ישראל ניצבת היום בקו הקדמי של המאבק הבינלאומי נגד התחמשותה הגרעינית של איראן. ישראל לא מכחישה את הידיעות כי היא עורכת אימונים במטוסי חיל האוויר, כולם מתוצרת ארה''ב, במטרה להפציץ את אתרי הגרעין של איראן. פעולה צבאית ישראלית עלולה לדרדר את האזור עד כדי עימות גרעיני, שתוצאתו, שואה לעולם כולו. ארה''ב מנסה בשלב זה לרסן את ישראל, והתקווה של ממשלת ישראל היא, שהלובי היהודי החזק בקונגרס ידחוף את ארה''ב לפעילות צבאית נגד איראן בשותפות עם ישראל. הלובי יהודי השמרני, הידוע בניציותו, מילא תפקיד משמעותי בדחיפת ארה''ב לפלישה לעיראק, ועתה מקווה להשיג תוצאה דומה באיראן. בחירתו של ברק אובמה כנשיא ארה''ב, הניצב שמאלה מקודמו בוש, היווה מכה לממשלת הימין הקיצוני השולטת עתה בישראל, ותקווה למחנה השלום הישראלי והבינלאומי כי ארה''ב לא תיגרר להרפתקה צבאית נוספת, שסיבוכיה עלולים להיות קטסטרופליים לאזור ולעולם.

מדיניותה הרשמית של ישראל בנושא הגרעיני מאז שנות ה-‏50 של המאה הקודמת בהן נבנה הכור הגרעיני בדימונה, בדרומה של ישראל, היא, כי ''לא תהיה הראשונה להכניס נשק גרעיני לאזור'', אולם כיום מדיניות זו היא אנכרוניזם מוחלט. בשנות ה-‏60 וה-‏70 של המאה ה-‏20 היו הערכות שישראל מפתחת נשק גרעיני, אולם לא היו הוכחות בבחינת ''אקדח מעשן''. בשנת 1986 חשף טכנאי הגרעין מרדכי ואנונו, שעבד שנים בכור בדימונה, בפני העיתון האנגלי ''לונדון סנדיי טיימס'' את המתרחש מאחורי הכור בדימונה, כולל צילומים מליבת הכור, ומהם התברר כי כבר במחצית שנות ה-‏80 היו בידי ישראל יותר ממאה פצצות אטום. מאז עברו 34 שנים, הכור שודרג, הייצור נמשך, וכיום מדברות ההערכות על מספר מאות פצצות אטום ומימן שבידי ישראל, כולל טילי יריחו ארוכי טווח המסוגלים לשאת ראשי נפץ גרעיניים.
לכך יש להוסיף כי בישראל מתקיים ייצור של נשק כימי וביולוגי במכון הביולוגי בנס ציונה, הנמצא לא רחוק מתל אביב.
באחת: ישראל היא מעצמה גרעינית שחימושה הגרעיני עולה על זה המצוי בידי סין, או אנגליה או צרפת.

ישראל הפכה לחבית אבק שריפה של נשק השמדה המונית, גן עדן ל''סטריינג'לאבים'' למיניהם. אין עוד מדינה בעולם שבשטח כה קטן כמו ישראל נאגרה כמות אדירה כזו של נשק אטומי, ביולוגי וכימי.

ישראל הכניסה את המזרח התיכון למרוץ חימוש גרעיני, ומדיניותה הייתה והינה לשמור על מונופול גרעיני, ולמנעו משכנותיה, תוך שימוש ביכולתה הצבאית. בשנת 1981, בימי ממשלתו של מנחם בגין, הפציצה ישראל את הכור הגרעיני בעיראק שהיה בבנייה. הגם שמדובר היה בכור מחקרי צרפתי, החליטה ממשלת ישראל כי גם כור מחקרי הוא סיכון שאין היא מוכנה לקבלו, והוא נהרס לחלוטין.
בשנת 2007 החליטה ממשלת ישראל בראשות של אהוד אולמרט להפציץ מתקן גרעיני בסוריה שעל פי מקורות ביון ישראלים נבנה על ידי צפון קוריאה.
איראן אינה עיראק או סוריה,לא מבחינת חימושה הצבאי ולא מבחינת היקף מתקניה הגרעיניים, והפצצה ישראלית באיראן, עלולה להצית מלחמת גוג ומגוג.

ישראל לא תוכל לשמור לעד על מונופול גרעיני, ולכן זה רק עניין של זמן עד שגם לשכניה יהיה נשק גרעיני, אלא אם העולם יתעורר בזמן וידאג כי המזרח התיכון יהיה אזור מפורז מנשק השמדה המונית.

איראן טוענת כי אין בכוונתה לייצר נשק גרעיני, אבל כך טענה גם ישראל בעת הקמת הכור בדימונה, כך שיש להתייחס להכחשות רשמיות בתחום זה באבק של חשדנות. איש לא יודע מה יש לאיראן ומה אין לה. חיסול מרכזי הגרעין של איראן, המפוזרים על פני מרחבים גדולים, הוא מעבר לכוחה הצבאי של ישראל. התקפה צבאית ישראלית, אולי תצליח לדחות במעט ייצור פצצה איראנית, אם יש שם תכנית כזו, אבל לבטח תייצר סכסוך מזוין חדש שאת סופו כאמור איש אינו יודע.

בישראל שולטת כיום ממשלה ימנית, שבין שריה לא מעט פונדמנטליסטים דתיים ולאומנים קיצוניים, שכבר הוכיחו בעבר שידיהם קלה על ההדק. ישראל של ראש הממשלה נתניהו לא פחות מסוכנת מאיראן של אחמדינג'אד. הדרך היעילה ביותר למנוע אסון במזרח התיכון הוא לפרק את כל המדינות מנשקן הגרעיני, וצריך להתחיל עם ישראל, שהיא זו שהכניסה נשק זה לאזור. זו צריכה להיות המשימה הדחופה של ארה''ב והקהילה האירופית, בנות בריתה של ישראל.

הכור הגרעיני בדימונה החל להיבנות כאמור בשנות ה-‏50 של המאה הקודמת, בסיועה של צרפת.
לידתו של הכור בחטא תמיכת ישראל במלחמה הקולוניאלית שצרפת ניהלה באלג'יריה. בניית הכור הייתה הבעת התודה הצרפתית לתמיכה הישראלית.
בשנת 1960 הודיע ראש הממשלה דוד בן גוריון בהודעה קצרה בכנסת על הקמת הכור, וציין כי מדובר בכור מחקרי למטרות שלום שיהיה פתוח למדענים מכל העולם. כבר אז היה ברור שזוהי הולכת שולל וכי מדובר בכור לצרכים צבאיים.

כאשר גילו מטוסי הריגול האמריקאים את בניית הכור בדימונה, בתקופת נשיאותו של קנדי, ניסה הממשל האמריקאי למנוע את הפעלתו. ארה''ב שלחה מומחים לבדוק את האתר, אבל ישראל הצליחה להוליך את המומחים האמריקאים שולל. חששו של הנשיא קנדי כי הכור יעורר מרוץ חימוש גרעיני באזור מתברר היום כמוצדק.

לאחר מלחמת יוני 1967 התהדקה הברית בין ארה''ב לישראל. ארה''ב הפכה ספקית הנשק העיקרית של ישראל. ראש הממשלה לוי אשכול (1964 - 1969) הגיע להבנה עם הנשיא לינדון ג'ונסון בנושא הגרעיני, שעיקרו, עצימת עין של הממשל מול הודעה רשמית שישראל לא תהיה הראשונה להכניס נשק גרעיני לאזור. הסכמה זו קיבלה אישור מחודש בפגישות בין ראש הממשלה גולדה מאיר (1969 - 1974) לבין הנשיא ריצ'רד ניכסון. הדבר איפשר לארה''ב להמשיך בסיוע הכלכלי והצבאי לישראל. בכך הפכה ארה''ב לשותפה שקטה למיזם הגרעיני הישראלי, וגם למממן שלה. שהרי תקציב הכור בדימונה וכל מערך הנשק הגרעיני עולה הון עתק, מוערך במיליארד דולר לשנה. בלי הסיוע האמריקאי שעומד כיום על שלושה מיליארד דולר כמענק ובעבר הגיע ל-‏4 מיליארד, ישראל לא הייתה יכולה לממן את ההרפתקה הגרעינית. לכך יש להוסיף 6 מיליארד דולר ערבויות שממשלת ארה''ב העניקה לישראל המאפשרות לה לקבל הלוואות בשוק הבינלאומי. לאלה מתווספות המגביות של קהילות יהודיות בעולם למען ישראל, עוד מיליארד לשנה. ויש כמובן השילומים מגרמניה, שבהצטברותם מסתכמים במיליארדים. רק כך יכלה ישראל לממן את המיזם הגרעיני, צבא אדיר מצויד בנשק החדיש ביותר ומלחמות מעת לעת, ובמקביל לקיים רמת חיים וכלכלה ברמה אירופית.

ביסוד המיזם הגרעיני הישראלי עומדת השואה. כמו הרבה דברים בישראל, השואה מגויסת כנשק פוליטי לצרכים שוטפים, נשק שהוכיח עצמו כיעיל ביותר, הן לקבלת כספים וסיוע והן לסתימת ביקורות על ישראל.
הרציונל ביסוד הקמת מאגר הנשק הגרעיני בשנות ה-‏50 של המאה הקודמת, היה שהערבים שואפים להשמיד את ישראל ונשק יום הדין ירתיע אותם.
התמונה שצוירה אז הייתה של ישראל, הדוד הקטן מול עולם ערבי אדיר, הגוליית שמבקש לקום עלינו ולכלותנו.

מאז עברו למעלה מחמישים שנים,והתברר כי הגוליית הצבאי באזור הוא דווקא ישראל הקטנה. ישראל בעלת הצבא המודרני ביותר במזרח התיכון, מצוידת ''מכל טוב'' העוצמה האמריקאית, שולטת על העם הפלסטיני כבר למעלה מ-‏40 שנים, יזמה מספר מלחמות, הפכה לספרטה מזרח תיכונית. המלחמה היחידה שבה נחלה ישראל מכה קשה, הייתה מלחמת יום כיפור ב-‏1973, אולם גם בה לא עמד קיומה של ישראל בסכנה. צבאות מצרים וסוריה לא כללו בתוכניותיהם את כיבושה של ישראל, ומטרתם הייתה לזעזע את הסטטוס קוו של הכיבוש הישראלי לאחר מלחמת יוני (ששת הימים בשמה העברי) 1967, שהתמצתה באמרה השחצנית של שר הביטחון דאז משה דיין, ''שעדיף שארם אל שייח בלי שלום מאשר שלום בלי שארם אל שייח''. הישגי הצבא המצרי במלחמת יום כיפור סללו את הסכם השלום עם מצרים במסגרתו החזירה ישראל את כל סיני למצרים עד המילימטר האחרון.

הנשק הגרעיני הישראלי הוא כמעט הקונצנזוס הציוני האחרון מהשמאל עד הימין. למעלה מ-‏90 אחוזים של אזרחי ישראל תומכים בחימוש הגרעיני, ומקבלים את התזה שהוא נועד להגן על ישראל מפני השמדה. בישראל אפשר לדבר על הובי לאומי, לפיו הישראלים היהודים רואים עצמם כקורבנות אולטימטיביים תמידיים. השואה משחקת בעניין זה תפקיד חשוב.

מספר המתנגדים לחימוש הגרעיני בישראל הוא מועט ביותר, והם נתפשים במקרה הטוב כנאיביים ובמקרה החמור כבוגדים.
המדיניות הישראלית הרשמית כאמור לא השתנתה, והנשיא שמעון פרס, ממקימי דימונה, אמר לא פעם שכאשר ישרור שלום מלא ויחסי ידידות עם כל העולם הערבי, אפשר יהיה לדבר גם על פירוז האזור. במלים אחרות, אומר פרס, כי כל עוד המשיח לא הגיע, ישראל לא תוותר על נשקה הגרעיני, ובכך הוא משמש פה לרוב המכריע של היהודים בישראל.

הרציונל של מתנגדי הנשק הגרעיני, בעיקרם חברים ואוהדים של הוועד הישראלי למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי, הוא כדלקמן:

ישראל לא עומדת בפני סכנת השמדה. זהו ניסיון ציני לשחק על פחדים וטראומות מתקופת השואה. אין סכנת השמדה, גם מפני שישראל היא המעצמה הצבאית החזקה ביותר באזור, בהתבסס על נשקה הקונבנציונלי, גם משום שאין כיום מדינה ערבית שחרתה על דיגלה את השמדת ישראל. הצבא הקונבנציונלי בישראל חזק דיו להגן על ישראל, אלא אם כן יש לישראל תכניות להשתלטות על אזורים נוספים במזרח התיכון.

גם איראן מעולם לא איימה להשמיד את ישראל או להתקיף אותה. בינתיים רק ישראל מדברת על מתקפה צבאית נגד איראן. הכחשת השואה בידי נשיא איראן בהחלט ראויה לגינוי, אבל כך גם שיתוף הפעולה בין ישראל לטורקיה בהכחשת השואה הארמנית.

מאגר הנשק הגרעיני, כימי וביולוגי בישראל מציב בפניה קשיים כלפי חוץ וכלפי פנים:

אין ''ידיים אחראיות'' כשמדובר בנשק גרעיני. הידיים האחראיות ביותר הן אלה שאין להן אופציה של לחיצה על ההדק הגרעיני. עצם קיומו, הוא תמריץ לעשות בו שימוש. השימוש בו יתכן במספר נסיבות: קריאה לא נכונה של כוונות היריב, הרפתקנות של מנהיגים לא אחראיים, הערכה שגויה של שדה הקרב במלחמה (כפי שכמעט התרחש במלחמת יום כיפור כאשר מטוסים מצוידים בנשק גרעיני עמדו מוכנים להמראה).

כלפי פנים הסכנות לא פחותות: הכור יושב על השבר הסורי אפריקני, המועד לרעידות אדמה. כל המומחים מסכימים שזה רק עניין של זמן עד שתפרוץ באזור רעידת אדמה. מה שאיננו יודעים, באיזו עוצמה. רעידת אדמה 8 או 9 בסולם ריכטר תבקע את הכור ותיצור ענן רדיו אקטיבי שיהפוך לפחות חלק מישראל, אם לא את כולה, לבלתי ראויה למגורי אדם. הפסולת הגרעינית שהולכת ומצטברת במשך עשרות שנים, ושאין לנו מידע על דרכי ושיטות קבורתה, מסכנת את הקרקע ומי התהום. וכמובן קיימת סכנה להתרחשות אסון גרעיני, נוסח צ'רנוביל, בין כתוצאה מטעות אנוש או כישלון הציוד הטכנולוגי. בעיר דימונה, השוכנת לא רחוק מהכור, יש כבר מספר הלך וגדל של חולי סרטן, ורשויות המדינה מסרבות לחקור באופן רציני את הקשר לכור.

סכנות דומות ניצבות בפני אזרחי ישראל גם מהמכון הביולוגי בנס ציונה, בו מתנהל המחקר והיישום של הלוחמה ביולוגית. אסון במכון יכול לשחרר לאוויר מחלות חשוכות מרפא שיגרמו למגפות נוראות.

בהקשר חימושה הגרעיני של ישראל ממלאת גרמניה לצערי תפקיד שלילי במסווה של סיוע ועזרה כשברקע מנגנת ישראל על רגשות האשמה הקשורים לשואה. גרמניה סיפקה לישראל צוללות סופר מודרניות הנושאות טילים בעלי ראש נפץ גרעיני. צוללות אלה בשווי של מאות מיליוני דולרים ניתנו לישראל כמענק, הכול כמובן בשם הפיצוי בגין אימי השואה. כך נוצר הפרדוקס והאבסורד שבשם השואה הראשונה, מסייעת גרמניה ליצירת שואה חדשה, השואה הגרעינית. זוהי הזניה של לקחי השואה. הלקחים של השואה מתמצים במאבק נגד גזענות והפרות זכויות אדם ולא בתמיכה במדינה המפרה אותן ולא בחימושה של אותה מדינה בנשק להשמדה המונית.

ישראל לא חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני , ועל כן אין לסוכנות בווינה כל יכולת פיקוח עליה.

יש לדרוש מהקהילה הבינלאומית שתחדל להפלות את ישראל לטובה ותתייחס אליה בהקשר הנכון: אחד הגורמים המסכנים כיום את שלום העולם. חימוש גרעיני בישראל, מעודד את שכנותיה לחימוש דומה. קשה להפריז בסכנה כאשר מדובר באזור בו מנהיגים כה רבים, מישראל ושכנותיה, טוענים לקשר ישיר עם היושב במרומים. המאבק נגד חימושה הגרעיני של איראן, הוא נכון אבל הוא יהיה הרבה יותר יעיל וצודק אם יעשה במסגרת מאבק ליצירת מזרח תיכון מפורז מנשק השמדה המונית, שכולל כמובן את ישראל.
יש לתבוע מישראל לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, לפתוח את הכור בדימונה לפיקוח בינלאומי, כצעדים ראשונים לבניית אמון אזורי.
רק ידידים אמיתיים יחברו לדרישות אלו, גם אם ממשלת ישראל תצרח ותזעק ''אנטישמיות''. הגיע הזמן לא להתרגש מהשימוש המניפולטיבי שישראל הרשמית עושה בנושא זה. רק כך יובטח לטווח ארוך ביטחונה של ישראל כמו גם של שכנותיה.

אינני יכול לסיים רשימה זו בלי לדרוש מישראל להפסיק את התעללותה באסיר המצפון מרדכי ואנונו, חתן פרס הנובל האלטרנטיבי, האיש שחשף את חימושה הגרעיני של ישראל וישב על כך 18 שנים בכלא, לא נשבר וממשיך להיות מחויב לרעיון הנאצל של עולם חופשי מנשק השמדה המונית. האיש ריצה את כל תקופת המאסר ויש לאפשר לו לעזוב את ישראל ולחיות את חייו במקום בו יבחר.

---