אני סובב בארץ, וגם עברתי להתגורר בקרב עמך ישראל בשכונת שעריים ברחובות. האמינו לי, יש לנו בעייה אנושית רצינית ביותר, שלעומתה כל בעיות הביטחון שלנו עם הערבים מתגמדות לחלוטין. יתרה מזאת, פעולות האיבה הערביות נגדנו הן אלה המצילות אותנו בינתיים מעצמנו. בין החילוניות התלושה, הנהנתנית והאנוכית, הרובוטים חובשי הכיפות הסרוגות, השנוררים החרדים, המפולגים והכיתתיים, כשמעל הכל מרחף נגע העארסיות המטמא את הארץ לאורכה ולרוחבה, אנחנו פשוט מתפוררים לאבק חסר משמעות.

אתמול הלכתי לאחד מסניפי הדואר ברחובות, על מנת לשלוח דואר רשום למפקד תחנת המשטרה ברחובות בבקשה שימצה את תיק התלונה שהגשתי נגד השכן המתגורר מעליי. אותו שכן הוא נציג לא כל כך מובהק ולאו דווקא הרע ביותר של מוטציית העארסיות, שמשריצה הישראליות מתוך קרביה אכולי התולעים. בכל אופן, הוא עארס דיו על מנת להיות מעורב במעשים נלוזים של התנכלות לשכנים ברמה כה עלובה שמעוררת את רחמיי כלפיו. הוא מהווה דוגמה מוחשית למידת התפשטותה של מגיפת העארסיות בציבוריות הישראלית כאש בשדה קוצים המכלה כל חלקה טובה.

בזמן ההמתנה בסניף הדואר התפתחה שיחה בין האיש הממתין לידי לביני. בן שיחי היה יהודי מבוגר שעלה ארצה מתימן בשנות השלושים כילד עם משפחתו שהשתקעה בשכונת שעריים ברחובות. הוא השיח בפניי את מר ליבו על כל אותם יהודים ''טובים'', החומסים את הארץ, גנבים, נוכלים ומשחיתים... האם לארץ הזאת פיללנו... לעומת ימי המנדט הזכורים לו לטוב, מלאה ארץ היהודים חמס, והנה באו מים עד נפש...

עד כמה נקעה נפשם של ראשוני הארץ וחלוציה מהסתאבותה המחרידה של המדינה היהודית ניתן להיווכח מתוך סיפורו של בן שיחי מסניף הדואר, שתיאר בפניי את תחושותיו הקשות של אחד ממכריו, אשר בטרם קום המדינה היה חבר אצ''ל ושותף פעיל בפעולות המרי נגד הבריטים. אותו מכר אצ''לניק נפטר בינתיים, אך בן שיחי זכר היטב את דבריו של האצ''לניק, שהתפכח מאשליית המדינה היהודית והיה נוהג לומר כי אילו היה יודע בימיו הטובים באצ''ל למה תהפוך המדינה היהודית שלמענה נאבק, לא היה מעלה על דעתו לנקוט בשום פעילות לוחמנית נגד הבריטים, נהפוך הוא...

כן, הוותיקים כבר מדברים יותר ויותר בגעגועים על ימי המנדט הבריטי, מתוך הערכה לתרבות השלטון הבריטית, שלעומתה נראית מדינת ישראל כג'ונגל סוריאליסטי שמתנהל בחסדי שמיים, ובעצם עד מתי אפשר לסמוך על הנס... ציבור הולך ורב משתעשע ברעיון של השבת המנדט הבריטי לארץ ישראל, אך את גלגל הזמן לא ניתן לסובב לאחור. הממלכה המאוחדת כבר לא כל כך מאוחדת כבימים עברו, והבריטים עצמם מתמודדים עם בעיות פנימיות הרות משקל.

הזלזול בתחושות החידלון, הייאוש והניכור המחלחלות בציבור רחב במדינה, הוא שגיאה גורלית הנושאת בחובה את חורבננו. שכן, תחושות עמוקות אלה משקפות באמת ובתמים את תהליכי ההרס המכרסמים את מהותה הרוחנית של היישות הממלכתית. צעקנותם הזחוחה של קשקשני התקשורת, המולתם הריקנית של ערוצי הבידור הטלווזיוניים, צווחנותו המטומטמת של אספסוף העארסים, כל אלה מערפלים את החושים עד כדי בלבול הדעת, שכבר אינה מסוגלת להאזין לקולות הנהי ממעמקים על מר גורלה של שיבת ציון שכשלה בעודה באיבה.

---