשתינאית; ואינתיפאדת הפרוורסייה, הטבח, וקירבון הילדים הנוכחית - כל אלה הם כרוניקה ידועה מראש של ריאקציוניות. ריאקציוניות התנועה המגמדת, מצד מטיפי הזעם ומפברקי ההיסטוריה ה''פלשתינית'' מקרב עמנו - כשתנועה זו מנוגדת למגמה היסטורית כבירה: תהליך שיבת היהודים והמשכיות מורשת האמת, הנבואה, הצדק הטבעי ורוח היצירה המתסיסה והבונה במרחבי הדורות.

בברכה,
מיכאל


	http://www.faz.co.il/thread?rep=6556
	למיכאל מ.שרון-יש לי סימוכין!
	רפי אשכנזי (יום ראשון, 28/07/2002 שעה 22:44)
	למיכאל מ. שרון, אני נהנה לקרוא החומר שלך על אף אורכו... אני שמח לתת בידך נשק חשוב לטיעונך. צדק לא צריך רק להיאמר אלא צריך גם להיראות: הנני להפנותך לספר צילומים ממלחמת העולם הראשונה, צילומי-אויר שנעשו בארץ ע''י טייסים גרמנים בשרות הצבא העותומני. הצלומים נערכו לאלבום יפיפה תחת השם '' מבט ועוד מבט על ארץ ישראל'' , ע''י ב''ז קדר, בהוצאת יד בן-צבי\משרד- הביטחון. הספר\אלבום יצא לאור ב 1991-2, ונמצא היום אצל סטימצקי או כל חנות גדולה אחרת. בספר צילומי אויר של ארץ ישראל מבאר שבע וצפונה עד קוו ראש העיין, חלקם אף בצבע.יחד עם העתיקים , מצורפים צילומים חדשים של הזמן הזה שצולמו מאותה זוית ובאותה שעת אור, בהתאמה. רצף הצילומים נגמר בראש- העיין כי שם נשברו הטורקים תחת התקפות האנגלים והאוויריה הגרמנית עזבה את הארץ. הספר חשוב לכל הסטוריון, חובב או מיקצוען, ימני או שמאלן, כי הוא חושף את הבלוף הגדול {הפאנטאסטי}של העם הפלשתינאי! ע''פ המצולם , אכן ב 1918 הארץ היתה ריקה , אשדוד, יבנה, גדרה באר-שבע ואפילו יפו הן בקושי כפרונים דלילים ובילתי מסודרים בדרכים וכבישים. גם רמלה ולוד אינם אלא גיבוב של כמה עשרות בתים. הייתי מפנה כל אדם לספר זה. הנני לציין שאין לי כל קשר כלכלי להוצאתו לאור! אם היה הדבר בידי, הייתי שולח אותו לכל חבר כנסת, עם עדיפות למחנה השמאל... מכאל שרון, אשמח לשמוע התרשמותך מספר זה. רפי אשכנזי.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=6573
	למר רפי אשכנזי: אכן, פיברוק ההיסטוריה, ומניפולציה
	מיכאל מ. שרון (יום שני, 29/07/2002 שעה 1:26) בתשובה לרפי אשכנזי
	למר רפי אשכנזי, שמעתי על אלבום זה, ומאלף ומסקרן מאד לראות את התצלומים האלה במרוכז, תצלומים שהינם - אם לשפוט על פי אלה שראיתי - יפים ומעניינים, ומשקפים ממבט לא שגרתי ותוך מתן פרספקטיבה נרחבת את יופי הארץ. ואת דלילות האוכלוסיה הערבית בה באותה תקופה, כמו גם את אופייה הטופוגרפי המרהיב. בדיוני למטה, משתקף זעזוע ההפתעה מצד הקוראים שעניתי לשאלותיהם, ומגמת ההתכחשות ואי האמון כלפי האמת שסולפה. אם הינך צודק, מדוע לסלף? או שאינך צודק, בעצם? צדק, ממש כביטויי יכולת, אין להם סיבה לחשוש מחשיפה לאור השמש. הדוגל בסילוף ושקר למטרות עניין כלשהו, אף אם אותו עניין צודק להכרתו, מבטא כאן מידה של אי כשרון מעשה והיעדר בטחון ביכולותיו, בראש ובראשונה. זאת משום שבנקיטה במדיניות השקר והסילוף הוא מסתכן בהכשלת עניינו, ועושה לעניין זה שירות דוב. יפה האמת בכל מקרה, והצודקים ושדרכם נכוחה, מחוייבים לחשיפתה בכל מקרה ועניין. שכן השקר הינו בהכרח בעל פוטנציאל ניזקי לטווח זה או אחר. והאמת , מטיבה שהיא יכולה לקדם כל עניין נכון וצודק באשר הוא. זאת כשם שחיפוש האמת מקדם את החקר המדעי ואת ההתקדמות הטכנולוגית, והתעלמות מהאמת, לעיתים עקב היעדר כישורים, מביאה לנזקים , כשלים, ובזבזנות משאבים. השקר הוא תכופות מפלטו של הבלתי יוצלח, ומסייע בעיקר לקיומו, פרנסתו, קידומו ועניינו האישי, תוך הכשלת הרבים. האמת - הינה תחום החפיפה בין התועלת האישית ותועלת הכלל. א. (יום שישי, 31/08/2001 שעה 20:32) מדוע להסתמך על ''נתונים'' מכלי שני או עשירי, כשהמקור - המקור הגולמי והאמיתי, האוביקטיבי, זה שאינו מושפע מנטיות או אף לחצים ופיתויים כאלה או אחרים - זמין לכל? יש פשוט לגשת ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה בירושלים ולעיין ב- Statistical Abstracts של האדמיניסטרציה הבריטית. הנתונים ערוכים בסדר מופתי. ראה למשל את מספר האוכלוסין הערבים ב- 1922. האם אתה באמת סבור שבשנות ה- 20 היו מאושררים לגיטימציה ומחוייבות לריבונות יהודית על כל שטחי פלסטינה/א''י מצד חבר הלאומים וממשלת בריטניה, אילו היו ממערב לירדן, נניח 700 אלף ערבים - על בסיס הנתון המפוברק כדבעי של 525 אלף ערבים בשנת 1912 - נתון מתקופת האדמיניסטרציה הטורקית המשובשת? נ.ב., הנתונים הללו, דהיינו הסטטיסטיקה המסודרת הראשונה שנערכה על ידי ממשל מסודר בא''י, נמצאים כנראה גם בלונדון. ב. (שבת, 01/09/2001 שעה 5:13) 1) מכיוון שבסביבות 1922 מספר הערבים היה נמוך בהרבה מ- 525 אלף, בודאי שהיה נמוך עוד יותר 10 שנים קודם לכן. 2) להצהרת בלפור במלחמת העולם הראשונה היו מספר סיבות, חלקן מעוגנות בסנטימנט עמוק וחלקן נעוצות גם בריאל פוליטיק: הסנטימנט העמוק של אוהבי הביבליה הפרוטסטנטים האנגלו-אמריקנים, צפי לתמיכת יהודי ארה''ב, ולהצטרפות ארה''ב בראשות הנשיא האידיאליסט וודרו ווילסון למלחמה וכד'.ווילסון קידם, אגב, התחיבויות להגן על זכויות הפלשתינאים שאינם יהודים, דבר העשוי אולי להצביע דווקא על כך שעצם ההתיישבות היהודית לכשעצמה, בסביבה ערבית מעוטת אוכלוסין, לא נחשבה לכשעצמה כאקט קולוניאליסטי הפוגע בזכויותיו של רוב מצד מיעוט. 3) לא הזכרתי בעניין זה את הצהרת בלפור, אלא את הלגיטימציה והאהדה הבינלאומית הרחבה למפעל הציוני בשנות ה- 20 וה-‏30. אכן נקבעו גם עובדות קולוניאליסטיות כוחניות בשנות ה- 30 - הפלישה האיטלקית לאתיופיה (1935) שלא ניתן היה לגנותה על ידי חבר הלאומים בגלל התנגדות אנגליה וצרפת מטעמיהן. אך זו בוודאי לא עוררה אהדה של דעת הקהל בעולם החופשי, בניגוד למפעל הציוני. 4) רביעית וחשוב מכל, בסיסית איני עוסק כאן בתזה כזו או אחרת אלא בנתונים גולמיים. אין לערב תזות עם בסיס הנתונים עליהן הן מבוססות, והנתונים המקוריים פשוט זמינים, ללא צורך באקרובטיקה בהנבעתם. שים נא לב, מכל מקום, שעם נתונים אלה אין להתווכח, ונתונים מסוג זה יכולים להפריך תזות. זאת במידה שיש לתזות אלו התחייבות אמפירית כלשהי - והיותן נתונות עקב כך, בעיקרון, לאפשרות הפרכה, דהיינו כשהנתונים עומדים בסתירה לנתונים ההיפותטיים המוצעים על ידי התזות הללו. 5) מכיוון שסביר יהיה להניח גידול שנתי של האוכלוסיה הערבית בסביבות % 3 אחוזים, קח פשוט את הנתון הבריטי משנת 22 וחשב צפי לשנת 1946 (בהליך מתימטי פשוט של חישוב ריבית דריבית). ראה את גודל הפער בין ערך זה והנתון הבריטי משנת 46. תוכל עדיין לבדוק רמות הולכות וגוברות של אי סבירות בגידול טבעי 3.5 , 4 - אחוז וכד' ועדיין הפער ישאר גדול ביותר, בסדר גודל של מאות אלפי אנשים. % 3 היא הנחה מאד ''ליברלית'' ורחבה, שכן תמותת תינוקות בשנות ה- 20 וה-‏30 היתה גבוהה למדי. ג. (יום ראשון, 02/09/2001 שעה 18:41) דומני שהיו שיטות ספירה מדויקות למרשם אוכלוסין, למשל בעזרת קאונטרים מכניים של IBM או שיטות אחרות, שהיו, דומני, מפותחות במערב אירופה מאז סוף המאה ה- 19 ומלפני כן. נראה שאתה מנסה ליצור עירפול מכוון באמצעות קושיות, הנועדות ליצור הרושם שהדברים הינם מושא לוויכוח וספקולציות. מדוע לא תתקשר ליחידה לסטטיסטיקה של אוכלוסין במשרד הפנים בלונדון? תמיד תוכל למצוא איזה קשיש חביב שישמח לתת לך מידע על העבודה של פעם. ד. (יום שני, 03/09/2001 שעה 10:35) צילומי אוויר מלפני 1920 מכיוון שלא ראיתי תצלומי אוויר של קהיר, דמשק או ביירות מהתקופה הנידונה, אך ניתן בסבירות גבוהה להניח שאלה קיימים מפאת חשיבות ומרכזיות הערים הללו, הרי שאני נוקט בהשגותי וניתוחי כאן בהיסקים מסתברים מאד על בסיס ידע שכן זמין להכרתי. ירושלים אכן היתה ריכוז של אוכלוסין, אחוז ניכר יהודים אגב. אולי כדאי להשוות ערים כיפו, רמלה, ירושלים, עכו, מבחינת מרקם (טקסטורת) הצפיפות וההיקף בינן לבין עצמן, ולערים כמו דמשק או ביירות. יש לבחון גם את ''ההקשר'' הסביבתי. האם אתה רואה רצף עירוני כמו איזור קהיר או אלכסנדריה למשל? מהו הרושם הדומיננטי מבחינת נקודות איכלוס של צילומים רחבי היקף? אבל כל זה הרי מיותר ממילא. סביר מאד להניח שמשנות ה- 20 קיימים מרשמי אוכלוסין טובים למדי. הרי מדובר בשטח קטן יחסית ולא באיזור הג'ונגלים של ברזיל. ה. (שבת, 01/09/2001 שעה 6:56) שים נא לב כי בהצבת המספר של 525 אלף פלשתינאים בשנת 1912 באתר התעמולה הפלשתינאי שצוטט כאן, הניחו המפברקים (או המדמיינים, או איך שלא תקרא לזה) גידול שנתי ממוצע של 2.55 אחוזים עד 1946 (כפי שחישבתי זה עתה) מה שמראה שהערך של 3% בו נקטתי בחישובי בשנת 1970 הינו אכן רחב ונותן עוד ''יתר קרדיט'' לריבויים הטבעי. ו. תשובה לקורא המעלה טענתו של פרופסור מסויים בנושא ההגירה. אדם זה כתב, לדברי הקורא, שהגידול במספר הערבים הוא תוצאה של ריבוי טבעי ולא הגירה. האם האיש טעה או לא אמר אמת? לא ענית עדיין לשאלתי זו, הוא מוסיף. כותרת שאלתו הומוריסטית ומתיחסת לריבוי העיסוק באקט המגע המיני וההנאה בכך. (יום ראשון, 02/09/2001 שעה 20:28) עניתי גם עניתי. על פי השכל הישר של כל אדם סביר, הנושא אינו בתחום עניינם של דעות, תזות, השקפות וכתיבה טיעונית: ''הוא כתב---'' ; ''הוא טוען--''; ''הוא שו'אאל--'' ; ולא דיון מקיף באם גפן (בצירה) במובן גפן (בפתח) או הגירה במובן שגילה. זהו עניין של חישוב מתימטי פשוט (טור הנדסי) תוך הסתמכות על מרשם האוכלוסין הבריטי השנתי משנות ה- 20 ועד סיום שלטון המנדט. מדוע העניין הוסתר מן הציבור? כמו שאומרים ''It's one of those things'' זה אחד מ''אותם'' דברים.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=6619
	למיכאל מ. שרון- אל תיקרא לי מר!
	רפי אשכנזי (יום שני, 29/07/2002 שעה 19:21) בתשובה למיכאל מ. שרון
	למיכאל שרון, תודה על התשובה הנרחבת והממצה. אל תקרא לי מר! בפיסקאות קודמות בפורום, ציינתי את עצמי כ''חבר במדינת ישראל'' . אני מקווה שעוד אנשים קוראים את החומר המעמיק שלך מקרב החולקים על דעתנו מהמחנה ההוא. בכל זאת אני חושב שצילום אויר מ 1918-1916 שוה יותר מהרבה מילים, והוא לפחות הזמה של ''השקר הפאנטאסטי'' הפלשתינאי, שכמו כל שקר גדול, אם חוזרים עליו מספיק פעמים הוא מתחיל לחיות בעצמו מה שגורם לכה הרבה יהודים טובים מקירבנו להלכד לתוכו, פשוט כשטיפת מוח! אני חוזר ומפנה את המשתתפים בפורום לספר\אלבום: ''מבט ועוד מבט על ארץ ישראל'' הוצ' משרד הביטחון.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=6641
	מאור גדול - וליקוי מאורות זעיר
	אריה פרלמן (יום שני, 29/07/2002 שעה 22:54)
	המאור הגדול הוא כמובן הטור כולו, שכתוב כדרכו בעמקות המחשבה ובסלסול הלשון. ליקוי המאורות הזעיר הוא השימוש במינוח המלאכותי שהמציא עבדאללה: ''הגדה המערבית'', במקום השם הנכון והעתיק: ''יהודה ושומרון''.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=6679
	למר פרלמן: ואולי גם זבוטינסקי: 2 גדות לירדן- -
	מיכאל מ. שרון (יום שלישי, 30/07/2002 שעה 5:05) בתשובה לאריה פרלמן
	התיחסותי בהקשרי דיון מסוימים היתה טופוגרפית, ולכן השתמשתי בלשון טופוגרפית ניטרלית.


	http://www.faz.co.il/thread?rep=6646
	מיכאל ורפי - תומך בכל מילה,זה מה שמחזיק אותי בארץ
	ראובן גרפיט (יום שני, 29/07/2002 שעה 23:13)
	אך נשאלת השאלה, האם אנו מסוגלים לשלם את המחיר לשלוט על הפלשתינאים? לי נראה שלא. גם אם ניסוג לגבולות ביטחון המאבק ימשך אך בדרכים אחרות, שלעניות דעתי ולדעתם של פורם שלום וביטחון, נצא מחוזקים. ספירו יווכח בכך שגם לאחר הקמת המדינה הפלשתינאית ,כמו ששרי המערך שניהלו את המו''מ עם ערפאת נוכחו בכך שהסכסוך אינו על גבולות 1967.

מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.