פורום ארץ הצבי

http://www.faz.co.il/story_618

קו ירוק / טור אישי
דינה ביכל-שונרא (יום שישי, 26/07/2002 שעה 3:48)

קו ירוק


דינה ביכל-שונרא





אחת הטענות שמטיחים באמריקאים היא שאנו נוטים לברוח מתוך העושר המתסכל שלנו אל עולמות בדיוניים בטלוויזיה. כל דור והבריחה שלו: חידוני ידע בשנות החמישים, אופרות סבון בשנות השישים, קומדיות משפחתיות בשנות השבעים, סדרות נוצצות בשנות השמונים וטלוויזיית מציאות בשנות התשעים.
אך מה קורה במילניום החדש? האם האמריקאים יכבו את הטלוויזיות ויצאו לשחק בייסבול בחצרות? לא ולא. הסקירה החמה של עשור זה היא סקירת אירועי חדשות. ולאחרונה, סקירת הבאתה של ספרינגר, לוויתנית אורקה פעוטה, מתוך מיצר פיוג'ט אל מימיה הטריטוריאליים של קנדה.

זר לא יבין זאת. אין מספיק חדשות בעולם האנושי, שצריך למשוך בחוטי הלב של אנשים באמצעות לוויתנית? הרי היא אפילו לא גור-כלבים שנתקלים בו במהלך ההליכה ברחוב ואף אחד לא היה מרגיש אם היא היתה פשוט מוותרת על החיים כיתומה ושוקעת אל קבורה תת-ימית.

אבל עובדה היא שספרינגר מפיקה חדשות מידי יום. מסתבר שהאורקה בת השנתיים התייתמה ושלוויתן גלמוד אינו יכול לצוד דגה. חוקרי הים וסתם-אוהבי-חיות שינסו מותניים וארנקים והביאו אותה צפונה, אל מיצר ג'ונסטון, מבצע שעלה כ- 300,000 דולר, שלא לדבר על ימי התנדבות רבים וכמה שערות אפורות אצל הקונסול האמריקאי בוונקובר, כשהוא נאלץ להסביר לחובבי החיות שהקנדים דורשים בדיקות בריאות ולקנדים שחובבי החיות העסיקו את משרדו תעסוקה מלאה.

הצלחת המבצע נמדד בכך שספרינגר, ששמה הרשמי הוא A-73, אומצה על ידי לוויתנית אורקה בת שש-עשרה. A-73 חצצה בגופה בין הפעוטה והספינות אליה היא רצתה לרוץ. ככל הנראה, היא הודיעה לה בלוויתנית צחה: ''לא לרוץ לכביש, מסוכן שם!''

האם גורלה של ספרינגר חשוב לנו יותר מקורבנות הטרור במזרח התיכון, שלא לדבר על רצח העם בסודאן ועל המהפכות שבדרום אמריקה? לא. אבל הרבה יותר קל לנו להזדהות עם סיפור של אימוץ שצלח.




אנו נמצאים היום בעיצומה של עונת הדובדבנים. באביב הושיט העץ את זרועותיו השמיימה והתכסה כפתורי-פרחים אשר הפכו, בסיוע הדבורים, פירות קטנים וירוקים, פירות שהסמיקו והגיעו עכשיו לבשלות עמוקה.

גם אלה שבחלק הגבוה ביותר של העץ.

כלומר, החלק שרק הציפורים מגיעות אליו.

עץ הדובדבנים מגיע לגובה של כחמישה מטר. העורבים צולחים מרחק כזה בקלות. אין דרך מעשית לעטוף את העץ מפניהן וחוץ מזה, איך אפשר להאשים את העורבים על זה שגם הן רוצה ליהנות מהפרי המתוק?

מצד שני, אנו מטפסים על הסולם ומגיעים גבוה ככל האפשר, מקרבים אלינו ענפים רחוקים ומנסים להגיע בכל זאת אל מקסימום הקטיף, ששה-שבעה קילוגרם עד כה והרבה שכנים וחברים מאושרים ואדומי שפתיים.

הקע-קע-פוניה של עורבי החצר מזכירה לנו תמיד את היותנו במקום שטרם נכבש לגמרי במכבשי התרבות. דביבונית וארבעת גוריה מתרחצים בקערת פלסטיק גדולה בחצר, אלא כשמישהו מסתכל עליהם. עופר זהוב פרווה דולק אחר עלים וחולף מעל הגדר -- ואמו אחריו, לא משמיעה קול אך מעבירה את אותם המסרים שכל אם אחרת מעבירה (כמו הלוויתנית וכמוני: לא לרוץ לכביש! מסוכן שם!) כל האמהות שותפות לגורל הזה של הנחיית צאצאים. אפשר לבנות גדר שתחזיק אותם בחוץ ותשאירו אותנו בפנים, אבל האם לא אפסיד חצי מיופיו של האזור אם הסנאי לא ידלג פנימה ויכרסם אגוזים על גג המחסן שבחצר? האם העובדה שהבית הוא ביתי משמעותה שמותר לי לגזול מהחיות את בית-הגידול שלהן, באמצעים תרבותיים של גדרות ומחסומים?

הדובדבנים אצלנו אורגניים כמעט-לגמרי, כמובן. האם המשמעות של אורח-חיים אורגני אינה חורגת מהשאלה של ''במה ריססנו את האוכל?'' ומגיעה לשאלות רחבות יותר של הזכות לחיות על האדמה?

שבט המאקה, שאיזור זה היה ביתו מאז ומתמיד, מלמדים אורח חיים שמחייב סובלנות רבה כלפי אחינו בעלי הכנף והפרווה. הם לא מורידים את הדובדבנים הגבוהים ביותר מהעצים. יש בעולם מספיק דובדבנים גם עבורי וגם עבור העורבים.




קישורים:
קישור לסיפור הראשון
קישור לסיפור השני


http://www.faz.co.il/thread?rep=6354
יופי! ברוכה הבאה אום-שחף!!!!
יורם המזרחי (יום שישי, 26/07/2002 שעה 5:20)

http://www.faz.co.il/thread?rep=6355
קסום. יקום-החי המותווה כאן באוריריות וחן ''יפניים''
מיכאל מ.שרון (יום שישי, 26/07/2002 שעה 5:58)

קמעה, מחזירנו להווייה שאבדה בין האספלט לאלימות.

''ארץ הצבי'' הולך ולובש יותר ויותר דמות של קהילייה חלוצית המגבשת תרבות יחודית, מתוך הברכה שבגיוון והסגולה שבאיכות. ומתוך הרצון לתת את המיטב.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6361
ברכות לדינה עם צאתו לדרך של הקו הירוק
רפי גטניו (יום שישי, 26/07/2002 שעה 9:32)

כייף לקום בבקר ולמצוא טור חדש בפ.א.צ .
נהניתי לקרוא על דביבונים סנאים לוויתנים ובעיקר דובדבנים. כל כך רחוק מאיתנו, כל כך לא בהישג יד. אולי ביום מן הימים גם אנחנו נזכה כאן אצלנו לתת משקל רב יותר לנושאים מסוג זה , ולא רק כאתנחתא מסדר היום הצפוף-עמוס שלנו.

למשמעות של חיים אורגניים שאת מעלה בסוף מאמרך, היבטים שונים.

1) דעתם של הצרכנים בדבר איכותו הבריאותית של המזון המגודל בתנאים אורגניים. האם יש בה משהו ?

2)המחסור החמור במזון שהיה נוצר בעולם לו כל גידוליו החקלאיים היו צריכים להיות מוגבלים בחוקים של המגדלים האורגניים וכתוצאה מכך עליית מחירי המזון. האם זה מוסרי להקטין את היבולים החקלאיים על מנת לשמור על רעיון של איכות הסביבה ?

3) האם האדם והתפתחות הטכנולוגיה החקלאית שלו (ריסוס , דישון אנאורגני), מפר את האיזון בטבע , או שעם כל מעשיו בתחום הוא רק חלק מאותו שיווי משקל ?

בברכה

רפי
http://www.faz.co.il/thread?rep=6379
תודה לכולכם על הברכות -- וקצת על חיים אורגניים
דינה ביכל-שונרא (יום שישי, 26/07/2002 שעה 17:43)
בתשובה לרפי גטניו

ההיבטים שאתה מתאר לגבי החיים האורגניים נוגעים בעיקרון לשאלת ה-sustainability -- עד כמה אפשר להגיע לאוטארקיה חקלאית? -- העולה שוב ושוב בהקשרים שונים.

ובפירוט:
1 - ההבדל המורגש ביותר בתחום המזון האורגני הוא הטעם. תות-שדה אמור להיות מתוק כשהוא בשל, וקצת רך. אמנם, קשה לשנע אותו אל העיר הגדולה בצורה כזו, אבל הוא מתאים יותר לאכילה כך. העדרם של חומרי לוואי (דשנים ורעלים מרחיקי מזיקים וכו') אמור להיות עניין מועיל, אבל אני שומעת לאחרונה שמועות עקשניות על כך שהערך התזונתי של מזון אורגני, מבחינת ויטמינים ומינרלים, גדול יותר.

התוצרת שראיתי בישראל, שנמכרה תחת הכותרת ''אורגני'', לא עמדה בתנאים שאני מכירה, כאן. דבר נוסף שחסר כאן הוא המבחר -- הזרעים ה''ישנים'' שלא אומצו על ידי חברות הזרעים ומשום כך לא הגיעו לשוק. למשל, ברוקולי אדום וחצילים לבנים. המעצמות הטכנולוגיות בוררות את תכונות הרצויות להן ומוותרות על אלה שלא. חקלאות תעשייתית מחייבת, ככל הנראה, עבודה מול חברות הענק. התוצאה היא אובדן של עושר עצום בסלסלת הירקות.

2 - איננו יודעים בדיוק מה המשמעות של מעבר לחקלאות אורגנית-בלבד. למעשה, איננו יודעים בדיוק מה היתה המשמעות של מעבר מחקלאות אורגנית לחקלאות כימית. אבל כל עוד אנו מאכילים את רוב התוצרת החקלאית שלנו לחיות משק (כמה סויה ותירס צריך כדי לגדל קילוגרם אחד של סטייק?), אני חושבת שיש עוד מקום למשא-ומתן בין האורגני והכימי.

יתר על כן, אין סיבה שכל צרכני המזון בעולם יעברו עכשיו ומייד לאפשרות האורגנית. מצד שני, יש די ביקוש לכך שהמגמה מתחזקת, בעיקר אצל אנשים שקוראים מחקרים בנושא התכולות השוליות של המזון שעל הצלחת שלהם.

3 - אני מאמינה שאכן, יש הפרת איזון משמעותית מאוד בטבע, כרגע, עקב הריסוס, הדישון, ההשקייה, בירוא היערות וכדומה. וגם כאן, השאלה היא שאלת sustainability -- עד כמה נוכל לחלוב את הטבע לפני שהטבע ירמוס אותנו, על טרקטורינו ורעלינו.

אמנת טוקיו מרמזת על כך שאנחנו קרובים למצב אל-חזור. העולם כפי שאנו מכירים אותו עלול להיעלם לנגד עינינו. בינתיים, אני נהנית מהדובדבנים.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6366
רשימה מקסימה
אריה פרלמן (יום שישי, 26/07/2002 שעה 13:41)

ברכות על הטור החדש.

תענוג מרענן - המשיכי כך.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6372
ברכות עם ניחוח ירוק
אלכסנדר מאן (יום שישי, 26/07/2002 שעה 15:33)

טור חדש נולד, ועימו הצבע הירוק. ירוק עד של טבע ושל פוליטיקה, במקרה זה.

טור נהדר ללא ספק, שמתוכו אפשר אף להריח את ניחוח עץ הדובדבנים ואת מלח האוקיאנוס....

מכל מקום אני מאחל לטורך החדש את כל הברכות האפשריות בהקשר זה.

כל טוב, דינה.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6382
הו טיפלות . הבו לחם וירק כערכם
מיכאל מ.שרון (יום שישי, 26/07/2002 שעה 19:21)

הו הטיפלות הזו, הו סינטטיות. הבו לחם וירק כערכם.

הבו לחם בערכו האמיתי

מיכאל (יום שני, 31/12/2001 שעה 3:56)

(נערך מחדש).

אשר למה שיש פה לתקן, אכן הדברים הם יגעים במקצת. במקום להסחף באמירות אמפטיות כלפי המנה היומית של סדר היום התורן המוצג במדיה, העיף מבט על משהו קרוב בהרבה:

צלחת האוכל שלך (או סל המזונות שלך).

המזון בישראל, מחירו פי 2 עד פי 3 ממחירו במערב אירופה או בארה''ב (אולי פרט לנורבגיה). על פי מחקר ובדיקות שצוטטו ב''הארץ'' ב- 1999 דומני, 40% מהבשר המגיע לשוקי הארץ אינו ראוי למאכל אדם. זהו נתון שאין לו תקדים, לא במדינות מפותחות, ובוודאי שלא במדינות העולם השלישי, בעלות החקלאות המפגרת אך הטבעית, ללא ההשלכות הנוספות.

בנוסף, האוכל במרכולים וברשתות השווק הינו מונוטוני, משמים למדי, ומכיל כימיקלים יתר על המידה. מים מוספים לבשר בשיעור 15 עד 40 אחוזים ממשקלו כבר אמרנו?

ב- 92 כמדומני פורסם שבמרכיבי הלחם הנפוץ במקומותינו יש אחוז גבוה של מספוא בהמות מיובא, שמחירו כרבע או פחות ממחיר הקמח.
עד כדי כך רואים בנו בהמות?

הירקות והפירות המגיעים לשוק הסיטונאי - נגבים סכומים גבוהים ממחירם על ידי גורמי תווך שונים.

בנוסף, טעמו נא עגבניה ישראלית: מים חסרי טעם עטופים במעטה אדום. כבר מזמן, עקב הכלאות שונות ושיטות גידול מתקדמות וחוסכות משאבים כביכול, המנצלות תכופות הרבה הרבה מים וחוסכות במרכיבים אחרים, הירק והפרי הישראלי איבד את טעמו, גם ביחס לזה האירופי או האמריקני.

האם העוסקים בדבר, הינם לחלוטין חסרי אתיקה מינימלית, רודפי בצע, ונעדרי חוש טעם, ''שירוצו בגיל לקראת כל תרגיל''?

אכן, אנו משלמים הרבה, עבור מוצרים חסרי ערך. גם הנדל''ן הישראלי, אתה משלם עבורו בממוצע פי 3 מזה האירופי. הישראלי הרוכש דירה משתעבד שנים לנכס שרכש.

אם כן, באופן מעשי, התל''ג האפקטיבי לנפש הינו כשליש מזה של ארצות המערב. ישראל מצטיירת יותר ויותר כמדינת עולם שלישי עם פאסדה ותחכום מערביים.

אז אתם גם דואגים לילידים?
מיכאל (יום שלישי, 01/01/2002 שעה 10:37)
בתשובה לבת חקלאים, המאזכרת שווק מוצרים משובחים לחו''ל, ו''עממיים'' יותר - בישראל

אכן, השתבחנו, יהי חלקי איתכם. אבל למה לא קצת ביקורתיות כלפי האדונים הממציאים האלו ממכון וולקני? בוקה ומבולקה. שיעזו נא להציע למגדלי גפנים ליין מנורמנדי להכליא את גפניהם ולהשביחם כיד פלאי הטכניקה, ונראה לאן ישלחוהו. אולי באפריקה מתייחסים אליהם בהערצה.

אבל חוסו קצת על ירקות ופירות שהשתבחו בעשרות מיליוני שנות אבולוציה.
האם איזו מכליאה ממושקפת יכולה להציע תחליף זול להשבחה מורכבת ביותר של הטבע הפונה לדקויות אין חקר של חוש הטעם שלנו?

להשביח גפן זה לא כמו להבליט תכונה מסויימת בכלב בחוות השבחה. שכן המשביח יאמר: ''הלך הכלב?'' ''נתעלם או נשווק רטריבר או פינצ'ר''.

אך כאן, אתה פוגע בוויסות עדין ביותר של אלפי השפעות גומלין שהשתכללו במיליוני שנות התפתחות.
במהלך האבולוציה של ההומו-ספיינס למדו חושינו לעשות הבחנות דקות ביותר וסלקציה כלפי הצומח. התפתחנו בסימביוזה, למעשה, עם הפירות והירקות סביבינו. להפר זאת ביד גסה?

אין דין השתבחות פרי כדין הדברת מזיק בידי החושש ליבולו.

טפל, טפל מדי - דרושה פרופורציה
מיכאל (יום שלישי, 01/01/2002 שעה 14:27)
בתשובה לשואל השולח אותי להתחמם בטבע המדברי במדורת גללים (כפי שניסחתי מחדש את גישתו)

הגזמות בכל כיוון אינן מסייעות. דיברתי על משהו מאד ספציפי - טעמם של הפירות והירקות.
הנושא אינו עניין של *דקויות* טעם וריח ולא של אנינות מופרזת.

פשוט, הטעם, הטעם של *חלק נכבד* מהמוצרים הללו הפך לטפל באופן בולט. בגלל ההדרגתיות שבתהליך התרגלנו לתוצאה הסופית. רק מתוך מגע עם מקביליהם האירופים של הפירות והירקות הללו וגם מתוך חוות דעת של כאלה שנהנו עד כה ממגדי משקים כפריים במזרח אירופה, אנו יכולים לאמר בפה מלא: התרגלנו למשהו שרק צורתו וצבעו נותנת את אשליית המגע עם הפרי החי והטעים.

דומני שעם בני אדם אפשר להתפלמס, אך לא עם בני המעיים וחוש הטעם, יהיה המניע לכך אמביציוזי ככל שיהיה.

לבה ולבלוב (מוקדש למכון וולקני)

מיכאל (יום שלישי, 01/01/2002 שעה 9:52)

לעיתים ניתן לדבר על אודים עשנים של מה שהיה פעם חסה מעטירה, מלפפון מפעים, או אבטיח אדמוני ויפה טעם, טרם שהוכלא עם צנון (בשביל שיהיה משטח חלק וגרמי ללא גלעינים).

בראשית היה משה דיין עם המונימייקר. השאר הוא כרוניקה נוגה של התדרדרות הירק העברי.

כך, כנוסטלגיה לשנות ילדותי האבודות, הגרנד אלכסנדר המופלא והעשיר בטעמו מאז הפך לגרנד סמיט התפל ללא שיעור. מי צריך את היווני הזה? סמיט האנונימי הפך למלך.

אכן, הראש היהודי ממציא לנו פטנטים: קחו למשל קלמנטינה יוצאת מהכלל. הופ, הקליפה מתקשחת, והתוכן -ספחת.

או מלפפון כבד-בשר, עטיר-טעם, מעדן-מחץ. והופ, הפכנוהו לצמיג מים-לחץ. אין צורך לזבל את האדמה הטובה ההיא. ומים, כידוע הינם בשפע זול לחקלאי העברי, מטר קוב בפרוטה, רק שתהיה לי בריא.

מלפפונים כבושים? הצחקתני רעי, אחת שתים שלוש והופה, נביא ישר ממזרח-אירופה.

או בננת דבש דרגה עשר, והופ הפכה לבצק חסר פשר. אז לוש בבלנדר, קמצוץ רוזמרין הוסף, קינמון ובדל בצל, והנה הפכת חותנתך לזצ''ל.
http://www.faz.co.il/thread?rep=6404
ברכות חמות מכל הלב.
גלעד דנבום (שבת, 27/07/2002 שעה 0:12)

דינה, ליבי דילג מעליצות כאשר ראיתי את כותרת הטור מופיעה ליד שמך.
נהניתי מאוד מהתיאור האינטימי, ומהלבטים הממשיים כל כך. לעיתים העולם האנושי נראה כה אפל, עד כי ניתן לשכוח את יופיו המרהיב של הטבע הגולמי (אם נותר כזה).
במיוחד מתסכלת הנסיעה ברכבת ברחבי אירופה המוריקה, אשר מותירה תחושה של ניתוק וניכור - הסביבה כה יפה, אך לא ניתן לטעום את האוויר הקריר של השדות העצומים, או לחוש מקרוב את העושר שבכל פינה קסומה שצצה לה לרגע קט לאורך הדרך.
מאמרך גרם לתחושה כזו - יצירת מגע בלתי-אמצעי עם הסובב אותנו, וקישור בין התחושות האנושיות הבסיסיות ביותר (הרגש האימהי) לאלו של בעלי החיים שסביבנו.
אכן, לא מותר האדם מהבהמה.

אגב, מניסיון אישי - יותר מדי דובדבנים ביום אחד (והפיתוי גדול כשמסתובבים ביער מלא בכתמים אדומים-סגלגלים) גורמים לכאב בטן קשה.
מובן מאליו כי למחרת היום חוזרים לטרוף כאילו כלום לא קרה...
http://www.faz.co.il/thread?rep=6407
כמה זה יותר מדי דובדבנים?
דינה ביכל-שונרא (שבת, 27/07/2002 שעה 0:48)
בתשובה לגלעד דנבום

...אנו עורכים ניסויים מדעיים בנושא. עד עכשיו לא הצליח אף אחד מבאי ביתי להגיע ל''יותר מדי''. הייתכן שזה עניין של אורגני/לא-אורגני? בכל מקרה, אדווח בסוף עונת הדובדבנים.

...ובעניין הטבע, אכן, החיים העירוניים/מערביים מנתקים אותנו מהדרה ויפעתה.

מקום מגורי הוא עניין של יותר מזל משכל (הייתי עלולה למצוא את עצמי ממשיכה חיים עירוניים, שלא נדע מצרות) -- אבל אני מברכת כל יום על המזל הזה.

ובעניין ברכותיך -- תודה מקרב לב!
http://www.faz.co.il/thread?rep=6561
על דובדבנים, רימונים, ושאר פירות נפלאים.
גלעד דנבום (יום ראשון, 28/07/2002 שעה 23:47)
בתשובה לדינה ביכל-שונרא

המדובר בדובדבנים אורגניים לעילא ולעילא, אשר נקטפו על-ידי אישית, וגם נזללו (תוך הכתמת פרטי לבוש שונים) בידי עבדך הנאמן.
כאמור, אוטו-ניסויים בלתי-מבוקרים וללא מדידות מסודרות אשר נערכו על בטני הרגישה והמסכנה (אשר נכנעה לחלוטין מול התפלצת הנקראת ''הרינג'') הביאו אותי למסקנה כי לא כל הנוצץ זהב, ולא כל המתוק, מומלץ.

יחד עם זאת, עונת הרימונים מתקרבת - ואני מתכוון לערוך ניסויים חוזרים, ללא התחשבות בתוצאות הקשות שעלולות לבוא על מערכת העיכול שלי.
כמו כן, שמתי לב כי החומצה הצהובה אשר בקליפת הרימון גורמת לאצבעותיו של האוכל הנלהב להיראות כאילו הוא מעשן כפייתי מזה שלושים שנה, והשפעה זו אינה פגה במשך ימים רבים.

בעצם, אני לא יודע אם יש בכלל רימונים באמריקה...
בספרד לא חסרים, זה בטוח (אחרי הכל, בלעז הם נקראים ''תפוחי גרנדה'', אחר העיר היפהפייה גרנדה שבאנדלוסיה), ושם אוכל אותם, ככל הנראה.

אני שמח בשמחתך כי מצאת מקום מגורים כפרי, ומקווה כי תביאי לנו ממנו דיווחים רבים.


מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.