לפני כשבוע הגיע פרופ' נועם חומסקי לגשר אלנבי כדי להכנס משם לשטחי הרשות הפלסטינית. פקידה של משרד הפנים הנמצאת בבקורת הגבולות בגשר, מנעה את כניסתו בנמוק שדעותיו הן אנטי-ישראליות. מיד לאחר מכן התעוררה שאלה לגיטימית וערכית: האם נכון היה למנוע את כניסתו או לאפשר לפרופ' נועם חומסקי להכנס לארץ? הפרופ' חומסקי הוא ישראלי לשעבר שהפך לאזרח ארה''ב. הוא מכהן כמרצה במכון הטכנולוגי של מדינת מסצ'וסטס (M.I.T.). הוא שמאלן קיצוני בדעותיו ומבקר מאד חריף של המימשל האמריקני, וכמובן גם באותה מידה מבקר את ישראל. בעקבות מניעת כניסתו קמה צעקה גדולה שהובילה לבקורת חריפה נגד ישראל. והתוצאה היא שישראל התנצלה ואפשרה לו להכנס. אבל הוויכוח בין השוללים לבין המחייבים שבתוכנו גבר. אגב, אני מחייב את כניסתו לישראל על אף דעותיו השליליות נגדנו. ועל כך יעידו הדברים הבאים.

לפני כארבעים שנה, מוניתי לתפקיד דובר מפקדת אזור יהודה ושומרון. מיד בהיכנסי למילוי תפקידי, הבהיר לי מפקד האזור דאז את נוהלי העבודה של הדובר. הנוהל היה שכל בקשה של עתונאי, מקומי או זר, תועלה על טופס. את הטופס עלי להעביר ליועץ לענייני ערבים. הוא יכתוב את החלטתו על הטופס – ואני אמור לפעול על פיה. כמובן שהמדיניות של היועץ היתה להענות בחיוב ולהגיש את כל הסיוע הנדרש, לאלה מהעתונאים שאהבו אותנו וכתבו עלינו בחיוב. ולהיפך. אני התנגדתי לגישה הצרה הזאת, וטענתי בפני מפקד האזור כי זוהי שגיאה. עלינו להגיש את כל הסיוע לכל עתונאי. גם בהנחה שהאיש הוא נגדנו בכל מאת האחוזים, אפשר שגישתנו החיובית כלפיו תצמצם את שנאתו אלינו ב-‏10% - הרווחנו. מנגד גישתנו השלילית כלפיו רק תגביר עוד יותר את עוינותו, והוא יטען: הנה כל מה שאמרו לי על ישראל, יצא אמת.

באחד השבועות שדרה מחלקת החדשות של הטלביזיה הישראלית - בימים ההם היה רק הערוץ הראשון – נאום חוצב להבות של אישיות צבורית בכנס אנטי ישראלי שנערך באוניברסיטת אל-נג'אח שבשכם. הנואם שפך עלינו אש וגופרית בהתבטאויותיו. בדיון שנערך לאחר מכן, היו בנינו שתקפו את הטלביזיה, שנתנה במה צבורית כל כך נכבדה לשונאינו. ואילו אני הייתי בין הבודדים שהביעו דעה חיובית על השידור. טענתי אז, כי אלמלא השידור הזה הצבור שלנו לא היה יודע על ההתרחשויות הללו והדעות המובעות בהם. והצבור שלנו צריך לדעת מה מתרחש בערים השכנות לנו.

היו לי וויכוחים מרים עם היועץ. ואני ערערתי אצל מפקד האזור על כל החלטה שלילית שלו. ומעת לעת נסיתי לרכך את עמדתו של מפקד האזור, שישנה במקצת את התייחסויותיו של היועץ שלו. אבל הכל היה לשווא. הוא היה שבוי טוטלית בדעותיו של היועץ, ולא אבה לשמוע. למזלי הרב, כעבור זמן קצר מפקד האזור הוחלף. היועץ לענייני ערבים, שהיה בכיר ממני בדרגה, ניסה לשכנע את מפקד האזור להדיחני. אלא שהמפקד החדש קבל את דעתי והיה בעד הגישה החיובית כלפי כל אנשי התקשורת באשר הם.

---